קצת על סלעי הריוליט

ריוליט – Rhyolite הוא סלע געשי חומצי, עשיר מאוד בסיליקה – SiO₂, והוא המקביל הגעשי לסלע הגרניט הפלוטוני. בעוד שהגרניט הפלוטוני הוא סלע יסוד שנוצר מהתקררות איטית של מגמה בעומק האדמה, ולכן יש לו מרקם גרגירי גס, ואפשר לראות בעין את גבישי המינרלים, הריוליט נוצר על פני השטח בהתפרצות געשית, הוא התקרר מהר, ולכן יש לו מרקם עדין, או פורפירי, כלומר גבישים קטנים בתוך מסה זכוכיתית, ולעיתים הוא מכיל תכלילים זכוכיתיים או שכבות נזרות.

לריוליט ולגרניט הרכב כימי דומה מאוד. שני הסלעים חומציים ועשירים בסיליקה. בשניהם יש קוורץ ופלדשפאר, אך בגרניט יש יותר מיקה מאשר בריוליט.

הריוליט מופיע בצבעי אפור בהיר, ורדרד, חום או ירקרק. כאמור, הוא נוצר בהתפרצויות געשיות אלימות יחסית (בגלל הצמיגות הגבוהה). הוא נפוץ באזורים געשיים כמו הרי געש רדומים באיסלנד, בארה״ב (יוטה, קליפורניה), בניו זילנד ובעוד מקומות. הריוליט משמש לפעמים כחומר בנייה, אבל הוא בעיקר משמש למחקר גאולוגי.

מה זה פלדשפאר?

פלדשפאר – Feldspar הוא קבוצה של מינרלים סיליקטיים, שנחשבים לקבוצת המינרלים הנפוצה ביותר בקרום כדור הארץ, והם מרכיבים כ-60% ממנו.

קיימים שני סוגים עיקריים של פלדשפאר:

1. אורתוקלז – Orthoclase – פלדשפאר אשלגני – מינרל המכיל אשלגן (KAlSi₃O₈).
2. פלגיוקלז – Plagioclase – סדרה של מינרלים שמכילים סידן ונתרן.

הפלדשפאר לסוגיו מופיע בצבעי ורדרד, לבן, בז’ או אפור. יש לו ברק זכוכיתי, דרגת הקושי שלו היא 6 בסולם מוס, והוא נוטה להתפצל במישורים ישרים ובזווית של כמעט 90 מעלות. הפלדשפאר מופיע בגבישים גלויים בגרניט ובסלעים דומים, ולעיתים הוא נותן את הגוון הוורדרד לסלעים.

הפלדשפאר משמש לייצור זכוכית וקרמיקה, הוא משמש כחומר גלם לתעשיית הפורצלן, והוא מקור לאשלגן בתעשייה.

בגרניט ובריוליט נמצא פלדשפאר אלקלי – Alkali Feldspar, שהוא תת-סוג של קבוצת המינרלים פלדשפאר, שמורכב בעיקר מאשלגן (K) ונתרן (Na). זהו אחד המינרלים הנפוצים ביותר בקרום כדור הארץ, ונמצא בעיקר בסלעים פלוטוניים וגעשיים כמו גרניט וריוליט.

הפלדשפאר האלקאלי מורכב בשני מינרלים עיקריים: מאורתוקלז שעשיר באשלגן, ומאלביט – Albite, ששייך ל פלגיוקלזים ועשיר בנתרן (NaAlSi₃O₈).

מה זה מיקה?

מיקה היא קבוצה של מינרלים סיליקטיים בעלי מבנה שכבות מבריק, שמופיעים לעיתים קרובות בסלעים כמו גרניט, שיסט, וגנייס. המיקה מבריקה מאוד, ונראה כמו פתיתים מבריקים בגוון שחור, חום או כסוף. היא מתפצלת לשכבות דקות מאוד כמו דפים. המיקה רכה יחסית בדרגת קושי 2–3 בסולם מוס. היא עמידה לחום, מה שהופך אותה לשימושית בתעשייה.

בסלעי הגרניט יש שני סוגים של מיקה, המעניקים לו את הנצנוץ האופייני, ומוסיפה חוזק לסלע:

1. ביוטיט – Biotite בצבע כהה שחור-חום
2. מוסקוביט – Muscovite בצבע בהיר כסוף-זהוב

מה ההבדלים בין ריולט לבין בזלת?

יש הבדלים ברורים בין סלע ריוליט – Rhyolite לבין בזלת Basalt, והם נובעים בעיקר מהרכב כימי, צבע, מבנה, וסביבה גאולוגית.

הרכב כימי: סלע ריוליט הוא סלע חומצי, עשיר מאוד בסיליקה (SiO₂), שמהווה מעל 70% מהרכבו. סלע הבזלת הוא דל יותר בסיליקה שמהווה 45%–52% מהרכבו, והוא עשיר יותר בברזל, מגנזיום וקלציום.

צבע: צבעיו של הריוליט בהירים. הריולט לרוב אפור, ורדרד או חום בהיר. לעומתו הבזלת כהה וצבעיה שחור, אפור כהה או ירקרק.

תהליך היווצרות: שני הסלעים הם סלעים וולקניים (פרוקלסטיים), כלומר סלעים שנוצרו מלבה שהתפרצה מהר געש. הריוליט  נוצר מלבה צמיגה עם ריכוז גבוה של סיליקה, שמתקררת לאט יחסית, ולכן לפעמים מתגבשת עם גבישים נראים לעין. הבזלת לעומת זאת נוצרה מלבה דלילה שזורמת מהר, מתקררת מהר, ולכן גבישיה לרוב זעירים או בלתי נראים.

מיקומים גאולוגיים: סלע הריוליט נפוץ באזורי התפרצויות געשיות אלימות, לדוגמה קלדרות באיסלנד, בעוד הבזלת נפוץ מאוד באוקיינוסים, ברכסים מרכז אוקייניים, וגם בשדות געשיים יבשתיים שבהם הלבה נשפכת, לדוגמה הר הגעש סנורפול באיסלנד או רמת הגולן בישראל.

המקבילים הפלוטוניים (סלעים שחדרו וקררו לעומק): לריוליט מקביל הגרניט, ולבזלת מקביל הגאבּרו.