הברדלס הוא היונק המהיר ביותר על פני היבשה. הגוף שלו בנוי כמו מכונית מרוץ: דק וקל, עם רגליים ארוכות, חזה עמוק שמכיל ריאות ולב גדולים, וראש קטן. הציפורניים שלו כמעט אינן נשלפות פנימה, והן אוחזות בקרקע כמו נעלי ספורט עם פקקים. הזנב הארוך משמש כהגה ושומר על שיווי המשקל בפניות חדות.
בסרנגטי הברדלס צד בעיקר את צבי תומסון, וגם אימפלות, צבאי גרנט, עגלי גנו וארנבות. הוא מתגנב קרוב ככל האפשר ואז פורץ במרדף מהיר, שנמשך בדרך כלל פחות מדקה. בזמן המרדף הוא מגיע למהירות של כ־100 קמ״ש, ומאיץ מעמידה לכ־90 קמ״ש בתוך כשלוש שניות. אחרי מרדף כזה הגוף שלו לוהט, והוא חייב לנוח לפני שיאכל. לכן אריות וצבועים מצליחים לא פעם לגזול ממנו את הטרף.
ברדלסים מתרבים בכל עונות השנה. ההריון נמשך כשלושה חודשים, ונולדים לרוב 3–5 גורים. לגורים יש ״גלימה״ של פרווה אפורה ארוכה על הגב, שעוזרת להם להסתתר בעשב. האם מגדלת אותם לבדה, ומעבירה אותם ממחבוא למחבוא כדי להרחיק אותם מטורפים. למרות זאת, רוב הגורים אינם שורדים עד גיל בגרות, בעיקר בגלל אריות וצבועים.
כתמים שחורים עגולים ומלאים על רקע צהוב-זהוב. ״פס דמעה״ שחור יורד מפינת העין אל הפה. הפס מפחית סנוור מהשמש, בדומה לפס השחור שספורטאים מציירים מתחת לעיניים. הגוף דק וגבוה, הראש קטן ועגול, ובקצה הזנב טבעות שחורות וציצה לבנה.
הנקבות חיות לבדן עם הגורים. הזכרים חיים לעיתים קרובות בקבוצות קטנות של שניים או שלושה, בדרך כלל אחים, שנקראות ״קואליציה״. הברדלס צד ביום, כדי להימנע מאריות וצבועים שפעילים בעיקר בלילה. כדי לסרוק את השטח הוא אוהב לעלות על תלוליות טרמיטים, על גזעים שנפלו ולפעמים אפילו על מכסה המנוע של ג׳יפ. הוא אינו יכול לשאוג, ובמקום זה משמיע ציוצים שנשמעים כמו של ציפור, ומגרגר כמו חתול בית.
כדאי לחפש ברדלסים במישורים הפתוחים של הסרנגטי, בשעות הבוקר ואחר הצהריים. בדצמבר העשב מוריק אחרי הגשמים, והעדרים חוזרים למרכז ולדרום השמורה. הברדלסים עוקבים אחרי הצבאים, ולכן כדאי לסרוק את התלוליות ואת העצים הבודדים במישור.