צפוי או לא צפוי – להבין את המתרחש סביבנו

המשמעות האמיתית של המהפכה האסלאמית באיראן לא הייתה הפלת השאה האיראני, והחלפת המשטר החילוני במשטר דתי. המשמעות האמיתית הייתה, שבפעם הראשונה בהיסטוריה, הפכה העדה השיעית, מעדה נרדפת ופסיבית בעולם המוסלמי, לעדה מובילה ומשפיעה, שמטרתה הפצת השיעה בעולם כולו, במטרה לסלול את הדרך לקראת בואו של המהדי, הוא האימאם הנעלם.

בכדי להבין מי הוא המהדי, שעל-פי מסורת השיעה התריסר-עשרית, הוא הדמות המשיחית המרכזית ביותר, שעתיד לשוב בסוף הימים כדי למלא את העולם בצדק ובטוב לאחר שהעולם היה מלא בעוול וברשע, צריך לחזור אלף ומאה חמישים שנה אחורה, אל זירת המתח הפוליטי והדתי הסוערת ביותר של האסלאם במאה התשיעית.

המהדי, שנולד בשם מוחמד אל-מהדי בשנת 869 לספירה בעיר סאמרא, שבעיראק של ימינו, הוא בנו של האימאם האחד-עשר, חסן אל-עסכרי, וצאצא ישיר של הנביא מוחמד, דרך נישואי בתו האהובה פאטמה לבן-דודו האהוב עלי.

באותה תקופה נשלט העולם המוסלמי על-ידי הח’ליפות העבאסית, שהיתה סונית. במאבק בין הסונה לשיעה בעולם המוסלמי, השיעים טענו, שהשלטון מגיע אך ורק לצאצאיו הישירים של הנביא מוחמד. לכן, העבאסים, שראו באימאמים השיעים איום פוליטי, רדפו אחר כל האימאמים השיעים, כלאו אותם או רצחו אותם.

מעבר לכך, העבאסים הסונים הכירו היטב את הנבואות השיעיות על-כך שהאימאם השנים-עשר יהיה מהדי, כלומר שליחו של אללה, שיפיל את שלטון העריצות ויכונן צדק. לכן, השלטון העבאסי עקב באובססיביות אחרי משפחתו של האימאם האחד-עשר, חסן אל-עסכרי, במטרה למנוע את לידת בנו, או לחסל אותו לפני שירש את אביו.

לידת היורש נשמרה בסוד מוחלט, ובשנת 874 לספירה, כשהמהדי היה ילד כבן חמש בלבד, נפטר אביו, האימאם האחד עשר.  על-פי המסורת השיעית, מיד לאחר הלוויה, שאת תפילת האשכבה ניהל המהדי הקטן, ניסו חייליו של החליף העבאסי לתפוס את הילד. אלא שאז, המהדי נכנס לתוך מרתף הבית ונעלם.

זו היתה תחילת תקופת ההסתתרות הקצרה המכונה אל-ע’יבה א-סוע’רא, שנמשכה 70 שנים עד לשנת 941 לספירה. בתקופה זו המהדי תקשר עם מאמיניו באמצעות ארבעה נציגים, שהעבירו אליו שאלות וקיבלו ממנו תשובות.

החל בשנת 941 ועד ימינו נמשכת תקופת ההסתתרות הארוכה, המכונה אל-ע’יבה אל-כוברא. בתקופה זו אין קשר עם המהדי, והשיעים מאמינים שהוא חי בעולמנו חיים רגילים, אך נסתרים. על-פי המסורת, המהדי חי בין המאמינים, צופה בהם, ומנהיג אותם רוחנית, אך אינו מתגלה לאיש בזהותו האמיתית, עד שהוא יקבל מאללה סימן להתגלות.

במשך מאות שנים, מאז היעלמות המהדי, הגישה השלטת בין חכמי הדת השיעים הייתה גישה של פאסיביות פוליטית, המכונה אינתיזאר, שפרושה ציפייה. על-לפי גישה זו, שדומה מאוד לגישה של היהדות החרדית, כל ניסיון להקים מדינה או ממשלה אסלאמית לפני הגעתו של המהדי נחשב לחטא או לכישלון ידוע מראש, ולכן כל שלטון אינו לגיטימי.

הגישה הפאסיבית גורסת שעל המאמינים להתמקד בקיום מצוות הדת, בשמירה על המוסר, בלימוד ובעזרה לזולת. אסור לנסות לקדם את חזרתו של המהדי, או למרוד בשליטים, וצריך לסבול בשקט ולחכות שאללה ייתן למהדי את האות לחזור. חכמי הדת המסורתיים טענו, שמי שמנסה להקים מדינה בשם האסלאם השיעי לפני חזרת המהדי, למעשה מציב את עצמו במקומו, ויש בכך משום כפירה.

אל מול תפיסת העולם הזו, האייתוללה רוחאללה חומייני, הוביל מהפך דרמטי, עם תאוריית שלטון חכם ההלכה – וילאיית אל-פקיה, שהוא פיתח, על-פיה המאמינים אינם צריכים לשבת בחיבוק ידיים, לסבול בשקט, ולחכות שאללה ייתן למהדי את האות לחזור, וחובה עליהם לפעול באופן אקטיבי כדי לזרז ולהכין את הקרקע לבואו של המהדי.

חומייני טען, שאין זה הגיוני שהאל ישאיר את המוסלמים ללא הנהגה וצדק במשך אלפי שנות הסתתרות, ולכן על חכמי הדת להקים שלטון צדק מקדים, שיכשיר את הקרקע לבוא המהדי. על פי חומייני, המהדי לא יחזור אל עולם שנשלט בידי כופרים, ושבו מאמיניו חלשים ומדוכאים, ובכדי שהוא יחזור הוא זקוק לצבא מאמינים חזק ומאורגן, שבעזרתו הוא יביס את הכופרים.

על-פי משנתו של חומייני, הפכה המהפכה האסלאמית את איראן למובילת הזרם האקטיבי באסלאם השיעי, שמאמין שכוח צבאי ומאבק אקטיבי בעוול, ברשע ובכופרים, הם הדרך הנכונה לזרז את הגאולה. יחד עם זאת, עדיין קיימים חוגים שיעים מסורתיים ושמרנים, שחוששים מהגישה האקטיבית, ומעדיפים את הגישה הפאסיבית. הצלחות הגישה האקטיבית מחלישות את השפעת החוגים המסורתיים שהולכים ונדחקים אל השוליים בעולם המוסלמי השיעי.

מאז עליית חומייני לשלטון הרפובליקה האסלאמית באיראן, משמרות המהפכה, והארגוני השיעיים שנתמכים בידי איראן, כמו חיזבאללה בלבנון, החות’ים בתימן והמיליציות השיעיות במדינות אחרות, רואים את עצמם כחלק ממה שהם מכנים ציר ההתנגדות, שתפקידו להילחם בכוחות הרשע, כדי לייצר את התנאים הפוליטיים והצבאיים להופעתו.

ומי הם כוחות הרשע? האויבים העיקריים של השיעיים, מאז תחילת מאבק הירושה על המשך דרכו של מוחמד, הם המוסלמים הסונים, שגזלו מהשיעיים את השלטון, רצחו את בניו של עלי, ורדפו לאורך כל השנים אחרי חכמי הדת השיעיים ומאמיניהם.

אולם, חכמי הדת האיראנים, בחוכמתם ובתבונתם, לא החלו את מאבקם נגד האויב העיקרי, אלא פעלו לרתום את העולם הסוני למאבק במי שחומייני ראה כאויב משותף לכל סיעות האסלאם: תרבות המערב, שמיוצגת יותר מכל על-ידי ארצות הברית של אמריקה, אותה הוא כינה השטן הגדול, ומדינת ישראל, מדינת היהודים, שנואת נפשם של מרבית המוסלמית בעולם, ובת בריתו של השטן הגדול, שאותה הוא כינה השטן הקטן.

וכך, זמן קצר לאחר שחומייני חזר לאיראן, פרצו נאמניו בהוראתו אל שגרירות ארה”ב בטהראן, והחזיקו את אנשי השגרירות כבני ערובה במשך חודשים ארוכים. הייתה זו היריקה הראשונה בפרצופה של ארה”ב, שנשיאה דאז, ג’ימי קרטר היה זה שעודד את המחאה נגד השאה באיראן, אילץ אותו לעזוב את איראן, ופתח את שערי איראן בפני חומייני, והמהפכה שהוא הוביל.

בעוד שארצות המערב נפלו פעם אחר פעם למלכודות שחומייני ונאמניו טמנו להם, הלכו שולל אחר מסרים מטעים ואמירות מבלבלות, והתעלמו ממה שקרה בפועל באיראן, מי שהבין את גודל השינוי ואת עוצמת הסכנה היה מנהיג עירק, סדאם חוסיין, שב-22 בספטמבר 1980 פתח במתקפת פתע רחבה על איראן.

מלחמת איראן-עירק נמשכה קרוב לשמונה שנים, וגבתה את חייהם של כמיליון בני אדם. למרות שרוב אומות העולם עמדו לצדו של סדאם חוסיין, ולמרות שהוא נהנה מיתרון ההפתעה ויתרון כוח צבאי מובהק, הוא לא הצליח להביס את איראן, והמלחמה הסתיימה ללא הכרעה, כאשר אף מטרה פוליטית לא הושגה.

מלחמת איראן-עירק לימדה על כוחם של האמונה, נכונות ההקרבה והסבלנות, של המאמינים השיעיים, המהווים את היסודות שעליהם נשענת ההתנגדות של המהפכה האיסלמית. חומייני בתחילת דרכו, ויורשיו גם בימים הללו, בונים את כוחם על אחד הערכים החשובים ביותר אצל המוסלמים, בין אם הם שיעים ובין אם הם סונים, והוא ערך הסבלנות.

אין מדובר כאן בסבלנות של “המתנה בתור בסופרמרקט”, אלא בנכונות לסבול, לאורך זמן, בדרך להגשים את החלום, ולהשיג את המטרה. בעוד שבתרבות המערב הכל צריך להיות מהיר, קל להשגה ונוח, כחלק מהשאיפה לאיכות חיים טובה, המאמינים המוסלמים מוכנים להמתין בסבלנות, לסבול עוני, רעב וחיים קשים, ואף להקריב את חייהם, מתוך אמונה שחיי הסבל בעולם הזה הם כרטיס כניסה לגן העדן בעולם הבא.

אותה סבלנות, שעזרה לאיראן להתמודד עם עירק של סדאם חוסיין, מסייעת כיום למשמרות המהפכה ולמיליוני המאמינים השיעיים באיראן להתמודד עם ארה”ב של הנשיא טראמפ. אנשי הדת השיעים, שמובילים את משמרות המהפכה באיראן, ידעו לזהות את נקודות התורפה של הנשיא האמריקאי ושל עוזריו, וכשם שבעבר הם היתלו בממשלו של הנשיא קרטר ובממשל אובמה, כך היום הם מהתלים ומרמים את הנשיא טראמפ וממשלו.

אין לדעת וקשה לצפות באיזה כיוון יבחר ללכת הנשיא האמריקאי, ואיזה החלטות הוא יקבל, אולם בוודאות אפשר לחזות שאנשי הדת השיעים, שמובילים את משמרות המהפכה באיראן, כשם שהם לא סלחו לסונים על רצח בניו של עלי בקרב כרבלה לפני 1,200 שנים, כך הם לא יסלחו ולא ישכחו לאמריקאים, וכמובן גם לישראל, את ההשפלה, את חיסול מנהיגיהם ואת המכות שארה”ב וישראל הנחיתו עליהם בשנה האחרונה.

יהיה ההסכם אשר יחתם, או המלחמה שאולי תמשיך ותתפתח, כל עוד יישארו באיראן אנשי דת שיעיים, הם ימתינו בסבלנות ליום שבו הם יוכלו לנקום, ונקמתם תהיה כואבת ואכזרית. סביר להניח שהנקמה הזו תכה קודם כל באמריקה, היות ומדובר במעצמה גדולה ומסורבלת, מנהיגיה אינם מבינים את התרבות והמנטליות של המזרח התיכון ולכן הם יהיו פחות ערניים, ומעבר לכל, לנקמה באמריקאים יהיה אפקט הרבה יותר גדול עבור האיראנים מאשר פגיעה בישראל או ביהודים.

והמסקנה שלי, מתוך הדברים שכתבתי, היא שעלינו הישראלים להעמיק, ללמוד ולהכיר את שכנינו הקרובים והרחוקים, כי רק הכרות עמוקה עם שפתם, דתם, תרבותם, ההיסטוריה שלהם והערכים שמובילים אותם, תאפשר לנו לחזות מגמות ואירועים, להיות מוכנים, ולהגיב בצורה הטובה והיעילה ביותר.