השבטים של צפון טנזניה
בטַנְזַנְיָה חיים יותר מ־120 עמים, וכל אחד מהם שומר על שפה, מנהגים וזיכרונות משלו. בצפון המדינה, בין הקִילִימַנְגָ’רוֹ לאגם אֵייָאסִי, חיים במרחק של כמה עשרות קילומטרים זה מזה עמים שונים מאוד: ציידים-מלקטים שחיים כמו לפני אלפי שנים, רועים שכל עולמם סובב סביב הבקר, וחקלאים שמעבדים את מורדות ההרים.
בשפות העולם מבחינים ב”משפחות”, כלומר קבוצות של שפות שהתפתחו ממקור משותף, כמו העברית, הערבית והארמית, שהן כולן שפות שמיות. באפריקה יש ארבע משפחות שפות גדולות, ובאזור אגם אייאסי חיים זה לצד זה דוברים של כל הארבע. זה המקום היחיד ביבשת שבו הן נפגשות כך:
| שפות בנטו משפחת ניז’ר-קונגו | רוב תושבי טנזניה, ובהם הצָ’אגָּה והמֵרוּ. גם הסווהילית היא שפת בנטו. |
| שפות נילוטיות משפחת נילו-סהרה | המַסָּאִי, האָרוּשָׁה והדָּטוֹגָה. אבותיהם הגיעו מעמק הנילוס. |
| שפות כושיות המשפחה האפרו-אסיאתית | האִירָאקוּ. לאותה משפחה גדולה שייכות גם השפות השמיות, ובהן העברית. |
| שפה מבודדת עם נקישות ללא משפחה ידועה | ההַדְזַבֶּה. בעבר שויכה שפתם לשפות הקויסאן של דרום אפריקה, בגלל צלילי הנקישה. |
גם דרכי החיים שונות. ההדזבה ניזונים ממה שהטבע נותן: ציד, פירות, שורשים ודבש. המסאי והדטוגה הם רועים, שעוברים עם העדרים ממרעה למרעה. האיראקו, הצ’אגה, המרו והארושה הם חקלאים, שמגדלים תירס, בננות וקפה. בין הרועים לחקלאים ולציידים היו לאורך הדורות גם מסחר ונישואים, וגם מאבקים על אדמה, מרעה ומים.
כל העמים האלה נמצאים היום בתקופה של שינוי. ילדיהם הולכים לבית הספר, רבים מהם נוצרים או מוסלמים, ולכולם כמעט יש טלפון נייד. רבים חיים בשני עולמות: עולם המסורת של הוריהם, ועולם המדינה המודרנית. בפרקים הבאים נכיר חמישה מהם.
מהמקורות
״וַיְהִי הֶבֶל רֹעֵה צֹאן וְקַיִן הָיָה עֹבֵד אֲדָמָה״ (בראשית ד, ב)
הסיפור הראשון בתורה על שני אחים הוא גם סיפור על שתי דרכי חיים: רועה וחקלאי. בצפון טנזניה אפשר לראות את שתיהן זו לצד זו עד היום.
״הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ״ (בראשית יא, ז)
סיפור מגדל בבל מסביר מדוע יש בעולם שפות רבות. סביב אגם אייאסי מדברים בשפות מארבע משפחות שונות, שאין ביניהן כמעט שום דמיון.
חמשת השבטים
העם המפורסם ביותר במזרח אפריקה: רועים גאים בגלימות אדומות, שהבקר הוא מרכז חייהם, עושרם ואמונתם.
אחד מעמי הציידים-המלקטים האחרונים בעולם. הם חיים כמעט כמו שחיו בני האדם לפני שהמציאו את החקלאות, במרחק קצר מערוץ אוֹלְדוּוַאי, “ערש האנושות”.
רועים נילוטיים, שכנים ויריבים ותיקים של המַסָּאִי. הם ידועים כנפחים מיומנים, שמכינים תכשיטי נחושת וחודי חצים מגרוטאות מתכת.
חקלאים חרוצים ברמות שמעל מתלול השבר. בעבר הסתתרו מפני פשיטות הרועים בבתים חפורים בתוך האדמה. שפתם קרובה רחוקה של העברית.
על המורדות הפוריים של הקִילִימַנְגָ’רוֹ ושל הר מֵרוּ חיים שלושה עמים של חקלאים, שמגדלים בננות וקפה בגנים מושקים, שהם בנו במשך מאות שנים.
ביקור בכפר: כמה כללים
- לפני שמצלמים אדם, שואלים אותו. בכפרים רבים מקובל לשלם על צילום, ועדיף לסכם מראש.
- כדאי לקנות עבודות יד ישירות מהיוצרים. כך הכסף מגיע אליהם.
- לא מחלקים לילדים ממתקים או כסף. מי שרוצה לעזור, יכול לתת ציוד לבית הספר דרך ראש הכפר או המורה.
- לובשים בגדים צנועים, ומקשיבים יותר משמדברים. השאלה “איך אתם עושים את זה?” פותחת יותר מכל הסבר שלנו.
- כמה מילים בסווהילית, כמו ג’אמבו, אסנטה וקריבו, ובמאא, כמו סופה ואשה אולנג, מעלות חיוך על כל פנים.