חתול הבר האפריקאי נראה כמעט כמו חתול בית מפוספס, וזה לא מקרי: הוא האב הקדמון של כל חתולי הבית בעולם. בהשוואה לחתול בית הוא מעט גדול יותר, הרגליים שלו ארוכות יותר, והוא נראה זקוף ודק יותר. צבעו אפור-חולי, ועל הגוף פסים חיוורים.
בעיקר עכברים וחולדות, וגם ציפורים, לטאות, חרקים ולעיתים ארנבות צעירות. הוא צד בשיטה שמוכרת לכל מי שגידל חתול: מתגנב לאט, מתכופף, ואז מזנק בבת אחת.
ההריון נמשך כחודשיים, ונולדים 2–5 גורים במחבוא מוגן, כמו מחילה נטושה, חלל בעץ או סבך צפוף. לרוב ההמלטה מתרחשת בעונת הגשמים, כשיש שפע של מכרסמים.
הגב של האוזניים בצבע חום-אדמדם. זה סימן היכר חשוב, כי אצל חתולי בית הוא נדיר. על הרגליים טבעות כהות, והזנב דק עם טבעות שחורות וקצה שחור. כשהוא יושב, הרגליים הקדמיות הארוכות נותנות לו מראה זקוף וגבוה.
חתול הבר חי לבד ושומר על טריטוריה. הוא פעיל בעיקר בלילה, וביום מסתתר במחילות, בין שיחים או בתוך עצים חלולים. האיום העיקרי עליו הוא ההכלאה עם חתולי בית שמסתובבים ליד כפרים: הגורים המעורבים מדללים את האוכלוסייה הטהורה.
חתול בר קשה לראות, כי הוא פעיל בעיקר בחושך. הסיכוי הטוב ביותר הוא בשעות הדמדומים, בנסיעה חזרה ללודג׳ או בשולי מישורי העשב של הסרנגטי ושל המכתש. אם ראיתם ״חתול בית״ באמצע השמורה, כנראה פגשתם אותו.