הנמר הוא חתול גדול, חזק ושרירי, עם ראש רחב, צוואר עבה ורגליים קצרות יחסית. הוא אמן ההסוואה והחמקנות של הסוואנה. הפרווה הזהובה המכוסה בכתמים שחורים המכונים רוֹזֶטוֹת, שעוזרים לו להסוואה בין הענפים והצללים. בטנזניה יש אוכלוסיית נמרים גדולה, אבל לראות נמר נחשב עדיין לרגע מיוחד בכל ספארי.
לנמר יש תפריט מגוון מאוד: אימפלות, צבאים, חזירי יבלות, בבונים, ארנבות, ציפורים ואפילו דגים וחרקים. הוא צד בהתגנבות ובמארב. לאחר הציד הוא גורר את הטרף אל צמרת עץ, הרחק מאריות ומצבועים. הוא מסוגל להעלות לעץ טרף כבד ממשקל גופו.
נמרים מתרבים בכל עונות השנה. ההריון נמשך כשלושה חודשים, ונולדים 2–3 גורים במערה, בין סלעים או בסבך צפוף. הגורים נשארים עם האם כשנה וחצי עד שנתיים, ולומדים ממנה לצוד.
הכתמים מסודרים ברוֹזֶטוֹת, שהן טבעות של כתמים שחורים סביב מרכז בהיר. כך אפשר להבדיל אותו בקלות מהברדלס, שכתמיו מלאים ועגולים. הראש גדול ובלי ״פס דמעה״, הגוף חסון והזנב ארוך, ובקצהו לבן מתחת. נמר על עץ מסגיר את עצמו פעמים רבות דווקא עם הזנב, שמשתלשל מן הענף.
הנמר חי לבד, ושומר על טריטוריה שהוא מסמן בשתן ובשריטות על עצים. הוא פעיל בעיקר בלילה, וביום נח על ענף רחב או בין סלעים. הוא מטפס מצוין וגם שחיין טוב. הקול שלו הוא נהמה צרודה ומחזורית, שנשמעת כמו מסור שמנסר עץ.
עמק נהר סרונרה במרכז הסרנגטי ידוע כאחד המקומות הטובים באפריקה לצפות בנמרים. כדאי לסרוק את הענפים האופקיים של עצי השיטה ושל עצי הקיגליה, ולחפש זנב משתלשל. יש סיכוי לראות נמרים גם בטרנגירי ובמניארה. תצפית על נמר דורשת סבלנות ומזל.