הכרת האסלאם - תרבות, דת, היסטוריה ומנהגים
שיעור 1 – צום הרמדאן
שיעור זה עוסק בצום הרמדאן שחל בחודש הרמדאן ובו המוסלמים צמים מזמן עלות השחר ועד לשקיעת השמש.
שיעור קולי
שיעור בווידאו
היום מסתיים בעולם המוסלמי צום הרמדאן, ומחר יחגגו המוסלמים את חג עיד אל-פיטר.
הרמדאן הוא החודש התשיעי בלוח השנה המוסלמי, שבו על-פי המסורת המוסלמית הורד מהשמים הקוראן, שהוא הספר הקדוש של המוסלמים.
לוח השנה המוסלמי, בדומה ללוח השנה העברי, הוא לוח ירחי. כלומר, חודש מתחיל עם מופע הירח, ומסתיים כאשר מחזור הירח מסתיים. אלא שבעוד שבלוח השנה העברי, אחת למספר שנים יש שנה מעוברת בת 13 חודשים, בכדי להתאים בין חודשי השנה לעונות השנה, בלוח השנה המוסלמי אין שנה מעוברת, ולכן אין התאמה בין החודשים לבין עונות השנה.
התוצאה היא שהרמדאן חל בכל שנה קצת לפני המועד שבו הוא חל שנה קודם לכן, וכך לאורך השנים הרמדאן מטייל לאורך כל עונות השנה.
בחודש הרמדאן המוסלמים צמים מזמן עלות השחר ועד לשקיעת השמש. כאשר הרמדאן חל בחורף, והימים קצרים, זמן הצום קצר, ואילו בקיץ, כאשר הימים ארוכים, משך הצום ארוך ומתיש.
צום הרמדאן נחשב לאחד מחמשת יסודות האסלאם שכל מוסלמי חייב לקיים. ארבעת היסודות האחרים הם השהאדה, שזו העדות שמוחמד הוא נביא האל, התפילה, שכל מוסלמי מתפלל 5 פעמים ביום, מתן צדקה, והחג’, שזו מצוות העלייה לרגל למכה לפחות פעם אחת בחיים. בהמשך אספר לכם בהרחבה על יסודות האסלאם.
בתקופת הרמדאן, לפני עלות השחר, המוסלמים אוכלים ארוחה קלה שנקראת סוחור.
לאחר שקיעת החמה מקיימים את האיפטאר, שזו סעודת שבירת הצום. זו ארוחה חגיגית שבה מתכנסים כל בני המשפחה וגם מזמינים אורחים. את סעודת האיפטאר נהוג להתחיל באכילת תמר ולגימת מים, כפי שעשה הנביא מוחמד. לאחר מכן מגישים מבחר מאכלים, שחלקם מאכלים שאוכלים רק בתקופת הרמדאן.
במהלך חודש הרמדאן המוסלמים מרבים בתפילה ובמתן צדקה. צום הרמדאן אמור להביא את המאמין לטהרה וזאת באמצעות חולשה פיזית. מצד שני הצום נתפס אצל המוסלמים ככלי שמעניק לאדם המאמין כוח רוחני ופיזי עצום. כיוון שכך, הרי שזהו הזמן המושלם לצאת לקרב.
ואכן לאורך ההיסטוריה מלחמות רבות, שהמוסלמים ניהלו, התרחשו דווקא בחודש הרמדאן. החל מקרב בדר המפורסם, דרך כיבוש מכה, וקרב אל-בואיב בעיראק מול האימפריה הסאסאנית.
גם מלחמת יום הכיפורים, שבה מצרים וסוריה תקפו בהפתעה את ישראל, החלה בחודש הרמדאן, שבאותה שנה חפף ליום הכיפורים שלנו. גם הטרור הפלסטיני גואה בתקופת חודש הרמדאן, ולא מעט פיגועים התרחשו במהלך חודש זה.
כאשר חודש הרמדאן מסתיים, ומתחיל החודש הבא, חודש שוואל, המוסלמים חוגגים את עיד אל-פיטר, שהוא חג שבירת הצום. זהו חג של שמחה, הודיה ומשפחתיות שנמשך שלושה ימים.
בבוקר הראשון של החג, מתכנסים המוסלמים במסגדים לתפילה חגיגית. לפני התפילה, כל מוסלמי, שמצבו הכלכלי מאפשר זאת, חייב לתת צדקה מיוחדת לעניים, כדי להבטיח שגם הם יוכלו לחגוג ולשמוח.
בעיד אל-פיטר נהוג ללבוש בגדים חדשים, או את הבגדים הכי יפים שיש, להתבשם, לאכול מאכלים מתוקים, לבקר קרובי משפחה, חברים ושכנים, ולבקש סליחה ממי שהיה עמו ריב במהלך השנה.
כאשר נפגשים נהוג לברך בברכת עיד מובארק שפרושה חג מבורך, או בברכת כל עאם ואנתום בח’יר שפרושה, שכל שנה תהיו בטוב.
והיות והיום ראש חודש ניסן אסיים ואברך בחודש טוב ושבת שלום.
שיעור 2 – הרקע להתהוות דת האסלאם
דת האסלאם נוסדה על-ידי הנביא מוחמד. בשיעור זה נערוך הכרות עם האזור, התקופה והסביבה שבה הנביא מוחמד חי.
שיעור קולי
שיעור בווידאו
היום אני רוצה להתחיל לספר לכם על התהוות דת האסלאם, שנוסדה על-ידי הנביא מוחמד. אבל רגע לפני שנערוך הכרות עם הנביא מוחמד, כדאי להכיר את האזור, התקופה והסביבה שבה הוא חי.
התקופה שבה הנביא מוחמד פעל הייתה סוף המאה הששית, ותחילת המאה השביעית לספירה, כלומר יותר מ-500 שנים לאחר חורבן בית המקדש השני.
מוחמד נולד בשנת 570 לספירה בעיר מכה, שנמצאת בחצי האי ערב. רוב שטחו של חצי האי ערב הוא מדבר. במערב הוא גובל בים האדום, הלו הוא ים סוף, בדרום הוא גובל עם האוקיאנוס ההודי, ובמזרח הוא גובל עם המפרץ הפרסי. החיבור בין הים האדום לאוקיאנוס ההודי נקרא מיצרי באב-אל-מנדב, והחיבור בין המפרץ הפרסי לאוקיאנוס ההודי נקרא מיצרי הורמוז, שנמצאים כעת בכותרות החדשות.
בפינה הדרום מערבית, ליד מיצרי באב-אל-מנדב, שוכנת תימן, ובעבר הייתה שם ממלכת שבא. האזור הזה, שקרוב לקו המשווה, עשיר במים ויש בו חקלאות מפותחת. בתקופה הקדומה התקיים מסחר ענף בין תימן לבין מרכזים כלכליים אחרים שהיו במצרים, בארץ ישראל, במסופוטמיה (אזור עירק של ימינו), באנטוליה (אזור טורקיה של ימינו) וביוון.
אם היום המסחר נעשה באמצעות מטוסים, ספינות, רכבות ומשאיות, בימי קדם הדבר נעשה באמצעות שיירות, בעיקר של גמלים. הגמל, ספינת המדבר, יכול ללכת מרחקים ארוכים בתנאי מזג אוויר קשים, ולשאת על גבו מטען כבד.
בספר מלכים א’ מסופר על ביקור מלכת שבא אצל המלך שלמה:
וּמַֽלְכַּת־שְׁבָ֗א שֹׁמַ֛עַת אֶת־שֵׁ֥מַע שְׁלֹמֹ֖ה לְשֵׁ֣ם יְהֹוָ֑ה וַתָּבֹ֥א לְנַסֹּת֖וֹ בְּחִידֽוֹת׃ וַתָּבֹ֣א יְרוּשָׁלַ֗͏ְמָה בְּחַ֘יִל֮ כָּבֵ֣ד מְאֹד֒ גְּ֠מַלִּ֠ים נֹשְׂאִ֨ים בְּשָׂמִ֧ים וְזָהָ֛ב רַב־מְאֹ֖ד וְאֶ֣בֶן יְקָרָ֑ה וַתָּבֹא֙ אֶל־שְׁלֹמֹ֔ה וַתְּדַבֵּ֣ר אֵלָ֔יו אֵ֛ת כׇּל־אֲשֶׁ֥ר הָיָ֖ה עִם־לְבָבָֽהּ׃
בדרכה על שיירת הגמלים מתימן, שבקצה הדרום מערבי של חצי האי ערב, אל ירושלים, עברה מלכת שבא בדרך המסחר שלאורך הים האדום, לרגלי רכס הרים גבוה שנמשך במקביל לחוף. לאורך הדרך היו ערי מסחר, שבהן השיירות עצרו למנוחה, להצטייד במים ובמזון, וגם להחליף סחורות.
אחת הערים המרכזיות הייתה העיר מכה. ערים אחרות היו העיר מדינה, שבעבר קראו לה ית’רב, צנעא, חייבר ואחרות.
רוב תושבי חצי האי ערב היו ערבים שחיו בשבטים. לא היה שלטון מרכזי, וכל שבט סיפק לחבריו אוכל והגנה, בתמורה לנאמנות עיוורת לשבט, וציות מוחלט לחוקי השבט. במדבר, שבו תנאי החיים קשים מאוד, אדם בודד ואפילו משפחה אינם יכולים לשרוד, ומכאן החשיבות הגדולה של שייכות לשבט וציות לכלליו.
השבטים הערבים היו עובדי אלילים. במרכז העיר מכה עמדה הכעבה, אבן מלבנית שחורה ועצומה, ולידה מבנה קדוש ובו מאות פסלי אלים של השבטים השונים. בכמה מהערים הגדולות, כמו מדינה וחייבר חיו כמה שבטים יהודים ונוצרים, שהגיעו לאזור כנראה לאחר חורבן בית המקדש והכיבוש הרומאי.
השבטים שחיו מחוץ לערים היו שבטים נוודים שהתפרנסו מגידול עזים, אך בעיקר מגביית דמי חסות משיירות מסחר, שעברו באזורם. חלק מהשבטים גם גידלו עצי תמר סביב למקורות מים. מקומות שנקראים נווה מדבר.
חלק מהשבטים גרו בערי המסחר וסיפקו שירותים לשיירות המסחר, כולל שרותי הגנה. בעיר מכה, שהייתה עיר מסחר חשובה, שלט שבט קורייש, השבט של מוחמד. השבט הזה היה עשיר וחזק בזכות השליטה על נתיבי המסחר והעלייה לרגל לכעבה.
אך גם בתוך השבט היו פערים כלכליים בין האליטה המסחרית לבין השכבות החלשות, היתומים והאלמנות. נושא זה הטריד את מאוד מוחמד, שהוטרד גם ממנהגי נקמת הדם, מעמד הנשים, ועבודת האלילים.
כאמור, מוחמד נולד בשנת 570 במכה, למשפחת האשם משבט קורייש, שהייתה משפחה מכובדת אך דלת אמצעים. אביו נפטר לפני לידתו, ואמו נפטרה כשהיה בן 6. הוא גדל אצל סבו ואחר כך אצל דודו, אבו טאלב, שהיה סוחר גדול, ולימד את מוחמד את תורת המסחר.
כאשר בגר, עסק מוחמד במסחר, ורכש מוניטין של אדם ישר והגון בצורה יוצאת דופן. בגיל 25 מוחמד התחתן עם אלמנה עשירה בשם ח’דיג’ה. נישואים אלו העניקו לו יציבות כלכלית ואפשרו לו להתפתח בתחום המסחר, לבקר בערים אחרות, ולפגוש שבטים אחרים, ביניהם שבטים של יהודים ונוצרים.
בפרק הבא אספר לכם על ההתגלות ותחילת הנבואה של מוחמד.
שם הסיפור
תוכן
שיעור 3 – ההתגלות ותחילת הנבואה
בשיעור זה נכיר את המסורת המוסלמית על המפגש בין מוחמד למלאך גבריאל – ג’בריל, ואת הארועים שקדמו ובאו בעקבות ההתגלות.
שיעור קולי
שיעור בווידאו
הפגישות של מוחמד עם השבטים היהודיים, בעיקר בערים ית’רב וחייבר, פתחו בפניו את האמונה המונותאיסטית – אמונה באל אחד, שהייתה שונה לחלוטין מהאמונה הפגאנית – האמונה באלילים, שהייתה מקובלת בין שבטי ערב.
מוחמד למד להכיר את החגים היהודיים, המנהגים היהודיים, והערכים של התרבות היהודית. כאדם ישר ורגיש לפערים חברתיים ומצוקתם של חלשים, מוחמד מצא ביהדות ערכים של חסד, עזרה לזולת, צדקה ותמיכה בחלשים.
מידי פעם מוחמד נהג להתבודד במערת בשם חיראא, שליד מכה, שם הוא עסק במדיטציה. בשנת 610 לספירה, כאשר מוחמד היה בן 40, הוא סיפר לקרוביו וחבריו, שבעת היותו במערה התגלה לו המלאך גבריאל, שבערבית מכונה ג’בריל. על-פי מוחמד, ג’בריל ציווה עליו להביא אל שבטי ערב הפגאניים את בשורת האמונה המונותאיסטית, שאללה הוא האל היחיד.
קרוביו וחבריו של מוחמד, שכנראה היה מאוד כריזמטי ומרשים, מאוד התרשמו מסיפוריו ועודדו אותו להמשיך, אך בני שבטו, שבט קורייש, ראו בו איום כלכלי ופוליטי. הם חששו שהפסקת עבודת האלילים תפגע בהכנסות שלהם מהעלייה לרגל לכעבה, והם החלו לרדוף ולהחרים את מוחמד, את חבריו ואת בני משפחתו, שתמכו בו והאמינו לבשורה שהוא הביא.
על פי המסורת המוסלמית הלילה הראשון, שבו פגש מוחמד את ג’בריל, נקרא לילת אל קאדר. באותו מפגש ראשון, מספרת המסורת, אמר ג’בריל למוחמד – איקרא – כלומר, קרא בפני השבטים את הדברים שאומר לך.
מכאן גם שמו של הקוראן, שפירושו בערבית הקריאה או הדקלום. זה הוא הספר הקדוש ביותר באסלאם. המוסלמים מאמינים, שהספר הוא דברו הישיר של אללה, כפי שהוכתב לנביא מוחמד מילה במילה על ידי המלאך גבריאל, לאורך תקופה של 23 שנים.
על הקוראן אדבר בהרחבה בהמשך, וכעת אספר רק שהתוכן שלו עוסק באמונה באל אחד ושלילת עבודת האלילים, באזהרות מפני הגהנום ותיאורי גן העדן, בקריאה לצדק, עזרה לעניים ויושרה, בדיני משפחה, ירושה, מסחר ועונשין, בהנחיות לתפילה, לצום ולחאג’ – היא מצוות העלייה לרגל למכה, וגם כיצד להתייחס ליהודים ולנוצרים, אותם מכנה מוחמד עמי הספר, וכיצד לנהל מלחמות מול האויבים.
אחרי שנתיים של רדיפות והצקות על-ידי בני שבט הקורייש, היגרו בשנת 622 לספירה מוחמד ותומכיו ממכה לעיר ית’רב, שמאוחר יותר שונה שמה לאל-מדינה – עיר הנביא. ההגירה ממכה למדינה, שבערבית מכונה היג’רה, היא על פי המסורת המוסלמית תחילת ספירת השנים בלוח השנה המוסלמי.
מוחמד ותומכיו בחרו להגר לעיר מדינה בעיקר בגלל שלושה שבטים יהודיים שחיו בעיר, ומוחמד היה מקורב אליהם. השבטים היהודיים שחיו בעיר מדינה היו:
בנו קינוקאע – שבט של צורפים וסוחרים שחי בתוך העיר עצמה, ונחשבו ללוחמים עזים.
בנו נדיר – שבט חקלאי עשיר, שבבעלותו היו מטעי תמרים נרחבים, וטירות מבוצרות בפאתי העיר.
בנו קורייזה – שבט חקלאי נוסף שישב בדרום-מזרח העיר.
היהודים, שחיו לצד השבטים הערביים הפגאניים, דיברו ערבית, אימצו שמות ערביים, וחיו במבנה שבטי הדומה לשכניהם. אולם, הם שמרו על דתם, שמרו על השבת ועל זיקה למסורת המקראית.
היהודים עודדו את מוחמד להטיף לאמונה באל אחד. וכך, מוחמד החל להסתובב בין השבטים הפגאניים, להטיף להם על האסלאם, ולשכנע אותם להתאסלם ובעיקר להאמין באל אחד.
ככל שרבו המאמינים והתומכים, כך גברו כוחו וביטחונו של מוחמד, והוא הפך ממטיף דתי למנהיג פוליטי וצבאי, שכופה את אמונתו בכוח הזרוע על אלו שמסרבים לקבל את האסלאם.
בפרקים הבאים אספר לכם על הקרבות, שהוא ניהל מול בני שבטו, על יחסיו עם היהודים, שהתדרדרו והפכו לעוינים, וגם על חייו הפרטיים ועל מותו.
שיעור 4 – התחזקות כוחו של מוחמד
השיעור בהכנה ויעלה בקרוב
שם הסיפור
תוכן