מסורת וחגים
מסורת – טוביה החולב
שיעור קולי
שיעור בווידאו
על שלום עליכם שמעתם?
ובכן, שלום עליכם הוא שמו הספרותי של שלום רבינוביץ’, שהיה סופר יהודי, שנולד ברוסיה בשנת 1859, מאה שנים לפני שאני נולדתי. את רוב יצירותיו כתב שלום עליכם באידיש, השפה שבה דיברו היהודים במזרח אירופה.
מרבית ספריו וסיפוריו עסקו בחיי היהודים בעיירות במזרח אירופה, והספר המפורסם ביותר שלו הוא טוביה החולב.
גיבור הסיפור הוא יהודי עני בשם טוביה החולב, המתגורר בעיירה אָנְטֶבְּקֶה. לטוביה יש כמה פרות חולבות, שמהחלב שלהן הוא מכין חמאה וגבינה, שאותן הוא מוכר לבני העיירות, כשסוסו סוחב את העגלה ובה הסחורה.
לטוביה ולאשתו גולדה יש שבע בנות. שלוש הבנות הגדולות מעמידות את טוביה, כל אחת בתורה, בפני התלבטות קשה: האם לחתן אותן באמצעות שידוך שמציעה שדכנית העיירה, כפי שהיה נהוג בימים ההם, או להתיר להן להינשא לאהובי לבן, כרצונן, על אף הבעיות שהיו עם כל אחד מהחתנים.
הבת הבכורה, צָיְיטֶל, רוצה להינשא לאהוב לבה מוטל, חייט עני וצעיר. לעומת זאת, יֶנְטֶה השדכנית משכנעת את גולדה, אשתו של טוביה, לשדך את בתו לקצב אלמן, קשיש ועשיר בשם לֶיְיזֶר ווֹלְף. טוביה נקרע בין שני הצדדים, ולבסוף נכנע לדמעותיה של צייטל, ומתיר לה להינשא למוטל החייט. במהלך החתונה של מוטל וצייטל, נערך פוגרום במשתתפים על-ידי הגויים השיכורים. למרבה המזל אף אחד לא נפגע ורק מתנות החתונה נהרסות.
בתו השנייה של טוביה, הוֹדֶל, מעמידה אותו באותו מצב, כשהיא מתאהבת בסטודנט צעיר בשם פֶרְצִ’יק, המאמין במהפכנות וסוציאליזם. פרצ’יק נאסר על ידי השלטונות ונשלח לסיביר, והבת מתחננת בפני אביה שיתיר לה ללכת אחריו. ושוב, על אף התנגדותו, הוא נעתר לדמעותיה של בתו ומתיר לה ללכת אחרי אהוב ליבה.
הניסיון הקשה מכולם מגיע כשבתו השלישית של טוביה, חָוָוהלֶ’ה, אותה הוא אוהב במיוחד, מבקשת כאחיותיה הגדולות להינשא לגבר שאותו היא אוהבת. הבעיה היא, שאהובה הוא בחור בשם פְיֶידְקֶה, גוי אוקראיני נוצרי. לעומת המקרים הקודמים, הפעם לא מוותר טוביה על אמונתו ועקרונותיו, ואוסר על בתו להינשא לאהוב לבה. חווהל’ה בתגובה בורחת מן הבית, ונישאת בחשאי לפיידקה בכנסייה של העיירה. מעתה מסרב טוביה להזכיר את שמה של בתו וקורע עליה קריעה, כשם שנהוג לעשות על אדם שמת.
חיי משפחתו של טוביה בעיירה אנטבקה נגדעים כשמתקבל צו גירוש, המחייב את כל יהודי העיירה למכור תוך שלושה ימים את רכושם ובתיהם, ולעזוב את העיירה. טוביה ומשפחתו יוצאים לארצות הברית, ינטה השדכנית לירושלים, וחווהל’ה ופיידקה אף הם עוזבים, מתוך התחושה, שאינם יכולים להתגורר במדינה המגרשת חלק מתושביה.
הסיפור מתאר את חיי היהודים בסוף המאה ה-19 ברוסיה, שבה נאלצו יהודים רבים לנטוש את בתיהם וכפריהם בעקבות הפוגרומים והגירוש, ולהגר אל מחוץ לרוסיה. רובם יצאו לאמריקה ולארצות אחרות באירופה. בסיפור בולטות מגמות שהיו נפוצות באותה תקופה בחברה היהודית כגון חילון, התבוללות, מודרניזציה וגם הסוציאליזם.
הסיפורים של שלום עליכם, ובמיוחד טוביה החולב, תורגמו לשפות רבות. על בסיס הספר טוביה החולב הומחזו גם מחזות ומחזות זמר. המחזה טוביה ושבע בנותיו הפך גם לסרט, והמחזמר כנר על הגג, שגם הוא מבוסס על הספר, ממשיך להיות מוצג גם בימים אלו.
המחזמר כנר על הגג, שגם הוא הוסרט לסרט, מתחיל ברחובה הראשי של אנטבקה. טוביה עומד ומספר לקהל, שהכל בעצם הוא מסורת.
ומסורת היא בין היתר הסיבה, שסיפרתי לכם את הסיפור המרתק על טוביה החולב.
ואיך קשורה המסורת לעניינינו? על זה תדעו בשיעור הבא.
רוצים לנחש? שלחו לי הסבר בהודעה פרטית.
ובינתיים אני מצרף קישור לשיר הפתיחה למחזמר כנר על הגג – מסורת!
מסורת – מה היא מסורת?
שיעור קולי
שיעור בווידאו
מהי מסורת?
מָסֹרֶת, מהשורש למסור, היא למעשה העברה של ידע, מנהגים, אמונות, וערכים, שעוברים מדור לדור בתוך המשפחה, בתוך קבוצה חברתית כמו תנועת נוער, בתוך קבוצה דתית או בקבוצה לאומית שהיא למעשה עם.
במובן העמוק יותר, מסורת היא הגשר שמחבר בין העבר להווה, בין הדורות הקודמים של אבות אבותינו לבין הדור שלנו, והיא מעניקה לכל אחד מאיתנו תחושת שייכות וזהות.
הרבה מהפעולות שאנחנו עושים נעשות כי ככה נהגו אבותינו. לדוגמא, מאכלים מסורתיים בחגים, צורת לבוש מסוימת באירועים מיוחדים, אופיים של טכסים ואירועים, ואפילו מנגינות השירים שאנו שרים.
בהיבט הדתי המסורת, כמו “מסורת ישראל”, היא הדרך שבה מפרשים ומיישמים את כתבי הקודש. ביהדות, למשל, ישנה חשיבות אדירה לתורה שבעל פה, שעברה במסורת מדור לדור עד שנכתבה.
המסורת יוצרת שפה משותפת בין אנשים. כשאדם שומר על מסורת מסוימת, הוא למעשה מכריז שהוא חלק משרשרת הדורות הארוכה. המסורת מעניקה יציבות בעולם משתנה – מעין עוגן שמזכיר לנו מאיפה באנו.
חשוב לזכור שמסורת יכולה להיות דינמית, ואינה מתנגדת לשינויים. בדרך כלל המסורת מתפתחת ומשתנה מעט עם הזמן כדי להתאים אותה לדור החדש, אך בוא בזמן היא שומרת על העבר ועל המהות שלה.
כך לדוגמא יפן, שהיא מדינה מאוד מודרנית ומתקדמת, ונחשבת לכלכלה השלישית בעולם, היא גם מדינה מאוד מסורתית, ששומרת בקנאות על מנהגים, טכסים, ואמונות בנות אלפי שנים.
השבוע, כאשר נשב סביב לשולחן הסדר, נקיים למעשה מסורת של אלפי שנים. בכל בית הסדר יהיה דומה, אך גם קצת שונה. כל בית והמאכלים שלו, מנהגי החג, השירים וההווי סביב שולחן הסדר – זוהי מסורת.
כאשר אני הייתי ילד חגגנו בכל שנה את ליל הסדר אצל הסבא והסבתא שלי, חיים ורשקה שלסקי, הוריו של אבא שלי יעקב. בסלון הקטן בביתם של סבי וסבתי היו מתכנסים הורי, דודתי ומשפחתה, בני משפחה מחיפה ולפעמים גם אורחים מאמריקה.
שבוע לפני פסח הסבתא שלי הייתה כבר מתחילה להכין ולבשל. היא הייתה אישה מאוד צנועה. היה לה מטבח קטן, בלי תנור אפיה, מיקסר, מדיח וכל מכשירי החשמל שיש היום בכל מטבח. אבל את טעמם של המאכלים שהיא הייתה מכינה לעולם לא אוכל לשכוח.
הסדר התנהל כולו בעברית ורק את סיומו של השיר – “אחד מי יודע”, הקפדנו לשיר באידיש, זכר לשנים שבהם משפחתנו חיה בגלות פולין, דיברה אידיש, וחגגה את ליל הסדר באידיש.
שפת האידיש היא שילוב בין עברית לגרמנית, והיא התפתחה בקהילות אשכנז שחיו במזרח אירופה. קהילות יהודיות שחיו בספרד, ולאחר גירוש ספרד התפזרו בין הארצות, דיברו בשפה שנקראת לאדינו, שהיא שילוב בין ספרדית ועברית. המשפחה של סבתא צופיה, שהגיעה לטורקיה מספרד לאחר הגירוש, דיברה לאדינו. גם לקהילה היהודית בתימן הייתה שפה משלה, וכך גם בעוד קהילות.
הסבים והסבתות שלי דיברו אידיש שוטפת. כך גם אימא שלי שנולדה בפולין. אבי שנולד בארץ הבין אידיש, אבל לא ידע לדבר בצורה שוטפת. אני לצערי אינני יודע לדבר אידיש למעט מילים ספורות.
ויחד עם זאת בליל הסדר אני מקפיד לשמור על המסורת המשפחתית ולשיר את סיומו של השיר “אחד מי יודע” באידיש.
בפרק הבא אני אלמד אתכם את המילים באידיש של סיומו של השיר “אחד מי יודע”, ואני מקווה שבליל הסדר תצטרפו אלי ותעזרו לי לשמור על המסורת.
אחרי הכל, המהות של ליל הסדר היא מסורת, ומסורת היא לספר ביציאת מצרים.
מסורת – איך שרים אחד מי יודע באידיש?
שיעור קולי
שיעור בווידאו
בליל הסדר, כאשר אנו שרים את השיר “אחד מי יודע”, אני מקפיד לשיר את השורות האחרונות, החל בארבע אימהות, באידיש.
כפי שסיפרתי לכם, זו היא מסורת של משפחתנו, זכר לימים שבהם המשפחה חיה בעיירה במזרח פולין, דיברה בשפת האידיש, וחגגה את ליל הסדר באידיש.
היום אני רוצה ללמד אתכם את המילים באידיש, כדי שאתם תצטרפו אלי ותמשיכו את המסורת המשפחתית.
וכך זה נשמע:
פִיר מוּטֶרְס
דְרָיי פוֹטֶרְס
צְוֵוי טָיְבֶל מוֹיְיזֶס
אֵיין גוֹט,
אוּנְדְזֶר גוֹט,
דֶער וָוס לֶעבְט,
אוּן דֶער וָוס שְׁוֶועבְט,
אוֹיף הִימְל אוּן אוֹיף דְרֶערְד.
פִיר מוּטֶרְס. פִיר, כמו Four באנגלית, זה ארבע. מוּטֶרְס כמו mothers באנגלית, זה אימהות.
דְרָיי פוֹטֶרְס. דְרָיי, כמו Three באנגלית, זה שלוש. פוֹטֶרְס כמו fathers באנגלית, זה אבות.
צְוֵוי טָיְבֶל מוֹיְיזֶס. צְוֵוי זה שתים, וטָיְבֶל מוֹיְיזֶס, זה טבלאות של משה. כך מכונות לוחות הברית באידיש.
ואז מגיע הסיום:
אֵיין גוֹט, – אֵיין, כמו One, זה אחד. וגוֹט, כמו Oh My God, הוא האלוהים.
אוּנְדְזֶר גוֹט הוא אלוהים שלנו,
דֶער וָוס לֶעבְט – זה שחי.
אוּן דֶער וָוס שְׁוֶועבְט – וזה שמרחף.
אוֹיף הִימְל אוּן אוֹיף דְרֶערְד – על השמים ועל הארץ.
אני מציע שלא רק תקשיבו לפודקסט, אלא גם תקראו ותלמדו את המילים באידיש, ואני מקווה שבליל הסדר תצטרפו אלי ותעזרו לי לשמור על המסורת.
מסורת – וכל המרבה הרי זה משובח
שיעור קולי
שיעור בווידאו
וכל המרבה לספר ביציאת מצרים, הרי זה משובח. כך נאמר בהגדה של פסח, מיד לאחר הקטע של “עבדים היינו לפרעה במצרים”, שבא לענות על ארבעת הקושיות.
אבל רגע, אם המטרה של ליל הסדר היא לספר על יציאת מצרים, מדוע אין אנו קוראים את סיפור יציאת מצרים, כפי שהוא מסופר בתורה? הרי אין דבר יותר ברור ומפורט מסיפור יציאת מצרים, כפי שהוא כתוב בתורה.
מדוע צריך לקרוא בהגדה, שמרביתה כלל לא מספר ביציאת מצרים, אלא מציג מדרשים שונים על רבנים ותלמידי חכמים?
מסתבר שבעבר היו קבוצות בעם ישראל שנהגו, לאחר קריאת החלק הראשון של ההגדה, לעבור ולקרוא את הפרקים המתארים את יציאת מצרים בתורה.
רבנים רבים יצאו כנגד המנהג הזה. הם טענו שקריאת התורה בלבד הופכת את ליל הסדר למיצג ארכאולוגי של קריאת טקסטים קדומים.
הרב נטרונאי גאון, מראשי הישיבות בבבל, אמר כי לעולם מילים כתובות, עמוקות ככל שיהיו, אינן יכולות לתאר את החיים והמציאות. כדי שהתורה תחיה, היא זקוקה לתורה שבעל פה, למגע האנושי, להעברת הסיפור מרב לתלמיד, מהורה לילדו, וגם מסבא לנכדים.
זו מטרת המדרשים, שהם הגשר שמחבר בין הפסוקים הנצחיים שבתורה, לבין הלבבות של האנשים החיים היום.
המסורת, הסיפורים הקטנים, השירים, המנגינות, המשחקים, החידות, ההווי של ליל הסדר, הם שהופכים את סיפור יציאת מצרים לדבר חי, שאנו מרגישים אותו קרוב אלינו, ומתרגשים ממנו בכל שנה מחדש.
אני כבר מתרגש.