שיח גדול, שגדל במהירות רבה, עם עלים ענקיים בצורת כף יד, לעיתים בגוון אדמדם. לפרחים אין עלי כותרת, והם ערוכים בתפרחת זקופה: בחלק העליון פרחים נקביים, עם צלקות אדומות כמו מברשת קטנה, ובחלק התחתון פרחים זכריים צהבהבים, עם אבקנים רבים. מדובר באחד הצמחים המרתקים, המורכבים והמוכרים ביותר בהיסטוריה האנושית, המשלב בין סגולות רפואיות ותעשייתיות ייחודיות לבין רעילות קיצונית ומסוכנת.
עלים גדולים מאוד, עם 5–11 אונות משוננות, על עוקץ ארוך. הקיקיון הוא חד-ביתי, כלומר פרחי זכר ופרחי נקבה גדלים על אותו צמח. פירות ירוקים או אדמדמים, מכוסים בקוצים רכים, ובתוכם שלושה זרעים מבריקים ומנומרים, שנראים כמו קרציות.
הזרעים רעילים מאוד, כי יש בהם חומר רעיל בשם ריצין, ואסור לאכול אותם. יחד עם זאת, הזרעים עשירים מאוד בשמן. תהליך הכבישה והחימום של השמן מפריד ומנטרל לחלוטין את רעל הריצין, כך שהשמן המופק בטוח לחלוטין לשימוש. השמן נקרא שמן קיק, והוא שמשמש בתעשייה, בקוסמטיקה וברפואה. הזרעים עצמם רעילים מאוד, כי יש בהם חומר רעיל בשם ריצין, ואסור לאכול אותם.
במקורות
הקיקיון מוזכר בספר יונה, כצמח שצמח בן-לילה כדי להגן על יונה הנביא מהשמש, ויבש לחלוטין למחרת בבוקר בשל תולעת שפגעה בו, דבר ששימש כמשל אלוהי על מידת הרחמים. “וַיְמַן ה’ אֱלֹהִים קִיקָיוֹן וַיַּעַל מֵעַל לְיוֹנָה לִהְיוֹת צֵל עַל רֹאשׁוֹ” (יונה ד, ו). “שֶׁבִּן לַיְלָה הָיָה וּבִן לַיְלָה אָבָד” (יונה ד, י). המשנה במסכת שבת (ב, א) מונה את “שמן קיק” בין השמנים שאין מדליקים בהם נר שבת, והגמרא (שבת כא ע״א) מסבירה שזהו שמן מ”קיקיון דיונה”.