אפריקן דרייב - היום ששי – אגמים צלולים בלועות הרי געש, מטעי תה ושמורת שימפנזים
עם בוקר אנו יוצאים דרומה מפורט פורטל לכיוון שמורת יער הגשם קיבאלה. הביקור בשמורה מתוכנן לשעות אחר הצהרים, ואת שעות הבוקר אנו מקדישים לאזור מקסים ומיוחד, שנמצא מערבית לשמורה, ובו מצבור יפהפה של אגמי מכתש, וסביבם כפרים ציוריים, שדות חקלאיים, ומטעי תה וקפה.
לאחר שיצאנו מהמרחב העירוני של פורט פורטל, ירדנו לדרכי העפר הצדדיות בכדי לחוות מקרוב את חיי הכפריים.
בניית בתים מבוץ
עצירה ראשונה אנו עושים בכדי ללמוד ולהתרשם מתעשיית לבני הבוץ, אותם ראינו בימים הקודמים. כל הבתים באזורים הכפריים בנויים מלבני בוץ, ומכוסים בגגות קש או פח.
תחילת הכנת הלבנים בבור, אשר ממנו כורים את הבוץ. להכנת הלבנים נדרשת אדמה כבדה, שמנונית ועשירה בחרסית. אל הבור מוסיפים מים בכדי ליצור עיסת בוץ דביקה. לעיתים, מוסיפים אל הבוץ קש, שמחזק את לכידות התערובת ושומר על מבנה הלבנה.
הפועל, שעומד יחף במרכז הבור, מערבב את העיסה, וכאשר היא מוכנה, הוא יצק אותה לתבניות, דוחס היטב את עיסת הבוץ לתבנית, ואז משחרר לבנים, שמתחילות תהליך ייבוש של מספר שבועות בשמש.
לאחר שהלבנים התייבשו, הן עוברות לתהליך שריפה וייבוש בתנור מיוחד, שנבנה בעזרת הלבנים שעוברות את הייבוש. בתחתית התנור יש מחילות להכנסת עצים לשריפה, ובתוך התנור, שצורתו קובייה גדולה, משאירים פתחי אוורור ויניקה, מעין ארובות, שמהן עולה האוויר החם, שבדרכו מייבש ושורף את הלבנים, שמרכיבות את התנור.
תהליך השריפה והייבוש עורך בין מספר שבועות למספר חודשים. בסיומו מפרקים את התנור והלבנים מוכנות לבניית בתים. בעת הבנייה משמש טיט, העשוי מבוץ, להדבקת הלבנים זו לזו. בחלק מהבתים הלבנים כוסו בשכבת טיח, עשויה מבוץ או מחומרים צמנטים, ובחלק מהבתים הלבנים נשארו חשופות.
אגמי המכתש באזור נדאלי-קסנדה - Ndali-Kasenda Crater Field
אנו ממשיכים בדרכי העפר. בין הכפרים הקטנים פזורים מטעי בננות, מטעי קפה ותה, שדות תירס וקסאבה. לאורך הדרך חוזרים על עצמם המראות של הכפריים צועדים עם מכלים צהובים למילוי מים בנקודות שאיבה.
לפתע מתגלה בפנינו מראה מרהיב ונוף עוצר נשימה של אגם Myinambuga עם מימיו הכחולים וגדותיו עטורות בצמחייה ירוקה עבותה. הגענו אל אגמי המכתש באזור נדאלי-קסנדה – Ndali-Kasenda Crater Field.
אגמי המכתש באזור נוצרו במהלך הפעילות הגעשית העתיקה, שהתרחשה באזור לפני למעלה מ-10,000 שנים, והותירה קלדרות, שיצרו מאוחר יותר את אגמי המכתש היפים. קַלְדֶרָה היא לוע התמוטטות שקוע ועגול, שנוצר לאחר קריסת תקרתו של תא המאגמה המצוי מתחת להר געש. קלדרה שונה באופן עקרוני מהתמוטטות של שפת לוע עקב רעידת אדמה, שחיקה או כוחות בליה, והמאפיין העיקרי שלה היא קריסה של תקרת תא המאגמה במהלך התפרצות געשית. בחלק מאגמי המכתש אפשר למצוא מים צלולים ויפים, ובחלק אחר מהאגמים המים ירוקים עם ריח גופריתי ואינם ראויים לשתייה.
חלומו של נער אפריקאי
אנו עוצרים את הג’יפים, יורדים מהמכוניות ומתחילים לצלם את מראות הנוף הקסומים. עד מהרה מתקבצים סבבנו ילדים ונערים. אחד מהם, בולט בגובה קומתו ובמבנה גופו הגדול, מנסה לפתח עמי שיחה באנגלית, ומסביר, שהוא רוצה לשפר את מיומנותו בשפה האנגלית.
הוא מספר שלי, שהוא לומד בחטיבה התחתונה בבית הספר התיכון באזור, ומקווה להמשיך לחטיבה העליונה, ולאחר מכן כן ללימודים אקדמאים. אחד מחברי הקבוצה מצטרף לשיחה ושואל את הנער האם הוא מאושר לחיות באזור – Are you happy to live here?
הנער, שהתגלה כאדם חכם, אינטליגנטי ורגיש, ענה בתבונה, שלכל מקום בעולם יש את הבעיות שלו, והוא, שנולד וגדל באזור הזה, אוהב את המקום ורוצה לפתור את הבעיות המקומיות. השאלה שנשאלה בתמימות, ביטאה הרהורים ומחשבות שעלו בקבוצת המטיילים קודם לכן, אודות סגנון החיים באפריקה ופער הקדמה מול מדינות המערב.
אותי סיקרן לדעת מה הם חלומותיו של נער צעיר באזור הכפרי והקסום הזה. הנער שוב הפתיע וסיפר שחלומו הוא ללמוד ולהיות מדריך לתיירים שמגיעים לאזור. אני רוצה להוביל תיירים למקומות מעניינים ולהראות להם את נפלאות האזור, כמו מטעי הקפה והתה, מטעים לגידול צמחי ווניל, את האגמים היפים ואת שמורות הטבע, אמר הנער. בהחלט חלום ראוי והלוואי ויתגשם.
אם תרצו אין זו אגדה
נפרדנו מהנער ומהילדים שהקיפו אותנו, והמשכנו לבית אירוח מקומי (Guest House), שצופה על אגם Lyantonde. המקום נקרא Lake Kifuruka Eco-Lodge Campsite והוא מנוהל על-ידי משפחה מקומית המשכירה לתיירים כמה בקתות אירוח.
אל מול הנוף הקסום שמענו הסבר על תופעות הטבע הגאולוגיות, שיצרו את המכתשים, וגם על תוכנית אוגנדה, שהגו הרצל והממשלה הבריטית, ועלתה לדיון בקונגרס הציוני השישי, קונגרס אוגנדה, שנפתח ב-23 באוגוסט 1903. ולאחר ההסברים הגיעו הפינוקים של צוות מאגמה, עם “קפה הרצל” שנפתח במקום. אם תרצו אין זו אגדה.
סיימנו את הקפה, נפרדנו מהלודג’ ושמנו פעמינו לארוחת הצהרים, בין מטעי תה ואננס, במסעדה של Chimpanzee Forest Lodge. האזור הוא אזור תיירות מבוקש, יש בו הרבה לודג’ים, בתי הארחה כפריים ומלונות, המשמשים בסיס לטיולים בשמורות הטבע ובאטרקציות השונות באזור.
שמורת יער הגשם בקיבאלה
לאחר ארוחת הצהרים יצאנו לנסיעה קצרה לשמורת יער הגשם בקיבאלה, ולמפגש מרגש עם השימפנזים. הגענו למפקדת השמורה, ממנה יוצאים הסיורים, ושם קיבלנו הוראות בטיחות והנחיות כיצד להתנהג בתוך השמורה. לאחר התדרוך התחלקנו לשלוש קבוצות קטנות, ויצאנו עם מדריך או מדריכה, חמושים בנשק, לסיור רגלי ברחבי השמורה.
לסיור הרגלי חייבים לצאת עם נעלים סגורות, ומומלץ מאוד לגרוב גרבים ארוכות, שמכסות את שולי המכנסים, בכדי למנוע עקיצת נמלים. עוד מומלץ להצטייד במעיל גשם קל, במיוחד אם הסיור מתקיים בשעות הצהרים.
הסיור ביער הגשם הוא חוויה יוצאת דופן למפגש עם החי והצומח הייחודי למקום. הדגש בסיור הוא בעיקר בחיפוש אחר קופי השימפנזה, אבל לחובבי הבוטניקה צפויה חוויה מדהימה עם עצים עצומים, סבך של שרכים ומטפסים, וצמחייה האופיינית ליער הגשם.
המדריכים, שהובילו את הקבוצות, לקחו אותנו לפגוש את מנהיג הלהקה, קוף שימפנזה גדול וחזק, שבודד עצמו מהלהקה, לאחר שערב קודם לכן הוא הרג קוף אחר שניסה למרוד בו. המדריכים הסבירו, שכאשר קוף הורג קוף אחר מהלהקה הוא עוזב את הלהקה למספר ימים של התבודדות וחשבון נפש.
הקוף היה רגוע מאוד והוא התעלם מנוכחות הקבוצה הגדולה שסבבה אותו. לאחר המפגש עם מנהיג הלהקה, המשכנו לטייל בשבילי השמורה, והמדריך שלנו איתר מספר קופות, שישבו עם ילדיהן על צמרות העצים.
ביציאה חזרה מהשמורה, שוב פגשנו להקות של בבונים, שישבו בצדי הדרך והביטו בנו, היצורים המוזרים, שהגיעו לבקר בביתם.
מטעי התה באוגנדה
בדרך חזרה למלון, עצרנו בצד הדרך, סמוך למטע תה, בכדי להתבונן מקרוב בקוטפי עלי התה. צמח התה שנקרא קמליה סינית – Camellia sinensis, הוא צמח ירוק-עד, שגדל בעיקר באקלים טרופי וסובטרופי. שיח תה יכול להגיע עד לגובה של 15 מטרים, אך במטעי התה השיחים נגזמים לגובה נמוך של עד מטר וחצי, כדי לעודד צמיחה חדשה ולהקל על האיסוף.
עלי הצמח, הנקטפים לתעשיית משקה התה, הם רק העלים הצעירים ביותר של הצמח וניצני העלים החדשים. חלק זה בצמח נקרא “פלאש”. צמח התה מגדל פלאש חדש כל 7–15 ימים בעונת הגדילה. עלים המתפתחים לאט, בצמחים הגדלים בגובה 1,500 מטר ומעלה, נחשבים עדיפים מבחינת טעמם, על עלים הגדלים מהר יותר. ככל שעלי התה צעירים יותר כך הם נחשבים לאיכותיים יותר ולכן מחירם גבוה יותר.
את ענף גידול עלי התה הביאו לאוגנדה מהגרים הודים, עוד בתקופת השלטון הקולוניאלי הבריטי. ההודים החרוצים, בעלי רוח יזמות עסקית, זיהו את תנאי האקלים, האזור הגבוה בו שוכנת אוגנדה, האדמה הפורייה, וכוח האדם הזול. הם חכרו אדמות מהממלכות המקומיות, נטעו מטעי שיחי תה, הקימו מפעלים לעיבוד עלי התה, ופיתחו את הענף.
אחד מפשעיו הראשונים של העריץ אידי אמין דאדא היה גירוש עשרות אלפי אסיאתיים, הודים ופקיסטנים, בעלי דרכונים בריטיים, שחיו באוגנדה. אידי אמין, שהנהיג בארצו שלטון טרור נורא, חיסל כל מי שנחשד בהתנגדות לשלטונו, ורצח כחצי מיליון מבני עמו. גירוש ההודים חיסל את תעשיית התה המקומית, וגם נזק רב לכלכלת אוגנדה.
נשיא אוגנדה הנוכחי, יוורי מוסווני, שעלה לשלטון בשנת 1986, עודד את חזרת ההודים לאוגנדה ואת חידוש ענף גידול עלי התה, וכיום התה הוא אחד ממרכיבי הייצוא האוגנדי.
בעת קטיף עלי התה פזורים במטעים הקוטפים. על גבם סלי קש, ובידם מזמרות גדולות עם מגשי איסוף. הם גוזמים את העלים, וכאשר מגש האיסוף מתמלא, הם שופכים את תכולתו, בתנועה מיומנת, אל הסל שעל גבם. שכרם של הקוטפים זעום ועל כטון עלי תה שהם קוטפים הם מקבלים כ-$6 בלבד.
העלים שנקטפים מובלים בתוך כמה שעות אל מפעלי העיבוד הסמוכים, שם הם ממוינים לפי גילם, גודלם ושלמות העלה, ונכנסים למסלול עיבוד בהתאם לתוצר הסופי.
עוד על תהליך עיבוד עלי התה אפשר למצוא כאן
בודה בודה
לרוב אזרחי אוגנדה אין יכולת כלכלית לרכוש ולהחזיק רכב. מערכת התחבורה הציבורית באוגנדה אינה מפותחת. אמצעי התנועה הפופולריים ביותר באוגנדה הם הרגלים ומוניות דו-אופן, המכונות על ידי המקומיים בודה-בודה, ואותן אפשר למצוא בשפע בכל פינה.
הסבר מעניין למקור השם “בודה בודה”, ששמענו מגיל המדריך, קשור לגירוש האסיאתיים בתקופת אידי אמין. הוראת הגירוש יצאה מלשכתו של אמין בהפתעה גמורה, ונתנה לאסיאתיים 48 שעות לעזוב את המדינה, אחרת הם יעצרו, וגורלם יהיה נתון לטירוף העריץ.
האסיאתיים, שנתקפו בפחד ובהלה מהגזרות, נסו על נפשם לעבר גבולות המדינה, כאשר הם משתמשים באמצעי התחבורה הזמין ביותר – מוניות הדו-אופן.
Boarder, Boarder – לגבול, לגבול, הורו אלפי האסיאתיים הנמלטים לנהגי המוניות, אך המבטא ההודי נשמע לנהגים בודה בודה, וכך דבק השם במוניות חד-האופן. כך לפחות, על פי הסיפור שסיפר המדריך.
את היום הששי למסע, שהיה גם היום הששי בשבוע, סיימנו בארוחת ליל ששי משותפת עם קידוש על היין, חלות של שבת וזמירות לערב שבת.
