מסע לאיסלנד - היום החמישי
התעוררנו לעוד יום גשום באיסלנד, כאשר פנינו מועדות לחוף המזרחי של האי, שמאופיין בלשונות ים שחודרים עמוק ליבשה, ומכונים הפיורדים המזרחיים.
היעד הראשון היה כפר הדייגים דיופיווגור, שנמצא על כביש הטבעת, כ-100 ק”מ צפון מזרחית לעיירה הופן, שבה בילינו את הלילה. הנסיעה ארוכה ואיטית בכבישים המפותלים. גשם קל יורד כל הזמן, ומההרים שמשמאלנו “דולפים” המים באין סוף מפלים בכל מיני גדלים וצורות.
היות והחוף המזרחי של איסלנד מתאפיין בעיקר בכפרי דייגים, ניצל יובל גור, המדריך שלנו, את הנסיעה הארוכה לסקירה מעמיקה על עולם הדייג האיסלנדי, והוא התחיל במלחמות הבקלה, סדרת עימותים, שנפרשו על פני כמה עשרות שנים, בין בריטניה לבין איסלנד.
מלחמות הבקלה
מלחמות הבקלה – Cod Wars, הן סדרת סכסוכים דיפלומטיים וימיים שפרצו בין איסלנד לבין בריטניה במאה העשרים, סביב שליטה וזכויות דיג באוקיינוס האטלנטי הצפוני, ובעיקר סביב הרחבת המים הטריטוריאליים של איסלנד.
דג הבקלה – Cod הוא אחד הדגים החשובים והסמליים ביותר לא רק באיסלנד, אלא בכל צפון האוקיינוס האטלנטי. מדובר בדג מים מלוחים, שחי באזורים קרים ועמוקים, ונחשב לבעל ערך גבוה מאוד בתעשיית הדיג, בזכות טעמו המשובח, קלות עיבודו, וריבוי השימושים הקולינריים שלו.
לאורך מאות שנים הענף הכלכלי העיקרי באיסלנד היה דיג של דגי בקלה. דג הבקלה המיובש היה אחד ממוצרי הייצוא המרכזיים של איסלנד כבר מימי הביניים, ועד המאה העשרים. לפני פיתוח מקורות אנרגיה, תיירות ותעשיות אחרות, הכלכלה האיסלנדית נשענה כמעט לחלוטין על דיג ויצוא של דגי הבקלה.
גם כיום ענף הדיג, ובמיוחד דיג של דגי בקלה, מעסיק חלק משמעותי מתושבי איסלנד, במיוחד בערים הקטנות מחוץ לעיר הבירה. מוצרי בקלה טריים, קפואים, מיובשים, ומלוחים מהווים נתח גדול מהייצוא של איסלנד, לצד תעשיית דגי הסלמון.
אל מול חשיבות הדיג באיסלנד ותלות הכלכלה האיסלנדית בענף זה, בריטניה פעלה בברוטליות קולוניאליסטית, ושלחה צי של ספינות ענק לדוג באזורים העשירים בדגים סמוך לחופי איסלנד.
העימות הראשון
במשך שנים דגו הבריטים במרחקים קרובים לחופי איסלנד, עד שבשנת 1958 איסלנד החליטה להרחיב את טווח המים הטריטוריאליים שלה מ-4 מיילים ימיים ל-12 מיילים ימיים.
בריטניה סירבה להכיר בהחלטה, והמשיכה לשלוח ספינות דיג לשטח, שכעת הוגדר כתחום המים הטריטוריאליים של איסלנד. בתגובה איסלנד, שלא היה לה צי צבאי משמעותי, שלחה ספינות סיור קטנות וחמושות, שניסו להרחיק את הספינות הבריטיות, לעיתים על ידי חיתוך רשתות דיג. בריטניה לא וויתרה ובתגובה היא שלחה ספינות מלחמה מהצי החזק שלה בכדי ללוות ולהגן על צי הדיג הבריטי.
העימות הכלכלי התפתח לעימות דיפלומטי בין שתי מדינות החברות בברית הצבאית הצפון אטלנטי – נאט”ו, ואיסלנד איימה לפרוש מהברית ורמזה על אפשרות לחבור לברית הנגדית, ברית וורשה, בהובלת ברית המועצות.
האיום הזה בשיאה של המלחמה הקרה בין ארה”ב ובין ברה”מ הוביל ללחץ בינלאומי על בריטניה, ובשנת 1961, בתום משא ומתן ארוך, בריטניה הסכימה להגביל את הדיג שלה באזור המחלוקת.
העימות השני
בשנת 1972 איסלנד שוב החליטה באופן חד צדדי להרחיב את גבולות המים הכלכליים שלה ל-50 מיילים ימיים. גם הפעם בריטניה סירבה להכיר בהחלטה, ועימותים פרצו בין ספינות סיור איסלנדיות, שנשאו ציוד לחיתוך רשתות הדיג, ובין ספינות הצי הבריטי, שהתייצבו להגן על ספינות הדיג הבריטיות.
למודי ניסיון מהעבר, האיסלנדים חזרו לאיים על פרישה מברית נאט”ו. חברות הברית הצפון אטלנטית ובראשן ארה”ב הפעילו לחץ דיפלומטי כבד על בריטניה, וגם הפעם הממלכה הבריטית וויתרה, ואחרי מספר חודשים נכנעת לדרישת האיסלנדים.
העימות השלישי
בשנת 1975 איסלנד שוב הרחיבה באופן חד-צדדי את גבול המים הכלכליים ל-200 מיילים ימיים, והעימות חזר על עצמו, והפעם בעוצמה גדולה יותר. המאבק הוביל התנגשויות מרובות בין ספינות בריטיות לספינות איסלנדיות. ספינות בריטיות הוטבעו, היו פגיעות הדדיות, ונוצרה החמרה ביחסים הדיפלומטיים בין המדינות.
כהרגלה, איסלנד שוב איימה לפרוש מברית נאט”ו ולסגור את בסיס נאט”ו בקפלוויק, שממנו פעלו כוחות אמריקאיים. חברות ברית נאט”ו בראשות ארה”ב חזרו להפעיל לחץ על בריטניה ודרשו להגיע לפשרה. וכך, אחרי שנה של עימותים בריטניה נסוגה, והכירה בזכותה של איסלנד ל-200 מיילים ימיים, אזור שנחשב היום האזור הכלכלי הבלעדי של איסלנד.
הסכסוכים בין בריטניה לאיסלנד אמנם לא כללו לוחמה כוללת, ונשארו בגדר עימותים טקטיים בין ספינות דיג, ספינות סיור וכלי שיט של הצי המלכותי הבריטי, אך הם השפיעו משמעותית על היחסים בין המדינות, על מדיניות הדיג הבינלאומית, ועל הריבונות של מדינות אחרות על אזורים כלכליים בים.
איסלנד הייתה המדינה הראשונה שהרחיבה בפועל את האזור המים הכלכליים שלה למרחק של 200 מיילים ימיים, מה שהפך מאוחר יותר לסטנדרט בינלאומי. העימותים הללו הביאו לשינויים במשפט הימי הבינלאומי, והובילו לאימוץ עקרון האזור הכלכלי הבלעדי (Exclusive Economic Zone). איסלנד הצליחה לשמור על משאביה הימיים והבטיחה את עצמאותה הכלכלית, בעוד בריטניה הגדולה, על אף עוצמתה, נסוגה בעקבות לחץ פוליטי בינלאומי.
ענף הדיג באיסלנד
כאמור, ענף הדיג באיסלנד הוא אחד מעמודי התווך ההיסטוריים והכלכליים החשובים ביותר של המדינה. מאז התקופה הוויקינגית ועד ימינו, הדיג שימש מקור מרכזי לתעסוקה, מזון, סחר בינלאומי, ועצמאות כלכלית. נכון להיום ענף הדיג מהווה כ-6% מהתמ”ג באיסלנד. הוא מעסיק כ-5%–6% מהאוכלוסייה, בעיקר באזורים כפריים ועיירות חוף, ומהווה כ-40% מהייצוא האיסלנדי.
הים סביב לאיסלנד עשיר בדגה. זרם הגולף, המביא מים חמים מאזור קו המשווה, נפגש סביב איסלנד עם זרמים קרים מהקוטב, והתוצאה היא אזור עשיר מאוד בדגים.
איסלנד מובילה עולמית בניהול משאבי דיג, כאשר כל דייג חייב לעמוד במכסות, בפיקוח ובמעקב כדי להבטיח אספקה סדירה. צי הדיג האיסלנדי הוא מהמתקדמים בעולם, והוא כולל ספינות קירור, עיבוד מהיר בים, ומערכות ניווט ודיג אוטומטיות. הדגים מיוצאים לכל העולם, במיוחד לאירופה וצפון אמריקה, טריים, קפואים, מיובשים, מעושנים או משומרים.
סוגי הדגים הפופולריים ביותר באיסלנד
דג הבקלה – Cod הוא אחד הדגים החשובים והנפוצים בצפון האוקיינוס האטלנטי, במיוחד סביב איסלנד, נורבגיה וקנדה. שמו המדעי הוא Gadus Morhua.
הבקלה חי במים קרים ועמוקים, והוא ניזון מדגים קטנים, חסילונים ודיונונים. אורכו מגיע עד מטר ומשקל יכול להגיע ליותר מ-15 ק”ג. בשרו לבן, עדין, עשיר בחלבון ודל שומן, והוא נמכר ומיוצא טרי, קפוא מיובש (Stockfish) או מלוח (Bacalao).
במאה העשרים עמדה אוכלוסיית הבקלה בפני הכחדה בגלל דיג יתר. כיום מנוהל הדיג בקפדנות רבה עם מכסות שנתיות וחקיקה נוקשה.
הסלמון האטלנטי – Atlantic Salmon הוא מין ממשפחת הסלמוניים, הנחשב לדג יוקרתי ופופולרי.
לסלמון מחזור חיים ייחודי. רוב חייו הסלמון חי במי ים מלוחים. בתקופת הרבייה הסלמון, שהוא מונוגמי, נודד לנהרות המים המתוקים, שוחה נגד הזרם, ומטיל ביצים במקום שבו הוא בקע מהביצים. לאחר שהדגיגים בוקעים מהביצים הם נודדים לים הפתוח לגדול ולהתפתח, ועם בגרותם הם חוזרים לאותו נהר שבו הם נולדו, כדי להביא לעולם דור חדש.
אורכו של הסלמון הבוגר בין 70 ס”מ – 90 ס”מ, ומשקלו נע לרוב בין 4 ק”ג ל-7 ק”ג, אך עשוי להגיע ל-15 ק”ג ואף יותר. גופו מוארך, כסוף, עם כתמים כהים, ובתקופת הרבייה צבעו משתנה.
הסלמון נפוץ באוקיינוס האטלנטי הצפוני, בנהרות אירופה, בעיקר נורבגיה, סקוטלנד, ורוסיה, ובצפון אמריקה. הוא אחד ממוצרי הים החשובים בעולם, ומרבית תוצרת הסלמון הנמכרת כיום, מקורה בחקלאות ימית. באיסלנד יש חוות לגידול דגי סלמון בים הפתוח, ויש סביבן מחלוקות ומאבקים עם ארגוני הסביבה שטוענים להשפעה סביבתית שלילית על אוכלוסיות הבר.
הדג האדום – Redfish, המכונה גם Ocean Perch, הוא שם כולל למספר מינים של דגים הנפוצים באוקיינוס האטלנטי והשקט. בצפון האוקיינוס האטלנטי: נפוץ המין Sebastes Marinus, המוכר בשמות המסחריים Atlantic Redfish או Golden Redfish.
הדג האדום הוא דג ים שחי במים קרים ועמוקים, ונפוץ בצפון האוקיינוס האטלנטי הצפוני בעומק של 100–500 מטרים. צבעו אדום עד כתום-ורוד, גוף מעט גבנוני, ויש לו עיניים גדולות ונבונות. הוא גדל לאט, ויכול לחיות מעל 50 שנה, אם לא דגים אותו לפני כן. אורכו 30 ס”מ – 70 ס”מ, ולמשקלו 1 ק”ג – 5 ק”ג.
בשרו של הדג האדום לבן, מוצק ועדין. הוא נמכר בדרך כלל קפוא או מעובד לפילה או קוביות, ומתאים לטיגון, אפייה או אידוי. באיסלנד הדג האדום מהווה חלק חשוב בתבשילים מסורתיים.
בגלל קצב הגידול האיטי, הדג האדום פגיע במיוחד לדיג יתר, שבעבר הביא להידלדלות אוכלוסייתו. כיום נעשים מאמצים לשמור על אוכלוסיות הדג האדום בעזרת מכסות דיג ומעקב מדעי.
דג הָדּוֹק (Haddock), בשמו המדעי Melanogrammus aeglefinus, הוא דג מים מלוחים ממשפחת הבקלאיים (Gadidae), ודומה לבקלה. הוא חי במים קרים, לרוב חי בעומק של 40 מטרים – 300 מטרים, ונפוץ מאוד בצפון האוקיינוס האטלנטי, במיוחד סביב איסלנד, נורבגיה, גרינלנד, סקוטלנד, קנדה וצפון-מזרח ארה”ב.
אורכו 30 ס”מ – 80 ס”מ, ומשקלו עד 3 ק”ג. צבעו כסף-אפור עם פס כהה בצדדים, וכתם שחור אופייני מעל סנפיר החזה. תוחלת חייו כ-10 שנים, אם לא דגים אותו לפני כן.
ההדוק מהווה מין חשוב בדיג המסחרי באיסלנד ובצפון אירופה. הוא משווק טרי, קפוא, מיובש או מעושן. בשרו לבן ועדין, הוא מתקלף בקלות, והוא דל שומן. הוא מתאים במיוחד לטיגון, אידוי, אפייה ועישון, ונחשב למרכיב עיקרי במאכלים מסורתיים כמו Finnan Haddie, דג הדוק מעושן סקוטי, או Kedgeree, שזה תבשיל הודי – בריטי. הדוק נחשב גם לבחירה נפוצה לצד בקלה בארוחות Fish & Chips.
דג לינג – Ling, הוא דג ים שנפוץ בעיקר במים הקרים והעמוקים של צפון האוקיינוס האטלנטי, והוא קרוב של הבקלה. גופו ארוך מאוד, צבעו חום-אפור עם כתמים בהירים, ויש לו לסת תחתונה בולטת. אורכו יכול להגיע ל- 1.5 עד 2 מטרים, והוא מהדגים הארוכים במשפחתו.
דג לינג חי במים עמוקים בעומק של 200 מטרים – 600 מטרים, סמוך לקרקעית סלעית. הוא ניזון מדגים קטנים, רכיכות, דיונונים וסרטנים. באיסלנד הוא נפוץ למדי בעיקר לאורך החופים הדרומי-מערבי והצפוני. הוא מהווה חלק מתעשיית הדיג באיסלנד, אם כי אינו דומיננטי כמו הבקלה או ההדוק. בשרו לבן, מוצק ובעל טעם עדין, ובאיסלנד הוא משמש בעיקר ליצוא, קפוא, כבוש או מיובש.
דג המקרל – Atlantic Mackerel הוא דג ים ממשפחת הקולייסיים, הנחשב לדג מסחרי חשוב במדינות צפון האוקיינוס האטלנטי. הוא נפוץ במים פתוחים, במרחבי האוקיינוס האטלנטי הצפוני, לרוב בעומק רדוד. גודלו 30 ס”מ – 40 ס”מ ואף יותר. גופו מוארך, ופסי רוחב כהים משוכים על הגב הכחול-ירקרק שלו. המקרל נחשב לשחיין מהיר מאוד, והוא נע בלהקות גדולות.
המקרל נחשב לדג בריא מאוד, כמו הסלמון. הוא עשיר באומגה-3, חלבון איכותי, ויטמינים מקבוצת B, ויטמין D וברזל. הוא מעובד ומיוצא בעיקר קפוא, מיובש, מעושן ומשומר. הוא נחשב לדג רווחי מאוד בשוקי היצוא, והביקוש העולמי הגבוה מקנה לו ערך כלכלי משמעותי עבור צי הדיג האיסלנדי.
במשך שנים דג המקרל חי בעיקר באזורים מערבית לאיים הבריטיים, ודגו אותו בעיקר דייגים מסקוטלנד, אירלנד, נורבגיה ואיי פארו. בעשורים האחרונים, עקב שינויי אקלים והתחממות המים בצפון האטלנטי, נדד המקרל צפונה, והחל להופיע בשפע במים הכלכליים של איסלנד.
בעקבות זאת, בתחילת שנות האלפיים איסלנד החלה לדוג את דגי המקרל בהיקפים נרחבים, למרות שלא הייתה שותפה בהסכמים הבינלאומיים על חלוקת המקרל. האיחוד האירופי ונורבגיה טענו שאיסלנד חוטפת דג שאינו שלה, תוך פגיעה באיזון האקולוגי ובכלכלה של מדינות אחרות, ואילו איסלנד טענה כי המקרל הגיע למים הכלכליים שלה, ולכן יש לה זכות חוקית לדוג אותו.
איסלנד והאיים הפארואיים, שנמצאים מזרחית לאיסלנד, העלו באופן חד-צדדי את מכסות הדיג שלהן לדגי המקרל, מה שהעלה את חמתם של הבריטים והסקוטים, שהמקרל מהווה מרכיב חשוב לתעשיית הדיג בסקוטלנד.
האיחוד האירופי התערב ואיים בסנקציות כלכליות נגד איסלנד ואיי פארו. בשנת 2014 נחתם הסכם זמני, על-פיו הוקצתה מכסה רשמית לאיסלנד, אולם עדיין יש חילוקי דעות, הסכסוך לא נפתר באופן מלא, ובכל שנה יש צורך בהסכמות מחודשות בין הצדדים.
הסכסוך כונה “מלחמת המקרל”, והוא דוגמה קלאסית לסכסוך שהוא תוצאה של שינויי האקלים. מלחמת המקרל השפיעה על היחסים הדיפלומטיים של איסלנד עם האיחוד האירופי, במיוחד בתקופה שבה איסלנד שקלה להצטרף לאיחוד, אך חזרה בה.
שיטות הדיג באיסלנד
איסלנד נחשבת מודל עולמי לדיג בר-קיימא. עבודה משותפת של מדענים, דייגים וממשלת איסלנד קבעה מדיניות ונהלים שמגנים על אוכלוסיות הדגה מהכחדה, ועוזרים לשמור על האוקיינוס לדורות הבאים.
באיסלנד קיימות כמה שיטות דיג עיקריות, שמשתנות בהתאם לסוג הדג, עומק המים, תנאי הים והטכנולוגיה. השיטות נבחרות בקפידה כדי לשלב יעילות מסחרית עם שמירה על הדגה, בהתאם לעקרונות של דיג בר-קיימא.
להלן עיקר שיטות הדיג המקובלות באיסלנד:
- דיג קו עם קרסים – Longline Fishing
חוט דיג ארוך שאליו מחוברים מאות או אלפי קרסים עם פיתיונות. שיטה זו משמשת בעיקר לדיג של בקלה ופלינוק.
שיטה זו סלקטיבית יחסית, מצמצמת “שלל לוואי”, ואפשרית מסירות קטנות של דיג חופים, וגם מספינות גדולות. - רשת גרירה תחתית – Bottom Trawling
רשת כבדה שנגררת על קרקעית הים ואוספת דגים רבים.
משמשת בעיקר לדיג של דגי מים עמוקים וסרטנים.
בשיטה זו יש “שלל לוואי” גדול והיא עלולה לפגוע בקרקעית הים, ולכן באיסלנד מפקחים על האזורים שבהם מותר להשתמש בשיטה זו. - רשת גרירה – Pelagic Trawling
רשת גדולה הנגררת במים הפתוחים ולא נוגעת בקרקעית.
משמשת לדיג מקרל ודגים אחרים השוחים בלהקות.
השיטה יעילה מאוד, אינה פוגעת בקרקעית הים ובעבודה נכונה גם “שלל הלואי” קטן. - רשתות פרישה – Gillnets
רשתות שנפרשות בעומק מסוים, בהתאם לסוג הדגים שרוצים לדוג, והדגים מסתבכים בהן.
השיטה משמשת בעיקר לדיג בקלה ופלינוק.
זו שיטה מסורתית ופשוטה, אך היא דורשת פיקוח כדי למנוע “שלל לוואי” מיותר. - מלכודות וסלים – Traps and Pots
שיטה המקובלת בעיקר לציד של לובסטרים, סרטנים ודגים קרקעיים.
השיטה ידידותית לסביבה, עם מעט שלל לוואי, ומאפשרת שחרור של פרטים צעירים בחיים. - דיג ידני עם חכה – Handline Fishing
שיטה מסורתית בעיקר של חובבים.
חלק מספינות הדיג מצוידות באמצעים המאפשרים מיון, עיבוד והקפאת הדגים, מיד לאחר הדיג, מה שתורם לשמירה על הטריות ועל האיכות. הדגים שאינם מעובדים בים מועברים לתחנות קירור ועיבוד לאורך החופים.
כל שיטות הדיג באיסלנד חייבות בדיווח דיגיטלי לרשויות, כולל מיקום, כמות, שיטה, ותיעוד על השלל. המכסות ניתנות לפי מינים, שיטות דיג, ספינות ואזורים.
קו החוף המזרחי של איסלנד, שכאמור מכונה הפיורדים המזרחיים, ארוך ומפותל. לשונות מים ארוכים חודרים אל תוך היבשה, ומדרונות תלולים, שופעים במפלים, יורדים מרכסי ההרים אל לשונות המים הנוצצים, שלאורכם מתגוררות קהילות דייגים זעירות.
מה זה פיורדים וכיצד הם נוצרים?
פיורדים הם תוצאה של מפגש עוצמתי בין קרחוני ענק לבין סלעי יסוד במשך עשרות אלפי שנים. הפיורדים הם מהנופים הדרמטיים והמרהיבים ביותר על פני כדור הארץ, ובייחוד בנורבגיה, גרינלנד, קנדה וניו זילנד. הם תוצאה של פעילות גיאולוגית עתיקה בשילוב עם עוצמתם של קרחונים במהלך עידני הקרח.
פיורד הוא עמק קרחוני צר ועמוק שנחתך על ידי קרחון ונמלא מאוחר יותר במי ים. במהלך עידן הקרח, ובמיוחד בעידן הקרח האחרון לפני כ-12,000 שנה, קרחונים עצומים נעו באיטיות במורד הרים ועמקים. הקרחון העצום שחק את פני השטח, וחצב עמקים בצורת U, בניגוד לעמקים שנוצרו על ידי נהרות שלהם צורת V. עוצמת תנועת הקרחונים אפשרה חפירה ושחיקת סלעים קשים.
כאשר הסתיים עידן הקרח והקרחונים נמסו, העמקים התמלאו במי ים, וכך נוצרו הפיורדים.
בתנועתם הקרחונים גרדו את הסלעים, העמיקו את העמקים, והובילו איתם סחף, אבנים, בולדרים ומשקעים. הם יצרו מדפי סלע, אגמים קרחוניים – Tarns, קירות תלולים ופסגות מחודדות – Horns.
תוצאת תנועת הקרחונים ניכרת גם כיום, ובאה לידי ביטוי בנופים דרמטיים, קירות סלע אנכיים, מצוקים תלולים, ואגמים עיליים בקרבת קרחונים.
באיסלנד הפיורדים לרוב צרים, מחורצים, ומוקפים בצוקים שחורים וירוקים. הפיורדים באיסלנד קצרים יותר מאשר בנורבגיה, אך נופיהם פראיים ומרשימים, במיוחד בעונת הקיץ כאשר המים כחולים ועמוקים והצמחייה ירוקה.
כבר בתקופה הקדומה בני האדם התיישבו בפתחי הפיורדים אל הים, שם הם מצאו נמל טבעי, שסיפק מחסה לספינות וסביבה נוחה לדיג. כיום מהווים הפיורדים מוקדי תיירות מרכזיים בזכות נופיהם המרשימים.
אל מול התאוריה של יצירת הפיורדים על-ידי תנועת הקרחונים, יש תאוריה אחרת שטוענת, שבמזרח איסלנד, באזור שמכונה הפיורדים המזרחיים, לשונות הים שחודרות ליבשה נוצרו לא כתוצאה מגלישת קרחונים, אלא כתוצאה מהתפרצויות געשיות וגלישת לבה לתוך הים. זרמי הלבה יצרו לשונות יבשה שביניהן נוצרו לשונות ים בדמות פיורדים.
את התאוריה הזו הציג בפנינו המדריך שלנו, יובל גור, שסיפר לי, שלפני שהוא החל להדריך באיסלנד, הוא התעמק בנושאים הגאולוגיים, ובין היתר נפגש עם דר’ אריה איתמר, גאולוג מומחה שחקר את הנושא והציג בפני יובל הסבר ותאור גרפי של התהליכים הגאולוגיים שיצרו את הפיורדים המדומים.
ויכול להיות ששתי התאוריות נכונות, והפיורדים באיסלנד נוצרו בשילוב בין זרימת לבה לים ובין שחיקת פני השטח על-ידי תנועת הקרחונים.
מידע נוסף בעניין
- מדריך לגאולוגיה של איסלנד – Guide to the Geology of Iceland
- מאמר על הגיאולוגיה והמגוון הגיאוגרפי של חצי האי Folafótur באיסלנד
- אודות הגאולוגיה של איסלנד – וויקיפדיה
- המדריך השלם לנופים באיסלנד – The Ultimate Guide to Icelandic Landscapes
- מאמר על קרחון אלפיני וסחף ימי באיסלנד – The Quaternary Alpine Glaciation and marine Erosion in Iceland
הכפר דיופיווגור
הכפר דיופיווגור – Djúpivogur שוכן בחוף המזרחי של איסלנד, למרגלות הר בולנדסטינדור – Búlandstindur, ומהווה יעד שקט, אותנטי ופסטורלי עבור מטיילים המבקשים להתרחק מהמולת התיירות ולחוות איסלנד מסורתית. פירוש השם באיסלנדית מאזנים עמוקים (Djúpi – עמוק vogur – מאזנים).
זהו כפר דייגים ותיק, בעל היסטוריה של מאות שנים במסחר ובדיג. כיום הדיג עדיין מהווה מרכיב חשוב בכלכלה המקומית.
את הביקור בכפר התחלנו ליד מיצג ביצי השיש של דיופיווגור – Eggin í Gleðivík, הממוקם בנמל של הכפר, ומציג סדרה של 34 ביצי גרניט ענקיות, המייצגות את ביצי העופות המקומיים באזור.
המיצג נוצר בידי האמן האיסלנדי סיגורדור גודמונדסון – Sigurður Guðmundsson, והושלם בשנת 2009. כל אחת מהביצים מייצגת מין אחר של עוף ים שמקנן באזור דיופיווגור וסביבות. הביצים שונות זו מזו בגודל ובצורה, בהתאם לביצה האופיינית לאותו המין.
השם של המיצג, Eggin í Gleðivík משלב בין המילה ביצים ובין שם המפרץ Gleðivík, שפרושו מפרץ השמחה. המיצג הוא אחד מאתרי האמנות הציבורית המוכרים באיסלנד, במיוחד בגלל שילובו בנוף הפראי והים שמולו.
לאחר הביקור במיצג נסענו אל מרכז הכפר, שם יש שירותים, מספר בתי קפה, חנות מזכרות וסופרמרקט, שבו קנינו מוצרים לארוחת הצהרים. הכפר מהווה תחנת עצירה נוחה למטיילים לאורך כביש הטבעת, במיוחד לאלו המבקשים להתרשם מהפיורדים המזרחיים של איסלנד, לחוות תרבות מקומית ולנוח באווירה רגועה.
דיופיווגור גם ידוע בגישתו החברתית-סביבתית. הוא הכפר הראשון באירופה שהצטרף לתנועת Cittaslow, שמקדמת איכות חיים, קיימות ואיטיות בקצב החיים. בכפר יש מבנה עץ עתיק משנת 1790, ששימש כמחסן סחורות, ומשמש כיום כמוזיאון קטן המציג היסטוריה מקומית, תערוכות אמנות ובית קפה – מוזיאון Langabúð.
לאחר סיום הביקור בדיופיווגור המשכנו על כביש הטבעת המתפתל על שפת הפיורדים, אל מוזיאון האבנים של פטרה. בדרך עברנו ליד הכפר בריידאלסוויק, שמקוצר זמן לא עצרנו בו, אך הוא בהחלט יכול להיות נקודת עצירה מעניינת למי שמטייל באזור.
הכפר בריידאלסוויק
הכפר בריידאלסוויק – Breiðdalsvík שוכן על חוף הפיורד באותו שם – Breiðdalsvík – במזרח איסלנד, ומציע חוויה שקטה, אותנטית וקרובה לטבע ולגאולוגיה הייחודית של האזור.
מדובר בכפר קטן מאוד, עם כמה מאות תושבים בלבד. הוא שקט ואינו מתויר כמו אתרים מרכזיים באיסלנד, ולכן הוא מתאים למטיילים שמחפשים להתרחק מההמון. הכפר מוקף בהרים גבוהים וחדים, בהם הר טוארפינדור – Tóartindur, ובאזור אגמים ונהרות שמתאימים לדיג, טיולים רגליים וצילומי נוף.
נהר בריידדלסה – Breiðdalsá הוא אחד מנהרות הדיג הידועים באזור, עם אוכלוסיית סלמון עשירה.
המוזיאון המקומי, שנקרא בריידדלסטר – Breiðdalssetur, ממוקם בבית המסחר הישן, מוקדש לגאולוגיה, להיסטוריה המקומית ולחייו של המדען ג’ורג’ ווקר – George P.L. Walker, שחקר את הרי הגעש באיסלנד.
מוזיאון אוסף האבנים של פטרה בכפר סטו̈דווארפיורדור
הכפר סטו̈דווארפיורדור – Stöðvarfjörður הוא כפר קטן ושליו השוכן על חופו של פיורד באותו השם, במזרח איסלנד. זהו אחד מיישובי הפיורדים המזרחיים, והוא מציע נופים דרמטיים, טבע פראי, אמנות מקומית ואווירה כפרית נינוחה. הכפר מוקף בהרים תלולים וצוקים, ונשקף אל האוקיינוס האטלנטי. בכפר מתגוררים פחות מ-200 תושבים. רובם עוסקים בדיג, ואחרים בתיירות מקומית ואמנות.
אחת האטרקציות הייחודיות בכפר הוא מוזיאון Petra’s Stone Collection, ובו אוסף פרטי עצום של אבנים, מינרלים ואבני חן מהטבע האיסלנדי, שנאספו במשך עשרות שנים על ידי אישה מקומית בשם פֶּטְרָה סְווֵיןְסְדוֹטִיר – Petra Sveinsdóttir, תושבת הכפר, שהלכה לעולמה בשנת 2012 והיא בת 90.
פטרה החלה לאסוף אבנים כבר בילדותה, והתחביב הזה ליווה אותה כל חייה. היא נהגה ללקט סלעים בעיקר מהאזור ההררי והמבודד של מזרח איסלנד, שעשיר בתופעות גאולוגיות ייחודיות, אך גם ממקומות אחרים. עם השנים הצטבר בביתה ובגינתה אוסף עצום של אבני קוורץ, ג’ספר, אגאט, קלציט, זאוליטים, ועוד.
בשנת 1974 נפתח לציבור ביתה הפרטי של פטרה שהפך למוזיאון חווייתי. המתחם כולל את הגן המרהיב, שבו מוצגות האבנים הגדולות, ואת הבית שבו נמצאות תצוגות מסודרות. חלק מהאבנים מוצגות בצורתן הטבעית, אחרות מלוטשות ונוצצות ומאורגנות לפי קטגוריות.
המוזיאון פתוח בעונת התיירות, יש במקום שירותים, חנות מזכרות ובית קפה קטן.
הכפר סטו̈דווארפיורדור נחשב למוקד של יצירה. יש בו פרויקטים קהילתיים בתחום האמנות, שאחד מהם, Fish Factory Creative Centre, הוא מרכז אמנות בינלאומי שבו אמנים מארחים ומציגים פרויקטים בתחומי סאונד, מולטימדיה, עיצוב, ועבודות יד.
לאורך החופים באזור הכפר יש סלעים שחורים, מהווים נקודת תצפית נהדרת על ציפורים ובעלי חיים ימיים, כולל אפשרות לראות כלבי ים ודולפינים.
ממוזיאון האבנים של פטרה נסענו אל מוזיאון הדייגים הצרפתי בכפר Fáskrúðsfjörður.
מוזיאון הדייגים הצרפתי בכפר פסקרודספיורדור
מוזיאון הדייגים הצרפתי בכפר פסקרודספיורדור – Fáskrúðsfjörður הוא מוזיאון קטן המוקדש לזכרה של קהילת הדייגים הצרפתית, שחיה בכפר במאות ה-19 וה-20.
במאה ה-19 ובראשית המאה ה-20, מאות דייגים מצרפת נהגו להגיע לאיסלנד בעונת הקיץ כדי לדוג במים העשירים שבחופי האוקיינוס האטלנטי. הכפר פסקרודספיורדור הפך למעין מושבת קיץ עבורם, עם נמל דיג, בית חולים צרפתי, קתדרלה ושירותים נוספים שתמכו בדייגים. היו שנים שבהן יותר מ-300 דייגים צרפתים שהו בכפר במהלך הקיץ. מזג האוויר הקשה והתנאים בים גבו מהדייגים מחיר כבד. רבים מהם מתו ונקברו בבית קברות צרפתי שהוקם באזור.
המוזיאון לזכר הקהילה הוקם בבית החולים הצרפתי ההיסטורי, שהוא מבנה מקסים ששופץ בקפידה והפך גם לחלק ממלון מקומי. המוזיאון מספר את סיפורם של הדייגים הצרפתים באמצעות מסמכים מקוריים, תמונות היסטוריות, פריטים יומיומיים ששימשו את הדייגים, בובות שעווה, מוצגים אינטראקטיביים וסרטונים. התצוגה מוצגת בשלוש שפות: איסלנדית, אנגלית וצרפתית.
הביקור מתחיל בקומת הקרקע ויורד את מנהרה שעוברת מתחת לרחוב ויוצאת אל רציף בפיורד הסמוך, ממנו אפשר לצפות על הכפר.
אנחנו זכינו לאירוח נדיב של גברת איסלנדית חביבה, שלקחה אותנו לביקור בקפלה סמוכה, שרה לנו שיר איסלנדי ודאגה לאפשר לנו לאכול את ארוחת הצהרים במקום סגור ומוגן מגשם, סמוך לחנות מזכרות מקומית.
מבט על הפיורד והכפר פסקרודספיורדור מהמזח בחזית מוזיאון הדייגים הצרפתי
ממוזיאון הדייגים הצרפתי נסענו לעיר אגילסטאדיר, שבה נמצא מלון Lake, שבו התארחנו. חלק ממשתתפי המסע, ואנו ביניהם, נרתעו מהגשם שהתגבר, ובחרו לסיים את היום ולהישאר במלון המפנק, בעוד חלק אחר המשיכו עם יובל המדריך לטיול רגלי אל מפל הנגיפוס.
מפל הנגיפוס – Hengifoss
מפל הנגיפוס – Hengifoss נמצא כ-40 ק”מ דרומית לאגילסטאדיר, בעמק פליותסדלור – Fljótsdalur. גובהו של המפל 128 מטרים, והוא השלישי בגובהו באיסלנד. המפל נופל מצוקי בזלת מרשימים עם שכבות חרסית אדומות בין שכבות הלבה, היוצרות מראה ייחודי ומרשים.
אל המפל מגיעים דרך מסלול הליכה שאורכו כ-2 קילומטרים, ומתחיל בחניון על כביש 933. במסלול ההליכה בדרך אל המפל אפשר לראות את מפל ליטלנספוס – Litlanesfoss, הידוע בעמודי הבזלת המרשימים המקיפים אותו.
אגילסטאדיר - Egilsstaðir
אגילסטאדיר – Egilsstaðir היא העיירה המרכזית והעיר הגדולה ביותר במזרח איסלנד, ומהווה שער הכניסה הראשי לאזור זה. היא יושבת על גדות נהר לַגַרְפְלְיוֹט – Lagarfljót, אגם נהר ארוך ועמוק, שמוקף טבע עוצר נשימה.
בעיירה מתגוררים כ-2,500 תושבים. היא ממוקמת על צומת דרכים מרכזי שמחבר בין צפון, דרום ומזרח איסלנד, ומכאן חשיבותה. ליד העיירה מצוי שדה תעופה לטיסות פנימיות ויש בה מרכז לתחבורה ציבורית.
על פי האגדה המקומית, באגם לַגַרְפְלְיוֹט חיה מפלצת מיתולוגית, קרובת משפחה של המפלצת הסקוטית שחיה באגם לוכנס.
בסמוך לעיירה נמצא יער Hallormsstaðaskógur, שהוא היער הגדול ביותר באיסלנד, ויש בו מסלולי הליכה, קמפינג וטבע ירוק יחסית לאיסלנד.
צפון מערבית לעיירה נמצאות מרחצאות Vök Baths שהן אתר ספא גיאותרמי על האגם עם בריכות טבעיות.
למי שמבקר באזור בתקופת קינון ציפורי הפפינים, מומלץ להצפין ולבקר בכפר בקאגרדי, שנמצא כמאה ק”מ צפון מזרחית לאגילסטאדיר, ולידו נמצאת מושבת פפינים גדולה.
הכפר באקאגרדי
הכפר באקאגרדי – Bakkagerði הוא כפר ציורי ומבודד במזרח איסלנד, השוכן בעמק בורגרפיורדור מזרח – Borgarfjörður Eystri, והוא אחד היישובים היפים והייחודיים באזור הפיורדים המזרחיים. הכפר מוקף הרים דרמטיים, מצוקים ציוריים, ושפע של טבע פראי, והוא ידוע במיוחד בזכות הקשר שלו לפולקלור האיסלנדי, ומושבות ציפורי הפאפין – Puffins.
בכפר מתגוררים כמה עשרות תושבים בלבד. מדובר בקהילה חמה ומסבירת פנים, בעיקר דייגים ותושבים העוסקים בתיירות ואירוח.
ליד הנמל של הכפר נמצא אחד מאתרי הקינון הגדולים והנגישים ביותר של פאפינים באיסלנד. בעונת הקינון שנמשכת מאמצע מאי ועד אמצע אוגוסט, אשר לראות את הפאפינים ממרחק של מטרים ספורים.
על-פי המסורת המקומית, האזור מאוכלס באלפים – Huldufólk – שהם יצורים מיתולוגיים, ורכס ההרים המקומי, שנקרא דיירפיול – Dyrfjöll, הוא שער לעולמם. גבעה קטנה ומעוגלת בשם עיר הפיות – Álfaborg, שנמצאת דרומית לכפר נחשבת למעונם של מלכי האלפים.
הפָּפִּינִים - Puffins
הפָּפִּינִים – Puffins הם עופות ים מרהיבים ומסקרנים ממשפחת האלקיים – Alcidae, אשר חיים בעיקר באוקיינוס האטלנטי הצפוני והאוקיינוס הארקטי. מראם הצבעוני והתנהגותם המיוחדת הפכו אותם לאחד מסמליה של איסלנד, שם מצוי הריכוז הגדול ביותר של אוכלוסיית הפפינים בעולם.
שמם המדעי של הפפינים הוא Fratercula, וקיימים ארבעה מינים עיקריים. הפפין האטלנטי – Fratercula arctica, הוא המין הנפוץ ביותר, שחי באוקיינוס האטלנטי. שלושת המינים האחרים, פפין מצוּי, פפין קרני, ופפין צפוני נפוצים בעיקר באוקיינוס השקט והצפוני.
גודלו של פפין בוגר כ-25 ס”מ, מוטת הכנפיים שלו באורך של 50–60 ס”מ, ומשקלו 300–500 גרם. הפפינים חיים עד לגיל 20 – 25 שנים, ותועדו גם פרטים בני 30 ויותר.
לפפין מקור גדול, צבעוני ומרשים בצבעי אדום, צהוב וכתום בעונת הרבייה, וחיוור יותר בתום התקופה. פניו של הפפין, שמזכירים פני ליצן, הם לבנים, גבו שחור, בטנו לבנה ורגליו כתומות.
הפפינים ניזונים בעיקר מדגים קטנים כמו הרינג, סנדל פיש, קפרלין, וגם סרטנים ורכיכות. הם צוללים במהירות בעזרת הכנפיים, ונעים במים כמו פינגווין מעופף. הפפין מסוגל לשאת 10 – 15 דגים בפיו בבת אחת.
הפפינים האטלנטיים חיים לאורך חופי האוקיינוס האטלנטי הצפוני באיסלנד, נורבגיה, סקוטלנד, איי פארו, קנדה, גרינלנד וחלקים של צפון צרפת. איסלנד היא ביתם של מעל 60% מהפפינים האטלנטיים בעולם.
הפפינים מבלים את רוב חייהם בלב ים, אך בעונת הקינון, מחודש מאי עד חודש אוגוסט, הם שבים ליבשה. הם מקננים בצוקים או מחילות באדמה, לרוב באותה מחילה מדי שנה. הזוגות מונוגמיים, והם חוזרים אחד אל השני בכל עונה.
הנקבה מטילה ביצה אחת בעונה. הטיפול בביצה ובגוזל מתחלקת בין ההורים. שניהם דוגרים ומאכילים את הגוזל. הגוזל עוזב את הקן בלילה כדי להתחמק מטורפים. גוזל הפפין מכונה לעיתים פפלינג – puffling.
הפפינים אינם בסכנת הכחדה, אך אוכלוסיות מסוימות נמצאות בירידה, בעיקר בגלל שינויי אקלים, שמשפיעים על זמינות מזון, זיהום, ציד מסורתי בחלק מהאיים, וטריפה על ידי שחפים ויונקים פולשים. באיסלנד, הפפין נחשב למעדן, אך בשנים האחרונות הציד פוחת ויש מודעות גוברת לשימור.