למרות השם, התמר ההודי אינו קרוב של התמר, וכנראה גם אינו הודי במקור: מוצאו כנראה באפריקה הטרופית, ומשם הגיע להודו לפני אלפי שנים. השם מגיע מערבית, “תמר הִנְדִי”, כלומר “תמר הודו”, בגלל הציפה החומה והדביקה של התרמילים, שמזכירה תמרים.
ציפת הפרי היא החלק הנאכל. לפרי צעיר יש טעם חמוץ מאוד, וככל שהוא מבשיל הוא הופך למתוק יותר. הוא מהווה רכיב מפתח במטבח הדרום-אסיאתי והתאילנדי, למשל במנת הפאד תאי, במרקי קארי ובצ’אטני. באמריקה הלטינית ובמזרח התיכון הפרי משמש כבסיס למשקאות קלים ומרעננים – משקה תמרהינדי. הוא גם אחד הרכיבים הסודיים ברוטב וסטרשייר המפורסם.
ברפואה העממית הפרי, העלים והקליפה שימשו לאורך ההיסטוריה לטיפול בבעיות עיכול, כחומר משלשל טבעי, להורדת חום ולחיטוי פצעים. ליבת העץ חזקה ודחוסה מאוד, הוא מכונה לעיתים “מהגוני מזרח-אסיאתי”. הוא משמש לייצור רהיטים, כלי עבודה וגילופי עץ.