ההיסטוריה של משפחת סגלוביץ
מבוא
על ההיסטוריה של משפחת סגלוביץ, משפחתה של הסבתא רבא שלי, לאה שלסקי לבית סגלוביץ, למדתי ממסמך שקיבלתי בנובמבר 2015 מדבי קרופקין – Debbie Kroopkin, גנאולוגית (חוקרת אילנות יוחסין והיסטוריה משפחתית) מארה”ב. חודש לפני כן דבי פנתה אלי דרך האתרMyHeritage, שבו מנוהל עץ המשפחה שלנו, וכתבה לי שהיא עוסקת במחקר גנאולוגי, ושהיא חושבת שהסבתא רבא שלי, לאה שלסקי, היא קרובת משפחה של אדם משיקאגו בשם ברוס לאון – Bruce Leon, שעבורו היא בונה עץ משפחה.
באותה עת לא היה לי הרבה מידע על השורשים המשפחתיים מהצד של סבתא לאה, אך פרטים שמסרה דבי והצלבה עם המידע שהיה בידי, אישרו שאכן יש קרבה משפחתית. דבי שלחה לי את ענפי עץ המשפחה שהיא בנתה, ששולבו בעץ המשפחה שלי, ובנוסף היא שלחה לי מסמך, ששפך אור על ההיסטוריה של משפחת סגלוביץ, משפחתה של סבתא לאה.
המסמך הוא למעשה מכתב, שכתבה בשנת 1977 פאולה סטרנברג – Paula Sternberg, שהיא נכדתה של אסתר סגלוביץ, אחת מאחיותיה של לאה שלסקי לבית סגלוביץ. המכתב מתאר את שורשי משפחת סגלוביץ בפולין, מספר על חיי היהודים שם ונותן דגש להתפתחות ענף המשפחה שהיגר לארה”ב.
להלן תרגום המכתב לעברית
2 באוקטובר 1977
לפני 140 שנה, בשנת 1837, בכפר קטן בטריטוריה רוסית-פולנית (מזרח פולין) התגורר זוג צעיר, בלה ויענקל קרזופסקי – Karazofsly, שמאוחר יותר שינו את שם משפחתם לשניידר – Schneider. באותו כפר גר זוג צעיר נוסף, רייזל והירש לייב סגלוביץ – Siegelovich. האנשים הללו הם האבות הקדמונים של המשפחה שלנו.
לפני שאני מתחילה לספר על האבות הקדמונים, הרשו לי לספר לכם איך אנשים חיו באותה תקופה. הכפר, או כפי שהוא כונה באידיש שטייטל, נקרא סורז – Suraz, והוא היה ליד עיר המחוז ביאלסטוק. הכפר שכן על גדות נהר הנארב – Narew. בחורף הטמפרטורה הייתה יורדת אל מתחת למינוס 40 מעלות צלסיוס. הנהר היה קופא ומתכסה בשכבה עבה של שלושה מטר קרח, ומזחלות רתומות לסוסים עברו עליו. לאורך כל תקופת החורף האזור היה מכוסה בשלג כבד, ואנשים נהגו במזחלות מכוסות בפרוות. בתקופת האביב והקיץ הנהר זרם בשטף ושחייה בנהר הייתה הספורט המקובל. כאשר השלג נמס, הדרכים הפכו לבוציות ועכורות.
בתיהם של התושבים העשירים, בעלי האדמות, היו גדולים ומפוארים, עם ריהוט יפה, ציורים ומנורות, אולם לא היה להם חשמל, לא היו מים זורמים ולא היו מכוניות.
האנשים שעבדו בשדות סביב לכפר היו מאוד עניים, ובאופן מעשי היו כמו עבדים. אנשים עבדו מאוד קשה והתגוררו בצריפים או בבקתות עלובות בנות חדר אחד או שניים, ללא תאורה, למעט מנורות נפט או נרות. את המים שאבו עם משאבה ידנית והשירותים היו מחוץ לבית. בחורף הם הלכו לישון כאשר החשיך וקמו עם זריחה. כך היה גם בקיץ, אלא שאז היה יותר חם, הימים היו ארוכים, והם יכלו לעבוד בשדות, לחרוש ולגדל חיטה, שעורה, שיפון, ירקות ופירות. רוב היבול נלקח על-ידי בעל האחוזה.
סביב לכפרים ולשדות המעובדים היו יערות עצומים. בחורף האיכרים כרתו עצים, אותם הם מכרו באזורים אחרים של פולין, לבנית בתים חדשים או לתיקון בתים ישנים. הדת הייתה נוצרית רוסית אורתודוקסית. הייתה כנסייה יפה ובעלי תפקידים בכנסייה כמו כומר.
היהודים חיו בכפרים ובעיירות. מעטים הורשו לגור בערים הגדולות. הגברים היהודים היו חייטים, סנדלרים, נגרים, צובעי בדים, קצבים, אופים, יצרני נרות, סבלים, סוחרי עץ, מלווים, מורים, מתווכים, גנבים קטנים, רבנים ולומדי תורה. כל הילדים למדו עברית, תלמוד ותורה. כל הגברים, כולל ממשפחות עניות, ידעו לקרוא עברית. רבים מאוד ידעו לקראו ולכתוב אידיש, והיו כותבי שירה, היסטוריה וספרות דמיונית. כולם ידעו פולנית אבל רק מעטים קיבלו חינוך פולני. הורים דתיים סירבו שילדיהם יקבלו חינוך חילוני מהגויים. בנוסף, רק מעט בתי ספר פולנים הסכימו לקבל תלמידים יהודים. לעומת זאת, הכומר של העיירה ניסה כל הזמן לשכנע יהודים להמיר את דתם לנוצרית.
גברים ונשים נישאו בגיל צעיר מאוד, לעיתים 14-15, והיו להם הרבה מאוד ילדים.
באותה תקופה הצאר הרוסי שלט על כל רוסיה ופולין. היה לו צבא סדיר גדול. ילדים גויסו לצבא ושרתו 25 שנים. גם יהודים גויסו לצבא, אלא שהם היו מאוד לא מרוצים מהשירות הצבאי, היות והם נאלצו לאכול אוכל לא כשר, והיו רחוקים מבתי הכנסת והתרבות היהודית. החיילים היהודים היו גם קורבן להטרדות ומעשי התעללות מצד חבריהם החיילים הגויים. הרבה מאוד יהודים ברחו למדינות אחרות כמו גרמניה, אוסטריה, אנגליה או ארה”ב. בין השנים 1870 ל-1920 היגרה לארה”ב הכמות הגדולה ביותר של יהודים. סדרה של פוגרומים ומעשי רצח של יהודים, שנערכו בפקודת הצאר בשנת 1881, הניעה כמות גדולה של יהודים לברוח לארה”ב.
למעט קבוצה קטנה של סוחרים יהודים עשירים שסחרו בעצים, בבדים, במסחר בינלאומי ובמתן הלוואות, רוב היהודים חיו בבקתות קטנות, לא יותר טובות מבתי האיכרים הפולנים. לעשירים היו בתים גדולים ויפים עם משרתים, בגדים יוקרתיים, שפע של מזון, כולל לחם לבן, ותה עם לימון וסוכר. העניים אכלו עוף, בשר ודגים רק בשבתות. יחד עם זאת, בדרך כלל העניים גידלו פרה או עז. החלב שימש להכנת גבינה, חמאה, שמנת ויוגורט. לרובם הייתה חצר קטנה שבה גידלו ירקות כמו תפוחי-אדמה, סלק, גזר וכרוב. דג מלוח, תפוחי אדמה ומרק סלק (בורשט) היו ארוחה יומית. הם גם אכלו לחם שחור, שהיה טוב לבריאות ובנה אנשים בריאים וחסונים. גם עשירים וגם עניים שתו תה. לימון וסוכר יובאו לפולין, כך שהשימוש בהם היה לפי מעמדות חברתיים.
החיים היהודיים סבבו סביב לבית הכנסת. בבית הכנסת הרב ותלמידיו ניהלו בית משפט, ילדים למדו, ואנשים התאספו לאירועים, קבלת שירותים, תפילות, חגים ושמחות. כפי שהיה נהוג, גברים ונשים הופרדו. הגברים היו בקומה הראשית, היכן שספרי התורה נשמרו, והנשים במרפסת עליונה מכוסה בווילונות שיצרו את ההפרדה. הנשים לא היו מלומדות, והן ידעו לקרוא את התנ”ך רק בתרגום לאידיש. רק בודדות ידעו לכתוב עברית, אבל אף אחת לא ידעה לקרוא עברית. הנשים אפילו לא יכלו לבחור את בני זוגן, וכל הנישואין היו בהתאם לייחוס – המעמד החברתי. השדכנים ניהלו קודם כל מו”מ עם ההורים, ורק לאחר מכן הזוג הצעיר נפגש להכיר. במקרים מסוימים החתן והכלה ראו זו את זה רק ביום חתונתם. אבי הכלה היה צריך לדאוג לנדוניה, ואבוי לזה שהיו לו הרבה בנות.
זו הסביבה שבה חיו בלה ויענקל. יענקל היה חייט והפסיק ללמוד. לבלה היה עור בגוון כהה ושיער שחור, וליענקל היה עור בהיר, שיער בלונדיני ועיניים כחולות, שבאחת מהן הוא לא ראה. בלה הייתה מיילדת ומרפאה טבעית, והייתה מאוד מקובלת בין הבריות, הן יהודים והן גויים, היות והיא יילדה את כל הילדים בעיירה ויכלה לתת מענה למיני מחלות שונות. היא הכירה את צמחי המרפא שגדלו בשדות וביערות, ואת סגולות המרפא של כל צמח. על שירותיה היא כמעט ולא קיבלה כסף, אלא מזון, נוצות לכרים ושמיכות, וקש למזרונים. כמעט תמיד היה בבית סיר גדול של מרק מבעבע על התנור. יענקל תפר עבור העשירים, והכין תלבושות עבור זוגות צעירים שהתחתנו. כל הזוגות הצעירים קיבלו מערכת תלבושות לקראת החתונה. העניים נקברו בדרך כלל באותה תלבושת. יענקל קיבל כסף בעבור עבודתו. היו להם שני ילדים. לבן קראו נחום ואת שמה של הבת אינני יודעת. הבת נפטרה ממחלה בגיל 16. בלה לא יכלה לטפל בה והיא לקחה אותה לוורשה לרופא מומחה, אלא שלא היה טיפול מועיל לשחפת, והיא נפטרה.
לרייזל והירש-לייב היו שמונה ילדים. שבע בנות ובן אחד. רייזל הייתה תופרת שמלות. היא עבדה קשה, והייתה מאוד אדוקה וסגפנית. היא הייתה מאוד קטנה ורזה. קודם כל היא התפללה, אחר כך היא עבדה ורק לבסוף אכלה. לבעלה הייתה תחנת קמח. הוא טחן חיטה ודגנים אחרים לקמח עבור לחם ועוגות. למרבה הצער הוא נהרג בתאונת עבודה בתחנת הקמח. הבנות היו אסתר, חנה, שרה, לאה, רבקה, יטה ודבורה. לבן קראו לייזר.
נחום, הבן של בלה ויענקל התחתן עם אסתר. הייתה להם בת אחת, חיה-שרה. אסתר נפטרה זמן קצר לאחר לידת הבת חיה-שרה. מספרים שהיא הלכה בשדה והותקפה בידי להקת כלבים. היא כל כך נבהלה ופחדה עד שליבה חדל לפעום והיא מתה.
לאחר מותה של אסתר, נחום התחתן עם האחות השנייה חנה, ונולדו להם ארבעה ילדים: טאוב, אסתר, דורה ולזר (לואיס). חנה גידלה את חיה-שרה כאחת מילדיה. נחום היה חייט, וכמו כל החייטים נהג לבקר בבתי האדונים הגברות ולתפור להם מלבושים לכבוד אירועים משמחים. חנה גם ידעה לתפור, אבל היא הייתה עסוקה רוב הזמן בגידול הילדים.
בגיל 14 חיה-שרה נשלחה אל סבתה רייזל בכדי ללמוד לתפור שמלות. תקופה מסוימת היא גם חיה בביתה של סבתא בלה. בלה החלה ללמד את חיה-שרה בידע שהיה לה ברפואה טבעית והילינג. טאוב ודורה גם כן למדו לתפור.
חיה-שרה התחתנה עם חיים, בנם של דוד ובאש – Basche בלאור – Blauer. דוד התמחה בצביעה (כנראה של בדים) בצבע אינדיגו, ומכאן השם בלאור שפרושו בגרמנית – כחול עמוק. דוד היה גם חייט. לדוד ולבאש היו להם ששה ילדים: חיים, בני, סם, מוריס, הינדה וחנה.
דוד, יחד עם בנו חיים, ועם נחום חותנו של חיים, הגיעו לניו יורק שבאמריקה בשנת 1898. השייט ערך שלושה שבועות, במחלקה זולה, ובתנאים קשים, עד הגעתם לניו יורק. הם היו צעירים, בריאים ושאפתנים. אמריקה נחשבה למדינת הזהב, אולם הם מצאו מעט מאוד זהב – בעיקר עבודה קשה ומייגעת בחנויות של ניו יורק. נשותיהם וילדיהם הגיעו בעקבותיהם מספר שנים לאחר מכן.
אסתר התחתנה עם חונה אליה זלגו – Chuna Elia Zelago ושינתה את שם המשפחה לגרינברג. טאוב התחתנה עם מוישה (מוריס) ושנתה את שם המשפחה לגולדברג. דורה ולואיס הגיעו לארה”ב רווקים והתחתנו בניו יורק. כולם הגיעו לניו יורק בסביבות 1900. חונה אליה מת בגיל 56. אסתר לא התחתנה שוב. דורה התחתנה עם סם מילך – Milch. לואיס התחתן עם גוסי סוסנה – Gussie Sosna. סם מת בגיל 42 ודורה התחתנה מחדש.
לחיה-שרה נולדו ששה ילדים. שלושה נפטרו ושלושה נשארו בחיים: פאולה, אייב ופי – Fae. לאסתר היו שלושה ילדים: פאני, נתן ולנה. לטאוב היו ארבעה ילדים: לוטי, סם, נייל (נתן) ואבלין. לדורה היו שלושה ילדים: אלכס, אוולין ונורמן (נתן). אוולין נפטרה בערך בגיל 20.
ללואיס היו שלושה ילדים: נטי, סטנלי ובלה. פאולה התחתנה עם ליאו סטרנברג, ונולדה להם בת אחת בשם מאריון אלה.
פאן התחתנה עם ג’ו סטיין והיו להם שני ילדים: רוזאלי והאורד.
נתן התחתן עם ביי גרינבלאט והיה להם בן אחד דויד.
אייב התחתן עם לאורה רוזנצוויג והיו להם שני ילדים: ברברה ופיליפ.
פיי התחתנה עם אלברט סוסמן והיו להם שני ילדים: מרסייה וג’ון. אלברט מת בשנת 1962 ופיי התחתנה שוב עם סיד לנדאו.
לאה התחתנה עם פרנק הרזלינגר, ונולדו להם שלושה ילדים: מיכאל, הלן ורוברט.
אלכס לא התחתן.
נורמן התחתן עם ליליאן בלום, ונולדו להם שני ילדים: שרון וניירון.
נטי התחתנה עם נט ברמן, ונולדו הם שתי בנות: אתל וריטה.
סטנלי התחתן עם מאריון שפירר, ונולדו להם ארבעה ילדים: דבי, אנדרו, קטי וסוזי.
בלה שניידר התחתנה עם אייב הולנדר, ונולדו להם שני ילדים: פיה ומנדי.
הגם שאבותינו המהגרים החלו לעבוד כשכירים במפעלים בניו יורק, מהר מאוד הם ניצלו את המערכת הכלכלית הפתוחה והקימו עסקים משלהם. בתי מסחר לבגדים לגברים ולנשים, חנויות נוחות קטנות, חנויות מכולת וחנויות לממכר מכשירי כתיבה. הם הקפידו שילדיהם ילמדו ויקבלו חינוך טוב, כך שביננו, בני הדודים, יש מורים, מזכירות, עורכי דין, עיתונאי, רופא שיניים, אנשי מכירות, רופאים ואנשי עסקים.
אחזור לילדיהם של רייזל והירש-לייב. אנחנו מכירים את אסתר ואת חנה. אנחנו יודעים שלבנם לזר הייתה משפחה גדולה. אנחנו זוכרים את אייב ומוריס סייגל, וכמו כן את יטה. היו עוד אנשים במשפחה הזו אך אינני יודעת את שמם. אנחנו גם יודעים ששרה התחתנה עם אדם בשם רוזנברג ועברה לשיקגו. היו להם חמישה ילדים ביניהם שני עורכי דין ומורה.
רבקה התחתנה עם ברל (ברנארד) גלוביץ, והייתה להם חנות מכולת יפה בניו ארק ניו ג’רסי. היו להם שלושה ילדים: סדי שהתחתנה עם ג’ורג’ קנטור ונולדו הם שלושה ילדים: הארי, גרום וליאון שנפטר. ג’ורג’ מת בתחילת שנות החמישים שלו וסדי התחתנה עם ג’ו רוזנפלד. סם גאלוביץ התחתן עם סטלה באום ונולדו להם שני בנים: לסטר ורונלד. סם מת בשנות החמישים לחייו.
אסתר התחתנה עם הארי גרינברג, והיו להם שלושה ילדים: רוברט, רוזלינד ריצ’ר, שבעלה נפטר בשנות השלושים לחייו. שם משפחתה אנדרסון. לרוזלינד שני ילדים: סטיבן שהיה ראש העיר של Randolph Township N.J., וכעת הוא עוזרו של המושל בריין, ובת, ברברה ריצ’ר, מורה שהתחתנה של ג’ון וידל ולהם נולדו שלושה ילדים: סוזן, ג’ניפר לין, וג’ון ג’וזף השלישי. בן נוסף של אסתר והארי, סטנלי, היה קצין בדרגת סגן במלחמת העולם השנייה, והוא נהרג בפעילות מבצעית בשנת 1944. מאוחר יותר הוא עוטר באותו כבוד כמו לב ארגמן, כוכב הכסף ואותות אחרים. אסתר והארי השתתפו בקבורה המונית בלואיסוויל קנטאקי. הבן רוברט התחתן על ראודה גלר ונולדו להם 3 ילדים: סטנלי, שלומד רבנות בישיבת מוריסטאון. הוא נשוי לשלי לריט, ויש להם שני ילדים: יוסף ודוב-בר. בן אחר של רוברט הוא אלן מיטשל שהוא אופטיקאי, ויש גם בת בשם פאולה בט.
ילדיהם של טאוב ומוריס גרינברג הם: לוטי, שהתחתנה עם בנימין מרקוביץ, ויש להם בן בשם פרדריק; סם (ג’ק) גולדברג שהתחתן עם ג’ני פינקלשטיין. ג’ני מתה בשנת 1951 והשאירה אחריה בת אחת בשם אסתל. סם התחתן שוב עם דורותי גריס בשנת 1954. נתן (נייל) גולדברג שכעת נקרא סטרונג – Strong, התחתן עם אסתר טייסנר, ויש להם ארבעה ילדים: שילה, לזלי, פרנקלין ומורטימר. אוולין גולדברג התחתנה עם שלמה יוסף, ויש להם שני בנים: דר’ ברטרם וגייסון.
כעת לתיעוד ילדינו ונכדינו
מריון סטרנברג, מורה התחתנה עם רוברט פולק, סמנכ”ל ומומחה למחשבים. יש להם שני ילדים: יונתן וסוזן.
פיליפ בלוק, רופא מומחה בפודיאטריה (רפואת כף הרגל) ורווק.
ברברה בלוק, בוגרת C.C.N.Y., לשעבר מנהלת מחלקת מניות ואגרות בחברת הטלפונים של ניו יורק, וכיום מגדלת בביתה בן בשם יהושע. הי נשואה להרווין גודמן, סופר ומפיץ קלטות של רוק & רול.
ג’ון סוסמן הוא סמנכ”ל בחברת מחקר וייעוץ, והוא נשוי לדונה טיילר, שהיא מהנדסת. לבנם קוראים ג’י.
מרסיה סוסמן היא מורה, היא נשואה לעורך דין מיכאל קורוטקין, ויש להם שלושה ילדים: דריל, אלן ואלייסה.
ילדיו של סיד לנדאו הם: ריצ’ארד, פאול וארתור. ריצ’ארד התחתן עם נינה היתר, שהיא מזכירה רפואית. יש להם שני ילדים: קיט ומיטשל. ריצ’ארד הוא מנהל מחלקה בחברת שיווק למכשירים אלקטרוניים.
פאול רווק והוא איש מכירות בחברת Eder Bros, שעוסקת בשיווק משקאות אלכוהוליים.
ארתור הוא איש מכירות בחברת רוצ’סטר מכשור מדעי. הוא נשוי לאלי בלקין, עובדת לשעבר בביטוח הלאומי. יש להם שני ילדים: ג’ניפר ומתאו.
דוד גרינברג הוא חקלאי ואינו נשוי.
האורד סטין הוא נציג טכני של מוצרים מקצועיים בחברת Agfa-Gevaert. הוא נשוי ללין גלר, שעובדת במשרד העבודה הפדראלי. יש להם בן אחד בשם שמואל.
רוזלין היא מורה ועורכת דין, והיא נשואה להאוורד מינק, הבעלים של שתי חנויות למוצרי צילום. יש להם שני ילדים: קרל אריק וג’ויס סטייסי.
מיכאל הרזלינגר הוא רואה חשבון והוא נשוי לג’קלין מורצ’וור. יש להם שלושה ילדים: טרי, מרסייה ופיטר.
רוברט הרזלינגר הוא רופא והוא נשוי לפאולה רוזנברג, שהיא ספרנית. יש להם בן אחד בשם דני.
הלן הרזלינגר היא ביולוגית והיא רווקה.
אתל ברמן היא רופאה הנשואה למיכאל סיגל, שגם הוא רופא. יש להם שלושה ילדים: סינדי, קרולין וג’פרי.
ריטה ברמן היא רופאת ילדים ורווקה.
שרון מילך התחתנה עם ברי סלוויט, שעוסק בתחום הנדל”ן. יש להם שלושה ילדים: דוד, אדם ודניאל.
מיירון מילך הוא עורך דין רווק.
פיי ומנדי הולנדר הן שתי נשים צעירות ומושכות.
פרדריק מרקוביץ הוא מורה שנשוי לדוריס, שגם היא מורה. יש להם שתי בנות מאומצות.
הבת של סם גולדברג, אסתל, התחתנה עם ליאון הולנדר, ויש להם שני ילדים: ג’ואן ומינדי. ג’ואן נשואה למיכאל מלין.
לסלי סטרונג הוא רופא, שנשוי לגלוריה דג’משדורף. יש להם שני ילדים: אנדרס ודויד.
שילה סטרונג התחתנה עם לאנולד ליפ אך הם התגרשו. יש להם שני ילדים: גל וג’ורי.
פרנקלין סטרונג הוא רופא שהתחתן עם ננסי פאלק, ויש להם שני ילדים: גרשון אהרון ותינוק שאת שמו לא אדע.
מורטימר סטרונג הןא תלמיד שנה שלישית בלימודי רפואה באוניברסיטת טמפל. הוא נשוי לשרון קודוביץ.
ברטרם יוסף הוא רופא שהיה נשוי לדר’ לוסי רה, אך כעת הם גרושים. יש להם בן אחד – אריק מארק.
ג’ייסון יוסף התחתן עם מרילין אולסן.
הארי קנטור החליף את שמו לקנור, הוא הבן של סאדי וג’ורג’ קנטור. הוא התחתן פעמיים ויש לו שני בנים ושני נכדים. בנו רוזל גר בקליפורניה. ג’רום קנטור התחתן עם אידה סמולין , שנפטרה. יש להם בן אחד – גארי. לאון קנטור, שנפטר, התחתן עם בטי פופיק. שמואל גלוביץ התחתן פעמיים. פעם ראשונה עם סטלה באום, ולאר מכן עם שרה קירשנבאום, שנפטרה. בנו, לייזר גלוביץ, גם נפטר. רונלד נשוי לג’ודי ויש להם שני ילדים: צ’אטי ולידיה.
תוספות
אולי הכישורים הרפואיים של סבתא בלה חלחלו לדורות הבאים. סביר יותר שהסיפורים המופלאים על חייה השפיעו על הדורות הבאים. יש 12 רופאים במשפחתנו.
נתן גרינברג היה רופא מיילד ורופא כללי.
אייב בלוק הוא רופא כף רגל, וגם בנו פיליפ הוא רופא כף רגל במחלקה לרפואת כף הרגל בקולג’ של אוהיו.
סטנלי שניידר הוא רדיולוגיסט.
אתל ברמן סיגל ובעלה מיכאל רדיולוגיסטים.
ריטה ברמן מתמחה ברפואת ילדים.
נייל סטרונג (גולדברג) הוא רופא אורתופד. בניו, פרנקלין ולזלי גם הם רופאים.
ברטרם יוסף הוא מומחה לבעיות לב.
רוברט הרזינגר הוא רופא מיילד.
כעת נזכור את אלו שאינם עמנו:
סבתא בלה קרזובסקי נפטרה בגיל 86
ינקל קרזובסקי נפטר כנראה בסוף שנות השבעים לחייו
רייזל סיגל נפטרה כנראה בגיל 84
הירש-לייב סיגל נפטר בסוף שנות הששים לחייו
נחום שניידר נפטר בשנת 1906 בגיל 53
חנה שניידר נפטרה בשנת 1940 בגיל 83
שרה בלוק נפטרה בשנת 1953 בגיל 79
היימן בלוק נפטר בשנת, 1950 בגיל 76
טאוב גולדברג נפטר בשנת 1976 , בגיל 102
מוריס גולדברג נפטר כנראה בגיל 75
אסתר גרינברג נפטר בשנת 1957 בגיל 77
היימן גרינברג נפטר בשנת 1938 בגיל 56
דורה מילך פייט נפרה בשנת 1975 בגיל 88
סם מילך נפטר בשנת 1927 בגיל 1943
אוולין מילך נפטרה בגיל 20
לואיס שניידר נפטר בשנת 1974בגיל 82
רבקה גלוביץ נפטרה בגיל 70
ברנרד גלוביץ נפטר בגיל 75
שמואל גלוביץ נפטר בגיל 55
סדי קנטור רוזנפלד נפטר בגיל 82
ג’ורג’ קנטור נפטר בגיל 50
לאון קנטור נפטר בגיל 50
אלברט סוסמן נפטר בשנת 1962, בגיל 57
נתן גרינברג נפטר בשנת 1971 בגיל 61
סטנלי גרינברג נפטר בשנת 1994 בגיל 20
- חלק מהגילים המופיעים ברשימה הם ניחוש על סמך מידע אחר.
- נחום שניידר לא רצה להיות חייט, לכן הוא שכר חווה חקלאית והפך לחקלאי. היה לו מטע אגסים. טאוב שהייתה בת שנה זחלה על הדשא מתחת לעצים ואכלה כל היום אגסים, כך היא הפכה לחסונה וחייה עד גיל 102. נחום לא הצליח כחקלאי וחזר להיות חייט.