חופשה בוורשה - היום השלישי
היום השליש לטיול הוקדש לסיור מעמיק בעיר העתיקה.
אל העיר העתיקה הגענו עם חשמלית 4 לכיוון Żerań Wschodni, עליה עלינו בתחנה Centrum 08. נסענו עד לתחנה Stare Miasto 01 ומשם עלינו רגלית לכיוון הטירה המלכותית לתחילת הסיור בעיר העתיקה.
עמוד המלך זיגמונט
עמוד המלך זיגמונט – Kolumna Zygmunta היה נקודת תחילת הסיור בעיר העתיקה של וורשה. העמוד ניצב בכיכר ליד הטירה המלכותית. מדובר במונומנט גבוה מהמאה ה-17, שבראשו ניצב פסלו של המלך זיגמונט השלישי.
המלך זיגמונט השלישי ואזה – Sigismund III Vasa היה אחת הדמויות המשמעותיות בהיסטוריה של פולין וליטא. מלך, שמלך במשך יותר מ-40 שנה והשפיע רבות על הפוליטיקה, הדת והאמנות במזרח אירופה.
הוא נולד בשנת 1566, השתייך לבית המלוכה השוודי ואזה (Vasa), והיה קתולי אדוק, בניגוד לרוב השוודים הפרוטסטנטים. בשנים 1587 – 1632 הוא מלך על פולין וליטא, ובשנים 1592 – 1599 הוא כיהן כמלך שוודיה.
בשנת 1596 העביר זיגמונט השלישי את הבירה הפולנית מקרקוב לוורשה. החלטה זו השפיעה על אופייה והתפתחותה של העיר. לזיגמונט היו שאיפות לאיחוד של פולין עם שוודיה. הוא ניסה לאחד את ממלכות שוודיה ופולין, אך הודח מכס המלוכה בשוודיה בשל התנגדות דתית ופוליטית. אילו הצליח אני כנראה הייתי עם חזות שבדית – בלונדיני עם עיניים כחולות.
זיגמונט היה פטרון נלהב של האמנות, הארכיטקטורה והחינוך. הוא הביא את הסגנון הבארוק לפולין, ונחשב למלך שעיצב רבות מהפנים התרבותיים של וורשה וקרקוב. בצד חיבה לאמנות הוא חיבב גם את שדה הקרב, ותקופת שלטונו התאפיינה בעימותים עם רוסיה, שוודיה והאימפריה העות’מאנית.
את עמוד זיגמונט הקים בנו ולדיסלב הרביעי, והוא נחשב לאנדרטה המלכותית הראשונה במזרח אירופה. זיגמונט השלישי נותר דמות שנויה במחלוקת: יש הרואים בו מלך אדוק ומלומד, ויש הרואים בו שליט, שניהל מדיניות חוץ בעייתית, שהכניסה את הממלכה לסכסוכים רבים.
פסלו של האדריכל יאן זצ'ווטוביץ'
סמוך לעמוד המלך זיגמונט ניצב פסלו של האדריכל יאן זצ’ווטוביץ’ – Jan Zachwatowicz, שהיה היסטוריון אדריכלות פולני, מהחשובים במאה ה-20. הוא נודע במיוחד בזכות עבודתו לשיקום המבנים ההיסטוריים של וורשה לאחר מלחמת העולם השנייה.
זצ’ווטוביץ’ נולד בשנת 1900 ונפטר בשנת 1983. הוא היה פרופסור לאדריכלות באוניברסיטת וורשה לטכנולוגיה. בתקופת הכיבוש הנאצי הוא היה מעורב בהגנה על מורשת פולין ובשימור תיעוד אדריכלי, והוא נחשב לחלוץ בתחום שימור אדריכלות היסטורית בפולין.
זצ’ווטוביץ’ הוביל את פרויקט השחזור האדיר של העיר העתיקה (Stare Miasto) של וורשה, שנהרסה כמעט לחלוטין במהלך מרד וורשה בשנת 1944. בזכות עבודתו, העיר שוקמה בצורה יוצאת דופן, ונכנסה לרשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק”ו.
זצ’ווטוביץ’ הוא דמות נערצת בפולין ונחשב לגיבור תרבות. בזכותו, המבנים ההיסטוריים של וורשה לא נשכחו ונבנו מחדש בדיוק מרשים, שמספר את סיפור עברה של פולין. הוא היה ממקימי מערכות חוקיות והנחיות לשימור מבנים במדינה, ועל פועלו קיבל עיטורים רבים, כולל פרס המדינה הפולני הגבוה ביותר.
הטירה המלכותית של וורשה
הטירה המלכותית בוורשה (בפולנית: Zamek Królewski w Warszawie) שימשה בעבר במשך מאות בשנים כמעונם הרשמי של מלכי פולין. הטירה ממוקמת בכיכר הטירה, בכניסה לעיר העתיקה בוורשה.
בתחילה היה זה ממבנה מבוצר העשוי מעץ של דוכסי מזוביה. במאה ה-14 נבנה מגדל, שהיה מבנה האבן הראשון בעיר. במאה ה-15 נבנו לצד המגדל מגורים בסגנון גותי. החל במאה ה-16 שימשה הטירה כמקום מושבו של האיחוד הפולני-ליטאי, לשכת המלך ומקום מושבו של הפרלמנט (בית הנבחרים והסנאט).
בתחילת המאה ה-17, בתקופת שלטונו של זיגמונט השלישי הטירה קיבלה את הצורות האדריכליות של הבארוק המוקדם. במאה ה- 18 החזית של הטירה הפונה לוויסלה קיבלה מראה של הבארוק המאוחר, ומאוחר יותר, תחת שלטונו של המלך סטניסלב אוגוסט הושלמה בנייתם של אגף הספרייה ואולמות לאירועים ממשלתיים.
לאורך השנים הארוכות הטירה המלכותית נשדדה שוב ושוב, ונהרסה על ידי צבאות פולשים, בין היתר של צבאות פרוסיה וצבאו של הצאר הרוסי.
במאה ה-19, לאחר קריסת מרד נובמבר, שימשה הטירה כמרכז מנהלי של הצאר, ועוצבה מחדש לצרכים של הממשל הרוסי הקיסרי. במהלך מלחמת העולם הראשונה התגורר בטירה המושל הכללי הגרמני. מתום מלחמת העולם הראשונה ועד פלישת הנאצים בתחילת מלחמת העולם השנייה התגורר בטירה נשיא פולין, איגנצי מושצ’יצקי.
עם פלישת הנאצים לפולין בספטמבר 1939 הטירה נשרפה, נבזזה ונהרסה על ידי הנאצים שפלשו לפולין. בשנת 1965 שברים ששרדו של הטירה והספרייה המלכותית, ארמון גג הנחושת הסמוך ואולמות קוביקי נרשמו כמונומנטים היסטוריים על ידי הממשלה. בין השנים 1971 – 1984 התבצע שחזור מדויק של הטירה. בשנת 1980 הטירה המלכותית, יחד עם העיר העתיקה, נרשמו כאתר מורשת עולמית של אונסק”ו. היום זה מונומנט היסטורי ולאומי, והוא מסווג כמוזיאון לאומי. מבקרים בו למעלה מ-500,000 אנשים בכל שנה.
הטירה פתוחה לביקורים בימים שלישי – ראשון בשעות 10:00 – 17:00. הביקור כרוך בתשלום. מומלץ לקחת מדריך אלקטרוני קולי עם הסבר באנגלית.
מה אפשר לראות בטירה?
- האולם הגדול, אשר נקרא גם אולם הנשפים
- אולם האבירים
- אולם הכס
- אולם קבלת הקהל
- קבינט הכנסים
- חדר השיש
- הקפלה הקטנה
בקומה השנייה יש אולם של סנטורים, אשר נקרא גם אולם החוקה של 3 במאי. בצמוד לאולם ממוקמים המגורים המלכותיים, בהם נמצאות תמונותיו של הצייר הפולני המפורסם – יאן מטייקו. ביניהן “החוקה של 3 במאי”.
החדרים של הקומה הראשונה לא מפוארים כמו בקומה השנייה. הם עוצבו בסגנון של המאות ה- 16 – 17. במרתף הטירה אפשר לראות תערוכה, המורכבת מחפצים שהושגו במהלך חפירות ארכיאולוגיות בעיר העתיקה. לקומה השלישית של הטירה אין ערך היסטורי.
לאחר ביקור בטירה יצאנו אל הגנים המלכותיים שצופים לעבר נהר הויסלה. אל הגנים אפשר להיכנס גם ללא ביקור בטירה.
לאחר סיום הביקור בטירה המשכנו בסיור בעיר העתיקה והיעד הבא היה קתדרלת יוחנן הקדוש.
קתדרלת יוחנן הקדוש
קתדרלת יוחנן הקדוש – Bazylika Archikatedralna św. Jana Chrzciciela היא מהאתרים ההיסטוריים והדתיים המרכזיים בעיר, ומהווה סמל לעמידות התרבותית והלאומית של פולין.
הקתדרלה נוסדה במאה ה-14 ונחשבת לכנסייה העתיקה ביותר בוורשה. במהלך השנים, היא שימשה כזירת אירועים היסטוריים חשובים, כולל טקסי הכתרה של מלכים, חתונות מלכותיות והלוויות ממלכתיות. בין היתר, התקיימה בה הכתרתו של המלך האחרון של פולין, סטניסלב אוגוסט פוניאטובסקי, בשנת 1764.
במהלך מרד וורשה בשנת 1944, הקתדרלה נהרסה כמעט לחלוטין על ידי הגרמנים, אך לאחר המלחמה שוחזרה בקפדנות בסגנון הגותי המקורי שלה, בהתבסס על תיאורים היסטוריים מהמאה ה-14.
הקתדרלה בנויה בסגנון גותי לבנים (Brick Gothic) וממוקמת ברחוב Świętojańska בעיר העתיקה של וורשה. פנים הקתדרלה כולל תקרות קמרון מרשימות, חלונות ויטראז’ צבעוניים וקפלות צדדיות. הקריפטה מתחת לאולם הראשי משמשת מקום מנוחה אחרון לדמויות בולטות בהיסטוריה הפולנית, כולל מלכים, נשיאים וסופרים.
הקתדרלה פתוחה למבקרים מדי יום, כאשר הכניסה לאולם הראשי היא ללא תשלום. ביקור בקריפטה כרוך בתשלום סמלי. במהלך חודשי הקיץ, מתקיימים בקתדרלה קונצרטים של מוזיקה קלאסית, המושכים קהל רחב. בימי ראשון יש מיסה חגיגית בשעה 11:00 ובשעה 12:30.
צמוד לקתדרלת יוחנן הקדוש נמצאת כנסיית הישועים Jesuit church
כנסיית הישועים
כנסיית הישועים – Jesuit church בעיר העתיקה של וורשה, הידועה גם בשם כנסיית גבירתנו של החסד, היא אחת מהכנסיות ההיסטוריות והמשמעותיות ביותר בבירת פולין. היא ממוקמת צמוד לקתדרלת יוחנן הקדוש, ומהווה חלק בלתי נפרד מהנוף האדריכלי של העיר העתיקה.
הכנסייה נוסדה בשנת 1609 ביוזמתו של הכומר פיוטר סקרגה, מטיף ידוע ומקורב למלך זיגמונט השלישי ואזה. הבנייה נמשכה עד 1626, בסגנון מנייריסטי פולני, על ידי האדריכל יאן פרנקייביץ’. הכנסייה נבנתה כחלק ממאמץ להקים מרכז ישועי בוורשה, בסמוך למרכזי השלטון והדת של העיר.
במהלך השנים, הכנסייה עברה שינויים ושיפוצים, כולל הוספת קפלות, וסטיבול ומקהלה. היא ניזוקה ונבזזה במהלך הפלישה השוודית במאה ה-17, אך שוקמה בהמשך. במהלך מרד וורשה בשנת 1944, הכנסייה נהרסה כמעט לחלוטין על ידי הגרמנים, אך שוחזרה בין שנות ה-50 לשנת 1973, תוך שמירה על הסגנון האדריכלי המקורי.
הכנסייה מכילה מספר פריטים אמנותיים והיסטוריים חשובים:
- ציור של גבירתנו של החסד, שהובא לפולין בשנת 1651 כמתנה מהאפיפיור אינוקנטיוס העשירי.
- צלב עץ מהמאה ה-14.
- פסל בארוקי של גבירתנו של החסד מהמאה ה-18.
- שרידים של מצבת קבר של יאן טרלו משנת 1753.
הכנסייה משמשת גם כמקום מנוחה אחרון לדמויות בולטות בהיסטוריה הפולנית, כולל המשורר מקיי קז’ימייז’ סרבייבסקי והנסיך קרול פרדיננד ואזה.
הכנסייה משמשת כמקום פולחן פעיל, עם מיסות קבועות ואירועים דתיים שונים. הכנסייה פתוחה למבקרים, ומומלץ לבדוק את לוח הזמנים באתר הרשמי לפני הביקור.
מי הם הישועים?
הישועים, או בשמם הרשמי “חברת ישו”, הם מסדר נוצרי קתולי שנוסד בשנת 1540 על ידי איגנטיוס מלויולה, קצין ספרדי לשעבר שהפך לנזיר ומנהיג רוחני. מטרת המסדר הייתה לחזק את הכנסייה הקתולית בתקופת הרפורמציה הפרוטסטנטית, והוא הפך במהרה לאחד הגורמים המרכזיים המתנגדים לרפורמות בכנסייה הקתולית.
עקרונות ומאפיינים עיקריים של הישועים:
- השכלה גבוהה: הישועים הקימו מאות בתי ספר, אוניברסיטאות וסמינרים ברחבי העולם. החינוך נחשב לכלי מרכזי במאבק הרוחני שלהם.
- שליחות מיסיונרית: חברי המסדר פעלו כמיסיונרים באסיה, באמריקה הלטינית ובאפריקה. הבולטים שבהם כוללים את פרנסיסקו חאבייר שפעל בהודו וביפן.
- ציות מוחלט לאפיפיור: הישועים נשבעים לא רק נדרי עוני, צניעות וצייתנות, אלא גם נדר נוסף של ציות מיוחד לאפיפיור.
- אינטלקטואליות ודיפלומטיה: רבים מחבריהם פעלו כיועצים לשליטים, סופרים, מדענים ואנשי דת, ושימשו גשר בין תרבויות.
למסדר הישועי הייתה, ועדיין יש, השפעה עמוקה על החינוך, הפוליטיקה והתרבות הקתולית. הם נודעו גם ביכולתם להתאים עצמם לתרבויות מקומיות תוך שמירה על ערכים קתוליים.
כיום, מסדר הישועים ממשיך לפעול בעולם בתחומי חינוך, צדק חברתי ומחקר, ומנהלים מאות מוסדות אקדמיים. האפיפיור פרנציסקוס היה הישועי הראשון שנבחר לכהן כאפיפיור.
בסיום הביקור יצאנו מהכנסייה, חזרנו לכיוון הקתדרלה ומיד אחריה פנינו שמאלה לרחוב Dziekania. בהמשך הרחוב מצד ימין נמצא מוזיאון הארכיבישופות.
מוזיאון הארכיבישופות של וורשה
מוזיאון הארכיבישופות של וורשה – Museum of the Warsaw Archdiocese הוא מוסד תרבותי חשוב. המוזיאון מציג אוסף עשיר של אמנות דתית וחילונית, המשקף את ההיסטוריה והתרבות של הכנסייה הקתולית בפולין.
המוזיאון נוסד בשנת 1938 ברחוב קנוניה, אך נהרס במהלך מלחמת העולם השנייה. בשנות ה-70, ביוזמת הקרדינל סטפן וישינסקי, החל תהליך שיקום האוסף. בשנת 1980 נפתח המוזיאון מחדש במנזר לשעבר של אבות הטריניטריים בשכונת סולץ. בשנת 2015 עבר המוזיאון למיקומו הנוכחי בארמון הדיאקון (Pałac Dziekana).
המוזיאון מציג כ-20,000 פריטים, כולל ציורים, פסלים, תכשיטים, בדים ליטורגיים, מדליות, רהיטים ושעונים. האוסף כולל יצירות מתקופות שונות, החל מימי הביניים ועד לאמנות עכשווית, ומקורו בתרומות של קהילות, כמרים ואנשים פרטיים.
ביום ראשון המוזיאון פתוח בשעות: 12:00 – 16:00
עם סיום הביקור במוזיאון הלכנו אל פעמון המשאלות שנמצא ברחוב Kanonia הסמוך.
פעמון המשאלות
פעמון המשאלות – The Wishing Bell הוא אחד מהאתרים הקסומים והמסתוריים בעיר העתיקה של ורשה, המשלב היסטוריה, פולקלור ורומנטיקה בלב ליבה של הבירה הפולנית.
הפעמון, העשוי מברונזה, נוצר בשנת 1646 על ידי דניאל טים, אותו אמן שיצר את עמוד זיגמונט המפורסם בכיכר הטירה. הפעמון הוזמן במקור על ידי יאן מיקולאי דנילוביץ’, גזבר הכתר הפולני, עבור כנסיית הישועים בעיר יארוסלב. עם השנים, הפעמון הגיע לעיר העתיקה של וורשה, שם הוא מוצב כיום בכיכר קנוניה (Kanonia), שבעבר הייתה בית קברות פרוכיאלי, מאחורי קתדרלת יוחנן הקדוש.
בית קברות פרוכיאלי, הוא בית קברות מקומי השייך לפרוכיה, שהיא יחידת יסוד בארגון הכנסייה הקתולית, המקבילה לקהילה דתית או שכונתית. בתי קברות כאלה הוקמו לרוב בסמוך לכנסייה המקומית’ ושימשו לקבורה של חברי הקהילה, במיוחד לפני הקמת בתי קברות עירוניים מרכזיים.
לפי אגדה מקומית, הפעמון קשור לסיפור אהבה טראגי בין קייטאן, צעיר יוצר פעמונים, ומריניה, בתו של יצרן פעמונים אחר. השניים התאהבו, אך יריבו של קייטאן, חניך בשם הנס, קינא באהבתם והחליט לחסל את קייטאן. האגדה מסתיימת בטרגדיה, אך מאז הפעמון הפך לסמל של תקווה ואהבה נצחית.
הפעמון הפך לאתר עלייה לרגל למבקשי משאלות. לפי המסורת, יש להקיף את הפעמון מספר פעמים (יש שאומרים שלוש) תוך כדי קפיצה על רגל אחת, ולאחר מכן לגעת בו –רק אז המשאלה תתגשם. יש המוסיפים גם טפיחה קלה או נשיקה לפעמון כחלק מהטקס.
לאחר הביקור בפעמון המשכנו דרך סמטאות העיר העתיקה לעבר פסל האיש החזק ואל תצפית לנהר הויסלה.
פסל האיש החזק
פסל האיש החזק – Strong Man Statue הוא יצירת ברונזה מרשימה מאת הפסל הפולני סטניסלב צ’רנובסקי – Stanisław Czarnowski, שנוצרה בשנת 1908. הפסל מתאר גבר עירום בעל מבנה גוף אתלטי, הנושא אבן כבדה, ומסמל כוח פיזי, התמדה ונחישות – ערכים המזוהים עם התרבות הפולנית.
הפסל הוצג לראשונה בסלון האמנות בפריז בשנת 1908, ולאחר מכן באקדמיה לאומנויות בסנט פטרבורג, שם זכה להערכה רבה. מאוחר יותר, הוצב הפסל בעיר העתיקה של ורשה, והפך לחלק בלתי נפרד מהנוף התרבותי של העיר.
סמוך לפסל יש מספר נקודות תצפית לעבר נהר הוויסלה
נהר הוויסלה
נהר הוויסלה הוא הנהר הארוך והחשוב ביותר בפולין, ונחשב לנהר הלאומי שלה. אורכו כ-1,047 קילומטרים, והוא זורם מדרום פולין לצפונה, עד לשפכו לים הבלטי.
מקורות הוויסלה נמצאים בהרי הקרפטים, סמוך לעיירה וויסלה בדרום פולין. הנהר חוצה את פולין לאורכה ועובר דרך ערים מרכזיות כמו קרקוב, שידלצה, וורשה וטורון. הנהר נשפך לים הבלטי דרך מפרץ גדנסק, סמוך לעיר גדנסק. גדות הוויסלה משופעות באזורים ירוקים, שמורות טבע ואתרי קינון לציפורים. בקטעים שונים, הנהר נותר פראי יחסית, עם אזורים בלתי מתוירים ושפע ביולוגי.
במהלך ההיסטוריה, הוויסלה שימשה עורק תחבורה ומסחר חשוב, במיוחד לשינוע תבואה, תוצרת חקלאית ועץ. ערים רבות התפתחו לאורך גדותיו בזכות הנגישות למסחר ולחקלאות. הנהר שימש גם כגבול טבעי במאבקים פוליטיים וצבאיים לאורך הדורות.
בוורשה, הוויסלה מהווה חלק בלתי נפרד מהנוף העירוני. הוא חוצה את העיר ממזרח למערב, והטיילת שלאורכו מהווה מוקד בילוי פופולרי. גשרים חשובים חוצים אותו, כמו גשר פוניַאטובסקי (Poniatowski) וגשר שוויינטוקשיסקי (Świętokrzyski).
המשכנו בטיול אל הכיכר המרכזית של העיר העתיקה ואל פסל בת הים שניצב במרכזו.
פסל בת הים הקטנה
פסל בת הים של וורשה – Syrenka Warszawska הוא אחד הסמלים המוכרים והאהובים ביותר של העיר וורשה, ומשמש גם כסמל העיר הרשמי. דמות בת הים מופיעה על סמל העיר כבר מהמאה ה-14, והיא קשורה לאגדה מקומית מרתקת.
על-פי האגדה, שתי בנות ים יצאו מהים הבלטי. אחת התיישבה בדנמרק, שם היא הפכה לאגדה הקשורה לקופנהגן, והשנייה המשיכה במורד נהר הוויסלה, והגיעה לאזור שבו נמצאת היום וורשה. היא כה אהבה את המקום, שהחליטה להישאר בו.
הדייגים המקומיים הבחינו שמשהו מערבל את המים וגורם לדגים להיעלם מרשתותיהם. בתחילה הם כעסו על אובדן הדגה, אך כשהבינו שזו בת ים יפהפייה ששרה להם שירים נעימים, הם התאהבו בה. אולם סוחר רודף בצע לכד אותה, ורצה למכור אותה ולהרוויח כסף. כאשר נודע הדבר לדייגים הם שחררו אותה, ומאז בת הים נשבעה להגן על העיר. זו הסיבה בפסל בת הים מוצגת עם חרב ומגן.
הגרסה המוכרת ביותר של הפסל מוצבת בכיכר השוק העירונית בעיר העתיקה של וורשה, אך ישנה גרסה נוספת, גדולה יותר, ליד נהר הוויסלה, סמוך לגשר שוויינטוקשיסקי, שהוקמה בשנת 1939, כמה חודשים לפני הפלישה הנאצית, שנקראת Mermaid’s Statue.
הפסל בכיכר העיר העתיקה עוצב על ידי הפסלת קונסטנטיה פצ’ינסקה – Konstanty Hegel בשנת 1855. הפסל שעל גדות הוויסלה עוצב על ידי לודוויק ניטשה – Ludwika Nitschowa, ודמות בת הים עוצבה על פי דמותה של המשוררת קריסטינה קרוכנובנה.
בפינה הצפון מערבית של הכיכר נמצא המוזיאון ההיסטורי של וורשה, המציג את ההיסטוריה העשירה והמורכבת של בירת פולין. הוא ממוקם בלב העיר העתיקה של וורשה, בכיכר השוק, ומשתרע על פני מספר בניינים היסטוריים מהמאה ה-17 וה-18 ששוחזרו לאחר מלחמת העולם השנייה.
המוזיאון נוסד בשנת 1936, נהרס כמעט לחלוטין במרד בשנת 1944, שוקם יחד עם העיר העתיקה, והפך לסמל של שימור הזיכרון ההיסטורי. בשנים האחרונות עבר המוזיאון תהליך חידוש מקיף ונפתח מחדש בשנת 2017 עם תצוגה מודרנית ואינטראקטיבית.
במוזיאון מוצגים חפצים היסטוריים, ציורים, תצלומים, חפצי יום-יום, תכשיטים, בגדים וכלים מהמאות האחרונות. בתצוגת הקבע “דברים של ורשה” מסופר סיפור העיר דרך אלפי פריטים קטנים. במקום להציג את ההיסטוריה באופן כרונולוגי, המוזיאון מתמקד בנושאים כמו תושבים, בתים, סמלים, אופנה, סחר, בידור, מלחמות ועוד.
במוזיאון יש שחזור של דירות ובתים ורשאיים טיפוסיים לאורך הדורות, ומגג המוזיאון יש תצפית על העיר העתיקה.
המוזיאון פתוח מדי יום, פרט לימי שני, ובימי חמישי הכניסה חינם.
הברביקן של וורשה
מהכיכר הלכנו אל הברביקן של וורשה – Warszawski Barbakan, שהוא מבצר חצי מעגלי מרשים הבנוי מלבנים אדומות, והוא אחד השרידים הבולטים של מערך החומות ההיסטוריות שהקיפו את העיר העתיקה של וורשה. מדובר באחד מהסמלים הארכיטקטוניים המובהקים של העיר ומהאתרים המתויירים ביותר בה.
הברביקן נבנה בשנת 1540 על ידי האדריכל הוונציאני ג’ובאני בטיסטה. הוא שימש כשער הגנה נוסף ועמדה קדמית בחומת העיר. תפקידו היה להגן על אחד משערי הכניסה המרכזיים לעיר – שער נובה (Nowomiejska), ולחזק את ההגנה הצפונית של העיר העתיקה מפני פולשים.
הברביקן בנוי בסגנון רנסנס מאוחר, עם קשתות, צריחים, חרכי ירי וחומות עבות. הוא כולל חצר פנימית ושערים מקושתים, ומהווה מעבר מקשר בין העיר העתיקה לעיר החדשה.
במהלך מלחמת העולם השנייה, ובמיוחד במרד וורשה בשנת 1944, נגרם לברביקן הרס נרחב. לאחר המלחמה הברביקן שוחזר באופן מדויק בהתבסס על רישומים ותיעוד היסטורי.
מהברביקן המשכנו לאורך החומות לעבר פסלם של בני הזוג Wars ו-Sawa
פסלם של Wars ו-Sawa
פסלם של Wars ו-Sawa מתאר זוג יושב יחד על ספסל, וקשור באגדה על היוסדה של וורשה. על-פי האגדה, Wars היה דייג פשוט שחי על גדות נהר הוויסלה. ויום אחד פגש Wars את בת הים Sawa. השניים התאהבו, והקימו יחד יישוב קטן שנקרא על שמם – Warsawa, שעם השנים הפך לוורשה. גרסאות אחרות של האגדה מציגות את Wars ו-Sawa כתאומים, או כזוג מארחים של נסיך אובד, שהחליט לקרוא ליישוב על שמם.
את הפסל יצרה בשנות ה-70 האמנית יאנינה מירצקה – Janina Mirecka. הפסל מתאר גבר ואישה יושבים זה לצד זה על ספסל, כאשר האישה מניחה את ידה על כתפו של הגבר, והוא יושב בגאווה עם ידיים שלובות על חזהו.
מהפסל וחומות העיר ירדנו לכיוון נהר הוויסלה, כאשר קולות רמים שנשמעו מרמקולים רבי עוצמה משכו אותנו אל מזרקת המולטימדיה בפארק המולטימדיה, שם הייתה נקודת הסיום של תחרות אנשי הברזל שהתקיימה באותו יום בוורשה במקביל למרוץ המרתון ומרוצים קצרים יותר.
לאחר שצפינו בכמה ספורטאים תשושים שהגיעו לקו הסיום לתשועות הקהל, ירדנו אל הטיילת טיילנו לאורכה, סעדנו ארוחת צהרים קלה באחת המסעדות הצפות, וחזרנו למנוחה במלון.
אחר הצהרים טיילנו ברחוב נובי שוויאט – Nowy Świat ובמדרחוב המחובר אליו, ואת ארוחת הערב סעדנו במסעדת הבשרים המצוינת Żebra i Kości, הסמוכה למלון.
ברחוב נובי שוויאט עצרנו בבר הווישניאק המפורסם Piana Vyshnia, ואחרי שטעמנו מליקר הדובדבנים המשובח שמוכרים במקום, רכשנו שני בקבוקים, אחד להמשך החופשה במלון ואחד שהבאנו הביתה.
ווישניאק
ווִישְנִיאַק – Wiśniak או Wiśniówka הוא ליקר פולני מסורתי, שמופק מדובדבנים חמוצים שנקראים בפולנית: wiśnie. הווישניאק אהוב מאוד בפולין, ובמסעדות רבות הוא מוגש על חשבון הבית עם סיום הארוחה. הווישניאק מזוהה עם ייצור ביתי, מסורת משפחתית, ולעיתים גם עם התרבות היהודית-פולנית.
ליקרים מפירות כמו הווישניאק הופיעו במזרח אירופה כבר במאה ה-17, ונתפשו כעדות לעושר ולמעמד חברתי גבוה, מכיוון שלא כולם יכלו להרשות לעצמם אלכוהול או פירות בכמות שמספקת ייצור ליקר.
הווישניאק היה מאוד פופולרי בקרב הקהילות היהודיות, בעיקר באזורי גליציה ופודוליה, והוזכר לעיתים כסמל של שמחה ואירוח. היהודים העמידים נהגו להציע ווישניאק לאורחים או לשתות בליל שבת, בחתונות ובחגים.
ייצור הווישניאק הביתי פשוט, והוא כולל שלושה מרכיבים בסיסיים: דובדבנים חמוצים, סוכר ואלכוהול. בדרך כלל משתמשים בוודקה, ולעיתים באלכוהול מזוקק בריכוז גבוה.
בשלב הראשון שוטפים את הדובדבנים ומכניסים אותם לצנצנת גדולה. מוסיפים מעל הדובדבנים סוכר במשקל זהה לדובדבנים, ומניחים את הצנצנת במקום חמים למספר ימים או שבועות. הדובדבנים מגירים מיץ, הסוכר נמס ונוצר סירופ בצבע אדום עז.
לאחר תקופת ההמתנה מסננים את הדובדבנים, בהם אפשר להשתמש למאפים וקינוחים, ולסירופ הדובדבנים מוסיפים וודקה או אלכוהול בהתאם לריכוז האלכוהול שרוצים לקבל בליקר.
נותנים לווישניאק לעמוד במקום חשוך למשך מספר חודשים, כדי לקבל טעמים עמוקים ומאוזנים, ובכדי לאפשר לשאריות דובדבנים לשקוע, כך שהנוזל יהיה צלול.
לאחר מספר חודשים מעבירים את הווישניאק בתהליך שפייה (העברה באמצעות צינורית) לבקבוקים, תוך השארת המשקעים בצנצנת.
קיימות גם גרסאות מתובלות לווישניאק, עם קינמון, ציפורן או וניל, ולעיתים משתמשים גם בדובדבנים מתוקים או משלבים פירות יער אחרים.
סבא שלי, שעלה ארצה מפולין, נהג להכין בארץ ליקר משסק, בשיטה דומה מאוד לאופן ייצור הווישניאק הביתי, ואני ממשיך את דרכו גם עם פירות אחרים.