מסע לנמיביה - היום השביעי

שבט ההימבה – Himba Tribe הוא שבט נוודים למחצה, החי בצפון נמיביה במחוז קוננה, ובאנגולה מצידו השני של נהר הקוננה. בני ההימבה קרובים לשבט ההררו ומדברים בשפת האוטג’יהימבה – Otjihimba, הדומה לשפת ההררו.

ההימבה מגדלים בקר, עיזים וכבשים. משפחה טיפוסית מורחבת מתגוררת במשק, שהוא בעצם כפר קטן ומעגלי עם בקתות המקיפות את האש האבות הקדמונים – Okuruwo, ומכלאה מרכזית לבהמות.

שבט ההימבה מפורסם בעיקר בזכות הנשים הלבושות למחצה. על חלק גופן התחתון לובשות הנשים חצאית קצרה עשויה משתי פיסות עור עיזים. הנשים מקושטות בטבעות מתכת, בקליפות של ביצי יען ובחרוזים שונים, שהן מכינות מחרצנים של דקל האומורונגה. גם הגברים לובשים רק לבוש חלציים.

לפני קבלת המחזור ובמהלכו חובשות נשות ההימבה לראשן סוג של “פאות” עשויות חבלים המכסות את פניהן. רק בסיום המחזור הן מסירות את ה”פאות” ומגלות מחדש את פניהן ואת שערן. קישוטי ראש דמויי קרניים, העשויים מעור טלה, מייצגים שמדובר באישה פורייה, שהגיעה לבגרות מינית.

הן הגברים והן הנשים של שבט ההימבה מורחים על גופם בחומר הנקרא בשפתם – Otjize. זו תערובת של שומן עיזים, אפר ואוכרה. אוכרה היא אדמת טיט המכילה תחמוצת ברזל וצבעה אדום. לנשים הרות מוסיפים גם שרף משיח הנקרא Omuzumba. מריחת הגוף בתערובת משמשת להגן על גופם מפני האקלים המדברי הלוהט. התערובת צובעת את העור בגוון אדמדם עמוק, אשר בעיני שבט ההימבה מסמל הן את צבעה האדום העשיר של האדמה, והן את הדם שמסמל את החיים. ההימבה משתמשים בחומר זה גם למריחת השיער, וליצירת צמות ארוכות ובצורות מורכבות.

התסרוקת של אנשי ההימבה מציינת גיל וסטטוס משפחתי. לבנות צעירות יש 2–4 צמות. לאחר הגעתן לבגרות מינית עוברות הצמות קדימה אל חזית פניהן. לרווקים זכרים יש צמה אחת מאחורי הצוואר. כאשר הם מגיעים סמוך לגיל הנישואין הם הולכים עם 2 צמות מקבילות הגדלות מקדמת ראשם ועד לתחתית צווארם. זכרים נשואים לובשים טורבן על הצמות.

כשמגיע זמנה של האישה ללדת את לידתה הראשונה היא הולכת לבית הוריה ויולדת שם. בהמשך, בלידות הבאות, נמצאת היולדת לאחר הלידה ב”חופשה” בבקתה מיוחדת משל עצמה, שם תישאר שבוע ימים בסוג של בידוד או משכב לידה, ורק עם סיום תקופה זו תחזור לביתה.

עד גיל שלוש בערך, הילד צמוד לאימו, ואז הוא מצטרף לשאר ילדי הקבוצה, שגדלים במשותף, ומטופלים על ידי כלל השבט. בקרב בנות ההימבה קיימת פתיחות מינית, ומקובל לקיים יחסי מין גם עם גברים אחרים.

הן הבנים והן הבנות נימולים לפני הגעתם לבגרות מינית, בגיל 10 או 12. על פי אמונתם של בני ההימבה, פעולה זאת מביאה אותם להיות ראויים לנישואין. מייד עם לידתה של הבת קובעים מי יהיה בעלה העתידי. בנות ההימבה נישאות כאשר הן בין הגילאים 14–17.

אנשי השבט חיים תחת מבנה שבטי המבוסס על שארות ביליניארית. כלומר, כל אחד מאנשי השבט משתייך לשני קלאנים: אחד של משפחת האב, הקרוי Oruzo, ואחד של משפחת האם הקרוי Eanda. קלאן הוא קבוצת אנשים המקושרת על בסיס שארות, אשר מתייחסת לאב קדמון משותף. הקלאנים מונהגים על ידי המבוגר ביותר הנמצא בקלאן. הבנים חיים בקלאן של אביהם, וכאשר הבנות מתחתנות הן עוברות לקלאן של בעליהן.

לעומת זאת, במקרה של ירושה, הירושה עוברת דווקא לקלאן של האם. כלומר, כאשר אדם מת, לא בנו יירש את עדר הבקר שלו אלא דווקא בן אחותו. יש לציין שעל פי חוקי ההימבה, האישה נחשבת לרכוש הגבר ואינה יכולה לקבל ירושה.

צורה זו של שארות ביליניארית מצויה אצל מספר מועט של שבטים במערב אפריקה, הודו, אוסטרליה, מלזיה ופולינזיה. אנתרופולוגים משערים שמבנה שבטי זה נמצא בקבוצות החיות באזורים בהם מזג האוויר הוא קיצוני ביותר, והוא מאפשר לפרטים להסתמך על שתי מסגרות משפחתיות המפוזרות על פני שטח נרחב.

אנשי ההימבה הם מונותאיסטים הסוגדים לאל מוקורו – Mukuru, אך גם לאבותיהם הקדמונים. מוקורו יכול רק לברך, בעוד שהאבות הקדמונים יכולים גם לברך וגם לקלל. לכל משפחה יש את האש של האב הקדמון – Okuruwo שלה. האש נשמרת על ידי “שומר האש”. שומר האש קרב אליה מדי 7–8 ימים במטרה להתקשר עם האל מוקורו והאבות הקדמונים מטעם משפחתו.

לעיתים מוקורו עסוק בממלכות אחרות ואז האבות הקדמונים משמשים כבאי כוחו. כשמתקיימת לידה בכפר, נלקחת האש לבקתת היולדת ומלווה אותה במהלך כל הלידה. כמו כן, כאשר מת אדם מבני השבט, מניחים את גופתו במשך יום שלם ליד האש.