חופשה בוורשה - היום השני
את היום השני בטיול הקדשנו לרחוב קְרָקוֹבְסְקיֶה פְּשֶׁדְמיֶישְׁצֶ’ה המפורסם. כחובבי רכבות תחתיות בחרנו להגיע מהמלון אל נקודת ההתחלת הטיול ברכבת התחתית. לאחר ארוחת הבוקר ירדנו אל תחנת הרכבת התחתית Center הסמוכה למלון, ולקחנו את הקו הכחול לכיוון Młociny. נסענו תחנה אחת עד תחנת Swietokrzyska ושם החלפנו רכבת לקו האדום לכיוון Bródno. שוב נסענו תחנה אחת עד Nowy Świat-Uniwersytet.
יצאנו מהרכבת היישר אל צומת הרחובות Świętokrzyska – Nowy Świat ושם פנינו שמאלה. זה קצהו של רחוב נובי שוויאט – Nowy Świat שלאחר כ-100 מטרים הופך לרחוב קְרָקוֹבְסְקיֶה פְּשֶׁדְמיֶישְׁצֶ’ה המפורסם.
רחוב קְרָקוֹבְסְקיֶה פְּשֶׁדְמיֶישְׁצֶ’ה – Krakowskie Przedmieście, הוא אחד הרחובות המרכזיים וההיסטוריים בוורשה, שבימי חג מתקיימות בו צעדות. הרחוב מתחיל בצפון בכיכר הטירה וממשיך עד לאנדרטת קופרניקוס ולרחוב נובי שוויאט – Nowy Świat. הרחוב נמצא בדרך שבנה המלך כדי לקשר בין הטירה המלכותית לארמון וילאנוב – Wilanowie. במאה ה-17 צצו בניינים וארמונות חדשים לאורך הרחוב, שהיווה את הכניסה לוורשה, עיר הבירה החדשה של פולין.
אנו טיילנו ברחוב מקצהו הדרומי צפונה, והתעכבנו ליד המבנים והאנדרטאות שלאורכו של הרחוב. המבנה השני משמאל הוא ארמון זמויסקי.
ארמון זמויסקי
ארמון זמויסקי – Pałac Zamoyskich הוא מבנה היסטורי מרשים הממוקם בקצהו הדרומי של רחוב קרקובסקיה פשדמיישצ’ה, הוא נחשב לאחת הדוגמאות היפות לאדריכלות הקלאסית של המאה ה-19, ומהווה חלק חשוב מהמארג ההיסטורי והתרבותי של העיר.
בעבר עמד כאן מבנה אחר, שהחליף הרבה ידיים. בשנת 1744 נרכש הנכס על ידי משפחת זמויסקי, אחת ממשפחות האצולה הבולטות בפולין. בין השנים 1839–1842 עבר המבנה שיפוץ והוסב לצורתו הנוכחית, בתכנונו של האדריכל אנריקו מרקוני, בסגנון ניאו-רנסאנסי.
בשנת 1863, במהלך דיכוי מרד ינואר נגד השלטון הרוסי, ערכו הרוסים פשיטה על הארמון. באירוע זה הרסו את בית הדפוס שפעל במקום, ולקחו את בעלי הבית למאסר. באותה עת הארמון שימש גם מקום מגורים של פעילים פוליטיים וסופרים, כולל הפובליציסט אלכסנדר ולדיסלב ולדובסקי.
במהלך מרד וורשה בשנת 1944 הארמון ניזוק קשות, וחלקו נהרס. לאחר המלחמה שוקם בתהליך ארוך תוך שמירה על סגנונו המקורי.
כיום משמש הארמון את אוניברסיטת ורשה כבית הספר לעיתונות ומדעי המדינה ומחקר יישומי במדעי החברה.
מול ארמון זמויסקי, נמצא ארמון סטשיץ.
ארמון סטשיץ
ארמון סטשיץ – Pałac Staszica הוא מבנה ניאו-קלאסי מרשים ומרכזי במפגש הרחובות קְרָקוֹבְסְקיֶה פְּשֶׁדְמיֶישְׁצֶ’ה עם נובי שוויאט – Nowy Świat. הארמון משמש כיום כמטה של האקדמיה הפולנית למדעים – Polska Akademia Nauk, ופועלים בו מכונים מחקריים, ספריות, וגלריות זמניות.
הארמון נבנה בין השנים 1820–1823 ביוזמתו של סטניסלב סטשיץ, שהיה אינטלקטואל, כומר ופילנתרופ פולני, שעמד בראש החברה המדעית של וורשה. את המבנה תכנן האדריכל אנטוניו קוראזי, אדריכל איטלקי שפעל רבות בפולין, תכנן את המבנה בסגנון ניאו-קלאסי מהודר, עם עמודים קורינתיים וחזית סימטרית מרשימה.
בראשית דרכו שימש הארמון כמרכז לפעילות אקדמית ומדעית. במהלך הכיבוש הרוסי הוסב לכנסייה אורתודוקסית, ועבר שינויים בסגנון האדריכלי בהתאם לכך. אחרי מלחמת העולם הראשונה, הארמון שוחזר לצורתו המקורית והפך שוב למוקד של פעילות מדעית ותרבותית. בימי מלחמת העולם השנייה הארמון נפגע קשות, אך שוקם לאחריה.
צפונית לארמון סטשיץ ברחבה הגדולה ניצבת אנדרטת ניקולאוס קופרניקוס. כאן למעשה מתחיל רחוב קְרָקוֹבְסְקיֶה פְּשֶׁדְמיֶישְׁצֶ’ה.
אנדרטת ניקולאוס קופרניקוס
אנדרטת ניקולאוס קופרניקוס – Nicolaus Copernicus Monument נמצאת במפגש הרחובות קְרָקוֹבְסְקיֶה פְּשֶׁדְמיֶישְׁצֶ’ה עם נובי שוויאט – Nowy Świat, מול ארמון סטשיץ, המשמש אכסנייה לאקדמיה הפולנית למדעים, והיא אחת האנדרטאות האיקוניות והחשובות בעיר, המוקדשת למדען הפולני הדגול ניקולאוס קופרניקוס, מחולל המהפכה ההליוצנטרית, שטען כי השמש ולא כדור הארץ היא מרכז מערכת השמש.
אנדרטה עשויה ברונזה ומציגה את קופרניקוס יושב, מחזיק ביד אחת גלובוס שמימי וביד השנייה מחוגה. היא מסמלת את תרומתו למדע האסטרונומיה ולחשיבה המדעית. האנדרטה עוצבה על ידי הפסל הדגול ברטולומיאו (ברטל) תורוולדסן, שהיה מהבולטים בפסלי הניאו-קלאסיקה באירופה, והיא נחנכה בשנת 1830, ביוזמת חברי החברה המדעית של וורשה.
במהלך הכיבוש הנאצי של פולין במלחמת העולם השנייה, הוסרו מהפסל הכתובות הפולניות, ובמקומן הוצבו כתובות בגרמנית. באחד הלילות סטודנטים וורשאיים הסירו את הכתובות הגרמניות, מעשה שהתפרסם כהתנגדות סמלית אמיצה. בתגובה, הגרמנים החרימו את הפסל, אך הוא הוחזר לוורשה אחרי המלחמה והוצב שוב במקומו.
הפסל של קופרניקוס הוא לא רק מחווה למדען מהחשובים בהיסטוריה, אלא גם סמל לגאווה לאומית פולנית ולחופש מדעי. הוא מוקד תיירותי, נקודת ציון חשובה בוורשה, ומקום אהוב על מטיילים, סטודנטים וצלמים.
מעט צפונית לפסל קופרניקוס, מצד שמאל, ניצבת כנסיית הצלב הקדוש, שכמובן נכנסנו אליה לביקור.
כנסיית הצלב הקדוש
כנסיית הצלב הקדוש – Bazylika Świętego Krzyża היא אחת הכנסיות החשובות, המרשימות והאהובות בעיר, הן מבחינה דתית והן מבחינה היסטורית ותרבותית.
המבנה הנוכחי שבו שוכנת הכנסייה נבנה בין השנים 1679–1757 בסגנון בארוקי, במקום כנסייה עץ שהייתה שם קודם לכן. את הכנסייה תכננו האדריכלים ג’וזפה סימונה בליוטי, האדריכל המלכותי ברויאל קורט של פולין, ואנטוניו סולארי. החזית מעוטרת בפסלים ובכתובת הלטינית “Sursum Corda” (“למעלה הלבבות”).
הכנסייה שייכת למסדר הלזריסטים מאז המאה ה-17. כיום היא מנוהלת על ידי נזירי המיסיונרית של וינסנט דה פול, ונחשבת לאחת הכנסיות המרכזיות של וורשה ושימשה כמרכז לטקסים לאומיים ולתפילות חגיגיות.
בכניסה לכנסייה ניצבים פסלים של ישוע נושא את הצלב ושל האפיפיור יוחנן פאולוס השני, אולם גולת הכותרת התרבותית של הכנסייה היא לבו של המלחין הפולני פרדריק שופן, הקבור בתוך עמוד באחד האגפים, לפי בקשתו בצוואה. גופתו של שופן נקברה בפריז, אך לבו הובא לוורשה כסמל אהבתו למולדת.
גם כנסיית הצלב הקדוש ניזוקה קשה במהלך מרד וורשה בשנת 1944 ונהרסה חלקית. לאחר המלחמה הכנסייה שוחזרה בקפידה ונפתחה מחדש לציבור. לכנסייה עיצוב פנימי מרהיב הכולל ציורי תקרה, פסלים ויצירות אמנות קדושות.
לאחר שיצאנו מהכנסייה המשכנו לאורך הרחוב כ-100 מטרים צפונה והגענו לשער הכניסה לאוניברסיטת וורשה, שימצא מימין.
אוניברסיטת וורשה
אוניברסיטת וורשה – Uniwersytet Warszawski, הוקמה בשנת 1816 על ידי המלך פרידריך אוגוסט, והיא אינה רק האוניברסיטה הגדולה והיוקרתית ביותר בפולין, אלא גם אתר תיירותי מרשים בלב העיר, המשלב היסטוריה, ארכיטקטורה ותרבות.
בכניסה לקמפוס ניצב שער ברזל מרהיב בסגנון ניאו-קלאסי, עם סמלי האוניברסיטה. המבנים בקמפוס קלאסיים מרשימים מהמאה ה-19, וביניהם הארמונות קאז’ימייז – Pałac Kazimierzowski, טישקייביץ’ וצ’טוורטינסקי-אורוסקי, המארחים כיום פקולטות שונות.
אנחנו ביקרנו בקמפוס ביום שבת והקמפוס היה שומם ושקט. בימים שבהם מתקיימים לימודים הקמפוס שוקק חיים סטודנטיאליים ותרבותיים. ברחבי הקמפוס פסלים, גנים וחצרות פנימיות, האידיאליים לטיול נעים בשעות היום, ולעיתים קרובות נערכים בו קונצרטים, תערוכות וכנסים פתוחים לקהל הרחב.
בסיורינו ברחבי הקמפוס התעכבנו והצטלמנו ליד פסל ספסל הסטודנט – Student’s Bench המפורסם, שנמצא בחזית בניין, שבעבר שימש כבניין ספריית האוניברסיטה. פסל הברונזה, שיצר הפסל אנדז’יי רנס מציג סטודנט קלאסי, זה הנאבק בבעיות כלכליות ועובר מבחנים ברגע האחרון, יושב על ספסל. הוא לבוש ז’קט צמוד ועקום, בנעלו חור עם סוליה צוחקת (על הסוליה יש פרצוף מחייך), ולצידו על הספסל ספר מתפרק.
מאחורי בניין הספרייה הישן נמצא ארמון קזימירץ
ארמון קזימיר – Pałac Kazimierzowski שנמצא בתוך הקמפוס, המהווה את הבניין המרכזי של אוניברסיטת וורשה. הארמון נבנה במקורו 1637–1641 לבקשת המלך ולאדיסלאב הרביעי, כמעון קיץ לבני המלוכה. בשנת 1660 הארמון שופץ עבור המלך ג’ון השני קזימיר – Jan Kazimierz Waza, שעל שמו נקרא הארמון.
לאורך השנים הארמון נהרס ושרף מספר פעמים, כולל במהלך פלישת השוודים במאה ה-17 ובמהלך מלחמת העולם השנייה. בשנים 1817–1831 שכן בו הליציאום, בית ספר תיכון שבו אביו של פרדריק שופן למד צרפתית, ופרדריק שופן היה אחד מבוגריו. לאחר מלחמת העולם השנייה הארמון שוקם בסגנון ניאו-קלאסי ונפתח מחדש כחלק מקמפוס אוניברסיטת וורשה.
לאחר הביקור בארמון קזימיר יצאנו מהשער הצדדי אל פארק Kazimierzowski, שנמצא מאחורי הקמפוס ומהווה מרחב ירוק, פורח ושקט בלב העיר. בכניסה לפארק מרחוב Oboźna נמצא ציון דרך, בדמות ברז ממנו המים זורמים לבריכה קטנה, לאחד ממקורות המים הקדומים של העיר.
לאחר טיול רגוע בשבילי הפארק חזרנו אל הקמפוס יצאנו מהשער חזרה לרחוב הראשי ופנינו ימינה. הבניין הראשון מימין היה ארמון צ’טוורטינסקי-אורוסקי.
ארמון צ'טוורטינסקי-אורוסקי
ארמון צ’טוורטינסקי-אורוסקי – Pałac Uruskich / Czetwertyńskich נבנה בין השנים 1844 ל-1847 בסגנון הרנסנס האיטלקי על ידי האדריכל אנדז’יי גולונסקי, עבור הרוזן סברין אורוסקי, מרשל האצולה של מחוז ורשה.
המבנה המקורי באתר היה ארמון בארוקי מהמחצית הראשונה של המאה ה-19, שהיה בבעלות משפחת פוניוטובסקי. ב-1843 רכש סברין אורוסקי את הנכס והחליט להרוס את המבנה הישן ולבנות במקומו ארמון חדש. בין השנים 1893 ל-1895 עבר הארמון שיפוץ משמעותי תחת פיקוחו של האדריכל יוזף הוס, שכלל הוספת אגף צפוני חדש.
במהלך מרד וורשה בשנת 1944, הארמון נשרף וניזוק קשות. לאחר המלחמה, בין השנים 1948 ל-1951, שוקם הארמון, אם כי ללא שער הכניסה הצפוני המקורי. כיום, הארמון משמש את הפקולטה לגיאוגרפיה וללימודים אזוריים של אוניברסיטת וורשה.
צמוד לארמון צ’טוורטינסקי-אורוסקי ניצב ארמון טישקייביץ’.
ארמון צ'טוורטינסקי-אורוסקי טישקייביץ'
ארמון טישקייביץ’ – Pałac Tyszkiewiczów הוא אחד המבנים האלגנטיים וההיסטוריים ביותר ברחוב קרקובסקיה פשדמיישצ’ה בוורשה, שנבנה בסגנון ניאו-קלאסי אלגנטי, עם חזית סימטרית, עמודים יווניים ואלמנטים דקורטיביים מעודנים.
הארמון נבנה בין השנים 1785–1792 על-פי הזמנתו של לודוויק טישקייביץ’ – Ludwik Tyszkiewicz, מצביא פולני ובעל תואר מגנאט. את הארמון תכנן האדריכל יאן כריסטיאן קמסטצר – Jan Chrystian Kamsetzer, תלמידו של דומניקו מרליני.
במהלך השנים שימש הארמון למטרות שונות: מגורים פרטיים, משרדים ממשלתיים, ואף כמשכן למוסדות תרבות. במהלך מלחמת העולם השנייה הארמון ניזוק באופן חלקי, אך שוקם לאחר מכן. כיום משמש הארמון את אוניברסיטת וורשה, כחלק מהפקולטה לפילולוגיה. פילולוגיה היא תחום חקר העוסק בשפות, טקסטים עתיקים והתפתחותם, תוך שילוב של בלשנות, היסטוריה ופרשנות ספרותית.
ארמון טישקייביץ’ מגלם בתוכו את הרוח האלגנטית של וורשה לפני חורבנה במלחמה, ומשמר פיסה מההיסטוריה האריסטוקרטית והאינטלקטואלית של פולין. בסמוך לכניסה לארמון ניצב הפסל הידוע של “המדען הצעיר” מאת אנדריי פרז’ינסקי.
כאמור, ללודוויק טישקייביץ’ היה תואר מגנאט – Magnat, המתאר אציל עשיר ובעל כוח רב, במיוחד בפולין ובליטא של ימי הביניים ועד למאה ה-18.
בממלכת פולין ובאיחוד הפולני-ליטאי, המגנאטים היו חברי האריסטוקרטיה הגבוהה, בעלי אחוזות עצומות, צבאות פרטיים והשפעה פוליטית גדולה. הם לא היו רק בעלי קרקעות, אלא גם שליטים דה-פקטו באזורים שלהם, לעיתים בעלי השפעה גדולה יותר מהמלך עצמו.
המגאנטים החזיקו בכוחות צבאיים פרטיים, ניהלו ערים ושלטו בכפרים רבים, לעיתים הם כיהנו כשרים, גנרלים או שגרירים, והם השפיעו על בחירת המלך בפולין, שהייתה מונרכיה אלקטיבית.
בין משפחות מגנאטים המפורסמות: משפחת רדזיוויל – Radziwiłł, משפחת פוטוצקי – Potocki, משפחת זאמויסקי – Zamoyski, משפחת טישקייביץ’ – Tyszkiewicz ומשפחת שלסקי – Shlasky.
המונח מגאנט מגיע מהמילה הלטינית magnates, שפירושה “הגדולים”, והוא מייצג מעמד שהיווה את האליטה של האליטה, גם בעושר, גם בכוח וגם בהשפעה על גורל המדינה.
מיד אחרי ארמון טישקייביץ’ ניצבת כנסיית הביקור עם פסל הקרדינל בחזית.
כנסיית הביקור
כנסיית הביקור – Visitationist. אחת מהכנסיות הבולטות בבירת פולין הבנויות בסגנון הרוקוקו. הכנסייה הוקמה בשנת 1651 על ידי המלכה מארי לואיז גונזגה דה נבר עבור מסדר הביקור של מריה הבתולה הקדושה. בנייתה החלה בשנת 1664 והושלמה בשנת 1761.
סגנון הרוקוקו, שהתפתח בצרפת בתחילת המאה ה-18, מאופיין באלגנטיות, קלילות ותחכום דקורטיבי. בניגוד לקווים הדרמטיים והכבדים של הבארוק, הרוקוקו שואף ליצירת אווירה אינטימית ואלגנטית עם שימוש נרחב בקווים מעוגלים, תחריטים עדינים, מוטיבים מהטבע (כמו צדפים, עלים ופרחים), צבעים פסטליים רכים וזהב. הסגנון בולט במיוחד בעיצוב פנים, ריהוט, ציור ואדריכלות של ארמונות ובתים אציליים, ונועד להשרות תחושת תענוג, הנאה אסתטית ופינוק.
המלכה מארי לואיז גונזגה דה נבר – Marie Louise Gonzaga de Nevers, הייתה אצילה צרפתייה, שהפכה למלכת פולין, ולדמות מפתח בחיים הפוליטיים והתרבותיים של הממלכה במאה ה-17.
מארי לואיז נולדה ב- 18 באוגוסט 1611 בצרפת, בתו של שארל הראשון, דוכס נוור ולונגוויל, מצאצאי בית גונזגה האיטלקי.
בשנת 1645 נישאה מארי לואיז לולדיסלב הרביעי ואזה, מלך פולין. שלוש שנים לאחר נישואיהם הלך המלך לעולמו, והמלכה נישאה לאחיו ויורשו יאן קז’ימייז’ ואזה, שהפך למלך פולין, ובכך שמרה על תואר המלכה גם לאחר מות בעלה הראשון.
מארי לואיז נחשבה לאישה חכמה ונמרצת, בעלת אופי חזק ויכולת השפעה מרשימה. היא הייתה מעורבת ישירות בעניינים מדיניים, ניהלה תככים פוליטיים, תמכה ברפורמות מרכזיות, תמכה באצולה הפולנית, ניסתה לחזק את כוח המלוכה וניסתה להשפיע על בחירת היורש לכתר.
מארי לואיז הביאה עמה השפעות תרבותיות צרפתיות, ותרמה להתפתחות חיי התרבות והאמנות בפולין. היא ייסדה מוסדות צדקה ודת, תמכה באמנות ובספרות, והייתה פטרונית של אנשי רוח.
היא נפטרה ב- 10 במאי 1667 בוורשה, ונקברה בקתדרלת ואוול בקרקוב. בהיסטוריה הפולנית זכורה מארי לואיז כדמות כריזמטית ורבת השפעה – המלכה הצרפתייה שהפכה לדמות פוליטית בולטת בלב הממלכה הפולנית-ליטאית.
בחזית הכנסייה עומדת אנדרטה עם דמות קרדינל יושב ומהרהר. האנדרטה הוקמה בשנת 1987 לכבוד הקרדינל סטפן וישינסקי, שהיה ראש הכנסייה הקתולית בפולין מ-1948 ועד מותו בשנת 1981. וישינסקי בנולד ב-3/8/1901 נפטר ב-28/5/1981, והיה אחת מהדמויות החשובות והמשפיעות בפולין של המאה ה-20, הן מבחינה דתית והן מבחינה לאומית.
בשנת 2021 הוכרז וישינסקי כמבורך – Beatified על ידי האפיפיור פרנציסקוס. הוא היה מנהיג רוחני ואידיאולוגי מרכזי של הקתולים בפולין תחת המשטר הקומוניסטי. הוא עמד בראש מאבק לא אלים ועיקש למען זכויות הכנסייה, חופש הדת וזהות לאומית פולנית, אל מול דיכוי שלטוני שטר הקומוניסטי. הוא תמך במאבק המוסרי נגד עריצות, ובמיוחד בזכותו הכנסייה הקתולית בפולין שרדה תקופה קשה של שלטון טוטליטרי.
בשנת 1953 נכלא וישינסקי על ידי השלטון הקומוניסטי בגלל סירובו להיכנע למגבלות השלטון על הכנסייה. הוא שהה במעצר שלוש שנים, ובתקופה זו מעמדו הציבורי רק התחזק. הוא זכור כלוחם עז נפש לצד העם, ומי שסייע להכשיר את הקרקע לצמיחת תנועת “סולידריות” ולהתמוטטות הקומוניזם בפולין.
וישינסקי היה מנטור רוחני לקרול וויטילה, שהפך לאפיפיור יוחנן פאולוס השני. שניהם שיתפו פעולה בחיזוק האמונה והזהות הלאומית הפולנית בתקופות קשות. הוא נחשב לגיבור מוסרי ולאחד מעמודי התווך של התרבות והרוח הפולנית במאה ה-20.
בצדו השני של הרחוב מצויה חנות הגלידה Luigi. Lody Naturalne, שהמבקרים בגוגל ממליצים עליה מאוד. אנחנו ויתרנו על הגלידה ובחרנו בקפה, ולאחר מכן נכנסנו אל הגן היפה שנמצא ליד פסל הקרדינל.
כיכר לזכרו של האב יאן טוורדובסקי
הגן נקרא skwer ks. Jana Twardowskiego – כיכר לזכרו של האב יאן טוורדובסקי (1915–2006), כומר קתולי ומשורר אהוב, שכתב שירה פשוטה ומלאת חמלה על אמונה, טבע ואנושיות.
במרכז הכיכר ניצבת אנדרטה ייחודית בדמות ספסל ברונזה, שעליו יושב פסל בגודל טבעי של האב טוורדובסקי, לבוש בגלימה כמרית, מחזיק ספר בידו ומקל הליכה מונח על ברכיו. הפסל עוצב על ידי האמן וויצ’ך גרינייביץ’ ונחנך ב-10 באוקטובר 2013. הספסל כולל נגן שמע, המאפשר למבקרים לשמוע הקלטות של טוורדובסקי מקריא משיריו. על הספסל מופיעה גם ציטטה משירו “לא באתי להחזיר אותך בתשובה” שאומרת: “אפשר ללכת לנצח, כדי להישאר קרוב תמיד”.
הכיכר מהווה נקודת עצירה נעימה בלב העיר, מוקפת בבתי קפה, מסעדות ואתרים היסטוריים, ומציעה מקום שקט למנוחה והתבוננות. הכיכר מארחת לעיתים תערוכות ואירועים תרבותיים.
צפונית לגן נמצא מלון בריסטול ומול הגן נמצא מלון רפאלס ארופנסקי.
מלון בריסטול
מלון בריסטול הוא אחד ממלונות היוקרה והפאר של ורשה. המלון נבנה בשנת 1900 על ידי חברה, שאחד מבעליה היה איגנצי יאן פָּדֶרֶבְסקי – Ignacy Jan Paderewski, אחת הדמויות המיוחדות והכריזמטיות ביותר בתולדות פולין.
פָּדֶרֶבְסקי היה מוזיקאי, מלחין, מדינאי ודיפלומט פולני. הוא נולד בשנת 1860, נפטר בעת המלחמה בשנת 1941, ונחשב לאחד הפסנתרנים הגדולים של זמנו. הוא הלחין מוזיקה קלאסית, כולל אופרה ויצירות לפסנתר, התפרסם בעיקר בזכות נגינתו הווירטואוזית והרוח הלאומית שנשאה איתה, והופיע ברחבי אירופה וארה”ב באולמות הנחשבים ביותר.
פָּדֶרֶבְסקי עסק גם בפעילות פוליטית והפך לדמות וסמל לאומי בפולין, במיוחד בתקופת מאבק העצמאות. במהלך מלחמת העולם הראשונה פעל בזירה הדיפלומטית בארה”ב, וזכה לתמיכתו של הנשיא וודרו וילסון בעצמאות פולין. בשנת 1919, לאחר סיום המלחמה, מונה לראש ממשלת פולין ולשר החוץ שלה, ושימש כראש המשלחת הפולנית בוועידת השלום בוורסאי.
למרות כהונה פוליטית קצרה, זכור פָּדֶרֶבְסקי כפטריוט שהקדיש את חייו לשחרור פולין. לאחר מותו הוא נקבר תחילה בארה”ב, וגופתו הוחזרה לפולין רק לאחר נפילת הקומוניזם. שמו מונצח באולמות, רחובות, פסלים ומוסדות תרבות בפולין וברחבי העולם.
פדרבסקי שילב בין אמנות לפוליטיקה באופן נדיר. הוא לא רק שיקף את הרוח הלאומית של פולין, אלא גם עיצב אותה בפועל בצלילים, במילים ובמעשים.
מלון רפאלס ארופנסקי
מלון רפאלס ארופנסקי – Raffles Europejski ניצב מול מלון בריסטול בצדו השני של הרחוב. המלון נפתח לראשונה בשנת 1857, בתכנונו של האדריכל הפולני-איטלקי אנריקו מרקוני. בזמנו, נחשב לאחד המלונות המפוארים ביותר באימפריה הרוסית, והפך למוקד חברתי ותרבותי עבור האליטה האינטלקטואלית והפוליטית של ורשה. המלון אף הוזכר ברומן הפולני הקלאסי “הבובה” מאת בולסלב פרוס.
במהלך מלחמת העולם השנייה, המלון ניזוק קשות. לאחר המלחמה, שוקם ושימש תחילה כמוסד צבאי, ולאחר מכן הוסב חזרה למלון. בשנת 1962 נפתח מחדש כמלון תחת ניהול חברת אורביס, ובמהלך השנים אירח אישים בולטים כמו רוברט קנדי, מרלן דיטריך, הרולינג סטונס, אינדירה גנדי, גינטר גראס, ארתור רובינשטיין, מסטיסלב רוסטרופוביץ’, צ’סלב מילוש ולאך ולנסה.
בשנת 2005, לאחר הליך משפטי ארוך, הוחזר הבניין לבעליו המקוריים, ובין השנים 2013 ל-2018 עבר המלון שיפוץ מקיף תחת פיקוח רשות השימור של וורשה, ונפתח מחדש ביוני 2018 תחת ניהול רשת רפאלס, עם 106 חדרים וסוויטות, מסעדות, ברים, ספא, גלריית אמנות וחללי מסחר ומשרדים.
המשכנו צפונה ומיד אחרי מלון בריסטול הגענו אל ארמון הנשיאות.
ארמון הנשיאות
ארמון הנשיאות הידוע גם בשם Pałac Prezydencki, ובנוי בסגנון נאו קלאסי. זה אחד המבנים ההיסטוריים המרשימים בעיר, ובעל תפקיד מרכזי בהיסטוריה הפוליטית של פולין. מאז 1994 משמש הארמון כמעונו הרשמי של נשיא פולין. אין אפשרות להיכנס לארמון, אבל בשעה 12:00 בצהרים יש טכס החלפת משמרות מרשים.
את הארמון בנה בשנת 1643 אציל פולני בשם סטן איסלר. בשנת 1674 רכשה את הארמון משפחת רדזיוויל, אחת ממשפחות האצולה החשובות ביותר בפולין וליטא, ומאז הארמון נשא את שמם במשך תקופה ממושכת.
לאורך השנים עבר הארמון שיפוצים ושינויים אדריכליים, כולל שיפוץ בסגנון קלאסי בתחילת המאה ה-19. הארמון שימש למגורי אצילים, לאירועים ממלכתיים, ובשנת 1818 הפך למקום מושבה של ממשלת הקונגרס הפולני, ונעשה למרכז פוליטי חשוב.
בשנת 1955 נחתה בארמון אמנת וורשה, בין מדינות הגוש הקומוניסטי, והוא היה עד לנאומים היסטוריים, פגישות עם מנהיגים עולמיים, והכרזות ממשלתיות.
בחזית ארמון הנשיאות ניצב פסלו של הנסיך יוזף פוניאטובסקי, רכוב על סוס וחרב בידו. זה אחד הסמלים הלאומיים הבולטים של פולין – סמל לגבורה ולאומיות פולנית.
מי היה יוזף פוניאטובסקי?
הנסיך יוזף פוניאטובסקי (1763–1813) היה מצביא פולני, שר המלחמה של הדוכסות הגדולה של וורשה, ומרשל בצבא נפוליאון. הוא נפל בקרב לייפציג ונחשב לדמות מופת של פטריוטיזם, אומץ ונאמנות למולדת.
הפסל עוצב בשנת 1829 על ידי הפסל הדני-איסלנדי ברטל תורוולדסן – Bertel Thorvaldsen. הפסל מתאר את פוניאטובסקי רכוב על סוס, לבוש כמצביא רומי, בהשראת פסלו של הקיסר מרקוס אורליוס ברומא.
הכנת הפסל הושלמה בשנת 1832, אך השלטון הרוסי מנע את הצבתו בוורשה. הפסל הועבר למודלין, ולאחר מכן לרוסיה, והוחזר לפולין רק בשנת 1922. בשנת 1923 הוצב בכיכר סקסון – Plac Saski, אך הוא נהרס על ידי הגרמנים במהלך מלחמת העולם השנייה. בשנת 1951 נוצר העתק חדש, ובשנת 1965 הוצב הפסל המשוחזר בחזית ארמון הנשיאות, שם הוא ניצב עד היום.
הפסל מסמל את רוח הלחימה והעצמאות של העם הפולני, ומהווה נקודת ציון חשובה בוורשה. הוא משקף את ההיסטוריה הסוערת של פולין ואת השאיפה המתמדת לחירות ולריבונות.
ארמון פוטוצקי
ארמון פוטוצקי – Pałac Potockich ניצב מול ארמון הנשיאות. הארמון מתאפיין בסגנון רוקוקו וניאו-קלאסי, עם חזית מעוטרת, חצר פנימית מרשימה ושערי ברזל מעוצבים. העיצוב כולל אלמנטים כמו גגות מנסרדיים, פסלים דקורטיביים וגדרות ברזל יצוקות.
הארמון נבנה בשנת 1693 עבור משפחת דנהוף. במהלך השנים עבר לבעלות משפחות אצולה אחרות, כולל משפחת צ’רטוריסקי, ובסוף המאה ה-18 נרכש על ידי משפחת פוטוצקי. במהלך המאה ה-18, תחת בעלות משפחת צ’רטוריסקי, עבר הארמון שיפוצים נרחבים, כולל הוספת אגפים חדשים ועיצוב החזית בסגנון רוקוקו.
לפני מלחמת העולם השנייה, הארמון שימש כמקום מושבה של האקדמיה הפולנית לספרות ואירח אוספים של הספרייה הלאומית. במהלך מרד וורשה בשנת 1944, הארמון נהרס על ידי הגרמנים. לאחר המלחמה, בין השנים 1948 ל-1950, שוקם הארמון על פי תוכניותיו של האדריכל יאן זכווטוביץ’. כיום, משמש הארמון כמטה משרד התרבות והמורשת הלאומית של פולין.
בחזית הארמון מצויה גלריה לאומנות המציגה אומנות מודרנית לצד אומנות מסורתית.
הכנסייה הכרמליטית
צפונית לארמון הנשיאות נמצאת הכנסייה הכרמליטית, בעלת חזית בסגנון נאו-קלסי, שעוצבה על ידי האדריכל אפרים זרגר – Efraim Szreger. זו אחת הכנסיות הבולטות והמרשימות בעיר. הכנסייה נקראת Kościół Wniebowzięcia NMP i św. Józefa Oblubieńca, שמשמעותה – כנסיית עליית מרים לשמים ויוסף הקדוש.
הכנסייה נבנתה בסגנון הבארוק בשנים 1761 – 1783. במאה ה-18 היא נבנתה מחדש בסגנון קלאסי, כמבנה הראשון ברפובליקה הפולנית הראשונה. הכנסייה שייכת למסדר הכרמליטי הלא-יחף – Carmelites, שנמצא בפולין מאז המאה ה-17.
הכנסייה שרדה כמעט ללא פגע את מרד וורשה והפצצות מלחמת העולם השנייה, מה שהופך אותה לאחד המבנים ההיסטוריים המקוריים הבודדים בוורשה. במהלך תקופות שונות, שימשה גם לצרכים מדיניים וצבאיים – כולל כמחסן נשק בסוף המאה ה-18.
הכנסייה ידועה בעיקר בזכות צמד מגדלי הפעמונים שלה בצורת גלילים. בכנסייה נמצא עוגב יוצא דופן מהמאה ה-18, שנבנה על ידי אדלר ברלינאי. פרדריק שופן, ניגן בילדותו על העוגב הזה, מה שמעניק למקום משמעות תרבותית עמוקה. פנים הכנסייה מקושט בציורי קיר, פסלים ועבודות גילוף מעודנות, וניכר בה השימוש בצבעים בהירים וזהב, שטיפוסיים לבארוק הפולני.
המסדר הכרמליטי הלא-יחף, הנקרא גם “הכרמליטים הקלאסיים” או פשוט “הכרמליטים”, הוא אחד ממסדרי הנזירים העתיקים והמשמעותיים בכנסייה הקתולית. מקורו על הר הכרמל בארץ ישראל, והוא שונה מהמסדר הכרמליטי הרפורמי, הקרוי “הכרמליטים היחפים” – Discalced Carmelites, שצמח ממנו במאה ה-16.
מקורו של המסדר במאה ה-12, כאשר קבוצה של מתבודדים נוצרים חיה על הר הכרמל ליד חיפה, במערות הסמוכות למעיין אליהו הנביא. הם קיבלו השראה מאליהו הנביא, ונדרשו לחיות חיי פרישות, תפילה ועוני. בתחילת המאה ה-13, האפיפיור הונוריוס השלישי העניק להם “חוק חיים” רשמי, שהפך לתקנון המסדר.
הערכים המרכזיים של המסדר הם חיים של תפילה ומדיטציה, ופעילות חינוכית וקהילתית. חברי המסדר מאמינים באידיאלים של ענווה, פשטות וחיים מיסטיים, ורואים במרים הבתולה הקדושה מגינה של המסדר.
במהלך הפלישה המוסלמית לארץ הקודש במאה ה-13, ברחו חברי המסדר לאירופה והתבססו בעיקר באיטליה, צרפת, ספרד, פולין, וגרמניה. הם הקימו מנזרים, כנסיות, ובתי ספר תיאולוגיים.
במאה ה-16 התעוררה בספרד רפורמה פנימית במסדר בראשות תרזה מאווילה ויוחנן מהצלב. הרפורמה קראה לחזרה לחיים קפדניים של עוני והתבודדות, ואלו שנענו לה נקראו “הכרמליטים היחפים”. הכרמליטים הלא-יחפים, שנותרו עם תקנות מתונות יותר, המשיכו לפעול בנפרד, אך שני המסדרים מוכרים רשמית במסגרות הכנסייה הקתולית.
אל פולין הגיעו הכרמליטים במאה ה-17 והקימו כנסיות ומנזרים. הם שימשו גם כמורים, כמרים מוודים, וכשומרי מסורת ליטורגית ואמנותית.
המסדר הכרמליטי הלא-יחף מהווה גשר חי בין מסורת ארץ הקודש לבין נזירות מערבית, וממשיך עד היום לפעול בתחומים רוחניים, חינוכיים וחברתיים ברחבי העולם.
צפונית לכנסייה הכרמליטית מצויה כיכר אדם מיצקביץ’ ובמרכזה פסלו של אדם מיצקביץ’. כזכור, פסל נוסף של מיצקביץ’ ראינו בחזית ארמון המדע והתרבות.
כיכר אדם מיצקביץ'
אדם מיצקביץ’ – Adam Mickiewicz היה אחד מגדולי המשוררים של פולין, ונחשב לדמות מכוננת בתרבות, בזהות ובתודעה הלאומית הפולנית – דומה למעמד של ביאליק או הרצל בתרבות העברית.
מיצקביץ’ נולד בשנת 1798 בנובוהרודק, כיום בבלארוס, ואז חלק מהאימפריה הרוסית. הוא מת בשנת 1855 בקונסטנטינופול, איסטנבול של ימיינו, בעת שארגן לגיון פולני שיילחם למען עצמאות פולין.
מיצקביץ’ היה נציג מובהק של הרומנטיקה הפולנית – שילוב של פטריוטיות, מיסטיקה וגעגועים למולדת. בין יצירותיו הגדולות:
- “Pan Tadeusz” – האפוס הלאומי של פולין, המתאר את חיי האצולה הפולנית בשלהי המאה ה-18.
- “Dziady” (יום האבות) – סדרת מחזות מיסטיים, פוליטיים ופילוסופיים, שהפכו לסמל המאבק הפולני נגד הדיכוי.
- “Konrad Wallenrod” – סיפור אלגורי על הקרבת הפרט למען העם.
מיצקביץ’ נחשב לנביא הלאומי של פולין, לצד יוליוש סלובצקי וזיגמונט קרשינסקי. כתביו השפיעו עמוקות על זהות פולין בתקופה שבה פולין לא הייתה מדינה ריבונית (1795–1918).
הפסל בכיכר מיצקביץ’ בוורשה נחנך בשנת 1898, לציון 100 שנה להולדתו של מיצקביץ’. הפסל עשוי ברונזה ומתאר את מיצקביץ’ כמשורר נישא, עומד בגאון, ולמרגלותיו דמויות אלגוריות המייצגות את השראה, אומץ ותהילה. הפסל נהרס על ידי הנאצים בשנת 1944 אך שוחזר לאחר המלחמה והוצב מחדש ב-1950.
המשכנו צפונה אל כנסיית סנט אנה, אחת הכנסיות הבולטות של פולין עם חזית נאו קלאסית.
כנסיית סנט אנה
כנסיית סנט אנה – Kościół św. Anny, המכונה גם כנסיית הסטודנטים, היא אחת מהכנסיות העתיקות, החשובות והמרשימות בבירה הפולנית, ונמצאת בלב הדרך המלכותית.
הכנסייה נוסדה בשנת 1454 על ידי הדוכסית אנה פיודורובנה ממזוביה, אשר הביאה לעיר את נזירי מסדר הברנרדינים. בתחילה הייתה כנסיית מנזר פרנציסקני, ומאז שירתה את הקהילה הקתולית בוורשה במשך למעלה מ-500 שנה.
לאורך שנותיה עברה הכנסייה שיפוצים רבים, מהסגנון הגותי המקורי, דרך הבארוק ועד הקלאסיציזם של המאה ה-18. בשנת 1788, בהוראת המלך סטניסלב אוגוסט פוניאטובסקי, עוצבה חזית הכנסייה בסגנון ניאו-קלאסי על ידי האדריכל כריסטיאן פיוטר אייגנר, והיא נחשבת לאחת היפות בעיר. החזית הניאו-קלאסית מעוטרת בפסלי ארבעת האוונגליסטים, והפנים מעוצב בסגנון בארוקי עשיר, עם ציורי קיר מרהיבים. אחד המאפיינים הייחודיים הוא קמרון היהלום הגותי, היחיד מסוגו בוורשה, הנמצא במעבר המוביל לחדר הלבשה.
הכנסייה שימשה ככנסייה אוניברסיטאית, וכמקום השבעה של מלכים לפני הכתרתם בארמון וואבל בקרקוב. היא הייתה מקום מרכזי בחיי החברה והדת של וורשה, ובמיוחד בתקופות מאבק לאומיות. במהלך מרד וורשה בשנת 1944, ניזוקה הכנסייה קשות אך שוקמה לאחר המלחמה.
מגדל התצפית של הכנסייה מציע נוף פנורמי מרהיב על העיר העתיקה של ורשה, ומהווה נקודת תצפית פופולרית בקרב מבקרים. הכניסה בתשלום ויש לעלות 150 מדרגות ברגל.
ביום ראשון בשעה 10:00 יש מיסה. אתר הכנסייה: https://swanna.waw.pl/
מצעד לכבוד יום ההולדת לעיר וורשה
בתוכנית המקורית של הטיול, לאחר הביקור בכנסיית סנט אנה היינו אמורים להמשיך לבקר בעוד מספר אתרים. אלא שלאורך הטיול ברחוב ראינו מספר קבוצות של אנשים, לבושים בתלבושות ססגוניות, צועדים דרומה לכיוון רחוב נובי שוויאט, והבנו שמתקיים שם אירוע שאאסור לנו להחמיץ.
שינינו את התוכניות, פנינו לאחרו והלכו לרחוב נובי שוויאט. הגענו אליו כאשר מצעד ססגוני לכבוד יום הולדתה של וורשה החל לנוע, לקול תשואות ההמון שגדש את מדרכות הרחוב. זו הייתה חוויה נהדרת לחוש את האווירה החגיגית של תושבי העיר.
את ארוחת הצהרים בחרנו לאכול במסעדת מאכלי הים הנהדרת Czarnomorka – https://czarnomorka.pl/
תמונות מהמצעד
קניון זלוטי טראסי
את שעות אחר הצהרים בילינו בקניון זלוטי טראסי – Złote Tarasy, שפרוש שמו – המרפסות הזהובות, ואשר נמצא קרוב מאוד למלון שבו התארחנו.
קניון Złote Tarasy הוא אחד ממרכזי הקניות הבולטים והמרהיבים בוורשה, בעיקר בזכות גג הזכוכית הגלי שלו, שהפך אותו לנקודת ציון ארכיטקטונית במרכז העיר.
הקניון נמצא ליד תחנת הרכבת המרכזית (Warszawa Centralna), צמוד לארמון התרבות והמדע. הוא נפתח בשנת 2007.
השטח המסחרי שלו הוא 66,000 מ”ר, ויש בו כ-200 חנויות מתחומים שונים ביניהם אופנה, קוסמטיקה, הנעלה, גאדג’טים ועוד. בקניון מותגים מובילים כמו Zara, Massimo Dutti, Pull&Bear, Bershka, Guess, Sephora, CCC, Nike, ועוד.
יש בו קומפלקס מסעדות מסוגים שונים ומגוון בתי קפה. יש בו מתחם Multikino עם 8 אולמות קולנוע, כולל הקרנות ב-VIP. בקניון גישה חינם לאינטרנט אלחוטי, לוקרים, נגישות מלאה לנכים, ולעיתים מופעי רחוב ואירועים עונתיים באטריום המרכזי.
את ארוחת הערב סעדנו במסעדת המלון המצוינת, שהציעה תפריט עשיר במאכלים מבוססי אספרגוס, שבעת ביקורינו היה מצוי בשפע בשווקים.
