כאשר אבי המנוח יעקב שלסקי ז”ל היה בן שמונה ימים פרצו מאורעות תרפ”ט, שבמהלכן נרצחו 133 יהודים, 339 נפצעו, ויישובים וקהילות ברחבי ארץ ישראל נחרבו וננטשו.
הישוב היהודי בארץ ישראל באותם ימים היה קטן וחלש, ומתקפת הרצח של הפורעים הערבים לא הייתה בגלל כיבוש, אלא בגלל חולשה. החלוצים הציוניים שהגיעו לארץ בסוף המאה ה-19 רכשו את האדמות השוממות בכסף מלא. הם לא כבשו, הם לא שדדו, הם לא גזלו והם לא חמסו. ובכל זאת השכנים הערבים, שכמה שעות קודם סחררו עם היהודים, ניצלו את חולשת הישוב היהודי וקמו לחסלו.
זו תרבות ערב.
19 שנים לאחר מכן, ב-12 ביולי 1948, נפצע אבי קשה בראשו מקליע על הרי הגלבוע, כאשר השתתף בקרבות “עשרת הימים” בהגנה על יישוביי עמק יזרעאל ממתקפת הפורעים הערבים, שעלו מכיוון העיר ג’נין וכפרי הסביבה.
מלחמת העצמאות פרצה בין הישוב היהודי בארץ ישראל ולבין ערביי ארץ ישראל וחלק ממדינות ערב, שניסו למנוע בכוח את יישומה של החלטת החלוקה של עצרת האומות המאוחדות, ואת הקמת מדינה יהודית (לצד מדינה ערבית) בשטח ארץ ישראל המנדטורית. מנהיגי ערב דחו את ידו המושטת לשלום של דוד בן-גוריון רק מפני שהם חשבו שהם יצליחו לנצח את הישוב היהודי החלש.
הזיכרון החזק ביותר, שנשאר לאבי מהקרבות על הרי הגלבוע היו זעקות הערבים, שתקפו את המגנים היהודים בגלים תוך קריאות “איטבח אל יהוד” – לשחוט את היהודים.
לא קריאות “אחרי”, גם לא “קדימה הסתער” ואפילו לא “יחד ננצח”. הקריאה הפופולרית ביותר אצל שכננו, רוצחים צמאי דם, הייתה ונשארה – איטבח אל יהוד – לשחוט את היהודים.
דבר לא השתנה מאז תחילת חזרתם של ראשוני החלוצים ועד ימינו אלו. הערבים אינם מכירים בזכותנו ההיסטורית על ארץ ישראל, ולצערי יש לא מעט ישראלים שאינם מכירים בזכות זו. ובכל עת שאנו כעם וכמדינה מגלים חולשה ורפיון מיד קמים עלינו שכננו בניסיון לשפוך דם נוסף.
בקיץ האחרון במסגרת מבצע “צוק איתן” נחשפו והרסו מנהרות הרצח, שבנה החמאס אל תוך שטח ישראל. מטרת המנהרות לא הייתה אספקת תוצרת חקלאית לישראל, וגם לא דרך תחבורה להעברת חולים פלסטינים אל בתי החולים בישראל. מטרת המנהרות הייתה טבח בנשים זקנים וטף, אוכלוסייה אזרחית, באחד מחגי ישראל.
מפלגות השמאל, יחד עם כמה פוליטיקאים אופורטוניסטים המנסים למצב עצמם במרכז, רוצים לעשות ביום שלישי הקרוב מהפך, ולהוביל את ישראל לוויתורים, שיחלישו אותה ויסכנו את המשך קיומה. הערבים ושונאי ישראל באירופה ובארה”ב (ויש כאלו בשפע) מזרימים סכומי עתק בכדי לסייע במימוש התוכנית.
אני קורא לכל אלו, שעתיד ילדיהם ונכדיהם במדינת ישראל חשוב להם, לפקוח עיניים ולהצביע בשיקול דעת ובאחריות. שימו בצד את חוסר הסימפטיה או הסלידה מסגנון ואורח חיים של מועמד זה או אחר, והצביעו בעבור דרך ועמדה מדינית.
רק ישראל עם ממשלה חזקה, נחושה, בלתי מתרפסת ועקבית יכולה להוביל לפתרון, שיבטיח את עתיד הדורות הבאים.