מסע לנמיביה - היום החמישי
התעוררנו אל בוקר מדברי קריר ובהיר. המראה שהתגלה לעינינו, כאשר יצאנו מהחדר עורר התפעלות. הלודג’ חבוי בין צוקי גרניט ואבן חול אדומה, והשמש העולה צבעה אותם בגוונים עזים של אדום וכתום. צופיה מיהרה להנציח את המראות עם המצלמה, וגם אני הצטרפתי אליה והעשרתי את אוסף התמונות בטלפון הנייד.
האוכל בלודג’ היה משובח, ובתום ארוחת הבוקר העמסנו את הציוד על הרכבים ויצאנו לנסיעה קצרה אל אתר המורשת הבינלאומי Twyfelfontein, שבו חריטות סלע בנות 2,000 עד 6,000 שנה מתקופת בני הסאן. שטחו של האתר שהוכרז בשנת 2007 כאתר מורשת עולמי, הוא 574 דונם, ובו ריכוז של 2,075 פטרוגליפים, שהם חריטות ציורים על סלע.
החריטות שבאתר השתמרו היטב והן מיוחסות לבושמנים, אשר התגוררו באזור עד לפני כאלף שנים. הבושמנים היו ציידים-לקטים, והם נאלצו לעזוב את האזור עם חדירת שבטי הדמארה, שעסקו במרעה ודחקו אותם מהאזור.
את הרכבים החננו בכניסה לאתר, ולאחר הסדרי התשלום יצאנו לסיור רגלי עם מדריכה מקומית בשם דזירה. מסלול הסיור באורך של כקילומטר וחצי עובר דרך מספר מוקדים של חריטות אבן המתארות בדרך כלל בעלי חיים או מפות עם מקורות מים.
בתום הסיור הרגלי באתר חזרנו אל שער הכניסה שם המתינו לנו קפה קר ועוגיות, שצוות המנהלה של מאגמה הכין עבורנו.
אל הצמח המבוגר בעולם
מאתר חריטות האבן המשכנו לערוץ נחל Aba Huab שם פגשנו את הצמח וולווצ’יה מירבליס – Welwitschia Mirabilis הנדיר, הנחשב לאחד מסמלי נמיביה. לצמח תוחלת חיים ארוכה במיוחד והוא יכול לחיות גם 3000 שנים.
וולווצ’יה מירבליס שייך למחלקת גנטאים שבחשופי הזרע. הצמח נפוץ אך ורק במדבר נמיב, שנמצא ברובו בנמיביה וחלקו בדרום אנגולה. חלקו העיקרי של הוולווצ’יה הוא שורשו, המעמיק מאוד בקרקע ואוגר מים ומזון. הוולווצ’יה נחשב לצמח מאריך החיים ביותר, כאשר גילם של פרטים מסוימים מוערך כאלפיים שנים, ואף יותר.
בבגרותו, מצמיח הוולווצ’יה שני עלים בלבד אשר ממשיכים לגדול לכל משך חייו, ועשויים להגיע לאורך של ארבעה מטרים ויותר. לאורך העלים מפתחים פיצולים, כך שמתקבל מראה של מספר עלים נפרדים. גודלו של הצמח ועליו הגדולים מורידים את הטמפרטורה של הקרקע סביבו, ומייצרים סביבה לחה וקרירה יחסית, אשר מהווה בית גידול ומסתור לחרקים ובעלי חיים.
הצמח מוגן, אך בעבר נהוג היה לאכול אותו, טרי או אפוי. בקרב בני ההררו – Herero הצמח נקרא אוניאנגה – Onyanga, ומשמעו – בצל המדבר.
אל פילי המדבר
אנו ממשיכים לנסוע בערוץ הנחל ומזהים ערמות צואה של פילים, וזמן קצר לאחר מכן פוגשים את עדר פילי המדבר הראשון. פילי המדבר הם למעשה פילי סוואנה אפריקני, אשר נוטים לחיות במדבר. כהתאמה לסביבה שבה הם חיים, פילי המדבר פיתחו התאמות מסוימות לתנאי החיים במדבר. גופם פחות מגושם בשל צריכת המזון הנמוכה, ורגליהם רחבות יותר כתוצאה מהליכה ממושכת בחול, אשר גורמת לכפות הרגליים להיות רחבות יותר, בדומה למה שאנו עשינו עם צמיגי הרכבים לפני הנסיעה בחולות.
פיל מדבר זכר מגיע למשקל של עד 6 טון ולגובה של עד 4 מטרים, גבוה יותר מפילים החיים בסוואנות. פילי המדבר אוכלי עשב, פירות וענפי עצים ושיחים בהתאם לזמינות המזון. פיל מדבר בוגר אוכל ביום 250 ק”ג מזון ושותה 160 ליטר מים. כחלק מהסתגלותם למצוקת המים במדבר, פילי המדבר יכולים להסתדר בלי מים במשך מספר ימים.
הפילים חיים בעדרים משפחתיים המורכבים מנקבות וגוריהם. העדר המשפחתי במדבר קטן מהעדר המשפחתי בסוואנה, ומונה בדרך כלל עד 20 פרטים. את העדר המשפחתי מובילה הנקבה המבוגרת ביותר, שלה יש את הזיכרון הטוב ביותר למקורות מים ומזון, ולדרכי ההגעה אל מקורות אלו.
הזכרים הבוגרים חיים לרוב בבדידות והם נוהגים, בניגוד לנקבות, לצעוד בגפם למרחקים ארוכים, עד 70 ק”מ בלילה. הפילונים הזכרים עוזבים את העדר המשפחתי בגיל ההתבגרות, שהוא סביב 12–14 שנים. לעיתים מספר פילים צעירים יקימו עדרי רווקים, ולא אחת אפשר לראות פיל צעיר צועד בעקבות זכר מבוגר המתייחס אליו בתור חונך.
הזכרים הבוגרים מתחילים לגלות עניין בנקבות סביב לגיל 20. הנקבות מתחילות להמליט בסביבות גיל 12 לאחר תקופת הריון של 22 חודשים. הפילונים יונקים מאימם במשך כ-6 שנים במקביל לאכילת עשב וירק.
האויבים הגדולים ביותר של הפילים הם בני האדם. הציידים שחושקים בחתי הפילים הורגים בהם ללא רחם ומדללים בעקביות את אוכלוסיית הפילים בעולם. פילים בוגרים, שניצלים מכדורי הציידים מתי לעת זקנה מרעב, לאחר ששיניהם נשחקות והם אינם מסוגלים עוד לאכול.
דלגנים - מהמהירים שביונקים
בנוסף לפילי המדבר ראינו בערוץ הנחל גם עדרי דלגנים. הדלגן – Springbok הוא מין אנטילופה אפריקנית בינונית בתת-משפחת הצבאיים, המהווה מין יחיד בסוגו. מקור השם ספרינגבוק בשפת אפריקאנס ופירושו איילה – Bok קופצת – Spring.
הדלגן מזכיר מאוד במראהו צבי תומפסון. גובהו של זכר בוגר כ-75 סנטימטרים, ומשקלו מגיע ל-50 קילוגרמים. הנקבות קטנות יותר. לזכר ולנקבה קרניים מעוקלות פנימה, שאורכן עד 40 סנטימטרים, אולם קרני הזכר עבות יותר.
בעת סכנה הדלגן נע בדילוגים ארוכים, שמגיעים לגובה של 3.5 מטרים, ומכאן שמו. הדלגן נחשב ליונק המהיר, השני אחרי הברדלס, והוא יכול להגיע למהירות של 90 קמ”ש.
הדלגנים חיים בעדרים. יש עדרים של זכר שולט ונקבות החיות בטריטוריה שלו, ויש עדרים של זכרים בלבד. זכר שולט מסמן את הטריטוריה שלו על ידי הזזת צמחייה ועשב בעזרת הקרניים. הזכרים נלחמים ביניהם כדי להגן על הטריטוריה או כדי לזכות בנקבה. הקרבות שמנהלים הדלגנים סוערים יותר מאלה של רוב מיני האנטילופות.
מקלחת תחת כיפת השמים
לקראת שעות אחר הצהרים חזרנו אל הדרך הראשית, ולעת ערב הגענו ללודג’ האקולוגי – Khowarib Lodge, שנמצא סמוך לדרך C43 על גדות נחל Khoarib. הלודג’ משולב היטב בטבע, ויחידות הלינה פזורות לאורכו של הנחל. לאחר קבלת המפתח יצאנו לאתר את החדר במרחבי הלודג’ – משימה מעט מאתגרת בערב חשוך.
לאחר שמצאנו את החדר התברר לנו שמדובר באוהל גדול, מאובזר היטב, שבצדו האחד מרפסת קטנה התלויה מעל הנחל, שרעש פכפוך המים השרה אווירה רומנטית, ובצדו השני חצר קטנה, מוקפת בגדר אבן, שמהווה חדר שירותים ומקלחת תחת כיפת השמים. עבורי הייתה זו חוויה קסומה, שהחזירה אותי אל ימי השירות הצבאי. עבור צופיה המקלחת תחת כיפת השמים הייתה מאתגרת ואפילו מתסכלת.
אחרי ארוחת הערב התכנסנו במרפסת הבר של הלודג’ להקשיב להרצאה מרתקת של אילן, שסיפר על בני הסאן ועל חוויותיו בביקור שהוא ערך אצלם כמה חודשים קודם לכן.
