עץ קוצני ועמיד מאוד ליובש, שגדל ממערב אפריקה ועד הודו, וגם בישראל: בערבה, בעין גדי ובבקעת הירדן. הפרי, בגודל של תמר קטן, מתוק ומעט מריר כשהוא בשל.
ענפים ירוקים עם קוצים ארוכים וישרים, ירוקים גם הם. כל עלה בנוי משני עלעלים בלבד, כמו זוג כנפיים. הפרחים קטנים, בצבע ירוק-צהבהב ובצורת כוכב. הפרי מוארך, ומשנה את צבעו לעת הבשלה מירוק לצהוב-חום.
פילים, בבונים, קופים ואנטילופות אוכלים את הפירות, וג’ירפות ועזים אוכלות את העלים. הזרעים מופצים בגללים של בעלי החיים.
פירות העץ נאכלים בעתות מחסור, ועליו ופרחיו משמשים כמספוא מזין ביותר עבור צאן וגמלים. במזרח אפריקה משתמשים בפרי גם לכביסה, כי יש בו חומרים שמקציפים במים כמו סבון. מהגלעין הקשיח מפיקים שמן איכותי המשמש לבישול, לייצור סבונים ולקוסמטיקה. בעבר יוחסו לשמן זה סגולות מרפא רבות והוא שימש לרפואה וחניטה.
במקורות
בעבר מכרו ביריחו לעולי רגל שמן מזרעי הזקום, בשם “שמן הצרי” או “בלסם יריחו”. יש חוקרים המזהים את שמן הזקום עם “הַצֳּרִי” שמוזכר במקרא, אבל רוב החוקרים מזהים את הַצֳּרִי המקראי עם שמן האפרסמון המקראי.