מסע ליפן - היום האחד עשר
לאחר ארוחת הבוקר נסענו אל תחנת הרכבת בקיוטו, עלינו על רכבת הקליע, ולאחר פחות משעתיים הגענו אל תחנת טוקיו בעיר הבירה של יפן. היות והגענו לטוקיו לקראת שעת צהרים, היעד הראשון שלנו היה אל שוק צוּקִיגִ’י המפורסם. אך לפני שאני מספר על הביקור בשוק, הנה כמה מילים על טוקיו.
טוקיו
העיר טוקיו היא חוויה, המשלבת בין הקידמה המודרנית לבין מסורות עתיקות יומין. מצד אחד גורדי שחקים מנצנצים, תחבורה משוכללת ורובוטים, ומצד שני מקדשי עץ שקטים וטקסי תה שלווים.
העיר טוקיו מחולקת ל-23 אזורים המכונים ביפנית Ku. אלו הם האזורים, שמרכיבים את לב המטרופולין, וכל אחד מהם מתפקד כרשות מוניציפאלית עצמאית, עם ראש ראשות ומועצה משלו. בין האזורים הללו אפשר למצוא שמות מוכרים כמו שִיבּוּיָה, שִינְג’וּקוּ או גִינְזָה.
עם זאת, חשוב להבין שטוקיו היא מבנה אדמיניסטרטיבי רחב יותר שנקרא מטרופולין טוקיו, והוא כולל:
- 23 האזורים המיוחדים – מרכז העיר הצפוף והתוסס.
- 26 ערים – אזורים פחות צפופים שנמצאים ממערב לרבעים המרכזיים, כמו העיר מיטקה או האצ’יוג’י.
- 5 עיירות ו-8 כפרים – אזורים כפריים יותר.
- איי אוקינאווה ואיי אוגסאווארה – מבחינה רשמית, גם קבוצות איים מרוחקות באוקיינוס השקט נחשבות חלק מטוקיו.
חמשת האזורים המרכזיים ביותר
- שִיבּוּיָה – Shibuya – הלב הפועם של טוקיו הצעירה. שם נמצאת צומת שיבויה המפורסמת, עם מעבר החצייה העמוס בעולם, ופסלו של הכלב הנאמן האצ’יקו.
- שִינְג’וּקוּ – Shinjuku – שילוב של מרכז עסקים עם גורדי שחקים מטורפים וחיי לילה סוערים ברובע גולדן גאי, שם יש סמטאות צרות עם ברים קטנים.
- אָקִיהָבָרָה – Akihabara – עיר החשמל – גן עדן לחובבי אנימה, גיימינג, גאדג’טים ותרבות פופ יפנית.
- גִינְזָה – Ginza – רובע היוקרה. חנויות מעצבים, גלריות לאמנות ומסעדות יוקרה מהשורה הראשונה.
- אָסָאקוּסָה – Asakusa – טוקיו של פעם. שם נמצא מקדש סנסו-ג’י – Senso-Ji המרהיב והעתיק.
טוקיו היא גן עדן קולינרי
טוקיו מחזיקה בשיא עולמי של כוכבי מישלן, אבל האוכל הטוב ביותר והאוטנטי נמצא דווקא בדוכני רחוב או בתחנות רכבת.
- סושי – הכי טרי שיש, בעיקר באזור שוק הדגים.
- ראמן – מרק עשיר עם אטריות בעבודת יד – לכל שכונה יש את הגרסה שלה.
- אִיזָקָאיָה – Izakaya – הפאבים היפניים, בהם שותים סאקה ואוכלים מנות קטנות כמו יָאקִיטוּרִי – שיפודי עוף.
עוד על טוקיו
- למרות שחיים בה מעל 37 מיליון איש, העיר נקייה להפליא והרכבות מדויקות ברמת השנייה.
- טוקיו נחשבת לאחת הערים הבטוחות בעולם, גם בלילה.
- בעיר יש מכונות למכירת שתייה, חמה וקרה, כמעט בכל פינת רחוב.
שוק צוּקִיגִ'י - Tsukiji
שוק צוּקִיגִ’י הוא אחד האתרים המעניינים ביותר בטוקיו. בשנת 2018 חל בו שינוי משמעותי, והוא התחלק לשנים. החלק הקמעונאי, המעניין את התיירים נשאר במקום המקורי, ואילו השוק הסיטונאי, שבו נערכות מכירות הפומביות של דגי הטונה הענקיים, עבר למשכן חדש ומודרני שנקרא שוק טוֹיוּסוּ. בטויוסו אפשר לצפות מרחוק, מאחורי זכוכית, במכירות הפומביות, ובפעילות המסחרית הכבדה.
בצוּקִיגִ’י, השוק הקמעונאי, נשאר כל הקסם. זהו המבוך של הסמטאות שבו מאות דוכני אוכל, מסעדות סושי קטנות, וחנויות לכלי מטבח וסכינים יפניות. זהו גן עדן לחובבי האוכל, והחוויה היא להסתובב בין הדוכנים ולטעום ממבחר המטעמים. בצוּקִיגִ’י נמצאות כמה מחנויות הסכינים הטובות בעולם כמו Masamoto.
דוגמא למטעמי צוקיג’י
- סושי וסשימי טריים – המסעדות כאן מקבלות את הדגים ישר מהשוק הסיטונאי מדי בוקר. זה הכי טרי שאפשר לקבל.
- טָמָגוֹ-יָאקִי – Tamagoyaki – חביתה יפנית מתקתקה על מקל. תוכלו לראות את השפים מכינים אותן במיומנות בתוך מחבתות מרובעות.
- צדפות ופירות ים על הגריל – צדפות ענק, סרטנים וקיפודי ים שנצלים מול עיני המבקרים.
- תותים וקינוחים – בעונת האביב אפשר למצוא שם את המוּצִ’י עם תותים לבנים או אדומים ענקיים.
רוב הדוכנים נפתחים בין השעות 8:00 עד 9:00 בבוקר, וסביב השעה 14:00 השוק מתחיל להיסגר. רוב השוק סגור בימי רביעי וראשון. ביפן אין זה מנומס ללכת ולאכול בו זמנית. נהוג לעמוד בצד הדוכן ולסיים את המנה.
אנחנו טיילנו בסמטאות השוק, טעמנו ממטעמי השוק בדוכנים השונים, ועשינו הפסקה במסעדת TSUKIJIRO, המגישה מאכלי ים בסגנון דונבורי, שם טעמתי קיפודי ים מהוקאידו, הנחשבים לטעימים בעולם.
דונבורי – Donburi, או בקיצור דון – Don, הוא אחד המאכלים הפופולריים ביותר ביפן. פירוש המילה דונבורי ביפנית הוא קערה, ומאכלי הדונבורי הם קערת אורז חם, שמעליה מונח תבשיל של בשר, דגים או ירקות. הדונבורי מהיר להכנה, משביע, בדרך כלל זול, וטעים להפליא. עוד על הסגנונות השונים של הדונבורי בפרק שעוסק בתרבות היפנית.
עם סיום השיטוט בסמטאות השוק המשכנו אל שכונת אָסָקוֹסָה, שנהרסה כליל במלחמת העולם השנייה לביקור במקדש מקדש סֶנְסוֹ-גִ’י.
עוד תמונות משוק צוּקִיגִ’י המדהים
שכונת אָסָקוֹסָה
אָסָקוֹסָה היא שכונה המשמרת את האווירה של טוקיו העתיקה מתקופת אֵדוֹ. בשעות היום השכונה עמוסה בהמוני תיירים. בשעות הערב, כשהמוני התיירים עוזבים והמקדשים מוארים באור יקרות, השכונה הופכת לאחד המקומות הכי רומנטיים ושלווים בעיר.
בשכונת אָסָקוֹסָה יש עשרות ריקשות המונעות בכוח אנושי. הרצים לבושים בבגדים מסורתיים והם לא רק מובילים את הנוסעים, אלא גם משמשים כמדריכים שמכירים כל סמטה סודית בשכונה.
אָסָקוּסָה יושבת על גדת נהר הסוּמִידָה – Sumida River, שהוא מקום מושלם להליכה רגועה. מגדת הנהר אפשר לראות את הניגוד הבולט בין השכונה העתיקה, לבין Tokyo Skytree, המגדל הגבוה ביפן, ובניין הבירה של Asahi, עם הקישוט המוזהב והמוזר שבראשו, המכונה בחיבה על ידי המקומיים הקקי המוזהב.
רחוב נָקָמִיסֶה - Nakamise-Dori
רחוב נָקָמִיסֶה מוביל משער מקדש סֶנְסוֹ-גִ’י אל המקדש עצמו. הרחוב הוא אחד משוקי המזכרות העתיקים ביפן, ובדוכנים הרבים אפשר למצוא מניפות, חרבות צעצוע, קימונו ומזכרות בעבודת יד.
זה גם המקום לטעום אגא-מנז’ו, שהן כופתאות מטוגנות במילוי שעועית אדומה מתוקה או נינגיו-יאקי, שהן עוגות קטנות בצורת דמויות או מקדשים.
מקדש סֶנְסוֹ-גִ'י - Senso-Ji
מקדש סֶנְסוֹ-גִ’י הוא המקדש הבודהיסטי העתיק והחשוב ביותר בטוקיו. הוא אינו רק מבנה יפה, אלא מרכז חשוב של התרבות היפנית בטוקיו כבר מאות שנים.
הנה כמה מהמסורות המלוות את המקדש:
- האגדה על פסל הזהב
האגדה מספרת על שני אחים דייגים, שדגו בנהר הסומידה הסמוך. לתדהמתם, במקום דגים, עלה ברשתם פסל מוזהב קטן של קאנון – Kannon – אלת הרחמים הבודהיסטית.
שוב ושוב האחים ניסו להחזיר את הפסל לנהר, אך בכל פעם הוא חזר לרשת שלהם. ראש הכפר הבין שמדובר בסימן קדוש, הפך את ביתו למקדש, וזה היה הגרעין ממנו צמח סנסו-ג’י. הפסל עצמו, שנחשב לקדוש, קבור על-פי המסורת עמוק מתחת לרצפת המקדש, ואינו מוצג לציבור לעולם. - פנס הנייר הענק – Chochin
שער הכניסה למקדש נקרא שער קָמִינָארִימוֹן – Kaminarimon, שפרוש שמו -שער הרעם. במרכז השער תלוי פנס נייר אדום, עצום בגודלו, ששוקל 700 קילוגרם, ומהווה את אחד הסמלים המזוהים ביותר עם יפן. אם מביטים בתחתית הפנס, אפשר לראות גילוף עץ מרהיב של דרקון. הדרקון הוא אל המים, והוא שם כדי להגן על המקדש, שבנוי ברובו מעץ, מפני שריפות. - פגודת חמש הקומות
משמאל למקדש המרכזי ניצבת פגודה מרהיבה. היא מתנשאת לגובה של 53 מטרים. מעבר ליופי שלה, המבנה הזה הוא פלא הנדסי. הפגודות ביפן בנויות עם ציר מרכזי גמיש שמאפשר להן לנוע בזמן רעידות אדמה, מבלי לקרוס. - אוֹמִיקוּגִ’י – Omikuji – הגרלת הגורל
בצדי המקדש יש דוכני עץ עם קופסאות מתכת. תמורת 100 ין, אפשר לשקשק קופסה עד שייצא מקל עם מספר. לאחר מכן פותחים את המגירה התואמת למספר, כדי לקבל את נבואת הגורל.
אם מקבלים מזל טוב, שומרים את הדף. אם מקבלים מזל רע, קושרים את הדף על מתקני המתכת המיוחדים שנמצאים שם, כדי להשאיר את המזל הרע במקדש, ולא לקחת אותו הביתה. - הקטורת המרפאת
לפני הכניסה למקדש עומדת קערת קטורת גדולה – Jokoro, הלו היא הקטורת המרפאת. המקומיים מנופפים בידיהם כדי להפנות את העשן לעבר ראשם או חלקי גוף כואבים, מתוך אמונה שיש לו סגולות ריפוי. - טקס הטהרה – Temizuya
לפני שניגשים להתפלל, עוצרים במזרקת המים עם כפות העץ הארוכות. הטקס כולל שטיפה של יד שמאל, יד ימין, הפה (בלי לבלוע) ושטיפת ידית הכף. זהו אקט של היטהרות רוחנית לפני המפגש עם האלוהות.
במקדש מומלץ לבקר בשעות הבוקר המוקדמות, לפני השעה 9:00 או בערב, אחרי השקיעה, כשהמקדש והפגודה מוארים בזרקורים. זה נראה כמו סצנה מסרט, והאווירה הרבה יותר רוחנית ומסתורית.
בחודש מאי מתקיים במקום אחד הפסטיבלים הגדולים והפרועים של טוקיו. אלפי אנשים נושאים מקדשים ניידים על הכתפיים, שרים ורוקדים.
במהלך מלחמת העולם השנייה המקדש נהרס כמעט לחלוטין בהפצצות. הוא נבנה מחדש בעזרת תרומות של העם היפני מכל רחבי המדינה, מה שהופך אותו לסמל של התחדשות ועמידות.
עם סיום הביקור במקדש סנסו-ג’י נסענו לבקר במקדש פוּקָאגָאוָוה פוּדוֹ-דוֹ.
מקדש פוּקָאגָאוָוה פוּדוֹ-דוֹ - Fukagawa Fudo-Do
מקדש פוּקָאגָאוָוה פוּדוֹ-דוֹ, שנמצא במרכז טוקיו, הוא שלוחה של מקדש נָרִיטָסָן שִינְשוֹ-גִ’י – Naritasan Shinshoji, שנמצא ליד שדה התעופה נריטה, מרחק נסיעה של שעה ממרכז טוקיו.
שני המקדשים שייכים לזרם השִינְגוֹן – Shingon בבודהיזם, שסימן ההיכר המובהק שלו הוא טכס גוֹמָה – Goma, המשלב בין תיפוף טָאִיקוֹ עוצמתי לבין תפילת אש מרשימה. התיפוף על תופי הטָאִיקוֹ הענקיים נועד לעורר את הנשמה, ולעזור למנטרות להגיע לאלוהות. הקצב הופך מהיר ועוצמתי ככל שהטקס מתקדם.
במהלך הטכס הנזירים שורפים מקלות עץ קדושים בתוך מדורה גדולה במרכז המקדש. בזמן שהאש עולה, הנזירים מתופפים על תופי טָאִיקוֹ – Taiko ענקיים בקצב הולך וגובר, וקוראים מנטרות בקול רם. החוויה היא רועשת, מהפנטת ועוצמתית מאוד – רחוקה מאוד מהשקט שבדמיון שלנו לגבי מקדשים.
בטקס הגוֹמָה יש רעש תופים חזק מאוד, ולכן מומלץ למי שרגיש לרעש, להתמקם הרחק מהבמה. כמו כן, המבקרים במקדש מתבקשים לחלוץ נעליים לפני הכניסה לאולם התפילה.
השימוש בתופי הטָאִיקוֹ הענקיים נועד לעורר את הנשמה, ולעזור למנטרות להגיע לאלוהות. הקצב הופך מהיר ועוצמתי ככל שהטקס מתקדם. תפקיד האש במהלך הטכס הוא לשרוף את התשוקות השליליות והמכשולים בחיים.
לקראת סיום הטכס המאמינים מגישים לנזירים תיקים או ארנקים, אותם הנזירים מעבירים מעל האש הקדושה כדי להעניק להם ברכת הגנה.
המבנה של מקדש פוּקָאגָאוָוה פוּדוֹ-דוֹ מודרני מאוד, מכוסה בכתב סנסקריט מוזהב, עם מנטרות של האל פוּדוֹ-מִיוֹ, והוא נחשב לפנינה נסתרת. בתוך המקדש, יש מסדרון ארוך – Prayer Corridor, שבו מוצבים 10,000 פסלים קטנים של קריסטל המוארים בתאורה אדומה. הליכה במסדרון הזה מקנה תחושה של כניסה לעולם אחר, והיא מיועדת למדיטציה תוך כדי הליכה.
האל פוּדוֹ-מִיוֹ – Fudo Myoo, שאליו המקדש מוקדש, נראה קצת מפחיד, עם פנים זועמות, חרב ביד אחת וחבל ביד השנייה, כשהוא מוקף בלהבות. למרות המראה המפחיד, ביפן הוא נחשב למגן גדול, והמראה הזועם שלו נועד להפחיד את הרוחות הרעות ולמשוך את האנשים לדרך הישר.
הרחוב המוביל למקדש נקרא Monzen-Nakacho. זהו רחוב מקסים עם חנויות קטנות שמוכרות Osembe, שהם קרקרים של אורז שנעשים במקום, או Amanatto, שהן קטניות ממותקות וטעימות מאוד. במרכז הרחוב יש בית קפה נהדר בשם Monz Cafe, שמציע קפה משובח ושירות נהדר.
אזור המקדש הוא מקום מושלם לראות בו את השיטמצ’י – העיר התחתית של טוקיו, אזור עם אווירה של שכונה אמיתית, רחוק מגורדי השחקים של שִינְג’וּקוּ.
לאחר ארוחת הערב יצאנו לבקר באזור שִינְג’וּקוּ, לטעימה קטנה מחיי הלילה של טוקיו.
אזור שינג'וקו - Shinjuku
אזור שינג’וקו סיטי נחשב למרכז העסקים והמסחר החשוב בעיר. זהו רובע מגוון עם ניגודים קיצוניים. מצד אחד ניצבים גורדי שחקים מודרניים ומשרדי ממשלה, ומצד שני יש סמטאות צפופות, אורות ניאון מהפנטים וחיי לילה שאינם נגמרים.
בניין הממשל המטרופוליני – Tokyo Metropolitan Government Building
בצד המערבי של הרובע נמצא מגדל עיריית טוקיו, ושם יש תצפית יפה על העיר מהקומה ה-45. במקום לשלם על תצפיות יקרות באתרים אחרים בעיר, אפשר לעלות לשתי קומות תצפית, צפונית ודרומית, שהכניסה אליהן בחינם.
התצפית – Observation Deck – פתוחה כל יום בשעות 9:30 – 17:30
אנחנו הגענו אל בניין הממשל בשעת ערב בכדי לצפות במופע אורות שמוקרן על קיר המבנה. המבקרים הרבים שבאים לצפות במופע שוכבים על הדשא הסינטטי, וצופים במופע האור-קולי שנמשך כעשרים דקות.
Kabukicho - שכונת האורות האדומים
זהו אזור הבילויים הגדול ביפן, הידוע בחיי לילה למבוגרים. יש בו מועדונים קטנים, פאבים מלאי עשן ומקומות קטנים לארוחות קלות, הפועלים עד השעות המאוחרות. מעל בניין קולנוע Toho מציץ ראש גודזילה ענקי, בכל שעה עגולה הוא שואג ומוציא עשן.
האזור בטוח לחלוטין לשיטוט. אמנם, יש רחובות וסמטאות שזונות, מכל המגדרים, מנסות לפתות ולהזמין את המבקרים לטעום מחסדיהן, אבל אם מתעלמים מהן אין חשש לביטחון האישי. כן כדאי להיזהר מלנסות לצלם אותן.
עוד מקומות מעניינים באזור:
תחנת שינג’וקו
תחנת שינג’וקו היא התחנה העמוסה ביותר בעולם, עם מעל 3.5 מיליון איש שעוברים בה בכל יום. לתחנה יש למעלה מ-200 יציאות.
אם רוצים לצאת לכיוון גורדי השחקים ומשרדי הממשלה בוחרים ב- West Exit, ואם רוצים לצאת לכיוון אזור הבילויים בוחרים ב-East Exit.
Omoide Yokocho – סמטת הזיכרונות
זו אחת הסמטאות הציוריות ביותר בטוקיו, וסביבה מקבץ של סמטאות צרות מלאות בעשן מגריל היאקיטורי – שיפודי עוף. הישיבה היא על דרגשים קטנים, האווירה צפופה ואותנטית מאוד. מקום מושלם לארוחת ערב מוקדמת עם בירה קרה.
Golden Gai
זהו מתחם קטן של שש סמטאות צרות עם למעלה מ-200 ברים קטנטנים, בגודל של חדר ממוצע. כל בר מעוצב בסגנון אחר. זהו המקום הטוב ביותר בעיר לשיחה מקרית עם מקומיים או תיירים אחרים בסביבה אינטימית.
בתי כלבו
חנויות הכלבו בשינג’וקו כמו Isetan או Takashimaya הן מהמפוארות בעולם, וקומות האוכל שלהן הן חוויה קולינרית מדהימה.
