בשבוע שעבר סיימנו לקרוא את ספר במדבר, והשבוע נתחיל לקרוא בספר דברים, החמישי בחמשת חומשי התורה, אשר מורכב מסדרת מנאומיו האחרונים של משה, אותם הוא נשא בחודש האחרון טרם מותו. בנאומיו משלב משה, גדול מנהיגי ישראל, בין הסיפור ההיסטורי, לבין החוקים והמצוות שניתנו לעם ישראל, ומתוכם מלמד משה את העם מה ייעודו ומה חזונו.
משה, שבצעירותו לחם ושיחרר את בני ישראל מעבדות, ולאחר מכן הוביל אותם במשך 40 שנה במדבר, לובש בימיו האחרונים את גלימת המורה והופך למנהיג, שתפקידו ללמד ולהדריך, ולא להוביל אחריו את עמו בעיניים עצומות.
בספרו של הרב יונתן זקס “שיג ושיח – קריאות חדשות בפרשת השבוע“, בפרק שעוסק בפרשת “דברים”, מצאתי ציטוט מדבריו של ראש הממשלה הראשון דוד בן-גוריון אודות תפקידו של המנהיג הפוליטי:
“בין שאתה מכהן בתפקיד צנוע ברשות מקומית או באיגוד מקצועי קטן, ובין שאתה נושא בכהונה רמה בממשל הלאומי, העקרונות הם שווים ביסודם. עליך לדעת מה ברצונך להשיג, לדעת בבטחה מה יעדיך, ולהחזיקם תמיד לנגד עיניך.
עליך לקבוע לעצמך את קדימויותיך, עליך לחנך את מפלגתך והציבור הרחב. עליך לתת אמון באנשיך, לעיתים קרובות אמון רב מה שיש להם בעצמם. כי המנהיג הפוליטי האמתי יודע על סמך תחושתו מה גבולות היכולת של האדם, והוא ידע לעורר את הזולת למצות יכולת זו בשעת משבר.
עליך לדעת מתי להיאבק ביריביך הפוליטיים, ומתי להתעכב בעמדת המתנה. לעולם אסור לך להתפשר על דברים שבעיקרון. בכל עת עליך להיות מודע לגורם הזמן, והדבר מחייב ערנות למתרחש סביבך: באזורך, אם אתה מנהיג מקומי, ובמדינה ובעולם, אם אתה מנהיג לאומי.
ומכיוון שהעולם אינו שוקט לרגע, ובמגמות העוצמה מתרחשות כל העת חליפות ותמורות, עליך תמיד לשקול ולבחון מחדש את המדיניות שהחלטת לנקוט לשם מימוש היעדים שבחרת. מנהיג פוליטי חייב להקדיש זמן רב למחשבה. וכן עליו להקדיש זמן רב לחינוך מתמיד של הציבור.”
דוד בן-גוריון, היה אדם חילוני, אך כמו רבים מהמנהיגים בני דורו הוא היה מחובר בעבותות לתנ”ך, להיסטוריה היהודית, למסורת היהודית ולתרבות היהודית. כל אלו נטעו בו את הכוח, העוצמה, החזון והנחישות להקים את מדינת ישראל, ולהוביל את המדינה הצעירה תוך התמודדות עם קשיים ולחצים עצומים מבית ומחוץ.
על דבריו של בן-גוריון מוסיף הרב זקס ואומר:
“בין לתת לאנשים את מה שהם רוצים, לבין ללמד אותם מה לרצות, יש כל ההבדל שבעולם. מחנכים הם בנאיו הבלתי מוכרים של העתיד, ואם מנהיג רוצה להטביע חותם מתמשך עליו ללכת בעקבות משה ולהיעשות מחנך. רעיון המנהיג כמורה, המפעיל השפעה ולא כוח, סמכות רוחנית ואינטלקטואלית ולא אמצעי כפייה, הוא מן התרומות הגדולות ביותר שהרימה היהדות לאופקים המוסריים של האנושות. את זה מדגים לנו היטב ספר דברים, שבו משה מכנס את הדור הבא ומלמד אותו חוקים ולקחים שישרדו, ויעוררו השראה, כל עוד יש בני אדם על פני האדמה”.
ההתרחקות מהמקורות ומהשורשים היהודים, שמאפיינת בעשורים האחרונים את מערכת החינוך והחברה החילונית בישראל, באה לידי ביטוי ברדידות ועליבות המנהיגים, הן במנהיגות המקומית, ובמיוחד במנהיגות הלאומית. גם אצל המנהיגים, שהכיפה או השביס מכסים את ראשם, והם לכאורה מחוברים לשורשים, מנהיגותם האופורטוניסטית מלמדת עד כמה ריקה וחלולה בקיאותם בתורת ישראל.
התיקון המתבקש צריך להתחיל במערכת החינוך, עם חיבור מחדש לשורשים, להיסטוריה, לתרבות ולמסורת של עמנו, תוך שימת דגש על הבנת משמעות הכתוב, ולא על שינון סיסמאות ומסרים מבלי להבין את תוכנם ומשמעותם.