אפריקן דרייב - היום הראשון

למסירת המזוודות בדלפק הצ’ק-אין התור היה קצר, אבל הפקיד השלומיאל שוכח להצמיד למזוודות את התג הירוק, שיסמן לסבלים באדיס-אבבה שהמזוודות ממשיכות ליעד אחר. שנייה לפני שהוא משגר את המזוודה למסוע, אני שם לב שאין תג ירוק, מפנה את תשומת לבו, ובכך כנראה חוסך מאיתנו עוגמת נפש של אובדן מזוודה.

מסרנו את המזוודות, עברנו את הבידוק הבטחוני, קנינו כמה דברים בדיוטי פריי, והנה אנו עולים למטוס. הטיסה המועדפת לאפריקה היא עם חברת Ethiopian Airlines, שנחשבת לחברה טובה. יחד עם זאת המטוס צפוף מאוד, ולאנשים גבוהים כמוני, קשה מאוד למצוא תנוחה נוחה, שלא לדבר על שינה.

הטיסה יוצאת בזמן, ואורכת כארבע שעות. בשעת בוקר מוקדמת אנו נוחתים בנמל התעופה הבינלאומי באדיס-אבבה בירת אתיופיה. למרות שהגענו בטיסה בינלאומית וממשיכים לטיסה בינלאומית אחרת, האתיופים שמקפידים על נהלי ביטחון חמורים דורשים שנעבור שוב בדיקה ביטחונית.  בקבוקי משקה שנרכשו בנתב”ג מוחרמים.

זמן ההמתנה לטיסה לאוגנדה הוא ארבע שעות, ואנו מנצלים את הזמן לקפה ושיחת הכרות עם נילי ועופר. עולים למטוס. הפעם מדובר בטיסה קצרה יותר, אך תקלה במערכת המיזוג משהה את ההמראה בעוד שעה וחצי.

המטוס מתחיל להנמיך לקראת נחיתה בנמל התעופה הבינלאומי באנטבה. מחלון המטוס רואים את הנילוס הלבן שמוצאו באגם ויקטוריה, ואת אגם ויקטוריה, שנמל התעופה שוכן לחופו.

נחתנו, יורדים מהמטוס ומתחילים במסע הבירוקרטי, שגיל המדריך, הכין אותנו אליו. תשאול בריאותי, הצגת פנקס חיסונים, הצגת אישור לחיסוני קורונה, וממשיכים לתחנה הבאה – פקיד ההגירה. התור ארוך וקצב קבלת הקהל איטי ביותר. זמן אפריקה אמרו לנו, אבל האם הוא שונה בהרבה מזמן ההמתנה לבידוק הבטחוני בנתב”ג?

ההליך הארוך מול פקיד ההגירה הגיע לסיומו, החותמת המיוחלת הוטבעה בדרכון ואנו ממהרים לאתר את המזוודות. למזלנו, המזוודות שלנו הגיעו. כמה מחברי הקבוצה היו פחות ברי מזל והמזוודות שלהם לא הגיעו. אנו מתעכבים עד שהושלם מילוי הטפסים והדיווח על אובדן המזוודות, ומנצלים את הזמן להמיר קצת דולרים לכסף מקומי – שילינג אוגנדי.

אנשי מאגמה, גיל, אורלי, מאיה ולינקולן מתגלים במלוא יעילותם, והם מסייעים במילוי הטפסים והשלמת התהליך. הם ימשיכו בימים הקרובים במאמצים למציאת המזוודות והשבתן לבעליהם.

יוצאים מהטרמינל. בחוץ מקדם את פנינו עזרא, הסוכן האוגנדי של חברת מאגמה. עזרא, איש גדול עם חיוך ענק, יודע כמה מילים בעברית. הוא מוביל אותנו אל שני מיניבוסים, ואנו יוצאים אל המלון, שנמצא במרחק שעה נסיעה, בפאתי קמפלה, בירת אוגנדה.

ביציאה משערי נמל התעופה אנו עוצרים לתצפית והסבר מרגש על הטרמינל הישן, שם נערך ב-4 ביולי 1976 מבצע אנטבה. ההתרגשות גדולה. הרבה דברים נכתבו על המבצע הזה. כל אחד וזווית הראייה שלו. אני נזכר שב-4 ביולי 1976, כאשר שודרה לראשונה ברדיו הידיעה על הצלחת המבצע ושחרור החטופים, הייתי בדרכי לבקו”ם בתל-השומר, לצו ראשון. עד היום אני זוכר את הגאווה האדירה שמלאה את לבי לצעוד את הצעד הראשון במסלול הצבאי, ביום המיוחד הזה.

והנה, 47 שנים לאחר מכן, אנו עומדים וצופים על הטרמינל הישן, ושומעים מגיל המדריך הסבר מפורט על האירועים שקדמו למבצע ועל שלבי המבצע.

בתום ההסבר, בדרך חזרה למיניבוסים, מחכה לנו הפתעה, אחת מני רבות שצוות המנהלה של מאגמה הכינו לאורך המסע. מגש עמוס בפלחי אננס קרים מילא אותנו באנרגיה מתחדשת.

הדרך למלון, לאורך אגם ויקטוריה, נתנה הצצה ראשונה למראות שילוו אותנו בהמשך השבוע. באוגנדה נוהגים בצד שמאל, מזכרת מהשלטון הקולוניאלי הבריטי. הכבישים צפופים ומשובשים, וכל מי שיש לו משהו למכור, עומד בצד הדרך עם דוכן.

הגענו למלון Latitude 0 Degrees בקמפלה בשעת ערב מוקדמת. בחצר ראינו את הג’יפים, שנקבל למחרת היום ועמם נבלה במרחבי אוגנדה. אבל באותה שעה, לאחר כמעט 24 שעות בדרכים, כל שעניין אותנו זו מקלחת חמה, ארוחה טובה והניח את ראשנו על הכר.