הזברה היא אחד הסמלים של אפריקה, עם הפסים השחורים-לבנים שלה. מתחת לפרווה, העור של הזברה שחור. הפסים של כל זברה שונים משל כל האחרות, כמו טביעת אצבע, והגורים מזהים את אמם לפי הדוגמה שלה.
בעיקר עשב. הזברות אוכלות את החלקים הגבוהים והקשים של העשב, ומשאירות אחריהן עשב קצר ורך, שמתאים לגנו ולצבאים שבאים אחריהן. כך הן ״מכינות את השולחן״ לאחרים.
ההריון נמשך כשנה, ונולד סייח אחד. הסייח עומד על רגליו בתוך כרבע שעה, ומסוגל לרוץ אחרי אמו כעבור שעה. בסרנגטי רוב הסייחים נולדים בתחילת עונת הגשמים, בסוף השנה.
הזברות חיות בקבוצות משפחתיות קטנות: זכר אחד, כמה נקבות והצאצאים שלהן. הקבוצות מתאחדות לעדרים ענקיים. בנדידה הגדולה, מאות אלפי זברות נודדות יחד עם הגנו. בלילה תמיד יש בקבוצה פרט ער אחד, ששומר על האחרים.
נראה זברות כמעט בכל מקום, ובמספרים גדולים. בדצמבר הזברות חוזרות למרכז ולדרום הסרנגטי, ויש סיכוי טוב לראות סייחים קטנים. גם במכתש נגורונגורו ובטרנגירי יש הרבה זברות.