מתחילת ספטמבר 1939 וורשה הייתה תחת כיבוש נאצי אכזרי. המחתרת הפולנית, בייחוד הזרוע הצבאית שלה – ארמיה קריובה (Armia Krajowa) – פעלה בסתר להכשיר כוחות לקראת שחרור פולין. לקראת אמצע 1944, עם התקדמות הצבא האדום לעבר וורשה והחלשות הכוחות הגרמניים, גבר הרושם כי הזדמנות היסטורית לשחרור מתקרבת.

מנהיגי המחתרת רצו לשחרר את העיר לפני שהסובייטים ייכנסו אליה, כדי להבטיח את עצמאותה המדינית של פולין ולמנוע השתלטות קומוניסטית בחסות ברית המועצות.

ב-1 באוגוסט 1944 בשעה 17:00 החלה ההתקוממות. כ-25,000 לוחמים מהארמיה קריובה, חמושים בדלילות, תקפו מטרות גרמניות בעיר. בשלב הראשון השיגו המורדים הצלחות רבות: הם השתלטו על חלקים מהעיר, הקימו עמדות שלטון מקומיות ואף הדפיסו עיתונים.

האזרחים תמכו בלוחמים והפגינו התלהבות רבה. אך מהר מאוד התברר כי הסיוע מהצבא האדום, לו קיוו המורדים, לא יגיע. ברית המועצות עצרה את התקדמותה ממש מחוץ לעיר, ככל הנראה במכוון, כדי לאפשר לגרמנים לחסל את ההתנגדות הלא קומוניסטית.

המרד נמשך 63 ימים של לחימה עיקשת ואכזרית. הגרמנים, בראשות הגנרל אריך פון דם באך, הפעילו כוחות עילית, כלי נשק כבדים וטקטיקות של השמדה טוטאלית. הם השתמשו בחיילים נאצים, יחידות עזר ממזרח אירופה ואף פושעים משוחררים שהצטיינו באכזריותם.

במהלך הקרבות, ביצעו הגרמנים טבח נרחב באוכלוסייה האזרחית, במיוחד בשכונת וולה, שם נרצחו עשרות אלפי אזרחים תוך ימים ספורים. העיר הופצצה והופגזה ללא הרף, ללא הבחנה בין מטרות צבאיות ואזרחיות.

לאחר חודשיים של קרבות, אזלה התחמושת, האוכל והמים, והרוחות נשברו. ב-2 באוקטובר 1944 נכנעה המחתרת. נחתם הסכם עם הגרמנים בו הובטח שלוחמי המחתרת ייחשבו שבויי מלחמה, אך העיר עצמה כבר לא הייתה עוד.

ורשה נהרסה כמעט עד היסוד – למעלה מ-85% מהמבנים נהרסו. כ-200,000 אזרחים נהרגו, ורבים נוספים גורשו או נשארו חסרי קורת גג. מרבית השורדים הוגלו למחנות עבודה או לערים אחרות.

מרד ורשה לא השיג את מטרתו הצבאית – העיר לא שוחררה, והמדינה נכנסה תחת שלטון קומוניסטי לאחר המלחמה. אך מבחינה לאומית וסמלית, המרד הפך לאבן דרך בזהות הפולנית. הוא מבטא את אומץ הלב, הרצון לעצמאות וההקרבה של העם הפולני.

במהלך שנות הקומוניזם, ניסו השלטונות לטשטש את דמותם של לוחמי המחתרת הלא-קומוניסטיים, אך מאז נפילת המשטר ב-1989, מרד ורשה זוכה למעמד של גבורה לאומית. בעיר נבנה מוזיאון מרשים לזכרו, וה-1 באוגוסט מצוין כיום זיכרון ממלכתי.

מרד ורשה 1944 היה פעולה נועזת וחסרת תקדים של עם ששאף לחירות. על אף סיומו הטרגי, הוא ממשיך לשמש מקור השראה לדורות בפולין ומחוצה לה. זהו סיפור של עוז רוח אנושי, של עמידה מול כיבוש אכזרי, ושל המחיר הכבד ששילמו אלו שלחמו – בגופם ובנפשם – למען עתיד חופשי.