מסע לאיסלנד - היום השביעי
מזג האוויר בבוקר היום השביעי האיר לנו פנים ואת היום התחלנו הפסאודו-קרייטרים שנמצא ליד הכפר סקוסטאדיר – Skútustaðir, על גדות אגם מיוואטן, במרחק נסיעה קצר מהמלון.
אתר הפסאודו-קרייטרים
אתר הפסאודו-קרייטרים בסקוטוסטאד’יר – Skútustaðir, שנמצא על גדת אגם מיוואטן הוא אחת מהתופעות הגעשיות המרתקות באזור האגם. הפסאודו-קרייטרים כאן הם תצורות געשיות ייחודיות, שנראים כמו לועות הר געש, אך לא נוצרו מהתפרצות וולקנית רגילה.
כיצד נוצרו הפסאודו-קרייטרים?
הפסאודו-קרייטרים נוצרו כאשר לבה רותחת זרמה על פני שטח רטוב במיוחד, כמו ביצות או אגם. כאשר הלבה פוגעה במים, המים הפכו באחת לאדי קיטור. אדי הקיטור, ששאפו להשתחרר לאוויר, יצרו פיצוצים קטנים בלבה שכסתה אותם. כתוצאה התפרצות הקיטור הכלוא מתחת ללבה, נוצרו חרוטים שנראים כמו לועות געשיים. לחרוטים אלו אין צינור מאגמה בתחתית, לכן הם מכונים פסאודו, כלומר מדומים. ויש המכנים אותם מכתשים ללא שורש.
באתר הפסאודו-קרייטרים בסקוטוסטאד’יריש שבילים נוחים שעולים ויורדים בין החרוטים, ונקודות התצפית. יש תצפית יפה על אגם מיוואטן וסביבתו, יש סלעי בזלת בצורות שונות וחלוקים געשיים.
האזור, שנושק לאגם, שופע עופות מים וצמחייה לחה, וכבסים איסלנדיות דשנות רועות בין החרוטים ובתוכם.
באזור מתאים מאוד לטיול רגלי קצר. אפשר לבחור במסלול מעגלי או הלוך חזור. המקום מאוד פופולרי לצילומים, במיוחד בשעות הערב או הבוקר .
לאחר הביקור באתר הפסאודו-קרייטרים המשכנו אל מפל גודאפוס Goðafoss, שנמצא כ-40 ק”מ צפון מערבית לאתר. למפל חשיבות רבה בהיסטוריה המודרנית של איסלנד. בשנת 1,000 השליך אל תוך המפל המנהיג הדתי של איסלנד, תורגייר תורקלסון, את פסלי האלילים הנורדיים בעקבות הפיכתה של איסלנד לנוצרית.
מפל גודאפוס
מפל גודאפוס – Goðafoss, שפירוש שמו באיסלנדית הוא מפל האלים, הוא אחד המפלים המרשימים והסמליים ביותר באיסלנד, גם מבחינת יופיו הטבעי, וגם מהבחינה ההיסטורית.
גובהו של המפל כ-12 מטרים, ורוחבו כ-30 מטרים בצורת פרסה. המים נשפכים מנהר סקייאולפנדאפאטל – Skjálfandafljót, אחד הנהרות הארוכים באיסלנד.
בשנת 1000 לספירה, התקיימה באלת’ינג, הפרלמנט העתיק של איסלנד, הכרעה חשובה בשאלה האם לאמץ את הנצרות כדת הרשמית של האי.
הכהן החוקי של איסלנד – Lawspeaker, תורגייר לְיוֹסְוֶטְנִינְגָגוֹדי Þorgeir Ljósvetningagoði, שהיה בעצמו פגאני, אך נודע בחוכמתו וביושרו, קיבל על עצמו להכריע בשאלה. לאחר לילה של מדיטציה והתלבטות, הוא הכריע לטובת קבלת הנצרות, מתוך רצון למנוע מלחמת אחים בין הנוצרים לבין הפאגאנים.
לפי המסורת האיסלנדית, כתשובת תודה לאלים שהוא נטש, הוא השליך את פסלי האלים הפגאניים לתוך המפל וכך זכה המפל לשם – מפל האלים – גודאפוס – Goðafoss.
המפל מסמל את המעבר של איסלנד מעולם האלים הנורדיים אל הנצרות, ועד היום הוא נחשב לסמל של פיוס, אחדות לאומית והתחלה חדשה.
הביקור באתר, שמושך מיליוני מבקרים מכל העולם, העלה בי הרהורים על ההבדל התרבותי העמוק בין העם היהודי לעמים הנורדיים שוכני ארצות הצפון. בעוד העמים הנורדיים נפרדו מהאמונה הפגאנית רק לפני 1,000 שנים, באקט הסימלי שבו זרק תורגייר לְיוֹסְוֶטְנִינְגָגוֹדי את הפסלים למפל, העם היהודי נפרד מהאמונה הפגנית ואימץ את האמונה באל אחד, 2,800 שנים קודם לכן, באקט סמלי אחר, שבו על-פי המסורת אברהם אבינו ניפץ את הפסלים של תרח אביו.
למעבר מאמונה פגאנית בריבוי אלים לאמונה באל אחד יש משמעות עמוקה שעיקרה היא הצמדות לסט ערכים אחד, שהוא הבסיס התרבותי, והיסוד לחיים משותפים של חברה אנושית.
באמונה הפגאנית כל אחד יכול לבחור באיזה אל או אלים הוא מאמין, ואיזה סט ערכים הוא רוצה לאמץ, הכל בהתאם לרצונו של האדם וצורכי השעה. הגמישות הזו, המתאימה את סט הערכים לרצונותיו של כל אחד, בשונה מהאמונה המונותאיסטית המגדירה לכולם את אותו סט ערכים, יצרה חברות מושחתות ואכזריות, עיוות שהאמונה המונותאיסטית באה לתקן.
בסמוך למפל יש שני מגרשי חנייה. אחד קרוב למפל עם מספר מצומצם של מקומות חנייה ואזור הורדת נוסעים לאוטובוסים, והשני קצת יותר מרוחק ולידו שירותים, בית קפה, מסעדה, וחנות מזכרות גדולה.
שביל נוח מוביל אל ממגרש החנייה אל נקודת התצפית המזרחית. גם בגדה המערבית יש נקודות תצפית אליהן אפשר להגיע דרך גשר הולכי הרגל שנמצא סמוך לבית הקפה וחוצה את הנהר.
אנחנו הלכנו אל נקודת התצפית המזרחית, שם יש שתי נקודות תצפית: אחת תחתונה על שפת הנהר, שאליה יורדות מדרגות, והשנייה עליונה ממרומי הצוק. הירידה אל נקודת התצפית התחתונה קצת חלקה ומסוכנת, ומומלץ לרדת בזהירות רבה.
ממפל גודפוס המשכנו מערבה כ-35 ק”מ אל אקוריירי, העיר השנייה בגודלה באיסלנד. שם ביקרנו בגנים הבוטניים הצפוניים ביותר בעולם, ואכלנו ארוחת צהרים.
אקוריירי
אקוריירי – Akureyri היא העיר השנייה בגודלה באיסלנד, ומכונה בירת הצפון של איסלנד. זו עיר נמל יפהפייה, המוקפת בהרים, וממוקמת בקצהו הפנימי של פיורד אייאפיורדור – Eyjafjörður בצפון האי, כ-100 ק”מ דרומית לחוג הקוטב הצפוני.
אוכלוסיית העיר מונה כ-18,000 תושבים. האקלים בעיר קריר אך מתון יחסית לאזור בזכות הפיורד, וגם בחורפים המושלגים הקור אינו קיצוני.
ההתיישבות באזור החלה במאה התשיעית לספירה. במאה ה-17 החל להתפתח הנמל, ובמאה ה-20 הפכה העיר למרכז תעשייתי, תחבורתי וחינוכי בצפון איסלנד. בתקופת מלחמת העולם השנייה, העיר התפתחה במיוחד, כאשר שכוחות בריטיים וצרפתיים התמקמו באזור.
כלכלת העיר מתבססת על דיג, תיירות, חקלאות (עם גידולי חממות), שירותים והשכלה. יש בה אוניברסיטה קטנה, ספרייה מרכזית, מוזיאונים, תיאטרון ומוסדות תרבות פעילים.
כנסיית אקוריירי – Akureyrarkirkja היא כנסייה מרשימה, שתכנן האדריכל גוד’יון סמואלסון, שתכנן גם את כנסיית Hallgrímskirkja ברייקיאוויק.
אקוריירי מפורסמת בכך, שבאור האדום ברמזורים שלה מופיע סמל לב. זהו חלק מהאווירה החמה והחברותית של המקום, למרות הקור. אקוריירי היא עיר קטנה עם לב גדול, שמשלבת בין שלווה, תרבות, נופים עוצרי נשימה וגישה לאטרקציות טבע מהמרהיבות באיסלנד.
את הביקור באקוריירי התחלנו בגן הבוטני של אקוריירי נחשב לגן מדהים, שבו צומחים אלפי מיני צמחים מהאזור הארקטי ומרחבי העולם.
הגן הבוטני באקוריירי
הגן הבוטני של אקוריירי – Akureyri Botanical Garden – Lystigarðurinn הוא מהאתרים היפים והייחודיים ביותר בצפון איסלנד, ונחשב לפנינה אמיתית בלב העיר.
הגן נמצא סמוך למרכז אקוריירי, על גבעה עם נוף יפהפה לפיורד אייאפיורדור – Eyjafjörður. הגן הוקם בשנת 1912, ונפתח רשמית לציבור בשנת 1957. זהו אחד הגנים הבוטניים הצפוניים ביותר בעולם, שנמצא רק כ-100 ק”מ דרומית לחוג הקוטב הצפוני.
בגן גדלים מעל 7,000 מיני צמחים וביניהם צמחים מהאזור הארקטי והאיסלנדי, וצמחים מכל רחבי העולם. הגן מחולק לשני אזורים עיקריים:
- גן נוי ובו פרחים ועיצובי נוף.
- גן בוטני מדעי לאיסוף, תצפית ומחקר בצמחים.
הגן מדגים את היכולת של צמחים לגדול באקלים תת-ארקטי, והוא משמש כמרכז מחקר חקלאי ואקולוגי בצפון איסלנד.
אנחנו הגענו לביקור באמצע חודש ספטמבר, כאשר הפריחה הייתה לקראת סיום, ועדיין הצלחנו להנות ממראות בוטניים יפים ומרגשים.
לאחר הביקור בגן נסענו למרכז העיר ושם, בזמננו החופשי אכלנו ארוחת צהרים, ואחריה המשכנו בנסיעה צפונה, דרך אזור סקגפיורדור, חבל ארץ הידוע באוכלוסיית הסוסים האיסלנדיים הרועים בשדות העמק, אל חוות גלומבאייר לביקור במוזיאון המתאר את ראשית ההתיישבות באיסלנד ומשחזר את בתי הדשא המפורסמים.
בתי הדשא בחוות גְלַומְבַּאֵייר
חוות גְלַומְבַּאֵייר – Glaumbær היא אתר היסטורי ושמורה לאומית בצפון איסלנד, הממוקמת בעמק סקאגפיורדור Skagafjörður, לא הרחק מהעיירה סאודרקרוקור – Sauðárkrókur. מדובר באחת הדוגמאות המרשימות ביותר לאדריכלות טורף – Turf Architecture – בתים מסורתיים עם קירות ודפנות עשויים אדמה ועשב.
החווה עצמה הייתה מיושבת לפחות מאז המאה ה-11, והיא שימשה כחווה חקלאית פעילה עד תחילת המאה ה-20. המבנים הנוכחיים נבנו בין המאה ה-18 למאה ה-19.
החווה הפכה למוזיאון המורשת של סקאגפיורדור – Byggðasafn Skagfirðinga במאי 1948, וכיום הוא נמצא בבעלות עיריית סקאגפיורדור, האחראית על תפעולו.
בחווה 13 מבנים מחוברים העשויים כבולי עץ, טורף -אדמה ודשא, ואבן. התקרות הנמוכות, החללים החשוכים והמעברים הצרים, משקפים את תנאי החיים הקשים באיסלנד בעבר, ואולי גם מסבירים את המינימליזם אותו פגשנו לאורך כל המסע, במיוחד בחדרי המלונות.
הסיור בבתי הדשא מרתק ומציג באופן מאוד מוחשי את החיים באזור לפני מאות שנים, את הדרך שבה התמודדו המתיישבים עם תנאי המחייה הקשים, את סביבת המגורים, את הצפיפות והדוחק, ואת הכלים והאמצעים השונים שבהם הם השתמשו בכל תחומי החיים.
שיחזור אזורי השינה
שיחזור המטבח ואביזריו
שיחזור בתי המלאכה
עם סיום הביקור בחווה נסענו ללינת לילה במלון בלונדוס – Hótel Blönduós בעיירה בלונדוס – Blönduós, שבו בלט במיוחד המינימליזם האיסלנדי