נכדנו היקר והאהוב, ראם קרופפלד הגיע למצוות, ובשבת הראשונה לאחר שמחת תורה, הוא יתחיל את מחזור הקריאה החדש בתורה בקריאת פרשת בראשית.
את אירועי בר המצווה התחלנו ביום ששי 4 בספטמבר בהנחת תפילין בהשתתפות המשפחה הקרובה, ליד הכותל המערבי. עם סיום האירוע בכותל התכנסנו במסעדת “תמרה” בגן הטכנולוגי בירושלים, שם ברכנו את ראם, צפינו בסרטון עם תמונות מרגעים מרגשים, והשתתפנו בסדנה מקורית לעבודה אומנותית עם חוט ברזל.
באירוע במסעדת “תמרה” ברכתי את ראם, הנה הדברים שאמרתי לו:
ראם נכדי היקר והאהוב,
הגענו זה עתה מטכס הנחת התפילין ברחבת הכותל המערבי, ואני עדיין מאוד נרגש.
נרגש, כי הנכד שלי הגיע למצוות, ובעוד כמה שבועות גם יעלה ויקרא את הפרשה.
אבל נרגש גם מהמקום ומהמעמד ליד הכותל המערבי, ולרגלי הר הבית.
זה ההר, שעל-פי המסורת, האדם הראשון נוצר מהעפר שנלקח מההר הזה (בראשית רבה, פרשה יד, יח).
זה ההר, שעל-פי המסורת, בתום המבול, כאשר המים כלו מעל הארץ, נוח בנה עליו מזבח לה’ (בראשית רבה, פרשה לד, ט).
זה הר המוריה, שעליו ניסה אלוהים את אברהם, בסיפור עקדת יצחק.
זה ההר שדוד המלך רכש אותו בחמישים שקל כסף מאָרְוָנָה היבוסי, וחמישים שנים לאחר מכן בנו שלמה בנה עליו את בית המקדש.
זה ההר שהפך למרכז הרוחני של עם ישראל, ויעד מרכזי לכל אלו שרצו וניסו להחריב ולמחוק את תרבות ישראל.
זו העיר ירושלים, שכמאמר השיר, אלפי דורות חלמתי עלייך, לראות, לזכות, באור פנייך.
כאשר עמדנו ברחבה הגדולה והיפה שלפני הכותל המערבי, נזכרתי שעד לתום מלחמת ששת הימים עמדה שם שכונת המוגרבים.
המוגרבים היו מוסלמים, שהובאו לירושלים מצפון אפריקה על ידי בנו של צלאח א-דין, שהקים את השכונה בצמוד לכותל המערבי כהקדש – ווקף – מוסלמי. בתי השכונה הגיעו כמעט עד לאבני הכותל, ורק סמטה צרה מאוד, ברוחב של שלושה וחצי מטרים, הפרידה בין אבני הכותל לבין בתי השכונה.
סמטה זו שימשה במשך מאות שנים כנקודת הגישה היחידה של יהודים לתפילה במקום, והם סבלו לאורך כל השנים מהצקות, קללות, השלכת אשפה ואף שפיכת שפכים מצד המוגרבים.
ביום השלישי למלחמת ששת הימים, בקרב מר ועקוב מדם שניהלה חטיבת הצנחנים, שבו השתתף גם הסבא רבא שלך, סבא יצחק, שוחררה ירושלים. ביום למחרת, ביוזמה מדהימה של הרב הצבאי הראשי שלמה גורן, אלוף פיקוד המרכז עוזי נרקיס וראש עיריית ירושלים טדי קולק, נהרסה השכונה עד יסוד ונוצרה רחבת הכותל, שבה אנו זוכים לחגוג אירועים חשובים, כמו טכס הנחת התפילין.
ולמה אני מספר את כל זה? היות וכשם שבכל שנה אנו מספרים את סיפור יציאת מצרים, חוגגים שבעת ימים בסוכות זכר לארבעים שנות הנדידה במדבר, ובסיומה של כל חופה אומרים “אם אשכח ירושלים תשכח ימיני”, כך חובה עלינו לחזור ולהזכיר את שורשי זכותנו על הארץ הזו, ולספר את סיפור המאבק להקמת המדינה ולשמירת קיומה, בכל הזדמנות שאפשר.
וכמאמר דבריו של יגאל אלון – עם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל.
תודה לרותם ולשי, שדואגים לכנס אותנו באירועים חשובים ברחבת הכותל, ולהזכיר לכולנו את העומק ואת עוצמת הקשר שלנו לארץ הזו.
ואתה ראם, נכדי היקר והאהוב, בקרוב מאוד תיכנס תחת עול המצוות, כאשר בנוסף לתרי”ג המצוות שכתובות, יש גם לא מעט מצוות ומשימות שמוטלות עלינו בחיינו הבוגרים, ואחת מהן היא להכיר את ההיסטוריה, לשמר אותה ולהעביר אותה הלאה לדורות הבאים.
אני מאחל לך שתמשיך לפרוח, לשגשג, להצליח בלימודים, להרחיב את הידע שלך, לאהוב את המשפחה שלך, ולהנות מכל מה שאתה עושה.
הנה תמונות נבחרות מהאירוע המרגש
