אפריקן דרייב - היום השנים עשר - בדרך לזנזיבר
בוקר אחרון ביבשת אפריקה. אנו עוזבים את הלודג’ בשעת בוקר מוקדמת ויוצאים עם הג’יפים לספארי אחרון במרחבי הסוואנה, בדרך מהלודג’ אל שדה התעופה, Forti Ikoma Airstrip, משם נטוס לזנזיבר.
באזור שבו אנו מטיילים אין הרבה חיות, בהשוואה לעדרים העצומים שראינו ביומיים שלפני כן. אנו מגיעים לנהר הגורמטי, שבעונה זו של השנה זרימת המים בו חלשה, ונוסעים לאורך הגדה.
לקראת השעה 10:00 אנו מגיעים לשדה התעופה, שיש בו רק מסלול נחיתה מעפר. הצוות המופלא של מאגמה מקבל את פנינו בלבוש משעשע של צוות אוויר, כאשר שלושה מטוסים קלים נוחתים על המסלול בזה אחר זה.
אנו נדחסים למטוסים, הכבודה מועמסת בידי הטייס, ואנו ממריאים בדרכנו אל שדה התעופה Seronera Airstrip, במרחק 20 דקות טיסה. המטוסים טסים בגובה נמוך יחסית, מה שמאפשר לצפות, ממבט על, על מרחבי הסרנגטי שהם טיילנו בימים האחרונים.
שדה התעופה Seronera קצת יותר גדול, והמסלול בו, שגם הוא מסלול עפר, מאפשר נחיתת מטוסים יותר גדולים. הכבודה מועברת בידי סבלים מהמטוסים הקטנים למטוס גדול יותר, אנו עולים עליו וממריאים לזנזיבר.
זנזיבר
לאחר כשעתיים וחצי נחתנו בנמל התעופה הבינלאומי Abeid Amani Karume, שנמצא ליד עיר הבירה זנזיבר סיטי. בנמל התעופה הבינלאומי בזנזיבר יש טרמינל חדש ומודרני לטיסות בינלאומיות, ואילו הטרמינל הישן משמש לטיסות פנימיות ולטיסות שכר.
היות ואנחנו הגענו בטיסה פנימית בתוך טנזניה חווינו מקרוב את הצפיפות, הדוחק, הרעש, החום והלחות של הטרמינל הישן. אחרי המתנה ארוכה למזוודות, ובדיקות ביטחוניות יצאנו מהטרמינל. המזוודות הועמסו על רכב מסחרי, אנו עלינו על אוטובוס ממוזג ויצאנו לנסיעה ארוכה לכפר הנופש KARAFUU BEACH RESORT & SPA.
האי זנזיבר, שמצוי כ-45 ק”מ מזרחית לחופה המזרחי של טנזניה, הוא חלק מקבוצת איי זנזיבר והאי הגדול שביניהם. שטחו כ-1,500 קמ”ר. אורכו, מצפון לדרום 85 ק”מ ורוחבו ממזרח אל מערב, באזור הרחב ביותר, כ-30 ק”מ. האי זנזיבר מצוי מעט דרומית לקו המשווה. מזג האוויר טרופי – לח וחם לאורך כל ימות השנה. עוד על האי זנזיבר במאמר מצוין באתר GoTravel.
האי מיושב בקרוב למיליון וחצי תושבים, שרובם מוסלמים. אנו יוצאים מעיר הבירה הצפופה, זנזיבר סיטי. בשולי העיר שכונות פחונים שבהן העוני והדלות בולטים. מחוץ לעיר באזור החקלאי הצמחייה עשירה, עצי קוקוס גבוהים, פפאיה, מנגו והרבה ירוק. לאורך הכבישים עומדים הכפריים ומנסים למכור תוצרת חקלאית.
כפר הנופש שלנו נמצא על חופו המזרחי של האי, והנסיעה משדה התעופה לאורך הכבישים הצרים והמשובשים אורכת כשעה וחצי. בכפר הנופש המפואר מקבלים את פנינו עם מיצים טרופיים צוננים. אנו מקבלים מפתחות ליחידות הנופש שפזורות ברחבי הכפר לאורך החוף, ואיש צוות מוביל אותנו בין שבילי הכפר אל יחידת הנופש שלנו.
גן עדן של ממש. יחידת הנופש גדולה ומרווחת, מאובזרת היטב עם מרפסת שמובילה אל החוף שנמצא כעשרים מטרים מיחידת הנופש. אנו פורקים את המזוודות וממהרים לצאת אל לסיור הכרות עם החוף ועם כפר הנופש. על חוף גדלים עצי קוקוס עצומים. על החול פזורים אגוזים גדולים שנשרו ממרומי העצים, ואנו מתפללים שלא ייפול על ראשנו אגוז קוקוס.
המפגש הראשון עם החוף קצת מאכזב. ציפיתי למרחבי חול לבן כמו בחופי סיני, אך את פנינו קיבל חוף “מלוכלך” בהמון אצות ושברי ענפים. עד מהרה התחלפה האכזבה בהפתעות ותגליות שמשאירה תופעת הגאות והשפל שקיימת באזור הזה.
בנוסף לפלאי הטבע הפזורים לאורך החוף, אנו פוגשים גם במקומיים, שמיד מזהים שאנו ישראלים, ומציעים לנו מגוון של הצעות תיירותיות החל בשיט, צלילה, סיורים באי, מזכרות ומסאז’ים מפנקים ב-10 דולרים.
כפר הנופש מאוד מטופח, נקי ומגונן. במרכזו לובי, בית קפה, בר, מסעדה ובריכה גדולה עם מי ים שבמרכזה בר. אנו מתיישבים במרפסת הבר ומזמינים משקה משכר, והנה מגיע קוף שמתיישב על המעקה מולנו ומביט בנו בעניין.
לעת ערב אנו מתכנסים עם יתר חברי הקבוצה לארוחת ערב במסעדת המלון. המזנון חופשי, עשיר במגוון גדול של מנות ראשונות, מנות עיקריות וקינוחים. את היום סיימנו בשיחת סיכום מרגשת שבה נזכרנו בחוויות המסע ושיתפנו ברשמים ותובנות.
