הָאִירָאקוּ
חקלאים חרוצים ברמות שמעל מתלול השבר. בעבר הסתתרו מפני פשיטות הרועים בבתים חפורים בתוך האדמה. שפתם קרובה רחוקה של העברית.
תעודת זהות
| שם | אִירָאקוּ – Iraqw. בסווהילית: מְבּוּלוּ |
| שפה | אירקו |
| משפחת שפות | כושית דרומית, בתוך המשפחה האפרו-אסיאתית |
| כמה הם | כמיליון (הערכה) |
| איפה | רמות מְבּוּלוּ, אזור קָרָאטוּ, בָּאבָּאטִי והָנָאנְג |
| פרנסה | חקלאות: תירס, שעועית, חיטה, דורה ודוחן. גם בקר וצאן |
| אמונה | רובם נוצרים, ומיעוטם מוסלמים. אמונה מסורתית בלוּאָה |
מוצא והיסטוריה
האִירָאקוּ מדברים שפה כושית. אבותיהם הגיעו לאזור מהצפון, מכיוון רמות אתיופיה, ולפי ההערכה המקובלת זה קרה לפני כאלפיים שנה. לפי המסורת שלהם, מוצאם רחוק עוד יותר, ממסופוטמיה.
יש חוקרים שמייחסים לאבות האיראקו את הקמת אֶנְגָרוּקָה, אתר ארכאולוגי בין אגם מַנְיָארָה לאגם נַטְרוֹן. יש בו שרידים של טרסות אבן ותעלות השקיה, שננטשו כנראה בסביבות 1700–1750.
המולדת של האיראקו היא אזור הררי במחוז מבולו, שהם קוראים לו “אִירָאקוּאָ דָאעָאוּ”. עד סוף המאה ה־19 הם חיו מרוכזים בו, מפחד המַסָּאִי והברבאיג, שהיו שכנים עוינים. כשמגפת דבר הבקר החלישה את הרועים, ואחריה הגיע השלטון הקולוניאלי, התפשטו האיראקו צפונה ודרומה, אל אזור קראטו ואל המישורים.
בתים מתחת לאדמה
לפי המסורת של האיראקו, אחרי קרב קשה עם שכניהם, שכמעט השמיד אותם, הם עברו לגור מתחת לאדמה. המשפחות חפרו בורות עמוקים במדרון, תמכו אותם בגזעי עצים, וכיסו אותם בגג של ענפים ועלים. על הגג פיזרו אדמה ושתלו עשב ושיחים, כך שמלמעלה כמעט לא היה אפשר להבחין בבית. את הכניסה הסתירו בשיחים. בבתים רבים היו מנהרות מילוט סודיות, ובהן כלי נשק, מזון ומים. הבתים האלה חמים בחורף וקרירים בקיץ.
היום רוב האיראקו גרים בבתים רגילים, אבל משפחות רבות שומרות את הבתים הישנים לכינוסים משפחתיים, לטקסים, למחסה לבקר בסערות, ולביקורי אורחים.
חקלאות
האיראקו ידועים כחקלאים מיומנים. הם בונים טרסות על המדרונות, משקים בתעלות, מזבלים בגללי בקר ומחליפים גידולים בין עונה לעונה, כדי שהאדמה לא תתרושש. דוחן ותירס הם מזונות היסוד, ואת הגרגירים טוחנים באבן ריחיים שעוברת במשפחה מדור לדור. סביב קראטו מגדלים גם חיטה, שעורה וקפה.
הבקר הוא מדד לעושר, ולעיתים קרובות משאילים פרות למשפחות אחרות כדי לחזק את הקשרים ביניהן. כשמתחתנים, משלם החתן מוהר בבקר ובדבש. במקומות רבים אוספים היום את גללי הבקר לבורות תת-קרקעיים, שבהם הם מתפרקים ומפיקים גז, וזה משמש לבישול ולתאורה.
חברה וזקנים
לאיראקו יש יותר ממאתיים חמולות, אבל היחידה החשובה ביותר היא משק הבית. כל אזור מגורים נקרא אָיָה, ובראשו עומדת מועצת זקנים, שבראשה עומד הכַּהַמוּסְמוֹ. את הסדר שומרים בעיקר בעזרת דעת הקהל, והעונש החמור ביותר הוא גירוש מהקהילה.
אמונה
באמונה המסורתית של האיראקו עומד במרכז לוּאָה – Looaa, אל השמיים, השמש והגשם. לצדו יש רוחות של האדמה והמים, שנקראות נֶטְלַנְגְו – netlangw, ויש רוחות של אבות. מגידי עתידות ומורידי גשם, שנקראים קְוַסְלָרֶה, היו אנשים חשובים בקהילה. היום רוב האיראקו נוצרים, וחלקם מוסלמים, אבל מנהגים עתיקים רבים ממשיכים להתקיים.
האיראקו היום
רבים מהאיראקו רכשו השכלה, ובני העם תפסו מקומות חשובים בחיים הציבוריים של טַנְזַנְיָה. אחד מהם, פְרֶדֶרִיק סוּמָאיֶה, היה ראש הממשלה. אזור קראטו, שבו חיים רבים מהם, הוא שער הכניסה לנְגוֹרוֹנְגוֹרוֹ, ובכפרים שלו אפשר לבקר בחוות, בבתים מסורתיים ובמרכזי תרבות מקומיים.
מהמקורות
״וּבְנֵי חָם כּוּשׁ וּמִצְרַיִם וּפוּט וּכְנָעַן״ (בראשית י, ו)
בתורה, כוש הוא בנו של חם. השפות ה”כושיות” קרויות על שם ארץ כוש. הן שייכות לאותה משפחה גדולה, האפרו-אסיאתית, שאליה שייכות גם השפות השמיות, ובהן העברית.
״עָשׂוּ לָהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַמִּנְהָרוֹת אֲשֶׁר בֶּהָרִים וְאֶת הַמְּעָרוֹת וְאֶת הַמְּצָדוֹת״ (שופטים ו, ב)
בימי גדעון פשטו המדיינים, נוודים רוכבי גמלים, על שדות החקלאים, ובני ישראל הסתתרו מפניהם במנהרות ובמערות. כך גם האיראקו החקלאים הסתתרו מתחת לאדמה מפני הרועים שפשטו עליהם.
״וַיְעַזְּקֵהוּ וַיְסַקְּלֵהוּ וַיִּטָּעֵהוּ שֹׂרֵק״ (ישעיהו ה, ב)
בשירת הכרם מתאר ישעיהו איך מכינים כרם על צלע הר: חופרים ומסקלים, כלומר מפנים את האבנים, ושותלים. גם האיראקו בונים טרסות על המדרונות.
״וַיִּקַּח עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מִזִּקְנֵי הָעִיר״ (רות ד, ב)
בעם ישראל דנו זקני העיר בשער העיר. אצל האיראקו מכריעה מועצת הזקנים של האזור.
הידעת?
- בשפת האיראקו, כמו בעברית, יש למילים שונות צורות של יחיד ורבים, ויש לה גם מין דקדוקי, זכר ונקבה.
- האיראקו קוראים לאגם מניארה “האגם של מוֹיָה השני”, על שם אגם אחר, שליד המולדת הישנה שלהם.
- מורידי הגשם של האיראקו מזכירים את חוני המעגל, שעג עוגה ועמד בתוכה, והתפלל עד שירד גשם (משנה, תענית ג, ח).