הקרנף השחור הוא יונק ענק וכבד, עם עור אפור עבה שנראה כמו שריון, ושתי קרניים על האף. הקדמית ארוכה יותר, ויכולה להגיע לאורך של יותר מחצי מטר. למרות שמו, הוא אינו שחור, אלא אפור, וצבעו מושפע מהבוץ שבו הוא מתפלש.
הוא מלחך: אוכל עלים, ענפים, שיחים וצמחים נמוכים. השפה העליונה שלו מחודדת וגמישה, כמו אצבע, והוא תולש איתה עלים וענפים. בזה הוא שונה מהקרנף הלבן, שאוכל עשב ושפתו רחבה ושטוחה.
ההריון נמשך כ־15 חודשים, ונולד עגל אחד. העגל נשאר עם האם שנתיים-שלוש, והולך מאחוריה. אצל הקרנף הלבן, לעומת זאת, העגל הולך לפני האם.
שתי קרניים, שפה עליונה מחודדת, ראש שמוחזק גבוה יחסית, ואוזניים מעוגלות. הקרנף הלבן גדול יותר, עם שפה רחבה וראש שמורכן אל העשב, אבל הוא אינו חי באזורים שבהם נבקר.
בודד ושומר על טריטוריה. הראייה שלו חלשה, אבל חושי הריח והשמיעה מצוינים. כשהוא נבהל, הוא עלול לתקוף. הוא מסוגל לרוץ במהירות של יותר מ־50 קמ״ש.
מכתש נגורונגורו הוא אחד המקומות הבודדים בטנזניה שבהם אפשר לראות קרנף שחור בטבע. חיים בו כמה עשרות קרנפים, שמוגנים בקפידה. הם נראים לרוב מרחוק, אז כדאי להכין משקפת! בסרנגטי יש קבוצה קטנה של קרנפים, ונדיר מאוד לראות אותם.