היום אני רוצה להתחיל לספר לכם על התהוות דת האסלאם, שנוסדה על-ידי הנביא מוחמד. אבל רגע לפני שנערוך הכרות עם הנביא מוחמד, כדאי להכיר את האזור, התקופה והסביבה שבה הוא חי.

התקופה שבה הנביא מוחמד פעל הייתה סוף המאה הששית, ותחילת המאה השביעית לספירה, כלומר יותר מ-500 שנים לאחר חורבן בית המקדש השני.

מוחמד נולד בשנת 570 לספירה בעיר מכה, שנמצאת בחצי האי ערב. רוב שטחו של חצי האי ערב הוא מדבר. במערב הוא גובל בים האדום, הלו הוא ים סוף, בדרום הוא גובל עם האוקיאנוס ההודי, ובמזרח הוא גובל עם המפרץ הפרסי. החיבור בין הים האדום לאוקיאנוס ההודי נקרא מיצרי באב-אל-מנדב, והחיבור בין המפרץ הפרסי לאוקיאנוס ההודי נקרא מיצרי הורמוז, שנמצאים כעת בכותרות החדשות.

בפינה הדרום מערבית, ליד מיצרי באב-אל-מנדב, שוכנת תימן, ובעבר הייתה שם ממלכת שבא. האזור הזה, שקרוב לקו המשווה, עשיר במים ויש בו חקלאות מפותחת. בתקופה הקדומה התקיים מסחר ענף בין תימן לבין מרכזים כלכליים אחרים שהיו במצרים, בארץ ישראל, במסופוטמיה (אזור עירק של ימינו), באנטוליה (אזור טורקיה של ימינו) וביוון.

אם היום המסחר נעשה באמצעות מטוסים, ספינות, רכבות ומשאיות, בימי קדם הדבר נעשה באמצעות שיירות, בעיקר של גמלים. הגמל, ספינת המדבר, יכול ללכת מרחקים ארוכים בתנאי מזג אוויר קשים, ולשאת על גבו מטען כבד.

בספר מלכים א’ מסופר על ביקור מלכת שבא אצל המלך שלמה:

וּמַֽלְכַּת־שְׁבָ֗א שֹׁמַ֛עַת אֶת־שֵׁ֥מַע שְׁלֹמֹ֖ה לְשֵׁ֣ם יְהֹוָ֑ה וַתָּבֹ֥א לְנַסֹּת֖וֹ בְּחִידֽוֹת׃ וַתָּבֹ֣א יְרוּשָׁלַ֗͏ְמָה בְּחַ֘יִל֮ כָּבֵ֣ד מְאֹד֒ גְּ֠מַלִּ֠ים נֹשְׂאִ֨ים בְּשָׂמִ֧ים וְזָהָ֛ב רַב־מְאֹ֖ד וְאֶ֣בֶן יְקָרָ֑ה וַתָּבֹא֙ אֶל־שְׁלֹמֹ֔ה וַתְּדַבֵּ֣ר אֵלָ֔יו אֵ֛ת כׇּל־אֲשֶׁ֥ר הָיָ֖ה עִם־לְבָבָֽהּ׃

בדרכה על שיירת הגמלים מתימן, שבקצה הדרום מערבי של חצי האי ערב, אל ירושלים, עברה מלכת שבא בדרך המסחר שלאורך הים האדום, לרגלי רכס הרים גבוה שנמשך במקביל לחוף. לאורך הדרך היו ערי מסחר, שבהן השיירות עצרו למנוחה, להצטייד במים ובמזון, וגם להחליף סחורות.

אחת הערים המרכזיות הייתה העיר מכה. ערים אחרות היו העיר מדינה, שבעבר קראו לה ית’רב, צנעא, חייבר ואחרות.

רוב תושבי חצי האי ערב היו ערבים שחיו בשבטים. לא היה שלטון מרכזי, וכל שבט סיפק לחבריו אוכל והגנה, בתמורה לנאמנות עיוורת לשבט, וציות מוחלט לחוקי השבט. במדבר, שבו תנאי החיים קשים מאוד, אדם בודד ואפילו משפחה אינם יכולים לשרוד, ומכאן החשיבות הגדולה של שייכות לשבט וציות לכלליו.

השבטים הערבים היו עובדי אלילים. במרכז העיר מכה עמדה הכעבה, אבן מלבנית שחורה ועצומה, ולידה מבנה קדוש ובו מאות פסלי אלים של השבטים השונים. בכמה מהערים הגדולות, כמו מדינה וחייבר חיו כמה שבטים יהודים ונוצרים, שהגיעו לאזור כנראה לאחר חורבן בית המקדש והכיבוש הרומאי.

השבטים שחיו מחוץ לערים היו שבטים נוודים שהתפרנסו מגידול עזים, אך בעיקר מגביית דמי חסות משיירות מסחר, שעברו באזורם. חלק מהשבטים גם גידלו עצי תמר סביב למקורות מים. מקומות שנקראים נווה מדבר.

חלק מהשבטים גרו בערי המסחר וסיפקו שירותים לשיירות המסחר, כולל שרותי הגנה. בעיר מכה, שהייתה עיר מסחר חשובה, שלט שבט קורייש, השבט של מוחמד. השבט הזה היה עשיר וחזק בזכות השליטה על נתיבי המסחר והעלייה לרגל לכעבה.

אך גם בתוך השבט היו פערים כלכליים בין האליטה המסחרית לבין השכבות החלשות, היתומים והאלמנות. נושא זה הטריד את מאוד מוחמד, שהוטרד גם ממנהגי נקמת הדם, מעמד הנשים, ועבודת האלילים.

כאמור, מוחמד נולד בשנת 570 במכה, למשפחת האשם משבט קורייש, שהייתה משפחה מכובדת אך דלת אמצעים. אביו נפטר לפני לידתו, ואמו נפטרה כשהיה בן 6. הוא גדל אצל סבו ואחר כך אצל דודו, אבו טאלב, שהיה סוחר גדול, ולימד את מוחמד את תורת המסחר.

כאשר בגר, עסק מוחמד במסחר, ורכש מוניטין של אדם ישר והגון בצורה יוצאת דופן. בגיל 25 מוחמד התחתן עם אלמנה עשירה בשם ח’דיג’ה. נישואים אלו העניקו לו יציבות כלכלית ואפשרו לו להתפתח בתחום המסחר, לבקר בערים אחרות, ולפגוש שבטים אחרים, ביניהם שבטים של יהודים ונוצרים.

בפרק הבא אספר לכם על ההתגלות ותחילת הנבואה של מוחמד.