מסע לנמיביה - היום השלישי
אחרי ארוחת הבוקר יצאנו בערפל סמיך לאורך חוף הים לכיוון דרום. הכביש המוביל דרומה עד לעיר הנמל וולויסבאיי – Walvis Bay סלול באספלט. לאורך החוף פזורים בתי מלון, בתי הארחה ושכונות ווילות. האזור נמצא בתנופת בנייה ופיתוח, ובין שלל הפרויקטים ראינו גם שכונת ווילות, שבונה איש העסקים הישראלי קובי אלכסנדר, מייסד חברת קומברס, שבמשך תקופה ארוכה מצא מקלט בנמיביה מפני שלטונות המס האמריקאים, שתבעו אותו לדין.
בוולויסבאיי הסינים בונים נמל מים עמוקים חדש, שיוסיף לתנופת הבנייה. אנו יוצאים מהעיר לעבר בריכות המלח, שבהן מייבשים את מי הים, ומפיקים מלח לבישול ומאכל. סביב לבריכות ובתוך הבריכות מתגודדים אלפי עופות, בעיקר פלמינגו, שצובעים את פני המים בכתמים וורודים.
מנחם המדריך מספר ברשת הקשר, שהצבע הוורוד של הפלמינגו אינו תוצר של מזונו, כפי שמקובל לחשוב. אלא שבדיקה במקורות מידע מוסמכים העלתה טענה סותרת. על-פי המומחים, הפלמינגו מתמחה בסינון סרטנים ואצות החיים במים מלוחים או מליחים – כמו לדוגמא סרטני ארטמיה – Artemia. צבעם הוורדרד של יצורי המים המליחים מספק לפלמינגו את הפיגמנט הצובע את נוצותיו בוורוד, במיוחד לקראת עונת החיזור.
צורת התזונה של הפלמינגו מיוחדת במינה. בזמן שהוא אוכל, משפיל הפלמינגו את ראשו כלפי מטה, ואז המקור המכופף, ששקוע במים, פונה לעבר גוף הפלמינגו. שני חלקי המקור משוננים בבליטות זעירות ויוצרים מעין מסננת. הלשון השרירית, המצוידת בזיזים זעירים ותאי חישה רבים, פועלת כבוכנה לשאיבת מים וסילוקם, תוך סינון והשארת המזון בפיו של הפלמינגו.
כדי להעלות סרטנים מהקרקעית, הפלמינגו מניע את רגליו ובבוץ. הוא נע לאטו לאחור, ומניע את מקורו מצד לצד תוך לכידת סרטנים שמרחפים במים.
איזו גרסה נכונה בנוגע לצבעו של הפלמינגו?
לאחר פרסום סיכום המסע, פנה אלי מנחם עבדי וטען את הדברים הבאים:
רוצה לסבר לך את האוזן מאיפה הצבע הוורוד של הפלמינגו.
בניגוד להרבה אנשים יש לי בחצר להקת פלמינגו הרבה שנים, ובניגוד למה שכתוב בגוגל הם ורודים כל השנה, ובעונת הרביה הם גנטית מקבלים צבע ורוד עז. ותאמין לי שהם לא מקבלים רבע אצה או סרטן בתזונה, ובכל זאת הם הופכים להיות ורוד עז.
לאחר שעברנו את בריכות המלח עצרנו להפסקה, והוצאנו אוויר מהצמיגים, בכדי לייצר שטח מגע גדול יותר בין הצמיג לחול, מה שמסייע לרכב לנוע ומונע שקיעה של כלי הרכב בחול הטובעני.
לאורך חופי הים של האוקיאנוסים קיימת תופעת גאות ושפל. בשעות הבוקר שורר שפל לאורך חופי נמיביה, ואנו מנצלים את ירידת פני המים ודוהרים דרומה לאורך קו החוף, קרוב מאוד לשפת המים, בניסיון לאתר בעלי חיים מעניינים.
פה ושם ראינו להקות של קורמורנים, שחפים וגם פרטים בודדים של דובי ים, שכנראה נסחפו מהלהקות שלהם, ועמדו לסיים את חייהם בבדידות.
להקת קורמורנים על החוף
תמונות לאורך החוף
נהיגה על דיונות החול
קרוב למפרץ סנדוויץ’ פנינו מזרחה ונכנסנו לתוך שטח הדיונות, לחוויית נהיגה על דיונות החול העצומות. הנהיגה על הדיונות מחייבת מיומנות. צריך לשמור על מהירות קבועה וחשוב מאוד לא לעצור, אלא במקומות, שבהם לרכב קל להתחיל לנוע והוא אינו מתחפר, כמו מקומות ישרים או בעלי שיפוע יורד. גם הירידה מהדיונה, שלעיתים היא בשיפוע תלול מאוד, מחייבת זהירות וקור רוח.
התנועה על הדיונות עברה בשלום, ובסיומה חזרנו לקו החוף לארוחת צהרים, שצוות המנהלה הכין בשטח עם המון תשומת לב ואהבה
מראות מופלאים מדיונות החול
שוקעים בחול
נהנים על החול
ארוחת צהרים על החוף
התנועה על הדיונות עברה בשלום, ובסיומה חזרנו לקו החוף לארוחת צהרים, שצוות המנהלה הכין בשטח עם המון תשומת לב ואהבה
אחרי ארוחת הצהרים חזרנו צפונה על קו החוף, ומול וולויסבאיי המשכנו על לשון יבשה צרה לכיוון Pelican Point, הנקודה הצפונית ביותר בלשון היבשה. באזור זה מצויות להקות של עופות מים ולהקות גדולות מאוד של דובי ים.
דובי הים הם טורפים ימיים ממשפחת האוטריים הקרובה לאריות הים. בדומה לאריות הים גם דובי הים יכולים לנוע על האדמה, בעזרת ארבעת הסנפירים שלהם, המשמשים מעין רגלים. תנועתם מגושמת. הזכרים גדולים מהנקבות ומשקלם יכול להגיע ל-300 ק”ג.
בשונה מכלבי הים, לדובי הים אוזניים קטנות. הם חברותיים מאוד, מתגודדים בעדרים גדולים ומתקשרים ביניהם בנביחות רמות. כאמור, דובי הים טורפים והם ניזונים מדגים ולעיתים גם מעופות מים. אויביהם במים הם כרישים ולוויתנים, ועל החוף אורבת להם סכנה מצבועים, תנים כסופי גב וגם אריות, שפיתחו מיומנות צייד של דובי ים.
אוכלוסיית דובי הים בנמיביה עצומה ומונה מיליוני פרטים. הנמיבים מבצעים דילול אוכלוסיות אחת לתקופה, בטענה שדובי הים פוגעים באוכלוסיית הדגים.
ההתבוננות מקרוב בלהקות דובי הים מרתקת, ובאחד המקומות אנו יורדים מכלי הרכב מגיעים קרוב מאוד אל הלהקה שממהרת לחזור אל מי האוקיינוס.
עוד תמונות מאזור Pelican Point
הימים בחודש יוני בחצי הדרומי של כדור הארץ קצרים, והשמש שוקעת מעט אחרי השעה 6 בערב. לאחר שסיימנו לצפות בדובי הים ובעופות המים חזרנו לוולויסבאיי לניפוח אוויר בצמיגים, ומשם נסענו מזרחה על כביש C14, ולאחר מכן על דרך העפר D1984 אל אזור דיונות חול, הנמצאות דרום מזרחית לסווקופמונד, שם ערכו לנו צוות המנהלה יחד עם הארי וסכה, המקומיים שליוו אותנו, ארוחת ערב בסגנון דרום אפריקאי סביב למדורה.
הסגנון מזכיר את ארוחת פוייקה. מעל המדורה הונח סיר ובו שמן. כאשר השמן הגיע לרתיחה נטבלו בו חוטי ברזל ארוכים, שעל קצותיהם שופדו נתחי בשר בקר או בשר ראם, תפוחי אדמה ובצלים.
מזג האוויר במדבר בשעת ערב היה מקפיא, ועם סיום הארוחה מיהרנו לחזור לסווקופמונד אל המלון המפנק וכוס הבירה הצוננת, שהמתינה לנו בבר.