יום הכיפורים

בשיעור הקודם על ראש השנה, סיפרתי לכם שראש השנה אינו רק חג שבו מקבלים את פני השנה החדשה, אלא גם חג שבו עושים חשבון נפש, חושבים על המעשים הטובים והמעשים הרעים שעשינו במהלך השנה שחלפה, ומבקשים סליחה מאנשים שפגענו בהם.

שמונה ימים לאחר ראש השנה מגיע יום הכיפורים, שהוא היום הקדוש והחשוב ביותר בלוח השנה העברי. בשיעור על ראש השנה סיפרתי לכם, שעל פי המסורת היהודית בראש השנה בוחן הקדוש ברוך הוא, יחד עם המלאכים שעוזרים לו, איזה מעשים טובים עשינו במהלך השנה שחלפה, ואיזה מעשים רעים ולא יפים עשינו.

מי שעשה יותר מעשים רעים עלול לקבל עונש, ומי שעשה יותר מעשים טובים עשוי לקבל פרס. אבל, בראש השנה לא מתקבלת החלטה סופית. ההחלטה הסופית שנקראת חתימה מתקבלת ביום הכיפורים.

לכן, בימים שאחרי ראש השנה, שנקראים עשרת ימי תשובה, יכול כל אחד לעשות מאמץ בכדי לכַפֶּר על המעשים הלא יפים, כך שיהיו לו הרבה פחות מעשים רעים ברשימה.

מה זה לכַפֶּר?   לכַפֶּר זה לא רק לבקש סליחה, אלא גם לנסות לתקן.

אתן לכם דוגמא: כשאנחנו עושים משהו לא יפה, זה כאילו קשקשנו על הלוח הנקי.

לכַפֶּר זה לא רק לומר סליחה שקשקשנו, אלא לקחת מחק, לנקות היטב את הקשקוש, ולהחזיר את הלוח להיות חלק ונקי בדיוק כמו שהיה בהתחלה.

רוצים דוגמא כיצד אפשר לכַפֶּר על מעשה לא יפה?

אם לקחנו לאח או לחבר צעצוע והצעצוע נשבר, בקשת סליחה זה הצעד הראשון. לכַפֶּר על המעשה פירושו לעזור לתקן את הצעצוע או להביא צעצוע חדש, לנחם את החבר, ולהבטיח שבפעם הבאה נשמור על הצעצועים שלו.

מהמילה לכַפֶּר מגיע גם שמו של יום הכיפורים, שבו היהודים עושים מאמץ גדול להצטער על המעשים הרעים, להבטיח שבשנה החדשה לא יעשו מעשים רעים, ובעיקר לבקש סליחה ומחילה.

לפני יום הכיפורים, וגם במהלך היום, נוהגים אנשים לברך זה את זה בברכת – גמר חתימה טובה. כלומר, שההחלטה על גורלו של אדם תהיה טובה ושהוא יקבל פרס ולא עונש.

יום הכיפורים הוא יום של צום. כלומר, מערב יום הכיפורים, קצת לפני שהשמש שוקעת, ועד למחרת בערב, לאחר שהשמש שוקעת, נהוג לצום – לא לאכול ולא לשתות.

לפני תחילת הצום אוכלים סעודה מפסקת, עם מאכלים שיעזרו לנו לא להרגיש מאוד רעבים לאורך שעות הצום, ושותים הרבה מים.

לאחר הסעודה המפסקת הולכים אל בית הכנסת להתפלל את תפילת ערב יום הכיפורים, שמתחילה בתפילת כל נדרי. תפילת כל נדרי היא תפילה עתיקה מאוד, שנאמרת בשפה עתיקה שנקראת ארמית, וממנה התפתחה השפה העברית.

פרוש השם כֹּל נִדְרֵי, זה כל הנדרים שנדרתי.

מה זה נֶדֶר? נֶדֶר זו הבטחה, ובתפילת כל נדרי מבטלים כל מיני הבטחות לא יפות ולא טובות שהבטחנו במהלך השנה.

לדוגמא, אם במהלך השנה רבנו עם חבר והבטחנו לו שנרביץ לו או נעשה לו משהו רע, בתפילת כל נדרי אנחנו מבטלים את כל ההבטחות הרעות והלא יפות.

בפודקסט או בסרטון המצורפים אפשר להקשיב לקטע מתחילת תפילת קול נדרי. הקטע מופיע כתוב בסוף השיעור הזה.

הסבא רבא שלי, כלומר הסבא של האבא שלי, שעלה לארץ ישראל עם משפחתו לפני 100 שנים, בשנת 1926, סבל ממחלה בעיניים שפגעה לו בראייה, ולעת זקנה הוא הפך לעיוור – אדם שאינו רואה.  למרות שהוא היה עיוור, והוא לא יכול היה לקרוא, הוא זכר בעל-פה את כל התפילו של ראש השנה ושל יום כיפור, ובחגים אלו הוא היה החזן בבית הכנסת בכפר-סבא.

החזן הוא זה שעומד לפני ארון הקודש בבית הכנסת, היכן שנמצאים ספרי התורה, והוא מתפלל בקול את התפילות, כאשר המתפללים האחרים חוזרים אחריו.

ביום הכיפורים נהוג להתלבש בבגדים פשוטים ולבנים, לנעול נעלי בד פשוטות, ובנוסף לצום גם לא מתרחצים, לא מתאפרים ולא משתמשים בבשמים. יום הכיפורים הוא יום שכולו מוקדש לבקשת סליחה וכפרה ולניקוי הראש ממחשבות רעות ולא יפות.

יום הכיפורים בישראל הוא יום שבו רוב האנשים אינם נוהגים במכוניות, הרחובות ריקים ושקטים, ובשנים האחרונות הילדים מנצלים את היום לרכיבה על אופניים על הכבישים הריקים.

אבל גם שהכבישים ריקים צריך מאוד להיזהר, כי לפעמים נוסעות מכוניות של אנשים שחייבים להגיע לבית חולים, או מכוניות משטרה או אמבולנסים.

יום הכיפורים מסתיים בתפילת נעילה, שהיא התפילה שמסיימת את יום הכיפורים ובסיומה תוקעים בשופר תקיעה חזקה וארוכה מאוד, בכדי לפתוח את שערי השמים, ולאפשר לתפילות ולבקשות להגיע אל יעדן.

ועם סיום תפילת נעילה ממהרים כולם הבייתה לארוחה לשבירת הצום.

כאשר אני הייתי ילד נהגנו כל המשפחה ללכת בתום התפילה אל ביתם של הסבא והסבתא שלי, שגרו לא הרחק מבית הכנסת. בביתם של הסבא והסבתא התכנסה כל המשפחה לאחל זה לזה שנה טובה וגמר חתימה טובה.

הסבתא הייתה מגישה לשולחן עוגה טעימה, לפתן של פירות יבשים, תפוחי עץ מבושלים, תפוחי עץ אפויים עם דבש ואגוזים, יין מתוק ושתייה קרה וחמה.

עם סיום הסעודה לשבירת הצום נהוג לצאת ולתקוע יתד ראשונה לסוכה, שבה חוגגים את החג הבא, החג השלישי בחגי תשרי, שהוא חג סוכות, ועליו אספר לכם בשיעור הבא.

ולפני שנסיים את השיעור על יום הכיפורים, הנה סיפור קצר עם מוסר השכל:

רבי יוסי אהב לצאת בשעות אחר הצהרים מביתו, לשבת מתחת לעץ בשדה, ולהביט על הנוף.

באחד הימים כאשר הוא ישב בשדה הוא ראה אדם עייף, שהגיע מדרך ארוכה, מתיישב לנוח על סלע גדול שניצב מעל תהום עמוקה. האיש נשכב על הסלע ומיד נרדם.

לפתע יצא נחש צפע גדול ומסוכן מתחת לסלע, והתקרב אל האיש הישן. רבי יוסי רצה לצעוק ולהזהיר את האיש הישן, אך לפני שהוא הספיק להוציא קול מפיו, קפץ מתוך השיחים חתול, שלחם בנחש והרג אותו.

רבי יוסי עמד נדהם מהנס. באותו הרגע האיש התעורר, קם וצעד צעד אחד קדימה, ואז קרס הסלע ונפל אל התהום. האיש ניצל ממוות כפול – גם מהנחש וגם מהנפילה לתהום.

ניגש רבי יוסי אל האיש, חיבק אותו ואמר לו: “אמור לי, מה הם מעשיך? איזה דבר טוב עשית בחייך שנעשו לך ניסים גדולים כל כך?”

ענה לו האיש: אין בי משהו מיוחד, אני אדם פשוט. אבל יש לי מנהג אחד שאיני מוותר עליו לעולם: אני תמיד סולח לאנשים שפגעו בי.

יותר מכך, שאם מישהו ציער אותי או רב איתי, אני עושה כל מאמץ להתפייס איתו, לשכוח את ההתנהגות הלא יפה, ואפילו להתנהג אליו הרבה יותר יפה מאשר הוא התנהג אלי. מאז ומעולם לא הלכתי לישון לפני שסלחתי בליבי לכל מי שהכעיס אותי באותו היום.

רבי יוסי התרגש ואמר לאיש: מעשיך יותר יפים ממעשיו של יעקב אבינו. יעקב אבינו סלח לאחיו, אבל אתה סולח לכל אדם מדי יום. לכן הקדוש ברוך הוא שומר עליך ומציל אותו מכל צרה ודבר רע.

ומה מוסר ההשכל? כלומר, מה אפשר ללמוד מהסיפור?

הסיפור הזה מלמד אותנו שצריך לדעת לסלוח, אסור לשמור כעסים בלב, ואסור לנטור טינה לאנשים אחרים.

אז שתהיה לכולנו שנה טובה ומתוקה וגמר חתימה טובה.

תחילת תפילת כל נדרי

כָּל נִדְרֵי וֶאֱסָרַי וּשְׁבוּעֵי וַחֲרָמֵי וְקוֹנָמֵי וְקִנּוּסֵי וְכִנּוּיֵי,

דְּאִנְדַרְנָא וּדְאִשְׁתַּבַּעְנָא,

וּדְאַחֲרִימְנָא וּדְאָסַרְנָא עַל נַפְשָׁתָנָא.

מִיּוֹם כִּפּוּרִים שֶׁעָבָר וְעַד יוֹם כִּפּוּרִים זֶה,

וּמִיּוֹם כִּפּוּרִים זֶה עַד יוֹם כִּפּוּרִים הַבָּא עָלֵינוּ לְטוֹבָה.

בְּכֻלְּהוֹן אִיחֲרַטְנָא בְהוֹן, כֻּלְּהוֹן יְהוֹן שָׁרָן,

שְׁבִיקִין שְׁבִיתִין בְּטֵלִין וּמְבֻטָּלִין,

לָא שְׁרִירִין וְלָא קַיָּמִין.

נִדְרָנָא לָא נִדְרֵי וֶאֱסָרָנָא לָא אֱסָרֵי וּשְׁבוּעָתָנָא לָא שְׁבוּעוֹת.

מילים לשיר ונתנה תוקף

מילים: רבי אמנון ממגנצה

לחן: יאיר רוזנבלום

וּנְתַנֶּה תֹּקֶף קְדֻשַּׁת הַיּוֹם כִּי הוּא נוֹרָא וְאָיֹום,

וּבוֹ תִּנָּשֵׂא מַלְכוּתֶךָ וְיִכּוֹן בְּחֶסֶד כִּסְאֶךָ,

וְתֵשֵׁב עָלָיו בְּאֱמֶת.

אֱמֶת כִּי אַתָּה הוּא דַּיָּן וּמוֹכִיחַ וְיוֹדֵעַ וָעֵד,

וְכוֹתֵב וְחוֹתֵם וְסוֹפֵר וּמוֹנֶה,

וְתִזְכֹּר כָּל הַנִּשְׁכָּחוֹת וְתִפְתַּח אֶת סֵפֶר הַזִּכְרוֹנוֹת,

וּמֵאֵלָיו יִקָּרֵא וְחוֹתָם יַד כָּל אָדָם בּוֹ.

וּבְשׁוֹפָר גָּדוֹל יִתָּקַע וְקוֹל דְּמָמָה דַקָּה יִשָׁמַע,

וּמַלְאָכִים יֵחָפֵזוּן וְחִיל וּרְעָדָה יֹאחֵזוּן,

וּבְשׁוֹפָר גָּדוֹל יִתָּקַע וְקוֹל דְּמָמָה דַקָּה יִשָׁמַע,

וּמַלְאָכִים יֵחָפֵזוּן וְחִיל וּרְעָדָה יֹאחֵזוּן.

וְיֹאמְרוּ הִנֵּה יוֹם הַדִּין לִפְקֹד עַל צְבָא מָרוֹם בַּדִּין,

כִּי לֹא יִזְכּוּ בְּעֵינֶיךָ בַּדִּין,

וְכָל בָּאֵי עוֹלָם יַעַבְרוּן לְפָנֶיךָ כִּבְנֵי מָרוֹן,

כְּבַקָּרַת רוֹעֶה עֶדְרוֹ מַעֲבִיר צֹאנוֹ תַּחַת שִׁבְטוֹ,

כֵּן תַּעֲבִיר וְתִסְפֹּר וְתִמְנֶה וְתִפְקֹד נֶפֶשׁ כָּל חָי,

וְתַחְתֹּךְ קִצְבָה לְכָל בְּרִיָּה וְתִכְתֹּב אֶת גְּזַר דִּינָם.

וּבְשׁוֹפָר גָּדוֹל יִתָּקַע וְקוֹל דְּמָמָה דַקָּה יִשָׁמַע,

וּמַלְאָכִים יֵחָפֵזוּן וְחִיל וּרְעָדָה יֹאחֵזוּן,

וּמַלְאָכִים יֵחָפֵזוּן וְחִיל וּרְעָדָה יֹאחֵזוּן,

בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה יִכָּתֵבוּן וּבְיוֹם צוֹם כִּפּוּר יֵחָתֵמוּן.

כַּמָּה יַעַבְרוּן וְכַמָּה יִבָּרֵאוּן,

מִי יִחְיֶה וּמִי יָמוּת,

מִי בְקִצּוֹ וּמִי לֹא בְּקִצּוֹ

מִי בַמַּיִם וּמִי בָאֵשׁ

מִי בַחֶרֶב וּמִי בַחַיָּה

מִי בָרָעָב וּמִי בַצָּמָא

מִי בָרַעַשׁ וּמִי בַמַּגֵּפָה

מִי יָנוּחַ וּמִי יָנוּעַ

מִי יִשָּׁקֵט וּמִי יְטֹּרֵף

מִי יִשָּׁלֵו וּמִי יִתְיַסָּר

מִי יַעֲנִי וּמִי יַעֲשִׁיר

מִי יֻשְׁפַּל וּמִי יָרוּם

וּתְשׁוּבָה וּתְפִלָּה וּצְדָקָה

מַעֲבִירִין אֶת רֹעַ הַגְּזֵרָה

וּבְשׁוֹפָר גָּדוֹל יִתָּקַע וְקוֹל דְּמָמָה דַקָּה יִשָׁמַע

וּמַלְאָכִים יֵחָפֵזוּן וְחִיל וּרְעָדָה יֹאחֵזוּן

וּמַלְאָכִים יֵחָפֵזוּן וְחִיל וּרְעָדָה יֹאחֵזוּן