ההיסטוריה של איסלנד
איסלנד היא מדינה ייחודית הן מבחינה גיאוגרפית והן מבחינה היסטורית. מדובר באי מבודד בצפון האוקיינוס האטלנטי, עם נוף געשי וקרחוני, והיסטוריה של עמים נורדים, שהתיישבו בו והקימו חברה דמוקרטית מוקדמת ומרשימה.
האי האיסלנדי צעיר יחסית. לפני כ-20 מיליון שנים החל האי להיווצר בעקבות סדרה של התפרצויות געשיות ברכס המרכז-אטלנטי. גילן של דוגמאות הסלע העתיקות ביותר שניתן למצוא באיסלנד הוא 16 מיליון שנה.
המתיישבים הראשונים
המתיישבים הראשונים שהגיעו לאיסלנד במאה התשיעית לספירה היו נורדים, בעיקר מנורבגיה, אך גם מסקוטלנד ואירלנד. ישנן עדויות בכתב לכך שנזירים מאירלנד הגיעו לאי לפני שהגיעו אליו הוויקינגים. על פי ספר ההתיישבות האיסלנדי, שנכתב בימי הביניים, ומתאר בפירוט את ההתיישבות באיסלנד, האדם הראשון, שתועד כמי שראה את איסלנד, היה נווט נורדי בשם נאדר סוֹרפַסון, ככל הנראה באמצע המאה התשיעית לספירה.
אינגולפור ארנארסון – Ingólfur Arnarson נחשב למתיישב הקבע הראשון באיסלנד, שייסד בשנת 874 את רייקיאוויק.
רבים מהמתיישבים הראשונים ברחו מנורבגיה בעקבות שלטונו הריכוזי של המלך הרלד יפה השיער. אחרים הגיעו ממושבות ויקינגיות באיים הבריטיים. בין המתיישבים הראשנים היו גם עבדים ושפחות קלטיים (סקוטים ואירים), שהובאו עם הנורדים.
הוויקינגים היו יורדי ים, סוחרים, שודדים, חוקרים ומתיישבים סקנדינבים, שפעלו בין המאה ה-8 למאה ה-11. הם הגיעו בעיקר מאזורים בהם נמצאות היום נורבגיה, שוודיה ודנמרק, והם פשטו על אזורים נרחבים באירופה ומעבר לה.
הוויקינגים היו מומחים בבניית ספינות מהירות, חזקות ורדודות, שיכלו לשוט בים וגם בנהרות רדודים. הם עסקו במסחר בפרוות, תבלינים, עבדים ומתכות, והגיעו עם ספינותיהם עד ביזנטיון והמזרח התיכון. חלקם עסקו בשוד, והם ערכו פשיטות אלימות על כפרים, ערים ומנזרים לאורך חופי אירופה, במיוחד באנגליה, אירלנד וצרפת.
הוויקינגים היו צאצאים של עמים, שהתגוררו באזור סקנדינביה במשך אלפי שנים. הציידים-לקטים הראשונים הגיעו לסקנדינביה בתקופת האבן – התקופה המזוליתית (בערך מ-10,000 – 4,000 לפנה”ס), לאחר תום עידן הקרח, מאזורים דרומיים – אירופה של ימינו, וגם מהמזרח – אזור רוסיה ומסופוטמיה. בסקנדינביה נוצר ערבוב של אוכלוסיות, מה שתרם לבסיס הגנטי והתרבותי של תושבי האזור. בתקופה הפלאוליתית (עד כ-10,000 לפנה”ס) רוב סקנדינביה הייתה מכוסה קרח עבה, ולא הייתה ראויה למגורי אדם.
בתקופה הנאוליתית (כ-4000–1800 לפנה”ס) החלה התיישבות קבע ופעילות חקלאית. המהפכה החקלאית הגיעה מדרום, עם אוכלוסיות, שכנראה נדדו מהבלקן ודרום אירופה. התפתחו כפרים קטנים שתושביהם גידולו תבואה, בייתו חיות, והקימו מבני קבע.
בתקופת הברונזה (כ-1800–500 לפנה”ס) הייתה קפיצה טכנולוגית וחברתית, עם המעבר לשימוש בנחושת וברונזה ליצירת כלי נשק ותכשיטים. ממצאים מהתקופה מלמדים על עושר תרבותי, ועל התפתחות קשרי מסחר עם אירופה המרכזית. כמו כן נמצאו עדויות להתפתחות מבני כוח שבטיים ומעמדות.
בתקופת הברזל (500 לפנה”ס–800 לספירה) נעשה שימוש נרחב בברזל, שהביא לשיפור בחקלאות ובתחבורה. ההתיישבות החקלאית התבססה, והחלו להיווצר מבני מלוכה ושלטון שבטי. נבנו קשרים עם האימפריה הרומית שהתבססו על מסחר, והובילו להשפעה תרבותית. בתקופה זו החלו להתפתח המאפיינים התרבותיים שינביטו את תקופת הוויקינגים.
בתקופת הוויקינגים (המאה ה-8 עד המאה ה-11 לספירה) התפתחה מאוד הספנות, מה שהוביל להתפתחות המסחר הבינלאומי, את ההתיישבות באזורים חדשים, וגם את תרבות השוד והגזל. בתקופה זו החלו להתפתח מרכזים עירוניים כמו בירקה, רוסקילדה וקופנהגן.
בסוף התקופה הוויקינגים שהיו פאגאנים, והאמינו באלים אודין, תור ופרייה, התנצרו, בעיקר לאחר שהתיישבו באזורים נוצריים, והושפעו מהנצרות.
אחד הגורמים, שהניעו את הוויקינגים להתיישב באיסלנד, היה שלטונו הריכוזי של הרַלְד יפה השיער, שנחשב לפי המסורת כמלך הראשון שאיחד את ממלכת נורבגיה. הוא חי ופעל במאה התשיעית לספירה (כנראה סביב השנים 850–933).
המסורת הנורבגית מספרת, שהרלד הצעיר נשבע שלא יספר את שערו עד שיאחד את כל נורבגיה תחת שלטונו. הוא ניהל סדרת קרבות מול שליטים מקומיים, ובסופו של דבר ניצח בקרב המכריע בהאפירספיורד. קרב, שבו נוסדה ממלכת נורבגיה המאוחדת.
התקופה החופשית באיסלנד והאלת’ינגי – Alþingi
בשנת 930 לספירה, הוקמה באיסלנד אסיפת האלת’ינגי, שנחשבת לאחד הפרלמנטים הדמוקרטיים הראשונים בעולם. מדובר היה באסיפה שנתית של נציגי חמולות, שדנו בחוקים, יישוב סכסוכים, והחלטות פוליטיות. באותה תקופה לא היה באיסלנד ממשל מרכזי, ואיסלנד נוהלה בשיטה של מדינת חמולות.
המתיישבים הראשונים באיסלנד היו פגאנים, כמו יתר הוויקינגים, והם האמינו באלים הנורדיים אודין, תור פריה ואחרים. בשנת 1000 לספירה גבר המתח הדתי בין הנוצרים לבין עובדי האלילים, ועמדה לפרוץ מלחמה. האלת’ינגי מינה את אחד מראשי השבטים, ת’ורגייר ליוסוות’נינגאגוד’י לברור במחלוקת ולקבוע מה תהיה דתו של האי. לאחר ברורים והתלבטויות החליט הבורר כי על האיסלנדים להמיר את דתם לנצרות. הפרלמנט קיבל את ההמלצה, והרשה לעובדי האלילים להמשיך בפולחן בצנעה. הבישופות האיסלנדית הראשונה הוקמה בשנת 1056.
במהלך המאות ה-11 וה-12 נדחקה הדמוקרטיה ואת מקומה תפס שלטון של מספר משפחות עשירות וחזקות. התקופה שבין 1200 ל-1262 ידועה כתקופת הסטורלונגים, תקופה שבה משפחת סטורלונג, שהנהיגה שבט מקומי לחמה על השליטה הריכוזית באי. המאבק עורר מלחמה פנימית שיצרה תוהו ובוהו.
בשנת 1220 הפך מנהיג מקומי בשם סנורי סטורלוסון לווסאל של מלך נורבגיה. סטורלוסון היה סופר, משורר ויורד ים איסלנדי, ובעל השפעה גדולה על הפוליטיקה האיסלנדית באותה תקופה. הוא שכנע את אחיינו סטורלה סיגקווטסון להפוך אף הוא לווסאל בשנת 1235. סטורלוסון המשיך לנסות לשכנע ראשי שבטים אחרים ללכת בעקבותיו, לא אחת באמצעות כוח צבאי.
בשנת 1262, אחר עשרות שנות מאבק, החליטו כל ראשי השבטים האיסלנדיים לקבל את ריבונותה של נורבגיה על האי, וחתמו על אמנה , שאיחדה את איסלנד עם בית המלוכה הנורווגי.
בשנת 1397, במסגרת ברית קַלְמַר – Kalmar Union, עברה איסלנד לשלטון דני. ברית קלמר הייתה איחוד מדיני של שלוש ממלכות סקנדינביה – דנמרק, נורבגיה ושוודיה, תחת שלטון מלוכה אחד. הברית התקיימה משנת 1397 ועד 1523 ונקראת על שם העיר קלמר שבדרום שוודיה של היום, שבה נחתם ההסכם המאחד. לאחר התפרקות הברית ופרישת שבדיה, ולאחר מכן נורבגיה, איסלנד נשארה תחת השלטון הדני.
באמצע המאה ה-16 החל המלך הדני כריסטיאן השלישי לכפות על נתיניו את הנצרות הפרוטסטנטית בגרסתה הלותרנית. שני בישופים קתולים משפיעים מאוד באיסלנד, יון אראסון ואוגמונדור פאלסון, התנגדו לתיקונים הדתיים מבית מדרשו של המלך. אוגמונדור הוגלה מהאי בידי הדנים בשנת 1541, אך אראסון התנגד בכוח, ובשנת 1550 הוא נתפס בידי שליחי המלך, שערפו בפומבי את ראשו ואת ראשיהם של שני בניו. לאחר אירוע זה הפכה איסלנד ללותרנית. עד היום זו הדת הדומיננטית באי. הכנעת הבישופים הביאה להחרמת אדמות הכנסייה, דבר שהעניק לכתר הדני עוצמה רבה.
ב-1602 נאסר על איסלנד לסחור עם כל מדינה אחרת פרט לדנמרק. מונופול זה נמשך עד לשנת 1854, וגרם למשברים כלכליים. במאות ה-18 וה-19 התפרצו באיסלנד מגיפות, היה רעב והיו התפרצויות געשיות קטלניות כמו התפרצות לאקי בשנת 1783, שהובילה למותם של רבע מתושבי איסלנד.
במאה ה-19 התחילה התעוררות לאומית באיסלנד בהשפעת מגמות דומות באירופה. ההתעוררות הלאומית הובילה לקבלת אוטונומיה בשנת 1874 ועצמאות מלאה ב-1918, אם כי מלך דנמרק המשיך לשלוט באי על פי דגם של אוניה פרסונלית – כלומר מערכת יחסים בין מדינות שונות וריבוניות, כאשר אותו האדם עומד בראשן, בעוד גבולותיהן, חוקיהן והאינטרסים שלהן נותרים שונים. עם הפלישה הנאצית לדנמרק במלחמת העולם השנייה, איסלנד הפכה למדינה עצמאית דה-פקטו, ובשנת 1944, בעת המלחמה, הכריזו תושבי איסלנד על עצמאות מלאה, והקימו את הרפובליקה של איסלנד.
איסלנד חברה בברית נאט”ו, אך אין לה צבא משלה. כיום, איסלנד נחשבת למדינה מתקדמת, עם דגש על אנרגיה מתחדשת, שוויון מגדרי, וחינוך.
היסטוריה דתית
תקופת הפגאניזם – תקופת המתיישבים
המתיישבים הראשונים באיסלנד, שהיו ממוצא נורדי, סקוטי ואירי, הגיעו לאי במאה התשיעית לספירה, כאשר רובם האמינו בדת הפגאנית הנורדית שסגדה לאלים כמו תור, אודין, פרייה ואחרים. רק מיעוט קטן מבין המתיישבים האירים היה נוצרי.
כניסת הנצרות
בסוף המאה העשירית לספירה החלה הנצרות להתפשט באיסלנד, בעיקר באמצעות מיסיונרים נוצרים שהגיעו מדנמרק ונורבגיה במטרה להפיץ את הנצרות.
התפשטות הנצרות הובילה לחיכוכים, מריבות ומאבקים בין השבטים הוויקינגים שישבו באיסלנד, ובשנת 1000 לספירת הנוצרים, הפרלמנט האיסלנדי התכנס בת׳ינגווליר כדי לקבוע מה תהיה הדת הרשמית של האי, וכדי לסיים את הסכסוכים בין הפגאנים לנוצרים.
הכהן הדתי של איסלנד, תורגייר לְיוֹסְוֶטְנִינְגָגוֹדי Þorgeir Ljósvetningagoði, שהיה בעצמו פגאני, אך נודע בחוכמתו וביושרו, קיבל על עצמו להכריע בשאלה. לאחר לילה של מדיטציה והתלבטות, הוא הכריע לטובת קבלת הנצרות, מתוך רצון למנוע מלחמת אחים בין הנוצרים לבין הפגאנים. הוא גם קבע שהפגאנים יוכלו לשמור על טקסים מסוימים בחשאיות.
לפי המסורת האיסלנדית, כתשובת תודה לאלים שהוא נטש, הוא השליך את פסלי האלים הפגאניים לתוך המפל וכך זכה המפל לשם – מפל האלים – גודאפוס – Goðafoss.
הקמת הכנסייה והארגון הדתי
לאחר קבלת הנצרות כדת רשמית, ייסד הבישוף ראשון – Ísleifur Gissurarson בשנת 1056 את הבישופות בסקאלהולט. בהמשך הוקמו שני מרכזים דתיים, אחד בסקאלהולט בדרום והשני ב‑Hólar בצפון.
בתחילת דרכה השתייכה הכנסייה באיסלנד לזרם הקתולי, תחת השפעה דנית ונורווגית.
הרפורמציה
במאה ה־16, כאשר התנועה הפרוטסטנטית התפשטה באירופה, גם באיסלנד התחוללה רפורמה דתית, ובין השנים 1530‑1550 עברה הכנסייה האיסלנדית לזרם הלותרני. מאז ועד היום הכנסייה הלותרנית של איסלנד היא הכנסייה הנושאת במעמד הרשמי – State Church.
תחיית הפאגניות המודרנית
למרות התפשטות הנצרות באיסלנד המקומיים המשיכו לקיים טקסים ופולחנים פגאניים כמו טקסי פולחן טבע, שמנים, פולחני חורף, אמונות רוחות, אלפים, סאגות ועוד.
בעשורים האחרונים נוצרה תחייה של פולחן הנורדי המודרני באמצעות תנועה, שמנסה לשחזר את הדת הפגאנית הנורדית עם התאמות מודרניות.
המצב הנוכחי
נכון להיום, רוב הציבור באיסלנד משתייך לכנסייה הלותרנית. יש קבוצה קטנה שמצהירה שאין לה שייכות דתית, ויש קהילות דתיות אחרות כמו הקהילה הקתוליות, הקהילה המוסלמיות, והקהילה הניאו‑פגאניות.
הכנסייה הלותרנית
הזרם הלותרני נוצר בראשית המאה ה־16, בעקבות הרפורמה הפרוטסטנטית שיזם מרטין לותר, נזיר ותאולוג גרמני. לותר ביקר את מוסדות הכנסייה הקתולית, ובעיקר את שחיתותה הדתית והפוליטית, כמו מכירת שטרי מחילה.
בשנת 1517 פרסם מרטין לותר את 95 התזות שלו, שהיה מסמך שביקר קשות את מדיניות הכנסייה הקתולית.
עקרונות אמונה מרכזיים בזרם הלותרני
- Sola Scriptura – הכתובים בלבד – הסמכות הדתית העליונה היא כתבי הקודש בלבד, ולא המסורת הכנסייתית או אפיפיורית.
- Sola Fide – האמונה בלבד – האדם נושע לא בזכות מעשיו הטובים אלא באמצעות אמונה בלבד בישו כמושיע.
- Sola Gratia – החסד בלבד – הגאולה ניתנת כמתנת חסד אלוהית, לא כגמול על מעשים.
- הכהונה הכללית של המאמינים – כל מאמין יכול לתקשר עם אלוהים ללא תיווך של כהן דת. אין היררכיה נשגבת בין הכמורה לעם.
- שני הסקרמנטים בלבד – רק טבילה וסעודת האדון (לחם ויין) נחשבים לסקרמנטים אמיתיים. שאר הסקרמנטים של הכנסייה הקתולית כמו וידוי, קונפירמציה, נישואין, משיחת חולים וכו’, נדחו על-ידי מרטין לותר.
סקרמנט – Sacrament הוא מונח נוצרי, שמתאר טקס דתי קדוש שמסמל קשר עמוק בין האדם לאל. סקרמנט הוא טקס, שנוסד על ידי ישו, ודרכו מוענק חסד אלוהי למאמין, בדרך נראית לעין כמו למשל: מים, לחם, יין, שמן.
הכנסייה הקתולית והאורתודוקסית מכירות ב-7 סקרמנטים:
- טבילה – כניסה רשמית לנצרות.
- וידוי – סליחת חטאים.
- סעודת האדון – זיכרון הסעודה האחרונה (לחם ויין).
- קונפירמציה (או אישור האמונה) – חיזוק רוח הקודש.
- נישואין
- כהונה – מינוי כמורה.
- משיחת חולים – טיפול רוחני לקראת מוות.
מטרת הסקרמנטים:
- הענקת חסד – חלק מהזרמים מאמינים שהסקרמנטים מעבירים בפועל את חסד האל.
- סמל רוחני – אחרים רואים בהם סמלים בלבד של אמונה, לא פעולות שמחוללות שינוי אמיתי.
מאפיינים דתיים וטקסיים לותרניים
- ליטורגיה שמרנית יחסית, שדומה בחלקה לזו הקתולית, במיוחד בבתי תפילה מסורתיים.
- שימוש במוזיקה ככלי פולחני חשוב – מרטין לותר עצמו כתב מזמורים רבים.
- כתבי הקודש מתורגמים לשפת העם – מרטין לותר תרגם בעצמו את התנ”ך לגרמנית כדי לאפשר לכל אדם ללמוד את דבר האל.
התפשטות ההשפעה הלותרנית
הלותרניזם התפשט בעיקר בצפון אירופה בגרמניה, בארצות סקנדינביה, ובחלקים ממרכז אירופה. במאות ה-19 וה-20 היגרו מאמינים לותרנים רבים לארצות הברית, קנדה, ואוסטרליה, והקימו שם קהילות לותרניות גדולות.
בעולם קיימים כיום עשרות מיליוני לותרנים. בארה”ב, הגופים הגדולים הם הכנסייה הלותרנית אוונגלית באמריקה (ELCA), והסינוד הלותרני מיזורי. באירופה, מדינות רבות עדיין רואות בכנסייה הלותרנית כנסייה ממוסדת, כמו באיסלנד, שוודיה ודנמרק.
הלותרניזם משתייך לזרמים הפרוטסטנטיים אך לעיתים מוגדר כנפרד מהם בשל שימור חלקים מהמסורת הקתולית.
השפעות תרבותיות ופוליטיות
הרפורמציה הלותרנית הביאה באירופה לשינויים דתיים, חברתיים ופוליטיים. היא סייעה להיווצרות מדינות לאומיות עצמאיות, לחיזוק החינוך ולעליית הפרט במרכז ההוויה הדתית. הזרם הלותרני תרם להתפתחות זכויות הפרט, סובלנות דתית, וחינוך חובה.
תולדות הקהילה היהודית באיסלנד
באיסלנד חיה קהילה יהודית קטנה מאוד, בעיקר בגלל הרקע ההיסטורי של האי, הבידוד הגיאוגרפי, והיחס ליהודים במדינות סקנדינביה.
אין עדות לקהילה יהודית קבועה בתקופת הוויקינגים או בימי הביניים באיסלנד. במחצית הראשונה של המאה ה-19 נתנה דנמרק, ששלטה באי עד לשנת 1944, אמנציפציה ליהודים, ולכן באופן עקרוני יהודים יכלו מאותה עת להתיישב גם באיסלנד. אלא שבפועל יהודים לא התיישבו באיסלנד.
בשנות השלושים של המאה הקודמת, כאשר בגרמניה על המשטר הנאצי והחלו רדיפות של יהודים, ניסו מספר קטן של פליטים יהודים מגרמניה ומרכז אירופה להגיע לאיסלנד, אך הרשויות המקומיות והדניות הגבילו מאוד את קבלתם.
במהלך מלחמת העולם השנייה, לאחר שבריטניה, ובהמשך ארה״ב, כבשו את האי כדי למנוע את נפילתו לידי גרמניה, הגיעו לאיסלנד חיילים רבים, וביניהם גם חיילים יהודים מהבריגדות הבריטיות ומהצבא האמריקאי. חיילים אלה, שחלקם שמרו על מצוות הדת היהודית, החלו לקיים תפילות בציבור בשבתות ובימי חג, בעיקר ברייקיאוויק, אך לא הוקמה קהילה קבועה.
לאחר קבלת עצמאות בשנת 1944, התיישבו באיסלנד יהודים בודדים, לרוב כחלק מקשרים אקדמיים או מסחריים. לא התקיימה קהילה רשמית ולא היו מוסדות קהילה קבועים כמו בית כנסת או ארגון קהילה.
עם התגברות ההגירה לאיסלנד בעשורים האחרונים, הגיעו אליה גם יהודים, בעיקר מארה״ב, ישראל ורוסיה. בשנת 2018 נפתח ברייקיאוויק סניף של חב״ד, שהביא לראשונה רב שגר בעיר דרך קבע עם משפחתו. בבית חב״ד ברייקיאוויק מתקיימות תפילות, סעודות שבת, סעודות חג, והוא מספק ארוחות כשרות לתיירים.
בחג החנוכה נערכת ברייקיאוויק הדלקת חנוכייה ציבוריות, בערב פסח נערך ליל סדר עם עשרות משתתפים, ובחגי תשרי נערכות תפילות עם קהל גדול.
בשנת 2018 עלתה הצעה חוק בפרלמנט האיסלנדי לאסור על מילה של תינוקות מטעמי דת. הצעת החוק עוררה סערה בקהילה היהודית והאסלאמית, ותגובות חריפות מהעולם היהודי. בסופו של דבר החוק לא עבר, אך הדיון חשף את הרגישות של קהילות מיעוט במדינה.
לישראל אין שגרירות באיסלנד, אך יש קשרים דיפלומטיים באמצעות שגרירויות ישראל בנורבגיה ובדנמרק.