מסע לנמיביה - היום השני
בוקר ראשון על אדמת נמיביה. מזג האוויר בהיר ונעים, והשמים הצבועים בגוון כחול עמוק מלמדים על לחות נמוכה וראות טובה. במגרש החניה ממתינים לנו הרכבים שילוו אומנו במהלך המסע. מדובר בטנדרים תוצרת חברת טויוטה עם קבינה כפולה, ארגז סגור והנעה בכל ארבעת הגלגלים. הטנדרים מצוידים בשני גלגלים רזרביים, טנק דלק כפול, מקרר קטן, ארבעה כסאות, שולחן וציוד חילוץ. אחרי ארוחת הבוקר העמסנו את הציוד על הרכבים, קיבלנו את כובעי המסע יחד עם תדרוך ראשון והוראות נהיגה.
הנהיגה בנמיביה היא בצד שמאל של הכביש, ירושה מתקופת שלטון האימפריה הבריטית. הדרכים אמנם אינן עמוסות, אבל רובן דרכי עפר כבושות ואינן מרובדות באספלט, מה שדורש נהיגה זהירה ושמירת על מרחק.
אנו יוצאים לדרך. גבי נוהג ראשון ודרית יושבת לצדו בתפקיד נווטת ואחראית קשר. תפקיד הנווט ברכב הוא בעיקר שמירה שהנהג, שרגיל לנהיגה בצד ימין, לא ירד אל שולי הדרך בצד שמאל.
לאורך המסע גבי ואני התחלקנו בנהיגה באופן כזה, שאחד נהג במחצית היום הראשונה, ולאחר ארוחת הצהרים השני המשיך בנהיגה עד לסיום היום, והמשיך גם למוחרת במשמרת הבוקר. השיטה הייתה נוחה מאוד, ואפשרה לשני הזוגות לחוות הן את הנהיגה, והן את המנוחה וההתבוננות מהספסל האחורי.
באזור הבירה ווינדהוק הכבישים סלולים, והדרכים הראשיות רחבות עם ארבע מסלולים ומחלפים נוחים. יצאנו מווינדהוק לכיוון צפון על כביש B1 ולאחר כ-80 ק”מ עברנו מערבה אל כביש B2. ככל שמתרחקים מהבירה נגלים המרחבים השוממים ודלי האוכלוסייה של נמיביה.
שטחה של נמיביה 824,292 קמ”ר, פי 37 משטח מדינת ישראל, שהוא 22,145 קמ”ר, ומספר תושביה כ-2.5 מיליון (נכון לשנת 2022), כרבע ממספר התושבים בישראל. דלילות האוכלוסייה תלווה אותנו לאורך כל המסע ותבלוט במיוחד לנו הישראלים, המגיעים ממדינה צפופה ודחוסה.
לקראת צהרים הגענו לעיירה קריביב – Karibib, הנמצאת על אם הדרך, בדרך אל סווקופמונד. אנו עושים הפסקת צהרים בפינת חמד שנקראת Angis Guest House, בבעלות אישה ממוצא גרמני. ערכו לכבודנו שולחן מתחת לעצים בחצר, והאוכל שהוגש היה עשיר וטעים.
לאחר ארוחת הצהרים המשכנו בדרכנו מערבה, וכעבור כ-125 ק”מ ירדנו מהכביש אל דרך עפר צדדית, שמובילה למכרה האורניום – Rossing Uranium Mine. האורניום הוא יסוד כימי, מתכת, שנחשב ליסוד הכבד ביותר המצוי באופן טבעי על-פני כדור הארץ. בגלל תכונותיו הרדיואקטיביות, האורניום משמש, לאחר העשרה מלאכותית, כדלק בכורים גרעיניים, וכחומר בקיע בנשק גרעיני.
האורניום נדיר בקרום כדור הארץ, ולא נמצא כחומר טהור אלא כתרכובת בעופרות כגון אורניט וקרנוטיט. אף שאיננו יסוד שכיח במערכת השמש, הדעיכה הרדיואקטיבית האיטית שלו היא המקור העיקרי לחום במעמקי כדור הארץ, וגורמת להולכת חום ותזוזת יבשות.
בנמיביה מצויים מספר מכרות אורניום והיא הספקית החמישית בגודלה בעולם של אורניום. בנוסף לאורניום יש בנמיביה מחצבים של מינרלים, מתכות יקרות כמו כסף, ומכרות יהלומים. כריית מחצבים מהווה למעלה מ-20% מהכלכלה המקומית. בשנים האחרונות משקיעה סין כספים רבים בפיתוח תשתיות תחבורה ותקשורת בנמיביה, בתמורה לזכויות כרייה וניצול משאבי הטבע של המדינה.
באזור המכרה מצויות תופעות גאולוגיות מעניינות מאוד מהן אפשר ללמוד על תהליכים גאולוגיים, שעיצבו ועדין מעצבים את פני כדור הארץ. לאחר מספר קילומטרים על דרך העפר במישור הפתוח נכנסנו אל ערוץ נחל בין צוקי גרניט גבוהים ומרשימים, שם עצרנו להסברים וצילומים.
סלע הגְּרָנִיט
סלע הגְּרָנִיט, שבעברית נקרא שַׁחַם, הוא סלע יסוד פלוטוני, אשר מרכיב את מרבית החלק היבשתי של קרום כדור הארץ. סלע יסוד פלוטוני הוא סלע יסוד שהתגבש בתהליך של התקררות איטית של מאגמה מתחת לפני השטח של כדור הארץ. ההתקררות האיטית, להבדיל מההתקררות המהירה של לבה, שפורצת על-פני שטח כדור הארץ, מאפשרת צמיחת גבישים גדולים, מה שמאפיין את סלעי הגרניט.
מקור השם גרניט מהמילה הלטינית גרנום – Granum, שפרושה דגן, היות ומבנה הסלע, הבנוי מגבישים בינוניים עד גסים הנראים לעין, מזכיר את גרעיני הדגן.
כאמור, הגרניט הוא תוצר התקררות של מאגמה. מאגמה היא סלעים נוזליים, שעברו התכה בטמפרטורה גבוהה מאוד בעומק כדור הארץ. המאגמה נאגרת בתאי מאגמה המוקפים בסלע מוצק קשה, ונמצאת בלחץ עצום. חלק מהמאגמה מתקרר באיטיות בתוך כדור הארץ, וחלק מצליח למצוא את דרכו אל פני כדור הארץ ופורץ כלבה מתוך הרי געש.
תהליך ההתקררות האיטי מוביל להתגבשות מינרלים שונים לאורך שלבי ההתקררות, כאשר לכל מינרל נקודת התכה והתגבשות משלו. באופן הזה נוצרים סלעים בהרכבים שונים של גבישי מינרלים, ומכאן גם הצורות המגוונות והצבעים המרהיבים של סלעי הגרניט.
מתקרבים אל לסווקופמונד
בתום הצילומים וההסברים המשכנו על דרך העפר עד לגשר Husab Mine Bridge, שם עלינו על כביש סלול והתחברנו חזרה לכביש B2 לכיוון סווקופמונד. ככל שהתקרבנו לסווקופמונד, השוכנת לחוף האוקיינוס האטלנטי, התגלתה לנו תמונה מוזרה ובלתי מובנת, מעין רכס הרים גבוה מאופק אל אופק.
אולם לא היה זה רכס הרים, כי אם שכבת ערפל סמיכה, שכיסתה את רצועת החוף לכל אורכה. חוף הים של נמיביה משתרע מאנגולה שבצפון ועד דרום אפריקה שבדרום לאורך יותר מ-2,000 ק”מ. לכל אורכו נושק קו החוף למדבר היבש והצחיח, שבו במהלך היום שורר חום קיצוני ובלילה קור מקפיא.
זרמי אוויר יבשים וחמים, שמגיעים אל החוף מהמדבר, מתנגשים בזרם בנגואלה, שהוא זרם מים קר שנע באוקיינוס לאורך החוף מדרום לצפון. המפגש בין זרם רוח יבש וחם לזרם מים קר מייצר שכבת ערפל סמיכה מאוד, שמרחוק נראתה לנו כרכס הרים.
כאשר נכנסנו אל סווקופמונד חשנו כמו ביום חורפי במרכז אירופה. הערפל היה סמיך מאוד והכל היה רטוב וקר. הסטטיסטיקה מלמדת על כ-180 ימי ערפל בשנה לאורך החוף, מה שהופך את חופי נמיביה למסוכנים מאוד לספינות ושייטים.
סווקופמונד נבנתה בשנת 1892 על ידי הגרמנים, ששלטו באזור, לחופו של מפרץ וולביס – Walvis Bay, ומאז שמרה על צביונה האירופאי באמצע אפריקה. את שמה קיבלה העיר מהנהר החוצה את מערב נמיביה, נהר סאווקופ, אשר נשפך אל הים בקצה העיר. פירוש השם סווקופמונד הוא פיו של נהר הסוואקופ.
הערפל הכבד ומזג האוויר הקר הבריח אותנו אל מלון Hansa Hotel Swakopmund, המלון הראשון שנבנה באזור בשנת 1905, ובו בילינו שני לילות. מדובר במלון קטן אך מרווח ואיכותי מאוד, שנמצא במרכז העיירה קרוב לחוף הים
