הפיקוס החונק מתחיל את חייו כזרע קטן, שציפור או קוף השאירו בגללים על ענף של עץ אחר – אפיפיט. הנבט מוריד שורשי אוויר ארוכים אל האדמה, והם מתעבים ומתלכדים סביב גזע העץ המארח. עם השנים הפיקוס עוטף את המארח, מסתיר ממנו את האור וגורם למותו. בסוף נשאר עץ פיקוס עם גזע חלול, במקום שבו עמד העץ המקורי.
רשת של שורשים וגזעים שמסתלסלים סביב עץ אחר, או גזע חלול שעשוי משורשים מתלכדים. עלים חלקים ומבריקים, ופגות קטנות, בגודל של אפונה, שמבשילות לאדום.
הפגות הן מזון חשוב לקופים, לבבונים, לקלאו, ליונים ולעטלפים. גם את הפיקוס הזה מאביקה צרעה זעירה מיוחדת.
באפריקה המזרחית, בעיקר בקרב בני שבט הקיקויו בקניה, העץ מכונה מוּגוּמוֹ, נחשב לעץ קדוש מדרגה ראשונה, ונוהגים לא לכרות אותו. העץ נחשב למקור תזונה חיוני לאורך כל השנה, במיוחד בעונות יבשות. העלים והענפים שלו עשירים בחלבונים ובמינרלים ומזינים מאוד עבור בקר וצאן. קליפת הגזע, העלים והשורשים משמשים ברפואה המסורתית לטיפול במגוון רחב של בעיות כמו שלשולים, זיהומים, הצטננויות, פצעים ומחלות נשימה. מחקרים מודרניים מצאו בו תרכובות פעילות בעלות תכונות אנטי-דלקתיות ואנטי-בקטריאליות. קליפת העץ משמשת לייצור בדים מסורתיים, חבלים ומחצלות.