שיעורים לחג פסח
מסורת – טוביה החולב
שיעור קולי
שיעור בווידאו
על שלום עליכם שמעתם?
ובכן, שלום עליכם הוא שמו הספרותי של שלום רבינוביץ’, שהיה סופר יהודי, שנולד ברוסיה בשנת 1859, מאה שנים לפני שאני נולדתי. את רוב יצירותיו כתב שלום עליכם באידיש, השפה שבה דיברו היהודים במזרח אירופה.
מרבית ספריו וסיפוריו עסקו בחיי היהודים בעיירות במזרח אירופה, והספר המפורסם ביותר שלו הוא טוביה החולב.
גיבור הסיפור הוא יהודי עני בשם טוביה החולב, המתגורר בעיירה אָנְטֶבְּקֶה. לטוביה יש כמה פרות חולבות, שמהחלב שלהן הוא מכין חמאה וגבינה, שאותן הוא מוכר לבני העיירות, כשסוסו סוחב את העגלה ובה הסחורה.
לטוביה ולאשתו גולדה יש שבע בנות. שלוש הבנות הגדולות מעמידות את טוביה, כל אחת בתורה, בפני התלבטות קשה: האם לחתן אותן באמצעות שידוך שמציעה שדכנית העיירה, כפי שהיה נהוג בימים ההם, או להתיר להן להינשא לאהובי לבן, כרצונן, על אף הבעיות שהיו עם כל אחד מהחתנים.
הבת הבכורה, צָיְיטֶל, רוצה להינשא לאהוב לבה מוטל, חייט עני וצעיר. לעומת זאת, יֶנְטֶה השדכנית משכנעת את גולדה, אשתו של טוביה, לשדך את בתו לקצב אלמן, קשיש ועשיר בשם לֶיְיזֶר ווֹלְף. טוביה נקרע בין שני הצדדים, ולבסוף נכנע לדמעותיה של צייטל, ומתיר לה להינשא למוטל החייט. במהלך החתונה של מוטל וצייטל, נערך פוגרום במשתתפים על-ידי הגויים השיכורים. למרבה המזל אף אחד לא נפגע ורק מתנות החתונה נהרסות.
בתו השנייה של טוביה, הוֹדֶל, מעמידה אותו באותו מצב, כשהיא מתאהבת בסטודנט צעיר בשם פֶרְצִ’יק, המאמין במהפכנות וסוציאליזם. פרצ’יק נאסר על ידי השלטונות ונשלח לסיביר, והבת מתחננת בפני אביה שיתיר לה ללכת אחריו. ושוב, על אף התנגדותו, הוא נעתר לדמעותיה של בתו ומתיר לה ללכת אחרי אהוב ליבה.
הניסיון הקשה מכולם מגיע כשבתו השלישית של טוביה, חָוָוהלֶ’ה, אותה הוא אוהב במיוחד, מבקשת כאחיותיה הגדולות להינשא לגבר שאותו היא אוהבת. הבעיה היא, שאהובה הוא בחור בשם פְיֶידְקֶה, גוי אוקראיני נוצרי. לעומת המקרים הקודמים, הפעם לא מוותר טוביה על אמונתו ועקרונותיו, ואוסר על בתו להינשא לאהוב לבה. חווהל’ה בתגובה בורחת מן הבית, ונישאת בחשאי לפיידקה בכנסייה של העיירה. מעתה מסרב טוביה להזכיר את שמה של בתו וקורע עליה קריעה, כשם שנהוג לעשות על אדם שמת.
חיי משפחתו של טוביה בעיירה אנטבקה נגדעים כשמתקבל צו גירוש, המחייב את כל יהודי העיירה למכור תוך שלושה ימים את רכושם ובתיהם, ולעזוב את העיירה. טוביה ומשפחתו יוצאים לארצות הברית, ינטה השדכנית לירושלים, וחווהל’ה ופיידקה אף הם עוזבים, מתוך התחושה, שאינם יכולים להתגורר במדינה המגרשת חלק מתושביה.
הסיפור מתאר את חיי היהודים בסוף המאה ה-19 ברוסיה, שבה נאלצו יהודים רבים לנטוש את בתיהם וכפריהם בעקבות הפוגרומים והגירוש, ולהגר אל מחוץ לרוסיה. רובם יצאו לאמריקה ולארצות אחרות באירופה. בסיפור בולטות מגמות שהיו נפוצות באותה תקופה בחברה היהודית כגון חילון, התבוללות, מודרניזציה וגם הסוציאליזם.
הסיפורים של שלום עליכם, ובמיוחד טוביה החולב, תורגמו לשפות רבות. על בסיס הספר טוביה החולב הומחזו גם מחזות ומחזות זמר. המחזה טוביה ושבע בנותיו הפך גם לסרט, והמחזמר כנר על הגג, שגם הוא מבוסס על הספר, ממשיך להיות מוצג גם בימים אלו.
המחזמר כנר על הגג, שגם הוא הוסרט לסרט, מתחיל ברחובה הראשי של אנטבקה. טוביה עומד ומספר לקהל, שהכל בעצם הוא מסורת.
ומסורת היא בין היתר הסיבה, שסיפרתי לכם את הסיפור המרתק על טוביה החולב.
ואיך קשורה המסורת לעניינינו? על זה תדעו בשיעור הבא.
רוצים לנחש? שלחו לי הסבר בהודעה פרטית.
ובינתיים אני מצרף קישור לשיר הפתיחה למחזמר כנר על הגג – מסורת!
מסורת – מה היא מסורת?
שיעור קולי
שיעור בווידאו
מהי מסורת?
מָסֹרֶת, מהשורש למסור, היא למעשה העברה של ידע, מנהגים, אמונות, וערכים, שעוברים מדור לדור בתוך המשפחה, בתוך קבוצה חברתית כמו תנועת נוער, בתוך קבוצה דתית או בקבוצה לאומית שהיא למעשה עם.
במובן העמוק יותר, מסורת היא הגשר שמחבר בין העבר להווה, בין הדורות הקודמים של אבות אבותינו לבין הדור שלנו, והיא מעניקה לכל אחד מאיתנו תחושת שייכות וזהות.
הרבה מהפעולות שאנחנו עושים נעשות כי ככה נהגו אבותינו. לדוגמא, מאכלים מסורתיים בחגים, צורת לבוש מסוימת באירועים מיוחדים, אופיים של טכסים ואירועים, ואפילו מנגינות השירים שאנו שרים.
בהיבט הדתי המסורת, כמו “מסורת ישראל”, היא הדרך שבה מפרשים ומיישמים את כתבי הקודש. ביהדות, למשל, ישנה חשיבות אדירה לתורה שבעל פה, שעברה במסורת מדור לדור עד שנכתבה.
המסורת יוצרת שפה משותפת בין אנשים. כשאדם שומר על מסורת מסוימת, הוא למעשה מכריז שהוא חלק משרשרת הדורות הארוכה. המסורת מעניקה יציבות בעולם משתנה – מעין עוגן שמזכיר לנו מאיפה באנו.
חשוב לזכור שמסורת יכולה להיות דינמית, ואינה מתנגדת לשינויים. בדרך כלל המסורת מתפתחת ומשתנה מעט עם הזמן כדי להתאים אותה לדור החדש, אך בוא בזמן היא שומרת על העבר ועל המהות שלה.
כך לדוגמא יפן, שהיא מדינה מאוד מודרנית ומתקדמת, ונחשבת לכלכלה השלישית בעולם, היא גם מדינה מאוד מסורתית, ששומרת בקנאות על מנהגים, טכסים, ואמונות בנות אלפי שנים.
השבוע, כאשר נשב סביב לשולחן הסדר, נקיים למעשה מסורת של אלפי שנים. בכל בית הסדר יהיה דומה, אך גם קצת שונה. כל בית והמאכלים שלו, מנהגי החג, השירים וההווי סביב שולחן הסדר – זוהי מסורת.
כאשר אני הייתי ילד חגגנו בכל שנה את ליל הסדר אצל הסבא והסבתא שלי, חיים ורשקה שלסקי, הוריו של אבא שלי יעקב. בסלון הקטן בביתם של סבי וסבתי היו מתכנסים הורי, דודתי ומשפחתה, בני משפחה מחיפה ולפעמים גם אורחים מאמריקה.
שבוע לפני פסח הסבתא שלי הייתה כבר מתחילה להכין ולבשל. היא הייתה אישה מאוד צנועה. היה לה מטבח קטן, בלי תנור אפיה, מיקסר, מדיח וכל מכשירי החשמל שיש היום בכל מטבח. אבל את טעמם של המאכלים שהיא הייתה מכינה לעולם לא אוכל לשכוח.
הסדר התנהל כולו בעברית ורק את סיומו של השיר – “אחד מי יודע”, הקפדנו לשיר באידיש, זכר לשנים שבהם משפחתנו חיה בגלות פולין, דיברה אידיש, וחגגה את ליל הסדר באידיש.
שפת האידיש היא שילוב בין עברית לגרמנית, והיא התפתחה בקהילות אשכנז שחיו במזרח אירופה. קהילות יהודיות שחיו בספרד, ולאחר גירוש ספרד התפזרו בין הארצות, דיברו בשפה שנקראת לאדינו, שהיא שילוב בין ספרדית ועברית. המשפחה של סבתא צופיה, שהגיעה לטורקיה מספרד לאחר הגירוש, דיברה לאדינו. גם לקהילה היהודית בתימן הייתה שפה משלה, וכך גם בעוד קהילות.
הסבים והסבתות שלי דיברו אידיש שוטפת. כך גם אימא שלי שנולדה בפולין. אבי שנולד בארץ הבין אידיש, אבל לא ידע לדבר בצורה שוטפת. אני לצערי אינני יודע לדבר אידיש למעט מילים ספורות.
ויחד עם זאת בליל הסדר אני מקפיד לשמור על המסורת המשפחתית ולשיר את סיומו של השיר “אחד מי יודע” באידיש.
בפרק הבא אני אלמד אתכם את המילים באידיש של סיומו של השיר “אחד מי יודע”, ואני מקווה שבליל הסדר תצטרפו אלי ותעזרו לי לשמור על המסורת.
אחרי הכל, המהות של ליל הסדר היא מסורת, ומסורת היא לספר ביציאת מצרים.
מסורת – איך שרים אחד מי יודע באידיש?
שיעור קולי
שיעור בווידאו
בליל הסדר, כאשר אנו שרים את השיר “אחד מי יודע”, אני מקפיד לשיר את השורות האחרונות, החל בארבע אימהות, באידיש.
כפי שסיפרתי לכם, זו היא מסורת של משפחתנו, זכר לימים שבהם המשפחה חיה בעיירה במזרח פולין, דיברה בשפת האידיש, וחגגה את ליל הסדר באידיש.
היום אני רוצה ללמד אתכם את המילים באידיש, כדי שאתם תצטרפו אלי ותמשיכו את המסורת המשפחתית.
וכך זה נשמע:
פִיר מוּטֶרְס
דְרָיי פוֹטֶרְס
צְוֵוי טָיְבֶל מוֹיְיזֶס
אֵיין גוֹט,
אוּנְדְזֶר גוֹט,
דֶער וָוס לֶעבְט,
אוּן דֶער וָוס שְׁוֶועבְט,
אוֹיף הִימְל אוּן אוֹיף דְרֶערְד.
פִיר מוּטֶרְס. פִיר, כמו Four באנגלית, זה ארבע. מוּטֶרְס כמו mothers באנגלית, זה אימהות.
דְרָיי פוֹטֶרְס. דְרָיי, כמו Three באנגלית, זה שלוש. פוֹטֶרְס כמו fathers באנגלית, זה אבות.
צְוֵוי טָיְבֶל מוֹיְיזֶס. צְוֵוי זה שתים, וטָיְבֶל מוֹיְיזֶס, זה טבלאות של משה. כך מכונות לוחות הברית באידיש.
ואז מגיע הסיום:
אֵיין גוֹט, – אֵיין, כמו One, זה אחד. וגוֹט, כמו Oh My God, הוא האלוהים.
אוּנְדְזֶר גוֹט הוא אלוהים שלנו,
דֶער וָוס לֶעבְט – זה שחי.
אוּן דֶער וָוס שְׁוֶועבְט – וזה שמרחף.
אוֹיף הִימְל אוּן אוֹיף דְרֶערְד – על השמים ועל הארץ.
אני מציע שלא רק תקשיבו לפודקסט, אלא גם תקראו ותלמדו את המילים באידיש, ואני מקווה שבליל הסדר תצטרפו אלי ותעזרו לי לשמור על המסורת.
מסורת – וכל המרבה הרי זה משובח
שיעור קולי
שיעור בווידאו
וכל המרבה לספר ביציאת מצרים, הרי זה משובח. כך נאמר בהגדה של פסח, מיד לאחר הקטע של “עבדים היינו לפרעה במצרים”, שבא לענות על ארבעת הקושיות.
אבל רגע, אם המטרה של ליל הסדר היא לספר על יציאת מצרים, מדוע אין אנו קוראים את סיפור יציאת מצרים, כפי שהוא מסופר בתורה? הרי אין דבר יותר ברור ומפורט מסיפור יציאת מצרים, כפי שהוא כתוב בתורה.
מדוע צריך לקרוא בהגדה, שמרביתה כלל לא מספר ביציאת מצרים, אלא מציג מדרשים שונים על רבנים ותלמידי חכמים?
מסתבר שבעבר היו קבוצות בעם ישראל שנהגו, לאחר קריאת החלק הראשון של ההגדה, לעבור ולקרוא את הפרקים המתארים את יציאת מצרים בתורה.
רבנים רבים יצאו כנגד המנהג הזה. הם טענו שקריאת התורה בלבד הופכת את ליל הסדר למיצג ארכאולוגי של קריאת טקסטים קדומים.
הרב נטרונאי גאון, מראשי הישיבות בבבל, אמר כי לעולם מילים כתובות, עמוקות ככל שיהיו, אינן יכולות לתאר את החיים והמציאות. כדי שהתורה תחיה, היא זקוקה לתורה שבעל פה, למגע האנושי, להעברת הסיפור מרב לתלמיד, מהורה לילדו, וגם מסבא לנכדים.
זו מטרת המדרשים, שהם הגשר שמחבר בין הפסוקים הנצחיים שבתורה, לבין הלבבות של האנשים החיים היום.
המסורת, הסיפורים הקטנים, השירים, המנגינות, המשחקים, החידות, ההווי של ליל הסדר, הם שהופכים את סיפור יציאת מצרים לדבר חי, שאנו מרגישים אותו קרוב אלינו, ומתרגשים ממנו בכל שנה מחדש.
אני כבר מתרגש.
סיפורי יציאת מצרים
הולדת משה
סיפור קולי
סיפור בווידאו
לפני הרבה מאוד שנים בני ישראל חיו במצרים. הם הגיעו למצרים בגלל שבארץ ישראל לא ירד גשם הרבה זמן, ולא היה מה לאכול. במצרים היה הרבה אוכל, ובני ישראל גרו באזור שקראו לו ארץ גושן.
אחרי הרבה שנים שבני ישראל חיו במצרים התחלף המלך, שהיה מלך טוב, במלך אחר, שהיה רשע מרושע, וקראו לו פרעה.
פרעה לא אהב את בני ישראל. הוא הפך אותם לעבדים, והכריח אותם לעבוד בפרך, כלומר לעבוד מאוד קשה. ממוקדם בבוקר עד מאוחד בערב, בני ישראל עבדו. הם הכינו מקש ומבוץ לבנים, ומהלבנים הם בנו בתים, מגדלים, ואפילו פרמידות עצומות.
במצרים יש נהר גדול מאוד, שקוראים לו יאור. המצרים חיים סביב ליאור. ממנו הם שותים מים, עם המים שלו הם משקים את השדות, במי הנהר הם מתרחצים, ולכן הוא מאוד חשוב.
יום אחד פרעה נתן הוראה, שאם לבני ישראל נולד תינוק זכר, כלומר בן, חייבים לזרוק אותו ליאור, ושם הוא יטבע וימות. ואם נולדת תינוקת, אותה משאירים בחיים. זאת כמובן הוראה מאוד מרושעת ואכזרית.
בין בני ישראל הייתה משפחה, שלאבא קראו עמרם, לאמא קראו יוכבד, לבן הגדול קראו אהרון, ולבת קראו מרים. באחד הימים נולד למשפחה תינוק חדש – בן זכר. על-פי ההוראה שנתן פרעה הרשע הם היו צריכים לזרוק את התינוק לנהר, כדי שהוא יטבע וימות.
אבל אמא יוכבד אהבה מאוד את התינוק הקטן, והיא לא הייתה מוכנה לזרוק אותו לנהר. היא הכינה תיבה קטנה מעץ, כמו סירה קטנה. בתוך התיבה היא הניחה שמיכה רכה, עליה היא השכיבה את התינוק, וכיסתה אותו היטב בשמיכה נוספת.
את התיבה היא נתנה לבת שלה, למרים, ואמר לה: “קחי את התיבה ליאור, הניחי אותה בזהירות על המים, תתחבאי בין השיחים שעל גדת הנהר, ותראי מה קורה עם התיבה והתינוק”.
מרים עשתה בדיוק מה שאמא שלה אמרה לה. היא לקחה את התיבה, הניחה אותה בזהירות על המים, והתחבאה בין השיחים, כאשר היא צופה ומסתכלת לראות מה יקרה.
באותו הזמן ממש הגיעה לשפת הנהר הבת של מלך מצרים – פרעה הרשע. אבא שלה המלך, היה אמנם איש רשע, אבל היא הייתה בחורה טובה. היא לא הייתה נשואה ולא היו לה ילדים, ואל הנהר היא הגיעה עם כמה חברות.
תוך כדי זה שבתו של פרעה וחברותיה יושבות על שפת היאור, הן לפתע שמעו בכי של תינוק. “מה זה?” שאלה בת פרעה. “מי בוכה פה?”
“הי, תראי את התיבה הזו שצפה על המים”, אמרה לה אחת מחברותיה. “נראה לי שהבכי מגיע משם”, אמרה חברה אחרת. בת פרעה נכנסה למים ומשתה, כלומר הוציאה מהמים, את התיבה, והניחה אותה על האדמה.
“תראו איזה תינוק יפה”, אמרה בת פרעה לחברותיה. “הוא בטח תינוק של בני ישראל”, אמרה אחת החברות. “צריך לזרוק אותו לנהר”, אמרה חברה אחרת.
“מה פתאום”, אמרה בכעס בת פרעה. “אני אאמץ אותו ואגדל אותו בארמון והוא יהיה הבן שלי. אקרא לו משה, כי מהמים משיתי אותו”. “אבא שלך לא יסכים”, אמרה אחת החברות, וחברה אחרת שאלה: “מה תתני לו לאכול? הרי אין לך חלב בציצי, כי את לא ילדת אותו”.
ממש באותו הרגע יצאה מבין השיחים מרים, אחותו של התינוק. “הי בנות, מה קורה?”, שאלה מרים את בת פרעה וחברותיה. “תראי”, אמרה לה בת פרעה. “מצאנו תינוק במים. הוא בטח תינוק של בני ישראל, אבל אני אקח אותו לארמון, ואגדל אותו בתור בן. קראתי לו משה, כי משיתי אותו מהמים”.
“זה רעיון מצוין” אמרה מרים. “הוא ממש תינוק יפהפה. יודעת מה? אני מכירה אישה אחת מבני ישראל, שנולד לה תינוק ,והיא זרקה אותו ליאור, ויש לה המון חלב בציצי. היא תוכל לבוא אליך, להאכיל את התינוק שלך, ובתמורה את תשלמי לה על זה”.
“רעיון נהדר”, אמרה בת פרעה. “הביאי אותה אלי לארמון, וגם לך אני אתן מתנה יפה על זה שאת עזרת לי”.
מיהרה מרים הביתה, סיפרה לאמא יוכבד את כל אשר אירע, ושתיהן מיהרו אל הארמון.
ומה קרה בארמון? האם המלך הרשע הסכים שבתו תגדל תינוק של בני ישראל? על כך בפרק הבא.
משה בארמון המלך פרעה
סיפור קולי
סיפור בווידאו
אחרי שבת פרעה הביאה לארמון את התינוק הקטן, שהיא מצאה בתיבה ששטה על היאור והיא קראה לו משה, היא הביאה את משה הקטן להראות אותו לאבא שלה – המלך פרעה הרשע.
פרעה מיד הבין שמדובר בתינוק של בני ישראל, אבל הוא ראה כמה שהתינוק חמוד, ושהבת שלו מאוד אוהבת את התינוק, ורוצה לגדל אותו כבן, והוא החליט להרשות לה לגדל את משה בארמון.
וככה משה גדל בארמון, והפך לילד שובב שרץ בין חדרי הארמון, עושה כל מיני תעלולים ומשחק בגינת הארמון.
כל עובדי הארמון ידעו שמשה הוא מבני ישראל, אבל הם לא העזו לעשות לו כלום, כי בת פרעה אימצה אותו לבן, והיא מאוד מאוד אהבה אותו ושמרה עליו.
למלך פרעה הרשע היו כמה עוזרים ויועצים, שהיו הרבה יותר רשעים ממנו. הם כל הזמן חשבו איך לעשות את החיים של בני ישראל יותר ויותר קשים. הם גם מאוד לא אהבו את הילד משה, בעיקר בגלל שהם ידעו, שמשה הוא גם מבני ישראל.
יום אחד אמרו היועצים למלך: “מלכנו היקר והאהוב. אנחנו מאוד דואגים לך”.
“מה קרה?” שאל פרעה, “למה אתם דואגים לי?”
“אנחנו דואגים לך”, אמרו היועצים “כי אנחנו חושבים, שזו הייתה טעות לאפשר לבת שלך לגדל את משה בארמון. אנחנו חוששים, כלומר מפחדים, שכאשר משה יגדל ויהיה לבחור גדול, הוא יהרוג אותך, וירצה להיות מלך במקומך”.
“זה באמת מדאיג ומפחיד”, אמר פרעה. “ומה נעשה? איך נדע אם משה באמת ירצה להיות מלך כאשר הוא יגדל? אולי החשש שלכם אינו מוצדק ומשה לא ירצה להיות מלך?”, שאל פרעה.
“אני מציע שנעשה בדיקה” אמר אחד היועצים, “נשים לפני משה שתי קערות. את אחת הקערות נמלא בתכשיטים יפים ובצעצועים, ואת הקערה השנייה נמלא בגחלים לוחשות. אם משה הקטן ישלח יד אל הקערה עם הצעצועים והתכשיטים, זה יהיה סימן שהוא ירצה להיות מלך כאשר הוא יגדל, ואז כדאי כבר עכשיו לגרש אותו מהארמון. ואם הוא ישלח את ידו אל הגחלים, זה יהיה סימן, שמשה לא ירצה להיות למלך, ואין ממנו סכנה”.
פרעה הסכים מיד לעשות את הבדיקה, והיועצים יצאו להכין קערות.
גחלים הן חתיכות עץ, שנשרפו במדורה, והן עדין מאוד מאוד חמות, ואסור לגעת בהן, כי היד עלולה להישרף.
מה לדעתכם משה יעשה? האם הוא ישלח יד לקערת הגחלים או לקערת התכשיטים והצעצועים?
למחרת בבוקר היועצים הביאו אל פרעה את שתי הקערות, ופרעה ביקש שיביאו אליו את משה.
כאשר משה הגיע אל המלך, הוא ראה את שתי הקערות. בקערה אחת הוא ראה צעצועים יפים, ותכשיטים נוצצים, ובקערה השנייה הוא ראה את הגחלים החמות והלוחשות, שעדיין עלה מהן עשן.
כמובן שמשה, כמו כל ילד, פחד מהגחלים החמות, ורצה לקחת לו מהצעצועים שהיו בקערה השנייה. הוא התקרב אל הקערה עם הצעצועים והתכשיטים, וכאשר הוא שלח את היד בכדי לקחת צעצוע, הגיע מלאך, שתפס את משה מאחור, וממש ברגע האחרון הוא העביר אותו מהקערה של הצעצועים, לקערה של הגחלים.
הגחלים היו חמים מאוד, ושרפו למשה את היד, אבל זה היה גם מה שהציל את משה הקטן, כי המלך פרעה השתכנע, שמשה לא ירצה להיות מלך, ולכן אין צורך לגרש אותו מהארמון.
וכך, משה ניצל מגירוש בזכות המלאך.
ומי הוא אותו מלאך שעזר למשה?
המלאכים אינם נראים. הם נמצאים במקומות, שבהם הם יכולים לעזור לילדים ולאנשים טובים, שנמצאים בסכנה או בצרה.
בפרק הבא אספר לכם איך משה גדל, ומה קרה כאשר הוא ראה איש חזק מרביץ לאיש חלש.
שם הסיפור
תוכן