קרוב בר של התמר. הוא גדל כגוש של כמה גזעים, שנוטים החוצה מהמרכז, ולכן נקרא באנגלית גם “התמר הנוטה”. הוא גדל בעיקר באזורים לחים, לאורך גדות נהרות, ביצות וביערות גשם פתוחים, אך מסוגל לשרוד גם תקופות יובש לאחר שהתבסס.
כמה גזעים דקים שנוטים לצדדים. עלים מנוצים וארוכים, עם קוצים חדים בבסיס. העץ הוא דו-ביתי, כלומר יש עצי זכר ועצי נקבה נפרדים. עצי הנקבה מניבים אשכולות של פירות קטנים בצבע כתום-חום, הדומים לתמרים קטנים. הפירות אכילים ובעלי טעם מתוק, אך הם דלי בשר בהשוואה לתמר המצוי.
הפירות אכילים אבל קטנים, ומהעלים קולעים סלים ומחצלות. מהגזע מפיקים מוהל מתוק, ומתסיסים אותו ליין דקלים.
במקורות
“צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח” (תהלים צב, יג). הלולב שבארבעת המינים, “כַּפֹּת תְּמָרִים” (ויקרא כג, מ), הוא עלה צעיר של תמר. הנביאה דבורה ישבה לשפוט “תַּחַת תֹּמֶר דְּבוֹרָה” (שופטים ד, ה).