אפריקן דרייב - היום השני - מקמפלה לשמורת מורצ'ינסון
את היום השני למסע התחלנו בשעת בוקר מוקדמת מאוד, הרבה לפני עלות השחר. הרעיון היה לצאת מקמפלה לפני שעת שיא העומס בבוקר. הג’יפים חיכו לנו בחניית המלון, ובכל ג’יפ היו כסאות מתקפלים ובקבוקי מים מינרליים.
העמסנו את הציוד, ארגנו את הג’יפים, קיבלנו מכשיר קשר לכל ג’יפ ותדרוך מגיל המדריך, ויצאנו לדרך. הנסיעה בפרברי קמפלה הייתה איטית וצמודה. גיל נתן לנו שהות להתרגל לג’יפים, לנהיגה בצד שמאל של הכביש, למהמורות ולבורות שבכבישים ולנהגים האוגנדים שחוקי התנועה אינם מוכרים להם.
לאחר כשעה של נסיעה בפרברי העיר יצאנו מהעיר לכיוון צפון. עומס התנועה ירד, הכביש הפך לנוח יותר והשחר שעלה גילה בפנינו את המרחבים ואת השדות הירוקים של אוגנדה.
המרחק מהמלון בקמפלה ללודג’ על גדות הנילוס בשמורת מורצ’ינסון הוא כ-300 ק”מ. בדרך עצרנו מספר פעמים לפסקות קצרות בצד הדרך ובשווקים. לקראת שעת צהרים, אחרי שעברנו את עיר המחוז מאסינדי, הגענו אל שערי השמורה. גיל המדריך, ועזרא הסוכן האוגנדי, הלכו להסדיר את אישורי הכניסה לשמורה, ואנו ניצלנו את הזמן להכרות הדדית בין חברי הקבוצה, דרך משחקי חברה שאורלי ארגנה.
לאחר שאישורי הכניסה לשמורה התקבלו, ערכנו טכס פתיחת מסע קצר. הרמנו כוסית, קיבלנו את כובעי המסע, עלינו לג’יפים ונכנסנו לשמורה. יער הגשם קיבל את פנינו עם סבך הצמחייה השופעת, העצים הגבוהים וקופי הבבון שיושבים בצדי הדרך ומביטים על המבקרים.
אחרי נסיעה של כשעה וחצי בשמורה הגענו לגשר חדש שחוצה את הנילוס הלבן, ואחריו, על גדות הנילוס נמצא הנילוס שבו התאחסנו בשלושת הלילות הבאים. הגשר החדש, כמו הדרכים הסלולות ברחבי השמורה, נבנה ונסללו במימון ובניהול הסינים, שחודרים בשיטתיות לאפריקה. בתמורה לפיתוח התשתיות מקבלים הסינים זיכיון לחיפושי גז ונפט ולכריית מחצבים באדמת אוגנדה ומדינות אחרות.
הלודג’ Paraa Safari, שנמצא על גבעה על גדות הנילוס הלבן, משקיף על הנהר ועל מרחבי השמורה. החדרים גדולים ומרווחים, לכל חדר מרפסת קטנה, ואת הארוחות אוכלים במרפסת המלון הצופה אל הבריכה ואל הנילוס.
אחרי ארוחת הצהרים וההתארגנות בחדרים יצאנו לספארי ראשון במרחבי השמורה. פתחנו את הגגות בג’יפים, מה שאפשר עמידה בג’יפ, צפיה סביב לכל כיוון וצילום מכל זווית.
באזורים מסוימים של שמורת מורצ’ינסון ראינו ריכוזים גדולים של דקלים, שדומים מאוד לדקל הוושינגטוניה שאנו מכירים מישראל, ובארץ מוגדר כצמח פולש.
בבדיקה התברר שמדובר בדקל אפריקאי שנקרא Borassus Aethiopum. העץ נפוץ בכל האזורים היבשים של אפריקה הטרופית, אך רק במקום שבו גובה פני המים גבוה. הוא נמצא בדרך כלל באדמה חולית מנוקזת היטב, לעתים בחופים או בגבהים נמוכים יותר, לעתים קרובות ביציעים צפופים. באוגנדה, הוא נפוץ במישורי שיטפונות לאורך הנהרות.
לעץ פירות גדולים, עגולים בקוטר עד 15 ס”מ, בצבע כתום-חום, הגדלים בצרורות. בכל פרי יש 3 זרעים. את הפירות אפשר לאכול טריים או מבושלים. זרע לא בוגר מכיל מיץ מתוק אשר אפשר לשתות כמו מי קוקוס.
העלים משמשים כסכך, להכנת סיבים, מחצלות, רשתות דייג, ועוד. גזע העץ משמש להכנת פחם, בנגרות, בבנייה, לעמודי טלגרף, מזחים, וגם לכלי בית.
