הסיפור של האצ’יקו הוא כנראה סיפור הכלבים המפורסם והמרגש ביותר בעולם. הוא הפך לסמל בינלאומי לנאמנות עילאית, ואף על פי שהסיפור התרחש לפני כמאה שנים, הוא עדיין נוגע ללב של מיליוני אנשים שמבקרים בפסל שלו בכל שנה.

האצ’יקו היה כלב מהגזע היפני אקיטה, שנולד בשנת 1923. כשהיה גור, הוא אומץ על ידי פרופסור הידסאבורו אואנו – Hidesaburo Ueno, שהיה מרצה באוניברסיטת טוקיו.

הקשר שנוצר בין השניים היה יוצא דופן. בכל בוקר, האצ’יקו ליווה את הפרופסור מביתו אל תחנת הרכבת בשיבויה. הפרופסור היה עולה על הרכבת בדרכו אל עבודתו באוניברסיטה, והאצ’יקו היה חוזר הביתה. בשעה 15:00 בדיוק, האצ’יקו היה חוזר לתחנה ומחכה ליד היציאה כדי לקבל את פניו של בעליו, שהיה חוזר מעבודתו.

במאי 1925, שנה וחצי לאחר שהם נפגשו, לקה הפרופסור בשבץ מוחי פתאומי במהלך הרצאה באוניברסיטה, ומת במקום. הוא מעולם לא חזר ברכבת של שעה שלוש.

לא ברור אם האצ’יקו נמסר למשפחה אחרת או חי ברחוב, אך הוא סירב לשכוח את הפרופסור. וכך, במשך 9 שנים, 9 חודשים ו-15 ימים, בכל יום, בדיוק בשעה 3 אחר הצהרים, הגיע אצ’יקו לתחנת שיבויה, התיישב במקומו הקבוע וחיכה בעיניים כלות לרכבת, בתקווה לראות את בעליו יוצא מהדלתות.

עובדי התחנה והעוברים ושבים לא היו בתחילה נחמדים אליו וראו בו כלב רחוב מציק. הכל השתנה בשנת 1932, כאשר אחד הסטודנטים לשעבר של הפרופסור זיהה את האצ’יקו, חקר את הסיפור ופרסם כתבה בעיתון גדול ביפן תחת הכותרת: סיפורו של כלב זקן ועצוב, המחכה בקוצר רוח לשובו של בעליו שנפטר לפני 7 שנים.

הכתבה הסעירה את היפנים, שרבים מהם חובבי בעלי חיים, ובמיוחד כלבים. יפנים מכל רחבי המדינה נהרו לשיבויה כדי להביא להאצ’יקו אוכל, ללטף אותו ולראות את הפלא. הוא הפך למופת לערך הנאמנות – Chugi, שביפן נחשב לערך עליון.

בשנת 1934, בעודו בחיים, הוקם לכבודו פסל הארד הראשון בתחנת שיבויה, והאצ’יקו עצמו נכח בטקס חנוכת הפסל. שנה לאחר מכן, במרץ 1935, האצ’יקו נמצא ללא רוח חיים ברחוב ליד התחנה, לאחר שמת מסרטן וזיהום. מותו הכה את יפן באבל לאומי.

במהלך מלחמת העולם השנייה, הפסל המקורי הותך לטובת מאמץ המלחמה, אך בשנת 1948 בנו של הפָּסָל המקורי יצר את הפסל שעומד שם עד היום.

היציאה מתחנת שיבויה שפונה לצומת המפורסם נקראת רשמית Hachiko Exit. הפסל הפך לאחד האתרים המתויירים ביותר בטוקיו, ובכל שעות היום יש שם תור של תיירים, שמחכים להצטלם איתו.  גם אנחנו עמדנו בתור והצטלמנו. זהו גם מקום מפגש פופולרי בטוקיו, ותושבי טוקיו נוהגים לומר: “נפגש ליד האצ’יקו”.

בשנת 2015, לציון 80 שנה למותו של האצ’יקו, הפקולטה לחקלאות באוניברסיטת טוקיו, היכן שהפרופסור לימד, חנכה פסל חדש ומרגש. הפסל הזה מציג את רגע האיחוד בין הפרופסור שיוצא מהרכבת והאצ’יקו קופץ עליו בשמחה.

גופו של האצ’יקו פוחלץ, והוא מוצג לראווה במוזיאון הלאומי למדע בפארק אואנו – Ueno בטוקיו, בעוד שחלק מאפרו נקבר לצד קברו של הפרופסור האהוב שלו בבית הקברות אאויאמה.