צוריק אין מושב זקנים
מתוך החיים היהודיים-אמריקאיים
דרמה בארבע מערכות
חיים שליאסקי – 1969
המחזה שנכתב באידיש תורגם לעברית על-ידי תוכנת AI ג’מיני ועבר עריכה ועיבוד על ידי גדי שלסקי
מערכה שנייה
דמויות:
- ר’ יואל-גדליה: יהודי זקן מעל גיל תשעים.
- ר’ דוד: חבר טוב של ר’ יואל-גדליה, יהודי זקן, אך צעיר בהרבה מר’ יואל-גדליה.
- נחומטשע: שדכן ומנהל של כנופיית גנגסטרים, יהודי כבר בגיל העמידה.
- פאני: אישה צעירה ויפה בת 28, חברה בכנופיה של נחומטשע.
אותה תפאורה כמו במערכה הראשונה — דירתו של ר’ יואל-גדליה. כאשר המערכה נפתחת, נמצאים על הבמה ר’ יואל-גדליה ופאני, שעובדת אצל ר’ יואל-גדליה בבית. ר’ יואל-גדליה יושב בכורסה עמוקה בחדר האורחים מעשן סיגר עבה, ומביט כיצד פאני מסתובבת עם מטלית ומנקה את האבק מהרהיטים.
פאני:
(ניגשת אל ר’ יואל-גדליה ופונה אליו) אני רוצה להסב את תשומת ליבך ולהזכיר לך שמחר יהיה חודש ימים מאז שהתחלתי לעבוד אצלך. אני מאמינה שאתה בוודאי מרוצה מהעבודה שלי אצלך. הדירה תמיד מסודרת, מצוחצחת ונקייה. והארוחות כפי שאני מכינה ומבשלת עבורך, לא תוכל לקבל אפילו במסעדות הטובות ביותר. מאז שהתחלתי לעבוד אצלך ועד היום, אתה יכול לראות בעצמך עד כמה מצבך השתנה לטובה. כשהגעתי אליך לעבוד, מצבך היה הרבה יותר גרוע. ועכשיו, בלי עין הרע, אתה נראה נהדר. ובלי עין הרע, אתה גם נהנה מאוד מהאוכל שלי. רואים זאת עליך, על הפנים. מיום ליום אתה נהיה צעיר יותר ויותר.
ר’ יואל-גדליה:
ברוך השם.
פאני:
אני חושבת שאתה צריך להרגיש זאת.
ר’ יואל-גדליה:
כן, ביום אני מרגיש לא רע, ולא חסר לי דבר. אבל בלילה אני צריך להישאר לבד בדירה הגדולה הזו. מלבד הפחד שרודף אותי מתוך החדרים הריקים, הרי אני איש זקן. מה יקרה אם לא ארגיש טוב? אין אפילו מי שיגיש לי מעט מים. מאז שאשתי עליה השלום נפטרה, הדירה הפכה לריקה. הרהיטים והתמונות שעל הקיר, מעוררים בי פחד ואימה. ובלילות, לעיתים קרובות אני מתעורר באמצע הלילה ולא יכול להירדם זמן רב. אז נדמה לי שמישהו הולך בחדרים בצעדים שקטים. ללא הפחדים והבדידות שבלילות, הייתי מרגיש הרבה יותר טוב. הלילות עושים ממני תל חורבות.
פאני:
אני היא זו שבכוחה לקחת ממך את כל הצרות שיש לך בלילות. הבה נדבר בגלוי, תתחתן איתי, ומיד תשכח מכל הצרות. ולא רק שתשכח את הצרות שלך, אלא שתזכה באושר ובשמחה. אתה לא תחשוש מהלילה שמגיע, כי הלילות יהיו עבורך הרבה יותר נעימים מהימים. אני אדאג שיהיו לך חיים טובים כמו בגן עדן. יהיה לך גן עדן עלי אדמות.
אם לא תחליט על כך מיד, הרי שמחר ימלא חודש מאז שהתחלתי לעבוד אצלך, ואז אאלץ לעזוב את העבודה. אין לי עניין לעבוד ככה סתם כמשרתת. באתי לעבוד אצלך עם מטרה ותקווה מסוימת. מחר ימלא חודש, וזה מספיק זמן כדי להכיר אדם שנמצא איתך כל הזמן בבית.
ר’ יואל-גדליה:
פאני, אני מבטיח לך שעד מחר תקבלי ממני תשובה ברורה, כן או לא.
פאני:
טוב. עכשיו אלך לקנות את מה שצריך באטליז ובמכולת. וכשאחזור, אתחיל להכין את ארוחת הצהריים.
ר’ יואל-גדליה:
נו, לכי ועשי מה שאת צריכה.
(פאני יוצאת).
ר’ יואל-גדליה:
(מדבר לעצמו) נדמה לי שזה היה הדבר הנכון ביותר עבורי להתחתן איתה. אישה יפה, מאירה ומושכת. יש לי ממנה נחת. יכול להיות לי באמת גן עדן אם אתחתן איתה. אני חושב שזה היה הפתרון הטוב ביותר עבורי.
(נשמע צלצול בדלת המסדרון, ר’ יואל-גדליה קם מהכורסה וניגש לפתוח את הדלת, ונכנס ר’ דוד. שניהם, ר’ דוד ור’ יואל-גדליה, לוחצים ידיים ומברכים זה את זה לשלום. ר’ יואל-גדליה מבקש מר’ דוד להיכנס לחדר האורחים ולשבת ליד השולחן, ושניהם נכנסים ומתיישבים).
ר’ יואל-גדליה:
(אל ר’ דוד) מה הסיבה ר’ דוד, שכל כך הרבה זמן לא ראיתי אותך אצלי?
ר’ דוד:
אני אגיד לך את האמת ר’ יואל-גדליה, בפעם האחרונה שהייתי אצלך, הבטחתי לך שאדבר עליך עם ילדיך. ובכן, באמת רציתי לעשות זאת כפי שהבטחתי לך, אבל זו משימה בלתי אפשרית לפגוש ילדיך.
ר’ יואל-גדליה:
כן, את זה אני יודע.
ר’ דוד:
ביזנס וביזנס, הם אף פעם לא נמצאים בבית. שמעתי אפילו שבנך הבכור ג’ייקוב נסע פתאום לזמן מה בענייני עסקיו.
ר’ יואל-גדליה:
כן, הוא נסע. יש לו עסקים דחופים יותר לסדר.
ר’ דוד:
במשך כל הזמן הזה יצא לי, במקרה, לפגוש ברחוב את בנך ראובן. התחלתי לדבר איתו, והוא התלונן בפניי שלא כל כך טוב לו, כיוון שאשתו מאושפזת בבית חולים כבר זמן רב. ובגלל זה מר ורע לו מאוד.
ר’ יואל-גדליה:
כן, זה באמת נכון.
ר’ דוד:
כבר ראיתי שאין לי מה לדבר איתו עליך, כי הוא, כפי שאומרים, לא יכול לעזור אפילו לעצמו. ואת שאר ילדיך לא הצלחתי לפגוש בשום אופן. ולכן גם נמנעתי מלבוא אליך בידיים ריקות.
ר’ יואל-גדליה:
נדמה לי שצריך להניח לילדיי לנפשם, היות והתפתח אצלי פתאום איזה שינוי לטובה, כך שאולי בקרוב אני אוכל אולי להתעלם לגמרי מילדיי ולהניח להם לנפשם.
ר’ דוד:
איזה שינוי לטובה קרה אצלך פתאום? ספר גם לי.
ר’ יואל-גדליה:
אני אספר לך. אני מחשיב אותך לידידי הטוב ביותר, ולכן אספר לך. זה בוודאי הגיע משמיים, שפתאום נקלעה בדרכי אישה שרוצה להתחתן איתי.
ר’ דוד:
ככה סתם?
ר’ יואל-גדליה:
כן, מחר כבר יהיה חודש מאז שהיא התחילה לעבוד אצלי בכל יום. היא מנקה, מבשלת וקונה הכל. וברוך השם לא חסר דבר, מלבד העובדה שבערב ובלילה, כשאני נשאר לבדי, הבדידות חוזרת ואז המצב לא כל כך טוב. כבר נוכחתי לדעת, שאילו הייתי מתחתן איתה, לא היה חסר לי דבר בעולם, ולא הייתי צריך להזדקק לילדיי, שהם יואילו בטובם לקחת אותי אליהם. אז הייתי צוחק עליהם בקול גדול.
ר’ דוד:
בוודאי שכבר לא היית זקוק להם.
ר’ יואל-גדליה:
והיית צריך לראות אותה ר’ דוד, אישה יפה, צעירה ותוססת. היא מפיצה ריח של בושם למרחקים. כאשר היא מבשלת ואופה, הכל פשוט “בוער” לה תחת הידיים. במסעדה הטובה ביותר לא תקבל ארוחת צהרים טעימה כפי שהיא מבשלת. והיא מבקשת ממני להתחתן איתה.
עדיין לא נתתי לה תשובה על כך. שום תשובה. אבל כבר החלטתי שאני מעוניין להתחתן איתה. בעזרת השם אני אעמוד איתה תחת חופה. אתה תוכל תכף לראות אותה ולדבר איתה ר’ דוד, היא הלכה לאטליז ולמכולת לערוך קניות. היא צריכה כבר לחזור בקרוב.
ר’ דוד:
את זה באמת לא ידעתי, וזה באמת משמח אותי מאוד. אם זה יצא אל הפועל בהצלחה, זה באמת יהיה עבורך מזל גדול. אמור לי ר’ יואל-גדליה, איך הגיע אליך השידוך הזה? דרך שדכן? מה?
ר’ יואל-גדליה:
פתאום הגיע אליי יהודי מבוגר, והציג את עצמו בשם נחומטשע, וכפי הנראה הוא סוג של שדכן, והוא התחיל להציע לי את השידוך הזה. בהתחלה לא הייתי מוכן לשמוע על כך. אבל מאז שהיא התחילה לעבוד אצלי, ככל שעוברים הימים אני רואה שזה היה יכול להיות עבורי מזל גדול.
ר’ דוד:
אבל שאישה צעירה כל כך תרצה להתחתן עם איש זקן כל כך?
ר’ יואל-גדליה:
היא ענייה מאוד והיא רוצה שיהיה לה בית.
(נשמע צלצול בדלת, ר’ יואל-גדליה קם, ניגש ופותח את דלת המסדרון. נכנסת פאני עם 2 סלים מלאים במוצרים שקנתה, ומניחה אותם במסדרון).
פאני:
שני סלים כבדים, בקושי נסחבתי איתם. עכשיו לאחר שערכתי קניות, אוכל לגשת להכין את ארוחת הצהריים.
ר’ יואל-גדליה:
(אל פאני) יש לי כאן אורח. ר’ דוד, אחד מחבריי הטובים ביותר.
פאני:
(נכנסת אל חדר קבלת הפנים) יפה, יפה.
ר’ יואל-גדליה:
(אל ר’ דוד) זו האישה הצעירה שעובדת אצלי.
ר’ דוד:
יפה מאוד.
(ר’ דוד ופאני מתבוננים זה בזה ומחליפים מבטים).
פאני:
עכשיו אלך לבשל ארוחת צהרים. אולי האורח יישאר כאן לארוחת צהרים?
ר’ דוד:
לא, תודה, אני כבר הולך בקרוב.
פאני:
אני הולכת לבשל ארוחת צהרים.
(פאני חוזרת למסדרון, לוקחת את 2 הסלים עם המוצרים שקנתה, ויוצאת איתם דרך הדלת האחורית במסדרון שנמצאת בקיר האחורי).
ר’ יואל-גדליה:
נו, איך היא נראית לך האישה הזו ר’ דוד? האם אין זה תענוג להסתכל עליה?
ר’ דוד:
היא כבר הלכה למטבח לבשל?
ר’ יואל-גדליה:
כן.
ר’ דוד:
ר’ יואל-גדליה, תברח! הצל את עצמך! נכנסת למלכודת שתאמלל אותך!
ר’ יואל-גדליה:
מה קרה פתאום? מה ראיתם פתאום ר’ דוד?
ר’ דוד:
במקרה אני מכיר את האישה הזאת. היא לא מכירה אותי, אבל אני מכיר אותה היטב. היא אחת הנוכלות הגדולות ביותר בעולם. היא קשורה לכנופייה של פושעים, ואם אינני טועה, הרי שהיהודי הזקן, שקרא לעצמו נחומטשע ובא להציע לך שידוך, הם גם המנהיג של אותה חבורת פושעים.
ר’ יואל-גדליה:
אבוי לי… מאיפה אתה יודע את כל זה? מאיפה לקחת את זה?
ר’ דוד:
אילו לא הייתי יודע זאת בוודאות, או אילו היה לי ספק קל שבקלים, לא הייתי מעז לספר לך דבר כזה, ולהרוס לך את האושר. אותה אישה שעובדת אצלך ורוצה להתחתן איתך, עבדה בהסדר דומה אצל זקן אחד, שכן שלי, שהיה קצב. אותו קצב התחתן איתה, כי היא הבטיחה לו, בדיוק כפי שהיא מבטיחה לך, שהיא תהיה טובה ומסורה, ושהוא יחיה אצלה כמו בגן עדן. אך כבר ביום הראשון, מיד לאחר החתונה, היא הוציאה את המיטה שלו מחדר השינה למסדרון, וציוותה עליו שמהיום והלאה עליו לישון במסדרון. היא גם הזהירה אותו שלא יעז להתקרב אליה. היא גם התחילה לקלל אותו ולהשפיל אותו עד עפר. גם אוכל היא לא הכינה לו. הקצב הזה הצטער מאוד על החתונה. הוא התרגז וניסה להכות אותה, משום שהיא הונתה אותו והפילה אותו בפח. ביום למחרת הגיעה אל ביתו חבורת בריונים חמושים בסכינים, ואיימו על הקצב שהם יחתכו אותו לחתיכות, בגלל שהוא העז להכות את אשתו.
ר’ יואל-גדליה:
נהיה לי לא טוב.
ר’ דוד:
מאוחר יותר הוא התחיל להתמקח איתה על גט, ודרש שהיא תעזוב את ביתו. אלא שאותה כנופיית פושעים דרשה ממנו שייתן לה עשרת אלפים דולרים בתמורה לגט.
ר’ יואל-גדליה:
אבוי לי.
ר’ דוד:
אילו היו לו עשרת אלפים דולרים, הוא בוודאי היה נותן אותם, רק כדי להיפטר ממנה. אלא שלא היו לו יותר מחמשת אלפי דולרים. לאחר שהוא הוכיח להם שאין לו יותר מחמשת אלפי דולרים, היא הסכימה לקחת ממנו את חמשת אלפי הדולרים, נתנה לו גט, ועזבה את ביתו. והקצב הזקן נשאר, כפי שאומרים, בעירום ובחוסר כל.
ר’ יואל-גדליה:
נהיה לי לא טוב. עוד לא הבטחתי לה דבר. אני אשלם לה עבור חודש עבודה ושתלך.
ר’ דוד:
לאותו קצב, שסיפרתי לך עליו, יש כמה נכדים, בחורים חסונים. הם פחדו להתעסק עם חבורת הפושעים הזו. עכשיו אתה יודע מי נמצאת אצל בבית.
ר’ יואל-גדליה:
יש לי מזל שבאת אליי בדיוק בזמן הנכון. לפני שבכלל הספקתי להבטיח משהו.
ר’ דוד:
משהו משך אותי לבוא אליך היום. לא הגיע לך שתהפוך לאומלל. כנופיית הפושעים הזו הייתה מפשיטה אותך מכל נכסיך. היית נשאר בעירום ובחוסר כל, וכולם היו צוחקים ממך ואומרים: מה עבר על האיש הזקן הזה שחשב להתחתן עם אישה כה צעירה.
ר’ יואל-גדליה:
כן, כאשר מזדקנים, השכל וההיגיון אינם עובדים.
ר’ דוד:
היא לפחות לא שמעה מה שדיברנו? חסרות לי צרות, להתעסק עם חבורת הפושעים עם הסכינים שלהם.
ר’ יואל-גדליה:
לא, היא במטבח ומבשלת שם את ארוחת הצהריים, היא לא יכולה לשמוע מכאן.
ר’ דוד:
אני הייתי חושש לטעום מהאוכל שלה. אנשים כאלו יכולים בקלות להרעיל אדם. אתה יודע מה ר’ יואל-גדליה? אני מסתלק מכאן כבר עכשיו.
(ר’ דוד נותן לר’ יואל-גדליה את היד, ואומר לו שלום והולך).
ר’ יואל-גדליה:
(לעצמו) הנה, כך יכולתי ליפול בפח. הקדוש ברוך הוא ריחם עליי, שלא אהפוך לצחוק וללעג. אבוי לבושה מול ילדי אם כך הייתי נופל בפח. מה הם היו אומרים עליי? הסוס הזקן, חשקה נפשו באישה צעירה… מיד הרגשתי שמשהו כאן לא בשבילי.
אבל כשנמצאים לבד, אדם רוצה שיהיה מישהו לידו, לחמם את העצמות הזקנות. ואז שמתחילים לדבר ולשכנע אותך, הרעיונות הטיפשיים חודרים למוח, ואתה מתחיל להאמין שאולי זה באמת המזל שנשלח לך מהשמיים. אתה מאפשר לשטן להוביל אותך בעזרת היצר הרע. מתחילים לעלות לך מחשבות וחלומות בדמיון, בדיוק כפי שהיו לך בימי הנעורים. והשטן, והיצר הרע, לוחשים לך: “יש לך עכשיו הזדמנות לעשות חיים, אל תפספס את ההזדמנות הזאת. אתה שוכב לבדך לילות שלמים ולא נרדם. הלילה נמשך אצלך כמו אלף שנים. זה יכול להיות אחרת אם תשכב לידך אישה צעירה ויפה ומחממת. היא תגרום עונג רב לעצמות הזקנות שלך. אתה תזכה לחיות מחדש את נעוריך”. היצר הרע יודע איך לחדור לך אל תוך הנשמה. תמיד הייתה לי הרגשה שר’ דוד הוא חבר טוב שלי, והוא באמת הציל אותי עכשיו.
(פאני נכנסת)
פאני:
להגיש כבר לשולחן? כי ארוחת הצהריים כבר מוכנה.
ר’ יואל-גדליה:
לא פאני, אני לא אוכל, כי פתאום אני לא מרגיש כל כך טוב. (ר’ יואל-גדליה מוציא מהכיס חבילת כסף) אני רוצה לשלם לך עכשיו עבור העבודה שלך אצלי במשך חודש. (נותן לפאני את חבילת הכסף) קחי את הכסף, נדמה לי ששילמתי לך יפה מאוד, כך שלא יהיו לך שום טענות. כי במקום אחר בוודאי לא היית מרוויחה כל כך הרבה. בדיוק כפי שהייתי מאוד מרוצה ממך, כך אני רוצה שגם את תהיי מרוצה.
פאני:
(לוקחת את הכסף) אני מודה לך מאוד, אבל מה בעניין התשובה שהבטחת לתת לי?
ר’ יואל-גדליה:
אה… בנוגע לזה? בנוגע לחתונה? אני אגיד לך את האמת פאני, את ילדה יפה מאוד וצעירה, את צריכה להתחתן עם בחור צעיר. אילו הייתי מחליט להתחתן איתך, הייתי מרגיש כמו פושע. אדם מעל גיל תשעים לא צריך לקחת לו לאישה ילדה צעירה בת 28, ולהפוך אותך לאומללה. אינני יכול לעשות כזה דבר. המצפון שלי לא מרשה לי זאת.
פאני:
אני רואה את המצב אחרת לגמרי. למעשה בדיוק ההפך. אילו התחתנת איתי, היית הופך אותי למאושרת מאוד. הייתי זוכה לבית, הייתי הופכת לבעלת הבית, הייתי זוכה לאדם מכובד כמוך לבעל. אתה שעשית עליי רושם של אדם טוב והגון מאוד, ומאוד מצאת חן בעיניי.
ר’ יואל-גדליה:
אני מאוד שמח שמצאתי חן בעינייך. גם את מצאת חן בעיני, ולמרות שמאוד מוצאת חן בעיניי, החלטתי שאין זה ראוי שנתחתן. אני לא חושב יותר על חתונה. בימים הקרובים אעבור לגור אצל אחד מילדיי. אני מודה לך מאוד פאני, על עבודתך אצלי, וממחר את כבר לא צריכה לבוא אליי.
פאני:
אם זאת החלטתך, אין מה לעשות. באמת שחבל לי מאוד, אבל מה לעשות.
(פאני נותנת לר’ יואל-גדליה את היד ונפרדת ממנו לשלום ויוצאת).
ר’ יואל-גדליה:
(לעצמו) עכשיו אני יכול לתת קצת כסף לצדקה, על כך שנפטרתי ממנה. עכשיו היא כבר לא תבוא לכאן יותר, היא כבר הבינה את הרמז, שבמקום הזה אין לה מה לחפש. שתלך לחפש טיפשים במקום אחר. אבל אלוהים אדירים, איך כמעט נפלתי בפח? איך כמעט נתתי לעצמי להיכנס לזה? הרי כבר הייתי מוכן לגמרי להעמיד איתה חופה. אני הרי אדם חכם ומנוסה בחיים, ואיך נתתי לעצמי להיכנס כך למלכודת.
(נשמע צלצול בדלת. ר’ יואל-גדליה ניגש ופותח את דלת המסדרון, ונותן לנחומטשע להיכנס. נחומטשע נכנס, מברך בברכת “גוט טָאג” [יום טוב], וניגש מיד מהמסדרון לחדר האורחים. ר’ יואל-גדליה נכנס גם הוא ומתיישב).
נחומטשע:
נו, כבר נודע לי שמהשידוך הזה, שהצעתי לך, לא יצא שום דבר. זה בסדר אם אתה לא רוצה להתעסק עם נשים צעירות, אבל האם בגלל זה אני צריך לכתת את רגליי לחינם? אני הרי יהודי עני. מגיע לי תשלום עבור הטרחה.
ר’ יואל-גדליה:
כמה מגיע לכך ממני?
נחומטשע:
אתה צריך לתת לי לפחות מאה דולר. הרי סכום פחות מזה אינו ראוי?
ר’ יואל-גדליה:
בין אם מגיע לך ובין אם לא, אתה הרי אומר שאתה יהודי עני, אז הנה לכך 100 דולר ולך לך לשלום.
(ר’ יואל-גדליה מוציא מכיסו שטר של 100 דולר ומושיט אותו לנחומטשע. נחומטשע מכניס אותו לכיסו).
נחומטשע:
יצא לך אצלי מחיר מציאה, מכיוון שאילו היית מעמיד חופה עם פאני, היית צריך לשלם לי הרבה יותר. נו, טוב, תן לי לפחות עוד סיגר.
(ר’ יואל-גדליה מוציא סיגר ונותן אותו לנחומטשע. נחומטשע מדליק אותו).
נחומטשע:
מכיוון שאני כבר כאן אצל, אולי אינך רוצה אישה צעירה, אבל אולי תרצה שאשדך לכך אישה מבוגרת יותר? יש לי עבורך אישה, ממש “בובה”, ואני, נחומטשע, ערב לכך עבורה.
ר’ יואל-גדליה:
אני חושב שהערבות שלך היא באמת טובה מאוד, ואני מודה לך מאוד, ר’ נחומטשע, אבל אני לא חושב על חתונה, כיוון שאני עובר בימים הקרובים לילדיי.
נחומטשע:
אם כך, זה אומר שאין לי יותר מה לעשות איתך. תהיה בריא, להתראות.
ר’ יואל-גדליה:
תודה, להתראות.
(נחומטשע יוצא).
ר’ יואל-גדליה:
לך לעזאזל. יותר אל תבוא אליי. מזל שנפטרתי ממנו. עוד מאה דולר. בעניינים כאלה אדם תמיד גורם לעצמו נזק. מאוחר יותר היה לי הרבה יותר קשה להיפטר ממנו, והיה עולה לי אלפי דולרים. ואם חלילה לא הייתי נותן לו עכשיו את המאה הזו, הגנגסטר הזה היה שולח אליי את כנופיית הפושעים שלו עם סכינים. עוד יצאתי איתו בזול. ועכשיו, אחרי הכל, עוד היה לו חשק לנסות ולשדך לי אישה מבוגרת עם הערבות שלו. מן הסתם עוד אחת מהכנופייה שלו, או שפאני בעצמה הייתה מתחפשת לאישה מבוגרת.
(נשמע צלצול בדלת).
ר’ יואל-גדליה:
(מעט מבוהל) מה זה אמור להביע? האם ייתכן שנחומטשע כבר חוזר אליי?
(ר’ יואל-גדליה ניגש ופותח את דלת המסדרון, ופתאום נכנס ר’ דוד. שניהם נכנסים מיד לחדר האורחים).
ר’ דוד:
(נשאר עומד) נו, מה נשמע אצלך ר’ יואל-גדליה? זה לא נתן לי מנוח בבית, ובאתי לשמוע מה קורה.
ר’ יואל-גדליה:
תודה לאל, כבר נפטרתי מהם. הם לא יבואו אליי יותר.
ר’ דוד:
כבר עבר זמן מה. פעם האחרונה שדיברנו זה היה על תפילין, מזוזות, ואדמת ארץ-ישראל. העניין הזה הרי גרוע פי אלף.
ר’ יואל-גדליה:
נו, כן.
ר’ דוד:
ה פאני הזו הייתה מפשיטה אותך מכל נכסיך, שלא לדבר על הבושה ועוגמת נפש שיכולה לגרום לאדם מכובד ללכת מהעולם. אתה צריך לברך “הגומל” ר’ יואל-גדליה.
ר’ יואל-גדליה:
ר’ דוד, אתה פשוט הצלת אותי היום. מגיעה לך ממני מתנה גדולה מאוד.
ר’ דוד:
זה שיכולתי להציל אותך מצרה שכזו, היא המתנה הטובה ביותר עבורי.
ר’ יואל-גדליה:
לא לחינם תמיד נחשבת בעיני לחברי הטוב ביותר. ועכשיו אני רואה שההרגשה שלי לא הטעתה אותי כלל.
(ר’ יואל-גדליה ניגש ומחבק את ר’ דוד ומצמיד אותו אל לבו).
ר’ יואל-גדליה:
הוא פשוט הציל אותי. ממש הציל אותי.
(המסך יורד – תום המערכה השנייה)