חופשה בוורשה - היום החמישי
החלק הראשון של היום החמישי לטיול הוקדש לארמון המרחצאות, לפארק המלכותי לז’נקי שסובב אותו, ולאתרים השונים המפוזרים בפארק. בחלקו השני של היום טיילנו ברובע פראגה שנמצא על הגדה המזרחית של נהר הוויסלה.
אל קירבת ארמון המרחצאות הגענו עם חשמלית, והאתר הראשון בסיור היה פסלו של יוסף פילסודסקי, שנמצא בכניסה לפארק ליד ארמון בלוודר.
ארמון בלוודר
ארמון בלוודר – Belweder Palace הוא אחד המבנים ההיסטוריים החשובים בעיר. הארמון נבנה במאה ה-17, אך קיבל את צורתו הניאו-קלאסית הנוכחית בתחילת המאה ה-19. מקור השם “בלוודר” בשפה האיטלקית, שבה משמעותו “נוף יפה”, בשל מיקומו הגבוה יחסית ונוף מרהיב לעבר העיר.
הארמון שימש כמעון מגורים לקיסר הרוסי, לאחר מכן כמקום מגוריו של יוזף פילסודסקי, שפסלו ניצב בסמוך. מאז מלחמת העולם השנייה הארמון משמש כמעון לנשיאים, אתר לאירועים מיוחדים ומעון אירוח לאורחים רמי מעלה.
הארמון נמצא בשכונת מוקוטוב, ובסמוך אליו נמצאות שגרירויות רבות. הארמון סגור לקהל הרחב, למעט בימים מסוים שבהם אפשר לבקר בחלקים ממנו.
פסלו של יוזף פילסודסקי
על יוזף פילסודסקי (Józef Piłsudski), שפסלו ניצב ליד הארמון, כבר סיפרתי בסקירת היום הראשון לחופשה, אך אחזור ואספר למי שדילג על היום הראשון. פילסודסקי היה אחת הדמויות המרכזיות והמשפיעות ביותר בהיסטוריה של פולין במאה ה-20. הוא היה מהפכן, מצביא, מדינאי ומנהיג לאומי, שנחשב לאבי המדינה הפולנית המחודשת לאחר מלחמת העולם הראשונה.
פילסודסקי נולד בשנת 1867 למשפחת אצולה ליטאית-פולנית. הוא היה פעיל בתנועות מהפכניות נגד האימפריה הרוסית, ואף נאסר ונשלח לסיביר. בתחילת המאה ה-20 הוא הקים ארגונים צבאיים למחצה, מתוך כוונה להקים צבא פולני חופשי. במהלך מלחמת העולם הראשונה, הנהיג פילסודסקי את הלגיונות הפולניים, שלחמו לצד הצבא האוסטרו-הונגרי נגד רוסיה, אך מאוחר יותר נאסר ע”י הגרמנים.
עם סיום המלחמה וקריסת האימפריות, פילסודסקי חזר לוורשה, ובשנת 1918 והוכרז כמנהיג המדינה הפולנית המחודשת. פילסודסקי הנהיג את פולין במלחמתה נגד ברית המועצות בשנת 1920, ועמד בראש הצבא בקרב המכריע שכונה “הנס על הוויסלה”, שבו נעצרה התקדמות הצבא האדום. בשנת 1926 הוא ביצע הפיכה צבאית, הפך לשליט בפועל של פולין, אם כי לא נשא בתואר נשיא.
פילסודסקי נפטר בשנת 1935, נקבר בטקס ממלכתי והפך לדמות מרכזית בזיכרון הלאומי הפולני. פסלים, כיכרות ורחובות רבים קרויים על שמו ברחבי פולין.
מפסלו של פילסודסקי פנינו שמאלה והלכנו אל פסלו של המלחין הפולני שופן, שמצוי בתוך גן לזינקי המלכותי – Park Łazienki Królewskie.
פסלו של פרדריק שופן בגן לאזיינקי המלכותי
פסלו של פרדריק שופן בגן לאזיינקי המלכותי בוורשה הוא אחד הסמלים התרבותיים המוכרים ביותר בפולין ומהווה מוקד חשוב לחובבי מוזיקה, תיירים ותושבים מקומיים. הפסל ממוקם בלב פארק לאזיינקי – Łazienki Królewskie, הפארק המלכותי הגדול והיפה בוורשה, בסביבה ירוקה ומוקפת עצים, שלידו אגם קטן.
הפסל מציג את שופן יושב תחת עץ ערבה, שענפיו משתפלים מעליו כמו גלים. העיצוב נועד להמחיש את הקשר העמוק שבין המוזיקה של שופן לטבע, לרגש ולנשמה הפולנית. גובה הפסל כ-3.75 מטר, והוא עשוי ברונזה. הפסל עוצב ע”י הפסל וָצלאב סְזְימָנוֹבסקי – Wacław Szymanowski, והוקם בשנת 1926.
במהלך מלחמת העולם השנייה הפסל הושמד ע”י הנאצים כחלק מהניסיון למחוק את סמלי הזהות הפולנית. לאחר המלחמה, בשנת 1958, הפסל שוחזר והוצב מחדש באותו מקום, והפך לסמל התחייה התרבותית של פולין. בימי הקיץ, מדי יום ראשון, מתקיימים קונצרטים חינם של מוזיקה חיה עם יצירותיו של שופן למרגלות הפסל.
גן לאזיינקי המלכותי
מהפסל של שופן נכנסנו לתוך הפארק, והתחלנו לטייל בין השבילים, פגשנו והאכלנו סנאים, צילמנו ארנבות, האזנו לשירת הציפורים והתלהבנו יחד עם קבוצות של ילדים, שטיילו בפארק, מהטווסים שפרסו בראווה את נוצותיהם. ברחבי הפארק פזורים גלריות, מוזיאונים, פסלים אנדרטאות, בתי קפה ובמרכזו ארמון המרחצאות.
ארמון המרחצאות
ארמון המרחצאות – Pałac na Wyspie, או הארמון על האי, בנוי על אי מלאכותי באגם קטן בפארק, ומחובר לשני צדי היבשה בגשרי עמודים יפיפיים. הוא משלב אלמנטים של ארכיטקטורה קלאסית ובארוקית, ומפורסם בחזיתו המרשימה שמשתקפת במים.
הארמון נבנה במאה ה-17 כבית מרחץ אצילי. בשנות ה-70 של המאה ה-18, המלך סטניסלב אוגוסט פוניאטובסקי הפך אותו לארמון מגורי קיץ מלכותי. הארמון שימש מקום מפגש לאנשי רוח, מדינאים ואמנים תחת חסותו של המלך, שנודע בפטרונותו לתרבות ולחינוך. במהלך מלחמת העולם השנייה ניזוק אך לא נהרס לחלוטין, ובמהלך השנים שוקם בקפידה.
אפשר להיכנס ולבקר בארמון, לצפות בחדרי הארמון ובריהוט מהמאה ה-18, בציורים הקלאסיים, בתקרות המעוטרות ובפרטי אמנות נדירים. סביב לארמון גנים מטופחים, פסלים, תעלות מים, פביליונים קטנים ותיאטרון פתוח.
לאחר סיום הביקור בארמון ובגן שסובב לו המשכנו אל טירת אוז’דזוב שנמצאת בקצהו בצפוני של הפארק.
טירת אוז'דזוב
טירת אוז’דזוב – Ujazdów Castle בוורשה היא מבנה היסטורי חשוב, המשמשת כיום מרכז תרבותי ואמנותי משמעותי. הטירה שוכנת בשדרת אוז’דזוב, סמוך לפארק לאז’נקי, באחד האזורים היפים והשקטים בעיר.
במאות ה-13–14 היה במקום מבצר עץ. במאה ה-17 נבנה במקום, ביוזמת המלך זיגמונט השלישי ואזה, ארמון אבן בסגנון רנסנסי. במאה ה-18 הארמון שופץ והותאם על ידי המלך סטניסלב פוניאטובסקי למעון מלכותי.
במאה ה-19, תחת השלטון הרוסי, הארמון שימש כבית חולים צבאי, בתקופת מלחמת העולם השנייה הארמון נפגע קשות על-ידי הנאצים. לאחר המלחמה הארמון שוקם.
היום הטירה משמשת כמשכנו של המרכז לאמנות עכשווית – Centrum Sztuki Współczesnej – CSW, אחת מגלריות האמנות החשובות בפולין, המציגה תערוכות מתחלפות של אמנים מקומיים ובינלאומיים.
סביב לטירה אפשר למצוא גנים, מתקני תרבות, בתי קפה ונקודות תצפית, ואנו המשכנו אל פארק יוזדובסקי.
פארק יוזדובסקי
פארק יוזדובסקי – Park Ujazdowski שנחשב לאחד הפארקים האלגנטיים והנעימים בעיר, וממוקם לא רחוק מטירת אוז’דזוב ומרחוב אולז’דובסקה היוקרתי.
הפארק הוקם בשנת 1896 לפי תכנונו של הגנן והאדריכל הבולט פרנס בוהם. הוא נבנה בסגנון נופי-רומנטי, עם שבילים מתפתלים, אגמים קטנים, גשרים ופסלים. בפארק יש אגם מלאכותי עם אי קטן, מזרקה מרכזית, פסלים היסטוריים, ובמה לקונצרטים. הגשרים מעץ ותחושת הרוגע מעניקים לו אופי אינטימי.
בפארק נמצא גם בית הקפה Ujazdowski, גן שעשועים לילדים, ולעיתים מתקיימים בו ירידים, אירועי תרבות ומופעים.
שמו של הפארק נגזר משם האזור ההיסטורי יוזדוב – Ujazdów, ולא משמו של אדם בשם “יוזדובסקי”, כפי שרבים חושבים. יוזדוב הייתה עיירה קטנה מחוץ לוורשה בימי הביניים, אשר סופחה לעיר במאה ה-18. השם “יוזדוב” מגיע ככל הנראה מהמילה הפולנית “ujazd”, שפירושה קשור ל”נסיעה” או “מסלול רכיבה”, משום שבאזור זה עברו דרכים מלכותיות ומסלולי מסעות של האצולה. בהמשך, הוקם שם ארמון יוזדוב, ששימש מעון קיץ מלכותי, ומאוחר יותר גם מבנה צבאי.
בפארק ניצב פסלו של יאן פדרבסקי – Ignacy Jan Paderewski, שהיה דמות יוצאת דופן בפולין של שלהי המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. פדרבסקי היה גם מוזיקאי דגול וגם מדינאי חשוב. הוא נולד בשנת 1860, ונעשה לאחד הפסנתרנים המפורסמים בעולם. הוא נודע בזכות פרשנותו ליצירות של שופן, באך וליסט, ובשל הופעותיו המרגשות. הוא היה גם מלחין, אם כי בתחום זה בלט פחות.
בתקופת מלחמת העולם הראשונה השתמש פדרבסקי בתהילתו כדי לקדם את רעיון עצמאותה של פולין, ופעל רבות מול מדינאים במערב, במיוחד בארה״ב. הוא הצליח להשפיע על נשיא ארה״ב וודרו וילסון להכליל את הדרישה לעצמאות פולין ב”14 הנקודות” המפורסמות.
בשנת 1919, לאחר קבלת העצמאות, כיהן פדרבסקי לזמן קצר כראש ממשלת פולין ושר החוץ. הוא היה נואם מרשים ופעל לקידום זכויות פולנים ואת עצמאות ארצם בזירה הבינלאומית. פדרבסקי נפטר בשנת 1941 בארה״ב, וגופתו הוחזרה לפולין רק לאחר תום השלטון הקומוניסטי.
רובע פראגה
אחר הצהרים נסענו בחשמלית אל רובע פראגה – Praga, שהוא אחד האזורים הייחודיים והמעניינים ביותר בעיר, בעל אופי שונה מהמרכז ההיסטורי, עם שילוב של עבר עשיר, תרבות אלטרנטיבית והתחדשות אורבנית.
פראגה שוכנת על הגדה המזרחית של נהר הוויסלה, מול העיר העתיקה של וורשה. היא נחלקת לשני אזורים עיקריים: פראגה צפון – Praga Północ, ופראגה דרום – Praga Południe.
בעבר פראגה הייתה עיירה נפרדת מוורשה, והיא סופחה לוורשה במאה ה-18. במלחמת העולם השנייה, בעוד שמרכז וורשה הושמד כמעט לחלוטין, פראגה נפגעה פחות, ולכן השתמרו בה מבנים מקוריים רבים מהמאות ה-19 וה-20. במשך שנים רבות הרובע סבל מתדמית של אזור עוני ופשיעה, אך בעשורים האחרונים עבר תחייה תרבותית וכלכלית.
ברובע פראגה אפשר למצוא מבנים היסטוריים שלא נהרסו במלחמה, גלריות של אמנים, ברים ומועדונים, כנסיות עתיקות ואווירה אותנטית.
החשמלית הובילה אותנו אל תחנה בסמוך לקתדרלת סן מריה מגדלנה – Metropolitan Cathedral of Saint Mary Magdalene.
הקתדרלה המטרופוליטנית של סנטה מריה מגדלנה
הקתדרלה המטרופוליטנית של סנטה מריה מגדלנה בוורשה היא אחת מהכנסיות הבולטות בעיר, והיא המרכז הרוחני של הקהילה האורתודוקסית הפולנית.
הכנסייה נבנתה בשנים 1867–1869 על ידי האימפריה הרוסית בתקופת שלטונה בפולין, כדי לשמש את הקהילה הרוסית-אורתודוקסית בוורשה, ועוצבה בסגנון ביזנטי-רוסי, בהשראת כנסיית ואסילי הקדוש במוסקבה. המבנה כולל חמש כיפות בצורת בצל, כאשר המרכזית מהן מצופה זהב.
בתקופה שבין שתי מלחמות העולם, הכנסייה כמעט נהרסה כליל, כחלק מתהליך “דה-רוסיפיקציה” שעברה פולין. במהלך הכיבוש הגרמני במלחמת העולם השנייה הפכו הנאצים את הכנסייה למחסן צבאי. לאחר המלחמה הכנסייה שוחזרה והפכה למרכז הכנסייה האורתודוקסית האוטוקפלית (העצמאית) של פולין.
הכנסייה האורתודוקסית האוטוקפלית של פולין היא כנסייה נוצרית מזרחית אורתודוקסית, עצמאית, והיא הכנסייה האורתודוקסית המרכזית במדינה. הכנסייה נוסדה רשמית בשנת 1924, לאחר קבלת מעמד אוטוקפלי (עצמאות דתית) מהכנסייה האורתודוקסית הרוסית. בשנת 1948 היא הוכרה גם על ידי הפטריארכיה האקומנית בקונסטנטינופול.
הכנסייה מונה כיום כחצי מיליון מאמינים, בעיקר במזרח פולין, באזורי ביאליסטוק, לובלין ופראגה בוורשה. המרכז הרוחני שלה נמצא בקתדרלת סנטה מריה מגדלנה בוורשה. רוב מאמיניה משתייכים לאוכלוסיות ביילרוסיות, אוקראיניות ולמיעוטים אתניים אחרים. הכנסייה מקיימת ליטורגיה בסלאבית כנסייתית עתיקה ומשמרת מסורות מזרח-אורתודוקסיות קלאסיות.
הקתדרלה המטרופוליטנית של סנטה מריה מגדלנה
מהקתדרלה היפה יצאנו אל רחוב רחוב אל. סולידרנוֹשצ’י – al. Solidarności, שהוא אחד מצירי התחבורה המרכזיים וההיסטוריים של וורשה, המחבר בין חלקה המערבי למזרחי של העיר, ובין העיר העתיקה לרובע פראגה. הרחוב נקרא על שם תנועת “סולידריות” (Solidarność), תנועת עובדים ואופוזיציה שהובילה להתמוטטות הקומוניזם בפולין.
הלכנו לאורך הרחוב מערבה אל קתדרלת מיכאל הקדוש ופלוריאן הקדוש.
קתדרלת מיכאל הקדוש ופלוריאן הקדוש – Cathedral of St. Michael the Archangel and St. Florian the Martyr היא אחת הכנסיות הבולטות והמרשימות ברובע פראגה בוורשה, והיא משמשת כמשכנו של הבישוף הראשי של הדיוקסיה הקתולית של ורשה-פראגה.
הכנסייה נבנתה בין השנים 1897–1904, בסגנון ניאו-גותי מרהיב, עם שני צריחים בגובה 75 מטרים, בתגובה לריבוי כנסיות אורתודוקסיות שנבנו על ידי השלטון הרוסי באותה תקופה, במטרה לבטא את הזהות הקתולית של האוכלוסייה הפולנית.
הכנסייה הוקדשה לשני קדושים במסורת הקתולית: מיכאל, מפקד צבאות השמים, ופלוריאן, הקדוש הפטרון של לוחמי אש, חיילים ופראגה עצמה.
בתקופת מלחמת העולם השנייה הכנסייה ניזוקה קשות וחלקים ממנה נהרסו. לאחר המלחמה היא שוקמה, והפכה לקתדרלה רשמית בשנת 1992 עם הקמת דיוקסיית ורשה-פראגה. דיוקסייה (Diocese) היא יחידת מנהל כנסייתית בכנסייה הקתולית ובכנסיות נוספות, בדומה למחוז דתי. בראש כל דיוקסיה עומד בישוף, שהוא הסמכות הרוחנית והארגונית העליונה בה.
בחזית הכנסייה ניצב פיסלו של איגנצי סקורופקה – Ignacy Skorupka, שהיה כומר קתולי פולני, דמות לאומית חשובה וגיבור של הנס על הוויסלה – הניצחון הפולני על הצבא הבולשביקי בקרב וורשה באוגוסט 1920, כחלק ממלחמת פולין – ברית המועצות.
סקורופקה שנולד בשנת 1893 ונפטר בשנת 1920, שירת ככומר צבאי ומתנדב בחזית. לפי המסורת, הוא נהרג בקרב ליד אוסוב – Osów, כשהוא מחזיק צלב בידו ומעודד את החיילים. מותו הפך לסמל של הקרבה דתית ולאומית, והוא מונצח כאיש רוח שהקריב את חייו למען פולין החופשית.
הפסל לזכרו הוצב בחזית קתדרלת מיכאל הקדוש ופלוריאן הקדוש אליה היה קשור, ופועלו הדתי שזור בסביבתה. הפסל מנציח את דמותו בתנוחה הירואית, עם צלב ביד, כסמל לאמונה ולגבורה.
לאחר הביקור בכנסייה נכנסנו לרובע ברחוב הצמוד לכנסייה מימין, הלכנו עד לצומת המרומזר, שם פנינו שמאלה לרחוב Księdza Ignacego Kłopotowskiego וטיילנו לאורכו עד לרחוב Targowa, שהוא אחד הרחובות המרכזיים ברובע.
בדרך התבוננו במבנים העתיקים שנשמרו מטופחים, צלמנו את ציורי הקיר וחווינו את אווירת הרובע. ברחוב Targowa פנינו ימינה, ובצומת הראשונה פנינו שמאלה לרחוב Ząbkowska, שגם הוא רחוב מרכזי ברובע. ברחוב זה הלכנו עד למתחם Koneser שנמצא בצד שמאל של הרחוב.
מתחם Koneser היה בעבר מתחת תעשייתי של חברת הוודקה קונסר, והפך בשנים האחרונות למרכז תרבותי עם גלריות, חנויות, מסעדות וגם מוזיאון הוודקה הפולנית. סיירנו במתחם, שתינו קפה באחד מבתי הקפה ונכנסנו לביקור במוזיאון הוודקה.
מוזיאון הוודקה הפולנית
מוזיאון הוודקה הפולנית – Muzeum Polskiej Wódki מוקדש להיסטוריה, לתרבות ולאמנות הכנת הוודקה הפולנית. המוזיאון ממוקם במתחם ההיסטורי של מפעל הוודקה Koneser, ששופץ והפך למרכז תרבותי מודרני. המוזיאון מציג את תהליך הייצור של הוודקה, הכלים והטכנולוגיות ששימשו לאורך השנים, וכן את ההשפעה התרבותית והחברתית של הוודקה בפולין.
הוודקה הפולנית היא הרבה יותר ממשקה אלכוהולי – היא חלק מהזהות הלאומית. השילוב של מסורת, חומרי גלם איכותיים ותהליכים קפדניים הופכים אותה לאחת מהוודקות המובילות בעולם. שתיית וודקה בפולין מלווה טקסים חברתיים מסורתיים, יחד עם ברכת Na zdrowie, מלפפונים חמוצים תוצרת בית, הרינג וסלטים פולניים מסורתיים.
פולין נחשבת לאחת הערש התרבותית וההיסטורית של הוודקה. יחד עם רוסיה, היא מתחרה על התואר מולדת הוודקה, כאשר אזכורים כתובים מוקדמים של המשקה בפולין מתועדים כבר במאה ה-15. בתחילה הוודקה שימשה בעיקר למטרות רפואיות, ורק בהמשך הפכה למשקה פופולרי לצריכה יומיומית וחגיגית.
במאה ה-16 וה-17 התרחבה תעשיית הוודקה הפולנית בזכות אצילים מקומיים שקיבלו זכויות זיקוק. במאה ה-18 כבר הייתה הוודקה נפוצה כמעט בכל בית אצולה או כפר, ומפעלי זיקוק קטנים צצו ברחבי הארץ. בתקופת החלוקות של פולין (1795–1918), תעשיית הוודקה נשמרה ואף התקדמה מבחינה טכנולוגית.
ליהודים בפולין הייתה תרומה משמעותית לפיתוח ולשגשוג תעשיית ייצור הוודקה עוד מהמאה ה-18 ועד לתקופה שלפני מלחמת העולם השנייה. מעורבותם באה לידי ביטוי בתחומים של ייצור, הפצה, מסחר וקמעונאות של וודקה, בעיקר באזורים הכפריים.
כבר במאה ה-18, בעלי אחוזות פולניים נהגו להחכיר ליהודים זכויות לזיקוק וודקה, למכירתה ולהפעלת פונדקים (שטעטלעך). היהודים הפכו למה שנקרא אז “אראווניקים” – זכיינים שניהלו את טחנות הקמח, מבשלות הבירה ומזקקות הוודקה של האצילים. הכנסתם ממכירת וודקה הייתה מקור פרנסה עיקרי עבור רבים.
היהודים הפעילו פונדקים ובתי מרזח, שהיו לא רק מקומות בילוי אלא גם מרכזים קהילתיים וחברתיים. פונדקים אלה שימשו נקודות הפצה עיקריות לוודקה ברחבי פולין, ויהודים היו מעורבים גם בשיווק הוודקה מהיצרן ללקוח הסופי.
יהודים רבים רכשו מומחיות בזיקוק עצמאי של וודקה, ולעיתים אף הקימו מזקקות קטנות משלהם. חלקם השתמשו בידע מדויק שעבר מדור לדור, ובכך שיפרו את איכות הייצור המקומית.
למרות מעורבותם הרבה, יהודים נאלצו להתמודד עם הגבלות חוקיות מצד השלטונות, בעיקר מצד הכנסייה הקתולית ורשויות אזוריות, שניסו להגביל את פעילותם בתחום הוודקה, במיוחד בלחץ תנועות נוצריות שביקשו לצמצם את השפעתם הכלכלית והחברתית.
בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20, החלה מדיניות אנטישמית שיטתית מצד הממשל הרוסי, ששלט על חלקים נרחבים מפולין באותה תקופה, שכללה הגבלות על מכירת אלכוהול בידי יהודים. חרף זאת, היהודים המשיכו להחזיק חלק ניכר מהשוק.
במלחמת העולם השנייה הוכחדה הקהילה היהודית בפולין ויחד עמה נכחדו מזקקות הוודקה היהודיות עם ידע ומומחיות של מאות שנים. לאחר מלחמת העולם השנייה, הצטמצמו מאוד מספר מזקקות הוודקה, ובתקופת השלטון הקומוניסטי, הולאמה תעשיית הוודקה ויוצרה תחת מותגים מדינתיים כמו Wyborowa ו-Żubrówka.
בעשורים האחרונים, עם חזרת פולין לשוק החופשי והצטרפותה לאיחוד האירופי, חזרה לפרוח תעשיית הוודקה, עם מגוון מותגים איכותיים, חלקם מבוססי מסורת, ואחרים חדשניים ובינלאומיים.
ייצור הוודקה מורכב ממספר שלבים בסיסיים: התססה, זיקוק, סינון ודילול. בפולין, מקורות חומר הגלם העיקריים הם דגנים, כמו חיטה ושיפון, ותפוחי אדמה. הוודקה הפולנית המסורתית מבוססת לרוב על שיפון, שנותן לוודקה טעם חלק ועשיר. סוגים אחרים מבוססים על תפוחי אדמה – Vodka ziemniaczana, שמקנים גוף כבד יותר. יש גם מותגים המשתמשים בחיטה, שעורה או תירס.
בשלב הראשון חומר הגלם נטחן, מבושל ומעורבב עם מים ליצירת דייסה, שלתוכה מוסיפים שמרים. השמרים מתסיסים את הסוכר שבדייסה וממירים אותו לאלכוהול. זהו השלב הקריטי בהשגת הטעם הייחודי לוודקה.
בשלב השני הנוזל המותסס עובר תהליך זיקוק, לרוב בזיקוק רציף במגדלים גבוהים, שמטרתו להפריד את האלכוהול מהמים ושאר התרכובות. הוודקה האיכותית ביותר מזוקקת בין 3 ל-5 פעמים, ולעיתים אף יותר. ככל שמספר הזיקוקים עולה, כך מתקבל אלכוהול נקי יותר, עם פחות טעמי לוואי.
לאחר הזיקוק, מגיע שלב הסינון והנוזל עובר סינון, לרוב דרך פחם פעיל. תהליך זה מנקה את המשקה מתרכובות מזיקות או בלתי רצויות. לעיתים, מותגים מסוימים בוחרים להשאיר מעט אופי למשקה, בטעמים או ניחוחות ייחודיים.
בשלב האחרון האלכוהול שזוקק והגיע לרמות של כ-96% אלכוהול, עובר דילול עם מים טהורים, לעיתים מי מעיינות טבעיים, עד לריכוז של כ-40% אלכוהול. וודקות פולניות רבות מגיעות גם בגרסאות של 38% או 42%. חלק מהמותגים מוספים טעמים טבעיים כמו לימון, דבש, פירות שונים או עשבי טיבול.
במוזיאון סיור מודרך שאורך כ-70–80 דקות ומועבר על ידי מדריך מוסמך. הוא כולל ארבעה אולמות אינטראקטיביים המציגים את ההיסטוריה של הוודקה הפולנית, החל מהמאה ה-15 ועד היום. בסיום הסיור, המבקרים מוזמנים לטעום שלוש סוגי וודקה פולנית, בליווי הסברים על ההבדלים ביניהן.
המוזיאון פתוח בימי ראשון, שלישי עד חמישי בשעות 12:00–20:00, ובימי שישי ושבת בשעות 12:00–21:00. ביום שני המוזיאון סגור. הסיורים זמינים בפולנית, אנגלית ושפות נוספות באמצעות מדריכים קוליים.
אפשר להזמין כרטיסים מראש דרך האתר הרשמי של המוזיאון כאן.
אנחנו הזמנו מראש סיור באנגלית. הסיור היה מעניין, אם כי המדריכה השמיטה את חלקם של יהודי פולין בפיתוח תעשיית הוודקה בפולין. היא סיפרה שלאחר מלחמת העולם השנייה כמות יצרני הוודקה ירדה באופן משמעותי, אבל היא לא הסבירה שהסיבה לכך היא השמדת 90% מיהודי פולין על-ידי מכונת הרצח הנאצית.
עם סיום הביקור במתחם חזרנו מערבה ברחוב Ząbkowska שמשנה את שמו לאחר רחוב Targowa ל- Stefana Okrze.
תכננו לאכול ארוחת ערב באחת המסעדות שברובע ולחזור לגדה המערבית על גשר הולכי הרגל Kładka pieszo-rowerowa na Wiśle, אבל מזג האוויר שהשתנה במהירות וגשם שהחל לרדת, גרמו לנו לשנות תוכניות, לחזור למלון בתחבורה ציבורית ולאכול באזור המלון.