אפריקן דרייב - היום האחד עשר - במרחבי שמורת הסנרגטי
היום נמשיך לטייל ונכנס אל מרחבי הסרנגטי. שבטי המסאים הם שהעניקו לערבות הרחבות של האזור את השם “סרנגטי”, שפרושו – המרחב שאינו נגמר. 16,000 קמ”ר של מישורי עשב ומאות אלפי בעלי חיים. כאן נמצא הריכוז והמגוון הגדול ביותר של בעלי חיים בעולם. ג’ירפים ארוכי צוואר, עדרי פילים עצומים, זברות, אימפלות, אריות, צ’יטות, נמרים, שועלים, צבועים, עופות דורסים וציפורים.
התעוררנו עם אור ראשון לפני זריחה, ויצאנו מהאוהל לצלם את השמש העולה מעל למרחבי השמורה. לאחר ארוחת הבוקר העמסנו את הציוד על הג’יפים, נפרדנו מלודג’ האוהלים החביב, עלינו על דרך העפר הראשית, ונסענו כשעה עד לנקודה, שנקראת Naabi Hill, שהיא למעשה שער הכניסה ונקודת התשלום לשמורת הסרנגטי.
בזמן שהנהגים הסדירו את תשלום דמי הכניסה, אנו עלינו יחד עם גיל על גבעת סלעים סמוכה, משם אפשר לצפות אל המרחבים וקיבלנו הסבר על התופעות הגאולוגיות שיצרו את גבעות הסלעים, שרבות מהן נראה בהמשך, ועל תופעת הנדידה הגדולה.
הסדרי התשלום הסתיימו, אנו עולים על הג’יפים ונכנסים אל לב שמורת הסרנגטי. תחילת הנסיעה היא על הדרך הראשית, שמצידה עדרים עצומים של גנו, זברות וצבאים. לאחר כמה קילומטרים על הדרך הראשית, אנו יורדים לשבילים הצדדיים, ונוסעים לחפש אריות.
לפעמים נדמה לנו שיש תאום, אולי אפילו טלפתי, בין נהגי הג’יפים ובין החיות. שכן, הנהגים יודעים להוביל אותנו במדויק אל נקודות המרבץ או המרעה של בעלי החיים, שאותם אנו רוצים לראות. ואולי זה ניסיונם העשיר של הנהגים, והכרות מעמיקה עם השטח ואורחות חייו.
אנו מגיעים לאזור של מסלעות עם סלעי ענק, שאחת מהן משמשת כנקודת מרבץ לכמה לביאות, שמחפשות פינה מוצלת. מרחוק מזהים הנהגים שני אריות זכרים, שמקדמים לעברנו. אנו מרימים משקפות ומצלמות ומתחילים לעקוב אחריהם הולכים ומתקרבים. נראה, שנוכחות הג’יפים כלל אינה מפריעה להם, והם נשכבים בצד הג’יפים ותופסים פינה מוצלת.
שני האריות הזכרים אינם נראים במיטבם. הם די רזים ומכוסים בענני זבובים. עושה הרושם שכל חיות הסוואנה מפחדות מהאריה למעט הזבובים שמטריפים אותו. אחד האריות בוגר מחברו. הנהג מסביר, שהזכרים הגיעו לחזר אחר הנקבות בניסיון לבנות לעצמם להקה. לא ברור האם ללהקת הלביאות יש זכר אלפא, או שהן פרסמו ידיעה ברחבי הסרנגטי שדרוש להן זכר, ושני הזכרים הגיעו לראיון קבלה. בכל מקרה, ממבט ראשון לא נראה שהלביאות מגלות עניין בזכרים.
לאריות וללביאות חיי אהבה סוערים. האריה הזכר, נוהג כמלך, ויישן כעשרים שעות ביממה. הלביאה, מלכה חרוצה, צדה ודואגת למזון למלך, לחברותיה הלביאות, לגורים ולעצמה. בעונת הייחום האריות והלביאות מזדווגים במשך שלושה עד ארבעה ימים, בכל חצי שעה, כאשר כל הזדווגות נמשכת 20 שניות. על זה נאמר: חפוז.
סיימנו עם הלביאות, ואנו ממשיכים בנסיעה איטית לאורך השבילים, כאשר כיווננו במגמת צפון מערב, ועיננו תרות אחר חיות מעניינות. באחת השלוליות, שנותרה מגשמים שירדו ימים קודם לכן, אנו מזהים צבוע המתפלש בבוץ, ומנסה לקרר את גופו.
משפחת הצבועיים, אליה שייך הצבוע, היא משפחה של יונקים טורפים, מתת-הסדרה דמויי חתול, שבסדרת הטורפים. במשפחה ארבע מינים, שהנפוץ ביותר הוא הצבוע הנקוד, אותו כנראה ראינו בשלולית. פלג גופו הקדמי של הצבוע גבוה ושרירי יותר מפלג גופו האחורי, וזה בכדי לתמוך בלסתות החזקות, שהן החזקות ביותר מבין היונקים.
הצבוע הנקוד הוא הגדול מבין מיני הצבועים. ראשו גדול ורחב, אוזניו גדולות, פרוותו גסה, צווארו שרירי ויש לו לסתות חזקות מאוד עם כוח נשיכה הדומה לכוח נשיכת היפופוטם. משקל הצבוע הנקוד מגיע עד 80 קג’.
הצבועים פעילים בעיקר בלילה. בעזרת לסתותיהם החזקות ומיצי הקיבה החזקים שלהם, מסוגלים הצבועים לעכל שאריות של פגרים כמו עור ועצמות. מכאן יצא לצבועים שם של אוכלי פגרים המנקים את הטבע משאריות פגרים. אולם הצבועים יודעים גם לצוד, לתקוף חיות אחרות ואף לשדוד מטורפים אחרים את טרפם.
הצבוע הנקוד, בשונה מהמינים האחרים, נוהג לחיות בלהקות המונהגות על-ידי נקבה שלטת. בתוך הלהקה יש מעמדות וסולם היררכי, כאשר לכל פרט יש מעמד מסוים בלהקה. המעמד הגבוה ביותר שייך לנקבות, אחרי הנקבות נמצאים הגורים, ובדרוג הנמוך ביותר נמצאים הזכרים.
להקות הצבוע הנקוד שומרות על טריטוריית מחייה מוגדרת ומסומנת, וחברי הלהקה משתפים פעולה בעת צייד והתמודדות עם טורפים אחרים, בהגנה על הטריטוריה ובניהול חייהם במאורות.
עוד על חייו המעניינים של הצבוע הנקוד אפשר לקרוא בלינק כאן.
צ'יטה
אנו נפרדים מהצבוע ועד מהרה מזהים בצד הדרך, על תל טרמיטים נטוש, ועליו יושבת צ’יטה עם שני גורים. צ’יטות, המכונות בעברית בַּרְדְּלָס ערבות, פגשנו מקרוב יום קודם, ביום העשירי למסע, ומומלץ לחזור ולקרוא עליהן בהרחבה. הצ’יטה הזו מרתקת אותנו בתנועות גופה האצילות. היא ניצבת על התל וסורקת את מרחבי הסוואנה ללא הרף, בעוד הגורים רובצים מתחתיה, וכנראה יונקים.
בהמשך הדרך אנו פוגשים להקת פילים גדולה, המונה כשלושים פרטים בוגרים, צעירים וגורים קטנים, שרצים אחר אימהותיהם. הפילים מאוד מרשימים בגודלם. במהלך המסע ראינו פילים באוגנדה וגם במכתש נגורנגורו, אך זו להקת הפילים הגדולה ביותר.
לפילים שפה עשירה עם אוצר מילים גדול המושמע בנהמות. הפיל גם מפריש ריחות שונים מבלוטה, שנמצאת בין האוזן לעין. ריחות אלו משמשים, בנוסף לקול הנהמות, לתקשורת בין הפילים. עדר הפילים מונהג בידי נקבה מבוגרת ואנו מנסים, ללא הצלחה, לאתר את מנהיגת העדר.
נראה לנו שלאחד הפילים יש רגל חמישית. עד מהרה מתברר, שהפיל כנראה נרגש מינית, וזו התוצאה כאשר הדרך אל היעד הסופי ארוכה מאוד. פיל אחר, גדול ממדים, לא אהב את התגודדות הג’יפים סביב לעדר. הוא ניגש אל כמה מהג’יפים, נפנף באוזניו ובחדק הארוך, והשמיע נהמות. לשמחתנו הוא לא פגע בג’יפים, מה שיכול היה להיות מאוד לא נעים.
הבנו את הרמז עזבנו את המקום ונסענו לעצירה קצרה במרכז השמורה, שם יש מתקני שירותים נקיים, ספסלי פיקניק, מוזיאון וקיוסק. באזור זה של מרכז השמורה יש ריכוז של לודג’ים, כולם בנויים מאוהלים, חלקם מפוארים יותר וחלק צנועים ופשוטים.
את ארוחת הצהרים אנו אוכלים באחד הלודג’ים, ומשם אנו ממשיכים אל לודג’ האוהלים Grumeti Hills, שנמצא על גבעה, לא הרחק מנהר הגורמטי, ובו נישן הלילה. הלודג’ הזה מפואר בהרבה מהלודג’, שבו ישנו בלילה הקודם ונהנינו מאוד. אנו מגיעים אל הלודג’ בשעה אחר צהרים מוקדמת, ומוזמנים לרחצה בבריכה הקטנה, שצופה אל מרחבי השמורה.
לאחר ארוחת ערב בחדר האוכל היפה של הלודג’ אנו יוצאים לספארי לילה בסביבת הלודג’ על ג’יפים ייעודיים המונעים חשמלית, ונעים בשקט במרחבי הסוואנה, בלי להפר את דממת הליל. על כל ג’יפ צוות של נהג, מאבטח עם נשק ומדריכה המצוידת בזרקור עוצמתי, שמחפשת ללא הרף בעלי חיים מעניינים.
ראשון מתגלה על אחד העצים סרוואל, שהוא חתול אפריקני בגודל בינוני. הסרוואל רזה ואתלטי. זנבו ארוך, ורגליו החזקות והארוכות מסייעות לו לזנק למרחקים ארוכים בניסיון ללכוד טרף. הסרוואל אוהב את הסוואנה האפריקנית. הוא יודע לטפס על עצים וגם לשחות. הסרוואל מתמחה בציד מכרסמים קטנים, ארנבות, שפנים, חרקים, זוחלים, עופות, דגים וצפרדעים.
קשה לראות בלילה את הסרוואל, שמסתתר בין ענפי העץ מאלומת האור, שמפיץ הזרקור. את הארנבת, שאלומת האור לכדה בהמשך הדרך, ראינו ברור, שכן הארנבת קפאה תחת האלומה ולא זזה ממקומה.
הג’יפים המשיכו באיטיות בדרכם, בעוד המדריכות תרות ללא הרף אחר חיות. פה ושם לכדו אלומות האור צבאי דיקדיק, עדר של בפאלו אפריקאי, כמה ג’ירפות וציפורי לילה. ואז הגענו לאריה. מלך החיות יצא לחפש ארוחת ערב. המדריכה הסבירה, שמדובר בזכר צעיר, שאין לו עדין להקה, ולכן הוא צריך לדאוג בעצמו למזונו.
המלך פסע לו באיטיות במרחבי הממלכה ואנו עקבנו אחריו, בתקווה שנראה אותו צד את ארוחת הערב. אבל זה לא קרה, ואנו המשכנו אל צמד אריות אחר, שני אחים, שעל-פי דברי המדריכה, גם הם עדין ללא להקה, וגם הם יצאו לצוד את ארוחת הערב.
לאחר כשעתיים הסתיים סיור הלילה’ ואנו שבנו את הלודג’. בדרך לאוהל שלנו, מלווים בשומר מסאי, שאלתי אותו, בבדיחות הדעת, האם האריות נוהגים לבקר בלילות את אורחי הלודג’. אל חשש, אמר לי השומר, אנחנו כאן בכדי לשמור עליכם. ואז הוא שלף את הטלפון הנייד שלו, חיפש בו במהירות, והציג לי תמונה של אריה, שבאמת בא לבקר בלודג’ באחד הלילות, וסולק על-ידי השומרים.
Grumeti Hills
סיור לילה
