השקמה היא קרובה של התאנה, ובישראל היא מוכרת באזור השפלה וחוף הים. באפריקה היא עץ ענק שגדל ליד נהרות ומעיינות. הפירות, תאנים קטנות, גדלים באשכולות צפופים ישירות על הגזע ועל הענפים העבים.
גזע צהבהב-אפור, לעיתים עם שורשים רחבים בבסיס. עלים גדולים, מחוספסים ועגולים. אשכולות של פגות קטנות על הגזע עצמו.
הפירות הם מזון לבבונים, לקופים, ליונים, לקלאו ולעטלפי פירות, ומה שנופל נאכל בידי אנטילופות. את הפרחים, שנמצאים בתוך הפגה, מאביקה צרעה זעירה מיוחדת, שחיה רק על השקמה.
במצרים העתיקה השתמשו בעץ השקמה העמיד לארונות קבורה. באפריקה אוכלים את הפירות, ועצים גדולים, שנותנים צל רב, משמשים כמקום מפגש חברתי.
במקורות
בישראל אין את הצרעה שמאביקה את פגות השקמה. לכן, כדי שהפירות יבשילו, נהגו בימי קדם לחרוץ את הפגות. זו הייתה עבודתו של הנביא עמוס: “כִּי בוֹקֵר אָנֹכִי וּבוֹלֵס שִׁקְמִים” (עמוס ז, יד). על שלמה נאמר: “וְאֵת הָאֲרָזִים נָתַן כַּשִּׁקְמִים אֲשֶׁר בַּשְּׁפֵלָה לָרֹב” (מלכים א י, כז).