88 שנים לפרעות תרפ”ט

הרקע לפרעות הייתה חולשת מעמדו של המופתי, חאג’ אמין אל-חוסייני, ברחוב הערבי. באותה תקופה התקיימה יריבות עזה על ההנהגה הערבית בין חמולת אל-חוסייני לבין חמולת אל נשאשיבי. בבחירות לעיריית ירושלים, שקדמו לפרעות זכתה חמולת אל נשאשיבי. חאג’ אמין אל-חוסייני איבד מיוקרתו, וכדי לזכות בה מחדש פתח בהסתה אנטי-ציונית ואנטי יהודית. הוא גייס את תשומת לבם של אלפי מוסלמים למקומות הקדושים ובדרך זו ייצר מחויבות של המדינות המוסלמיות למאבקם של ערביי ארץ ישראל.

כמו היום, גם לפני 88 שנים, ההסתה הייתה הדלק למעשי הרצח המתועבים של הערבים.  בשנת 1929 לא היה כיבוש, לא היה דיכוי, לא היו “שוברים שתיקה” וגם לא ארגון “בצלם”. הערבים אינם צריכים סיבות בכדי לצאת ולרצוח.  מספיק שקר קטן והסתה פרועה בכדי להוציא אל הרחוב המון משולהב או מפגע בודד, מלאים בתשוקה להרוג ובתאוות נקם שמקורם בפנטזיות, שקרים ובדיות.

עם תחילת הפרעות, מנהיג הכנופיות בחברון, שיח טאליב הלהיב את הרוצחים בזו הלשון: “אתם מוסלמים, שחטו את היהודים, שתו את דמם, היום יום האסלאם, אללה אכבר, הרגו ביהודים, עלו אתי, הנה לפניכם בחורות יהודיות יפות“.

כמו בימים אלו כך גם ב-1929 ההסתה התבססה על השקר הנדוש, שהיהודים רוצים להשתלט על מסגד אל-אקצה.  כחלק ממסע ההסתה הופץ בקרב ההמון הערבי ציור ובו תמונת מסגד אל-אקצה, כשהדגל הציוני מתנוסס עליו, מלווה בהסבר כי מדובר בציור הלקוח מהתעמולה הציונית, המעיד על שאיפות היהודים להשתלט על הר הבית.