חופשה בוורשה - מרד גטו וורשה
מרד גטו וורשה, שהתרחש בין 19 באפריל ל-16 במאי 1943, היה ההתקוממות היהודית הגדולה ביותר בתקופת השואה. המרד הפך לסמל של התנגדות יהודית לנאצים ולמאבק על כבוד האדם וחירותו.
ב-22 ביולי 1942 החלו הגרמנים בגירוש המוני של יהודי גטו וורשה למחנה ההשמדה טרבלינקה. במהלך “האקציה הגדולה” גורשו כ-300,000 יהודים, והגטו התרוקן כמעט לחלוטין. היהודים שנותרו הבינו כי הגירושים מובילים להשמדה, והחלו להתארגן להתנגדות מזוינת.
לאחר האקציה הגדולה, הוקמו בגטו שתי מחתרות עיקריות:
- הארגון היהודי הלוחם (אי”ל): הוקם באוקטובר 1942 על ידי תנועות נוער ציוניות וסוציאליסטיות, בהנהגת מרדכי אנילביץ’.
- הארגון הצבאי היהודי (אצ”י): הוקם על ידי אנשי תנועת בית”ר והרוויזיוניסטים, בהנהגת פאבל פרנקל.
המחתרות פעלו לאיסוף נשק, הקמת בונקרים והכנת האוכלוסייה להתנגדות.
ב-19 באפריל 1943, ערב פסח, נכנסו כוחות גרמניים לגטו במטרה לחסל אותו סופית. הלוחמים היהודים פתחו באש והפתיעו את הגרמנים. המרד נמשך כ-28 ימים, כאשר הלוחמים נלחמים מבונקרים ומבתים הרוסים, תוך כדי מחסור חמור בנשק ובתחמושת.
הגרמנים, בפיקודו של יירגן שטרופ, הגיבו באכזריות: הם הציתו את הגטו, הרסו בניינים והשתמשו בגזים. ב-8 במאי, מפקדת אי”ל ברחוב מילא 18 הושמדה, ומרדכי אנילביץ’ נהרג. ב-16 במאי הכריז שטרופ על סיום המרד ופוצץ את בית הכנסת הגדול של ורשה כסמל לניצחון.
במהלך המרד נהרגו כ-13,000 יהודים, ורבים נוספים נשלחו למחנות השמדה. המרד לא עצר את ההשמדה, אך הפך לסמל של גבורה והתנגדות. הוא השפיע על מרידות נוספות בגטאות ובמחנות, והיווה השראה לדורות הבאים.
מרד גטו ורשה הפך לסמל מרכזי בזיכרון השואה. ב-1948 הוקמה בוורשה אנדרטת המרד על ידי האמן נתן רפפורט. בישראל, יום הזיכרון לשואה ולגבורה מצוין בתאריך פרוץ המרד. המוזיאון להיסטוריה של יהדות פולין (POLIN) מציג תערוכות על המרד, ומוסדות חינוך רבים מלמדים עליו כחלק מתוכנית הלימודים.
בשנת 2009 יצא לאור סיפרו של משה ארנס דגלים מעל הגטו – סיפורו של מרד גטו וארשה. הספר נכתב לאחר מחקר מעמיק והוא בא לעשות צדק היסטורי, לספר את סיפורו של מרד גטו וורשה ולהציג את חלקו החשוב של הארגון הצבאי היהודי – אצ”י, שנדחק לשוליים בנרטיב שמוצג במוזיאונים ונלמד בבתי הספר.
לסיכום, מרד גטו ורשה הוא עדות לנחישות, לאומץ ולרוח האדם מול רוע בלתי נתפס. הוא מזכיר לנו את חשיבות הזיכרון, ההנצחה, ולימוד ההיסטוריה.
