הסרנגטי: המישורים האינסופיים
הסרנגטי היא אחת משמורות הטבע המפורסמות בעולם. שמה מגיע משפת המסאי, ופירושו “המקום שבו הארץ נמשכת לעולם”. בדרום השמורה משתרעים מישורי עשב פתוחים עד האופק, ובמרכזה ובצפונה סוואנה של עצי שיטה, נהרות וגבעות סלע.
הנדידה הגדולה
בכל שנה נודדים בין הסרנגטי לשמורת מאסאי מארה שבקניה כמיליון וחצי גנו, יחד עם מאות אלפי זברות וצבאים. העדרים עוקבים אחרי הגשמים ואחרי העשב הטרי, ועושים מסלול מעגלי של מאות קילומטרים.
בסוף השנה, עם בוא הגשמים הקצרים, העדרים יורדים דרומה למישורי העשב הקצר של דרום הסרנגטי ושל אזור נגורונגורו. האדמה שם נוצרה מאפר וולקני, והעשב שלה עשיר במינרלים. שם ממליטות נקבות הגנו בינואר ופברואר מאות אלפי עגלים, רובם בתוך שבועות ספורים. העדרים נעים לפי הגשם, ולכן המיקום המדויק שלהם משתנה משנה לשנה.
מרכז הסרנגטי
במרכז השמורה, לאורך עמק סרונרה, יש מים כל השנה, ולכן חיים בו בעלי חיים רבים גם כשהעדרים הנודדים רחוקים. האזור מפורסם בתצפיות על טורפים: להקות אריות, נמרים שנחים על עצים ליד הנהר, וברדלסים שצדים במישורים הפתוחים.
גבעות הסלע (קופיות)
מעל המישור בולטות גבעות של סלעי גרניט עתיקים, כמו איים בתוך ים של עשב. באפריקה קוראים להן קופיות (Kopjes), מילה בשפת אפריקנס שפירושה “ראשים קטנים”. בין הסלעים נאספים מים וצומחים עצים, ולכן כל קופיה היא מעין מקלט לשפנים, לחרדונים ולקליפספרינגרים. אריות ונמרים משתמשים בהן כנקודת תצפית וכמקום מוצל.
מעט היסטוריה
בשנות ה־50 חקרו את הסרנגטי הזואולוג הגרמני ברנהרד גרצימק ובנו מיכאל, שספרו את העדרים ממטוס קל. מיכאל נהרג בתאונת מטוס במהלך העבודה, ונקבר על שפת מכתש נגורונגורו. הספר והסרט שלהם, “הסרנגטי לא ימות”, הפכו את השמורה למפורסמת בעולם כולו.
בקצרה
שטח הפארק הלאומי: כ־15 אלף קמ”ר, כמעט כמחצית משטח ישראל.
נוסד: בשנת 1951. אתר מורשת עולמי של אונסק”ו משנת 1981.
נוף: מישורי עשב, סוואנת שיטים, גבעות סלע (קופיות), חורשות לאורך נהרות.
מפורסם ב: הנדידה הגדולה, אריות, נמרים וברדלסים.
הידעת?
- תהלים קד מתאר בדיוק את סדר היום של האריות: “הַכְּפִירִים שֹׁאֲגִים לַטָּרֶף וּלְבַקֵּשׁ מֵאֵל אָכְלָם. תִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ יֵאָסֵפוּן וְאֶל מְעוֹנֹתָם יִרְבָּצוּן” (תהלים קד, כא–כב). בסרנגטי רואים את זה מקרוב: בלילה האריות צדים, וביום הם שוכבים בצל שעות ארוכות.
- באותו מזמור מופיע גם הפסוק “מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ ה'” (תהלים קד, כד). קשה לחשוב על מקום שממחיש אותו טוב יותר מעדרי הנדידה.
- הגנו שנולד מסוגל לעמוד על רגליו כמה דקות אחרי הלידה, ולרוץ עם העדר בתוך פחות משעה.