הַהַדְזַבֶּה
אחד מעמי הציידים-המלקטים האחרונים בעולם. הם חיים כמעט כמו שחיו בני האדם לפני שהמציאו את החקלאות, במרחק קצר מערוץ אוֹלְדוּוַאי, “ערש האנושות”.
תעודת זהות
| שם | הַדְזַבֶּה – Hadzabe, כלומר “אנשים” |
| שפה | הַדְזָאנֶה – Hadzane, עם צלילי נקישה |
| משפחת שפות | שפה מבודדת, ללא קרובות ידועות |
| כמה הם | כ־1,200 עד 1,300. רק כשליש חיים עדיין מציד וליקוט בלבד |
| איפה | סביב אגם אֵייָאסִי ובעמק יָאִידָה, דרומית-מערבית לנְגוֹרוֹנְגוֹרוֹ |
| פרנסה | ציד, ליקוט פירות, פקעות ושורשים, ודבש |
| אמונה | אין דת מאורגנת. מיתוסים על השמש והירח |
מוצא
ההַדְזַבֶּה חיים באזור אגם אייאסי כבר אלפי שנים, ואולי עשרות אלפי שנים. ממצאים ארכאולוגיים מראים שציידים-מלקטים חיו כאן ברציפות כבר לפני כ־50 אלף שנה. בשטחם יש ציורי סלע בני אלפיים שנה לפחות, וההדזבה רואים בהם יצירה של אבותיהם. ערוץ אולדוואי נמצא כ־50 ק”מ מהם, ולָאֵטוֹלִי, עם עקבות הרגליים העתיקות, כ־40 ק”מ.
המסורת שלהם מספרת על ארבע תקופות בתולדות העולם. בכל תקופה חי עם אחר, והראשון היה עם של ענקים שעירים, שצדו בלי כלים ובלי אש.
שפה של נקישות
שפת ההדזבה, הַדְזָאנֶה, היא שפה מבודדת: אין לה קשר לשום שפה אחרת ידועה בעולם. יש בה צלילי נקישה, שמשמיעים בלשון ובשיניים, כמו קולות “צק” ו”טסק”. השפה היא שפה מדוברת בלבד, בלי כתב. בעיני ההדזבה, מי שמדבר הדזאנה הוא הדזבה. רובם מדברים גם סווהילית.
ציד
הציד הוא עבודת הגברים. הנערים מתאמנים בירי בקשת כבר מגיל צעיר, והגברים יוצאים לצוד עם קשת וחצים. לציד של בעלי חיים גדולים מורחים על חודי החצים רעל, שמכינים ממיץ הענפים של שיח האַדֶנְיוּם (ורד המדבר), שמופיע בקטלוג הצמחים. את חודי הברזל של החצים הם מקבלים בסחר מנפחי הדָּטוֹגָה.
בעונה היבשה מתרכזות חיות הבר סביב מקורות המים. שני ציידים מחכים לילה שלם במחבוא ליד הבריכה, ויורים כשהחיות באות לשתות. הם צדים אימפלות, דיק-דיקים, קודו, בבונים, חזירי יבלות ועופות.
הדבש וציפור מורת הדבש
הדבש הוא המזון האהוב על ההדזבה, ומספק להם עשירית עד חמישית מכל האנרגיה שהם אוכלים. במציאת הדבש עוזרת להם ציפור קטנה, מורת הדבש – Honeyguide. הצייד שורק שריקה מיוחדת, והציפור עונה ומובילה אותו מעץ לעץ עד לכוורת. הצייד מעשן את הדבורים, פותח את הכוורת, ומשאיר לציפור את השעווה, שהיא אוהבת לאכול. לטפס על גזע הבאובב העבה עוזרים להם יתדות עץ, שהם תוקעים בגזע כמו סולם.
הנשים מלקטות פירות יער, כמו פירות שיח הגְּרֶוְויָה, ופירות באובב, וחופרות במקלות חפירה פקעות ושורשים, שהם המזון הבסיסי בכל ימות השנה. את הגרויה ואת הבאובב אפשר למצוא בקטלוג הצמחים.
מחנה ושיתוף
ההדזבה חיים במחנות קטנים של 20 עד 30 איש. את הבקתות בונים מענפים ועשב בתוך כמה שעות, וכל רכושו של אדם נכנס לתיק שהוא נושא על גבו. המחנה עובר ממקום למקום בגלל שינוי העונות, מחסור במים או במזון, ציד גדול שצריך לעבור אליו, ריב בין אנשים, או מחלה ומוות, שלפי אמונתם קשורים למקום שבו קרו.
החברה של ההדזבה שוויונית מאוד. אין להם ראשי שבט ואין דרגות, ואת ההחלטות מקבלים יחד, בשיחה. את הבשר מחלקים בין כל בני המחנה. מי שהסתכסך עם אחרים פשוט עובר למחנה אחר. רוב ההדזבה נשואים לאישה אחת, והילדים גדלים בעזרת כל המבוגרים במחנה.
אמונות
להדזבה אין דת מאורגנת, אבל יש להם מיתוסים רבים. הדמויות המרכזיות בהם הן אִישׁוֹקוֹ, השמש, והַיְנֶה, הירח. לפי המסורת, הם סידרו את העולם ונתנו לבני האדם את האש. את השם “אישוקו” אפשר לומר כברכה לפני יציאה לציד.
נער נעשה גבר, “אֶפֶּמֶה”, כשהוא צד את החיה הגדולה הראשונה שלו. בלילות חשוכים, בלי ירח, נערך ריקוד האפמה: מכבים את המדורות, הנשים שרות, והגברים רוקדים בחושך עד חצות.
ההדזבה היום
אורח החיים של ההדזבה נמצא בסכנה. רועים וחקלאים מכשירים את אדמות הציד למרעה ולשדות, וחיות הבר ומקורות המים הולכים ומתמעטים. הממשלה והמיסיונרים ניסו כבר מ־1927 ליישב את ההדזבה בכפרים ולהפוך אותם לחקלאים, אבל רובם חזרו ליער. בשנת 2007 הוחכר חלק גדול מאדמותיהם למשפחת המלוכה של איחוד האמירויות כשטח ציד, ורק אחרי מחאה ציבורית ובינלאומית בוטלה העסקה. בשנים האחרונות קיבלו ההדזבה בעמק יאידה זכויות קהילתיות על חלק מאדמותיהם, ופרויקט לשמירת היער משלם להם על כך שהם מגינים עליו.
התיירות הביאה לכפרי ההדזבה מבקרים רבים, אבל לפי הדיווחים רוב הכסף לא מגיע אליהם. לביקור כזה כדאי להגיע עם מדריך מקומי, ולוודא שהתשלום מגיע לקהילה עצמה.
מהמקורות
״וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים״ (בראשית כה, כז)
עשו הצייד ויעקב הרועה מייצגים שתי דרכי חיים, כמו ההדזבה הציידים ושכניהם הרועים.
״וַיְהִי רֹבֶה קַשָּׁת״ (בראשית כא, כ)
ישמעאל גדל במדבר ונעשה קשת מיומן. גם ההדזבה לומדים לירות בקשת מילדות.
״כִּי חִצֵּי שַׁדַּי עִמָּדִי אֲשֶׁר חֲמָתָם שֹׁתָה רוּחִי״ (איוב ו, ד)
“חמה” היא רעל. איוב מתאר חצים מורעלים, כמו חצי הציד של ההדזבה.
״וַיִּטְבֹּל אוֹתָהּ בְּיַעְרַת הַדְּבָשׁ״ (שמואל א יד, כז)
יונתן מצא דבש בר ביער. גם שמשון מצא דבש, בגוויית האריה (שופטים יד, ח). ההדזבה מחפשים דבש בר כל השנה.
״וְלֹא הֶעְדִּיף הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט לֹא הֶחְסִיר״ (שמות טז, יח)
במדבר, כל אחד קיבל מן לפי צרכיו. גם ההדזבה מחלקים את המזון שווה בשווה בין כל בני המחנה.
הידעת?
- מחקר על ההדזבה הפתיע את המדענים: אף שהם הולכים ופועלים הרבה יותר מאיתנו, הגוף שלהם שורף בערך אותה כמות של אנרגיה ביום.
- ההדזבה הם כנראה הקהילה היחידה בטַנְזַנְיָה שלא משלמת מיסים לממשלה.
- הם מעולם לא גידלו בעלי חיים, חוץ מכלבים, ואת המנהג הזה למדו מהשכנים.