מסע לנמיביה - היום הרביעי
התעוררנו אל בוקר בהיר ושמשי בלי ערפל, מה שאפשר לנו להנות מיופייה המיוחד של סווקופמונד, ומסגנון בתיה שלא שינה את אופיו מאז בניית העיר בתחילת המאה העשרים.
לאחר ארוחת הבוקר נפרדנו ממפרץ וולביס ומהעיירה סווקופמונד, והתחלנו בנסיעה על דרך C34 לכיוון צפון לאורך החוף האטלנטי. עד מהרה התחלף כביש האספלט בדרך עפר, וענן האבק החל ללוות את שיירת המסע.
שוב נפרשו בפנינו המרחבים העצומים, היבשים והשוממים של נמיביה. מישורים אין סופיים מאופק אל אופק עם צמחייה דלילה ונמוכה, שהותאמה לתנאי המחייה הקשים באזור. למרות שהאזור קרוב לים כמות המשקעים השנתית בו נמוכה מאוד ועומדת על פחות מ-20 מ”מ גשם בשנה. את עיקר המים מקבלים הצמחים מהערפל הסמיך ששורר באזור.
אחרי כ-70 ק”מ עצרנו בעיירה Hentiesbaai לתדלוק ולהפסקת קפה. זו גם הזדמנות טובה לנקות את החלונות ואת צדי הרכב מהבוץ והמליחות, שדבקו בהם יום קודם לכן בנסיעה לאורך החוף. כמה מעובדי התחנה מצטרפים בחריצות לסייע לנו.
בתום התדלוק חזרנו לדרך הראשית, ולאחר מספר קילומטרים חצינו את ערוץ נהר האומרורו – Omaruru החרב, ומיד לאחריו פנינו מזרחה על דרך C35. משמאל לדרך משתרעת מלחה עצומה, שהיא שמורת טבע ופארק לאומי שנקרא National West Coast Tourist Recreational Area. כמות הצמחייה באזור הזה דלילה עוד יותר, ורק צמחיים שסיגלו יכולת התמודדות עם אדמה מלוחה ומחסור במים, יכולים לשרוד בתנאים הקשים ששוררים במלחה.
כעבור 26 ק”מ ירדנו מהדרך הראשית אל שביל צדדי לעבר ערוץ נהר האומרורו היבש. ככל שהתקרבנו אל ערוץ הנהר הצמחייה הצטופפה וגובה השיחים והעצים עלה. הערוץ עצמו רחב ודפנותיו מצוקיות ותלולות, מה שמלמד על זרימת מים חזרה שהייתה בו בעבר.
בדומה לנחלים בנגב, גם הנחלים והנהרות במדבר הנמיבי יבשים, ומים זורמים בהם בעוצמה אדירה רק בעת שיטפונות. השנים האחרונות, כנראה בגלל משבר האקלים העולמי, היו שחונות וצחיחות, ובאזורים שונים במדבר הנמיבי לא ירד גשם מזה חמש שנים. ויחד עם זאת בערוץ יש כנראה מי תהום גבוהים, שמאפשרים צמיחת עצים גבוהים וצמחייה הרבה יותר עשירה מאשר במרחבים שסביב לערוץ.
בהמשך הערוץ הגענו לסכר Omdel Dam, שנבנה בכדי לאגום את מי השיטפונות. המאגר, שאמור לאגור את המים, יבש וקרקעיתו סדורה וחרבה. אחרי הפסקה קצרה על הסכר ירדנו לערוץ והמשכנו מזרחה.
ערוץ נהר האומרורו
סכר Omdel Dam והמאגר היבש
בכדי שכל אחד מהרכבים יזכה להנות מהמראות, שהרכבים הראשונים בשיירה רואים, הנהיג מנחם נוהג תחלופה בין הרכבים, כך שהרכב הראשון בשיירה, זה שנוסע אחרי הרכב המוביל ובו המדריך, עובר ביום המחרת לסוף השיירה.
אנחנו נסענו ברכב מספר 3, וביום הרביעי למסע מיקומנו היה בראש השיירה אחרי הרכב המוביל. וכך, כמה קילומטרים אחרי הסכר, באמצע הערוץ, בין שברי עצים וסלעים, הרכב המוביל עלה על סלע בולט וחד, ושריקת האוויר המתרוקן פילחה את האוויר.
נקר בצמיג במקום שכזה אינו דבר סימפטי, אבל צוות המיומן של הארי ודכה טיפל בבעיה במהירות והחליף את הגלגל. אנו ניצלנו את ההזדמנות להסתובב בשטח, לצלם ולגלות גם צמחים עשבוניים ואפילו צמחים פורחים בערוץ. מסתבר שמה שרואים מחלון הרכב, שונה לחלוטין ממה שמגלים בהתבוננות קרובה.
הצוות הטכני מסיים את החלפת הצמיג ואנו ממשיכים בנסיעה בערוץ. תוואי בערוץ חולי, ודפנות הערוץ מצוקיות ומורכבות מסלעי גרניט ומאבן חול אדומה. אבן החול שייכת לקבוצת הסלעים האפיקלאסטיים, כלומר סלעים שנוצרו לאחר שעברו את כל ארבעת שלבי יצירת סלע משקע: בלייה, הסעה, השקעה והתמצקות. מקורה של אבן החול האדומה בבליית אבני היסוד שבאזור, בעיקר אבני הגרניט האדומות.
הפסקת קפה בערוץ נהר האומרורו
לפני יציאה מהערוץ עצרנו להפסקת קפה ועוגיות מתחת לעצי שיטה גבוהים. בעולם יש 1,393 מיני עצי ושיחי שיטה, כאשר לרובם קוצים. שמה המדעי של השיטה הוא אקציה – Acacia, והוא כנראה נגזר מהמילה היוונית akis, שמשמעותה – קוץ. השיטה מאוד נפוצה בנמיביה, ומצויים בה למעלה מ-60 מיני שיטה.
על עצי השיטה אנו רואים גושי עלים ירוקים. מנחם מסביר לנו שמדובר בצמח טפיל שנקרא הרנוג השיטים – Loranthus Acaciae. ההרנוג מפיץ את זרעיו, שנמצאים בקצה הפרחים, בעזרת ציפורים, בעיקר צופיות, שנמשכות לצוף המצוי בפרחי ההרנוג. הזרעים נדבקים לצופיות מתחת למקור. הצופיות מנסות להסיר את הזרע, שדבק במקורן, על ידי גירוד המקור בענפי העץ. הזרעים נדבקים לעץ, שולחים צינור ארוך שהוא מעין שורש, שחודר דרך קליפת העץ ויונק מהעץ מים ומזון. בסופו של דבר ההרנוג הורג את עץ השיטה ומת יחד עמו.
עצי השיטה והרנוג השיטים
יותר משנה לאחר המסע לנמיביה פגשתי שוב את הרנוג השיטים, הפעם בפרשנות למשפט סתום בפרשת נִצָּבִים, אותה אנו קוראים לקראת סוף השנה העברית. בפרשה זו נואם משה את נאומו האחרון ובין היתר אומר את המשפט הבא:
וְהָיָה בְּשָׁמְעוֹ אֶת דִּבְרֵי הָאָלָה הַזֹּאת וְהִתְבָּרֵךְ בִּלְבָבוֹ לֵאמֹר שָׁלוֹם יִהְיֶה לִּי כִּי בִּשְׁרִרוּת לִבִּי אֵלֵךְ לְמַעַן סְפוֹת הָרָוָה אֶת הַצְּמֵאָה.
דברים פרק כט פסוק יח.
סופו של המשפט אינו ברור ופרשנים רבים ניסו לפרש ולהסביר מה משמעות לְמַעַן סְפוֹת הָרָוָה אֶת הַצְּמֵאָה.
אחד ההסברים היותר מעניינים ומשכנעים נתן נתנאל אלינסון, מי שיזם ומוביל את פרויקט תנ”ך ישראלי, כפי שהוא מוצג בסרטון הקצר המצורף.
סיימנו את הנסיעה המרתקת בערוץ הנהר וחזרנו אל דרך C35 בדרכנו אל העיירה – Uis לארוחת צהרים. בצדה השמאלי של הדרך צפה בנו מרחוק ההר הבוער – Brandberg Mountain, שהוא ההר הגבוה בנמיביה, המתנשא לגובה של 2,606 מטרים. על ההר יש אתר עם 43,000 ציורים וחריטות אבן עתיקים, שגילם מוערך בין 2,000 ל-4,000 שנים, ומגוון מסלולים שמגיעים אל פסגת ההר. במסע הזה לא ביקרנו על ההר, אבל חריטות וציורי אבן ראינו ביום המחר.
את ארוחת הצהרים אכלנו במלונית בשם Brandberg Rest Camp בעיירה Uis. חלק מחברי הקבוצה רטנו והתלוננו על איכות הארוחה. אני נהניתי מדג הבקלה שהוגש יחד עם סלט, ובעיקר מכוס הבירה הצוננת.
בתום הארוחה המשכנו בדרכנו צפונה על דרך C35. עם העלייה בגובה הנוף החל להשתנותם ומדי פעם הזדקרו להם צוקי גרניט עצומים, שבלטו על-פני המישור. לאורך הדרך ראינו מידי פעם דוכנים, שבהם הוצאו למכירה, בעיקר לתיירים, אבנים ומינרלים. ברוב הדוכנים לא היה זכר למוכרים, ואנו התלוצצנו שמדובר בערש מכונות הממכר האוטומטיות. בחלק קטן מהדוכנים היו מקומיים, בעיקר ילדים, שנפנפו לעברנו וניסו לגרום לנו לעצור.
לאחר כ-75 ק”מ פנינו מערבה לדרך צדדית D2612, שבתחילה נעה לאורכו של ערוץ נחל ובהמשך פונה לכיוון צפון מערב. השמש החלה לשקוע במערב וסלעי הגרנית ואבן החול נצבעו בגווני כתום ואדום מרהיבים.
קצת אחרי השקיעה הגענו אל הלודג’ Twyfelfontein Country Lodge, שנמצא בין צוקי אבן חול אדומה וסלעי גרניט, שבו בילינו את הלילה.
