העץ שמופיע כמעט בכל תמונה של סוואנה אפריקאית. לעץ בוגר יש צמרת שטוחה ורחבה בצורת מטרייה, וענפים מכוסים בקוצים. השורשים שלו מגיעים עמוק לאדמה, ולכן הוא מחזיק מעמד גם בעונת היובש.
צמרת שטוחה כמו מטרייה פתוחה. העלים מחולקים לעלעלים זעירים. יש לו שני סוגי קוצים, זה לצד זה: קוצים ארוכים וישרים, וקוצים קצרים ומעוקלים כמו וו. התרמילים מסולסלים כמו קפיץ.
ג’ירפות אוכלות את העלים מהצמרת, בעזרת לשון ארוכה שעוקפת את הקוצים. פילים, אנטילופות ועזים אוכלים את התרמילים שנופלים לקרקע. אורגים ועופות דורסים בונים קנים בענפים, ובצל העץ נחים אריות ובעלי חיים רבים אחרים בשעות החמות.
המסאי מאכילים את העדרים בתרמילים, ומשתמשים בענפים הקוצניים לגדר סביב מכלאות הבקר. מהעץ מכינים פחם ועצי הסקה, ולכן במקומות רבים כורתים אותו יותר מדי.
במקורות
השיטה הסוככנית גדלה גם בערבה ובמדבר יהודה, לצד קרובתה השיטה הסלילנית, ורבים מזהים אותה עם השיטה של המקרא. מ”עֲצֵי שִׁטִּים” נבנו הארון, הקרשים וכלי המשכן (שמות כה–כו). המקום שבו חנו בני ישראל בערבות מואב נקרא “הַשִּׁטִּים” (במדבר כה, א).