מסע ליפן – מידע כללי

מסע ליפן - מידע כללי

לקראת המסע ליפן, או בשמה הרשמי ניהוֹן קוֹקוּ, אספתי מידע כללי על יפן כמדינה, ומידע שיכול לעזור למטיילים ביפן, במיוחד למי שמגיע ליפן בפעם הראשונה.

גאוגרפיה

יפן, מדינת האיים ההררית, היא ארכיפלג, כלומר קבוצת איים, הממוקם במזרח אסיה, באוקיינוס השקט. הארכיפלג היפני מתאפיין במבנה ארוך וצר, הנמתח מצפון-מזרח לדרום-מערב, בין קו רוחב 20° צפון לקו רוחב 45° צפון. פריסה זו מעניקה לו מגוון אקלימי עצום ביחס לשטחו.

בארכיפלג היפני יש יותר מ-14,000 איים, אך רוב השטח והאוכלוסייה מתרכזים ב-5 איים מרכזיים: הוֹקָאיְדּוֹ – האי הצפוני ביותר, הוֹנְשׁוּ – האי המרכזי שבו נמצאת טוקיו, שִׁיקוֹקוּ, קְיוּשׁוּ ואוֹקִינָאוָּוה.

כ-73% משטחה של יפן הוא הררי ומיוער, מה שמשאיר מעט מאוד שטח מישורי לעיבוד חקלאי או למגורים. כתוצאה מכך, מרבית האוכלוסייה מרוכזת במישורי החוף הצרים. ההר הגבוה והמפורסם ביותר הוא הר פוג’י, שגובהו 3,776 מטרים.

יפן יושבת על טבעת האש של האוקיינוס השקט, שהיא נקודת מפגש של מספר לוחות טקטוניים. בשל כך, המדינה חווה אלפי רעידות אדמה בשנה, ויש בה עשרות הרי געש פעילים. רוב רעידות האדמה חלשות מאוד, והנזקים שנגרמים אינם משמעותיים בעיקר בזכות תשתית בנייה מתקדמת, שמותאמת לסביבה עם פעילות סיסמית עצימה.

גאוגרפיה

אוכלוסיית יפן מונה כיום כ-122.5 מיליון תושבים, והיא חווה את אחד המשברים הדמוגרפיים המורכבים בעולם. יפן סובלת משיעור ילודה נמוך במיוחד, ומתוחלת חיים מהגבוהות בעולם, כאשר הגיל החציוני עומד על 50. האוכלוסייה מתכווצת מדי שנה בקצב מהיר, מה שיוצר מחסור חמור בידיים עובדות ועומס על מערכות הרווחה והבריאות.

כ-92% מהתושבים חיים באזורים עירוניים. מטרופולין טוקיו הוא המטרופולין הגדול ביותר בעולם, עם כ-37 מיליון תושבים.

החברה היפנית נחשבת להומוגנית מאוד מבחינה אתנית, ולמעלה מ-97% מאזרחי המדינה הם יפנים. בשנים האחרונות הממשלה מגלה מדיניות הגירה יותר מתירנית, בעיקר של עובדים זרים, וזאת כדי להתמודד עם מחסור בכוח אדם.

מזג אוויר ביפן

היות והארכיפלג היפני פרוש לאורך 3,000 קילומטרים בין קו רוחב 20° צפון לקו רוחב 45° צפון, האקלים ביפן משתנה באופן קיצוני בין האזורים, אך ברוב חלקי המדינה יש ארבע עונות שנה הנבדלות זו מזו באופן מובהק.

בצפון, באי הוקאידו, האקלים יבשתי וקריר. החורפים ארוכים ומושלגים מאוד, והקיץ קצר ומתון.

במרכז, באזור הערים טוקיו וקיוטו, האקלים סובטרופי גשום. החורף קר עם מעט שלג, והקיץ, שחל בחודשים יוני-אוגוסט, חם מאוד, לח ומלווה בגשמים.

בדרום, באזור אוקינאווה, האקלים סובטרופי עד טרופי. חורף חמים וקיץ לוהט.

עונות מיוחדות

עונת המונסונים והגשמים החזקים נמשכת מיוני עד אמצע יולי.
עונת הטייפונים, שהן סופות טרופיות הפוקדות את המדינה, חלה בעיקר באוגוסט וספטמבר, במקביל לתקופת ההוריקנים באוקיינוס האטלנטי.

אביב וסתיו ביפן

בגלל המבנה הגיאוגרפי הצר והארוך של יפן, עונות המעבר, האביב והסתיו, שהן העונות היפות והנוחות ביותר, אינן מגיעות לכל המדינה בבת אחת, אלא נעות לאורך המדינה, אך בכיוונים הפוכים. תחילתן, משכן וסיומן של עונות המעבר עשוי להשתנות משנה לשנה, כתוצאה מהשפעות גלובליות, אך יש להם דפוסים די קבועים.

האביב, המפורסם בסאקורה, הלו היא פריחת הדובדבן, מתחיל בדרום הרחוק, באוקינאווה, כבר בחודש פברואר ומתקדם מדרום לצפון, ככל שמזג האוויר מתחמם. בקיושו ושיקוקו, שנמצאים צפונית לאוקינאווה, האביב הרשמי מתחיל באמצע מרץ, ופריחת הדובדבן מגיעה לשיאה בסוף מרץ.

במרכז האי הונשו, באזור הערים טוקיו, קיוטו, ואוסקה, האביב מתחיל בסוף מרץ, ושיא פריחת הדובדבן היא במחצית הראשונה של חודש אפריל. ואילו באי הצפוני הוקאידו האביב ופריחת הדובדבן מתחילים בסוף אפריל ונמשכים למחצית הראשונה של חודש מאי.

עונת הסתיו מתחילה בחודש ספטמבר ונמשכת עד דצמבר. היא מאופיינת בשלכת, המכונה ביפנית קויו, ונחשבת בעיני יפנים רבים ליפה יותר מהאביב, בגלל הצבעים המשתנים.

באי הוקאידו הצפוני הסתיו מתחיל מוקדם מאוד. בהרים הגבוהים, כמו פארק דאיסצוזאן, צבעי העלים מתחילים להשתנות כבר באמצע ספטמבר, ובעיר הבירה סאפורו השיא מגיע בתחילת חודש אוקטובר. בצפון האי הונשו צבעי הסתיו מגיעים לשיאם במהלך חודש אוקטובר, ובאזור המרכזי של הונשו, באזור הערים טוקיו, קיוטו, ואוסקה, שיא הסתיו חל במחצית השנייה של חודש נובמבר.

האים קיושו ושיקוקו שדרום, השלכת מגיעה לשיאה במחצית הראשונה של חודש דצמבר, באי אוקינאווה, שבו שורר אקלים סובטרופי, אין שלכת סתיו אמיתית, והסתיו באזור מתאפיין בירידה בטמפרטורות ובמזג אוויר נעים ונוח החל מחודש נובמבר.

כלכלה

יפן נחשבת כיום לכלכלה הרביעית בגודלה בעולם, במונחי תוצר מקומי גולמי נומינלי, אחרי ארה”ב, סין וגרמניה. בעבר היא נחשבה לכלכלה השנייה בגודלה בעולם לאחר ארה”ב.

הכלכלה היפנית מבוססת בעיקר על תעשיות מתקדמות, ייצור וטכנולוגיה. יפן היא מובילה עולמית בענף הרכב, באלקטרוניקה, ברובוטיקה, במכונות מדויקות ובכימיקלים מסוימים. מגזר השירותים, הכולל בנקאות, מסחר ותיירות, מהווה כ-70% מהתוצר.

ליפן כמעט ואין משאבי טבע עצמאיים, ולכן היא מסתמכת על יבוא מסיבי של חומרי גלם ואנרגיה, וייצוא של מוצרים מוגמרים באיכות גבוהה.

מאז שנות התשעים של המאה העשרים הכלכלה היפנית סובלת מצמיחה איטית מאוד, לצד חוב ציבורי מהגבוהים בעולם, שנובעים ממשברים עולמיים ומחריפים בגלל הזדקנות כוח העבודה.

משטר ופוליטיקה

המשטר ביפן הוא מונרכיה חוקתית, שנשען על חוקה שנכתבה על-ידי האמריקאים בשנת 1947, לאחר מלחמת העולם השנייה, ומבוסס על מודל דמוקרטי-פרלמנטרי.

מוסד הקיסרות ביפן הוא לב המונרכיה, והקיסר, כיום הקיסר נארוהיטו, משמש כסמל המדינה ואחדות העם, אך הוא חסר סמכות פוליטית או ביצועית, ותפקידו הוא טקסי וייצוגי בלבד.

הפרלמנט היפני, המכונה הדיאט הלאומי, מורכב משני בתים בעלי סמכויות ותקופות כהונה שונות. הבית התחתון הוא החזק והמשמעותי יותר מבחינה פוליטית, הוא זה שבוחר את ראש הממשלה, והוא גם יכול לעקוף החלטות של הבית העליון ברוב מיוחס.

בבית התחתון חברים 465 נציגים, הנבחרים לתקופת כהונה של מקסימום 4 שנים. 289 נציגים נבחרים בבחירות ישירות במחוזות בחירה חד-נציגיים. כלומר, המועמד שקיבל הכי הרבה קולות מנצח. 176 הנציגים הנוספים נבחרים בשיטה יחסית מתוך רשימות מפלגתיות ב-11 גושי בחירה גדולים.

בבית העליון, שנקרא בית היועצים חברים 248 נציגים שנבחרים לתקופת כהונה של 6 שנים קבועות, מבלי שאפשר לפזר את הבית העליון. 148 נציגים נבחרים ממחוזות בחירה אזוריים, ו-100 נציגים נבחרים בשיטה יחסית כלל-ארצית.

הבחירות לבית התחתון נקראות הבחירות הכלליות, והן חייבות להתקיים לפחות פעם ב-4 שנים, עם תום כהונת הבית. אולם, לראש הממשלה יש סמכות חוקתית לפזר את הבית התחתון, ולצאת לבחירות מוקדמות, בכל עת שיבחר, או במקרה שהממשלה מפסידה בהצבעת אי-אמון. הבחירות האלו כמעט תמיד מתקיימות מוקדם מהצפוי.

הבחירות לבית העליון נעשות במדורג. מדי 3 שנים מתקיימות בחירות למחצית ממושבי הבית – 124 נציגים בכל פעם.

הממשלה המונהגת על ידי ראש הממשלה, היא הרשות המבצעת. ראש הממשלה נבחר מתוך חברי הפרלמנט, ולרוב הוא מנהיג מפלגת הרוב.

מדיניות של שלום

סעיף 9 בחוקת יפן קובע כי המדינה מוותרת על זכותה הריבונית להכריז מלחמה. בשל כך, אין ליפן צבא התקפי, אלא כוחות הגנה עצמית, שנחשבים למרות הגדרתם לאחד הכוחות הצבאיים המתקדמים והחזקים בעולם מבחינה טכנולוגית.

כסף ואמצעי תשלום

המטבע היפני נקרא יֵן – Yen , והשימוש במזומן נפוץ, בעיקר מחוץ לערים הגדולות. שטרות הכסף הן בערכים של 1,000, 5,000 ו-10,000 יֵן. השימוש במטבעות נפוץ, וערכי המטבעות הם 1, 5, 10, 50, 100, ו-500 יֵן.

אמצעי התשלום המומלצים למבקר ביפן:

כסף מזומן

למרות הקידמה, יש ביפן עדיין מקומות שהם אפשר לשלם בכסף מזומן בלבד, כמו דוכני אוכל רחוב, שווקים, כניסות למקדשים, ואזורים כפריים מרוחקים.

הדרך הנוחה להשגת מזומנים היא באמצעות מכשירי ATM שנמצאים בחנויות נוחות, בתי מלון, בנקים או בסניפי הדואר הרשמיים. המכשירים מקבלים כרטיסי אשראי בינלאומיים, מציעים ממשק באנגלית, והעמלות שלהם נמוכות יחסית.

אי אפשר להשתמש ביפן בכסף זר, אבל דולרים או יורו אפשר להמיר בבנקים, בדוכנים להמרת כספים או במכונות להמרת כספים שנמצאות כמעט בכל בית מלון שמכבד את עצמו ואת אורחיו.

כרטיסי תחבורה נטענים – IC Cards

אלו הם כרטיסים מגנטיים, שייעודם המקורי הוא תשלום בתחבורה ציבורית, אך עם הזמן הם הפכו לאמצעי תשלום פופולרי במאות אלפי חנויות. באזור טוקיו מנפיקים כרטיסים כמו Suica או Pasmo, ובאזור קיוטו ואוסקה מונפק כרטיס ICOCA, הם מכבדים אותם בכל רחבי המדינה באופן אחיד. כלומר, כרטיס מטוקיו יעבוד גם באוסקה.

עם הכרטיסים הללו אפשר לשלם ברכבות, אוטובוסים, חנויות נוחות כמו 7-Eleven, FamilyMart, Lawson, מכונות אוטומטיות למשקאות, לוקרים בתחנות רכבת וחלק ממסעדות המזון המהיר.

בגלל מחסור עולמי בצ’יפים, קשה כיום להשיג כרטיסי פלסטיק רגילים, ונוצרו מספר פתרונות עוקפים, חלקם ייעודיים לתיירים:

בעלי מכשירי אייפון בלבד יכולים להנפיק כרטיס Suica או Pasmo דיגיטלי, ישירות מהארנק של אפל, ולהטעין אותו בקלות עם כרטיס אשראי בינלאומי. זהו הפתרון הנוח ביותר.
תיירים יכולים לרכוש כרטיסי פלסטיק מיוחדים מהסוג Welcome Suica / Pasmo Passport. הכרטיסים הללו הם ללא פיקדון, והם תקפים ל-28 יום בלבד. אפשר לרכוש אותם במכונות אוטומטיות בשדות התעופה בטוקיו, או בתחנות רכבת מרכזיות. עם כרטיסים אלו אי אפשר לקבל החזר על כסף שנשאר בהם.
את כרטיסי הפלסטיק הפיזיים אפשר לטעון במכונות בתחנות הרכבת ובחנויות הנוחות באמצעות כסף במזומן בלבד.

כרטיסי אשראי בינלאומיים

השימוש בכרטיסי אשראי מאוד נפוץ ביפן, וכיום גם מרבית המקומות תומכים בתשלום עם מכשירי טלפון סלולרי או שעונים חכמים. יחד עם זאת, מומלץ לא להסתמך על כרטיס אשראי כאמצעי תשלום בלעדי, ולהחזיק כסף מזומן בערך של $100.

אפליקציית סריקה

אפליקציות תשלום באמצעות סריקת קוד QR, כמו PayPay, פופולריות מאוד ביפן. בשנים האחרונות השירות נפתח גם לתיירים עם כרטיסי אשראי זרים, אך הוא דורש לעיתים תהליך אימות טרחני.

מתן תשר ביפן

ביפן לא נהוג להשאיר טיפ במסעדות, במוניות או במלונות. אם תייר משאיר כסף נוסף לסכום החשבון על השולחן במסעדה, זה יחשב כטעות, וככל הנראה המלצר ירוץ אחר הסועדים בכדי להחזיר להם את הכסף שנשכח.

שירותים ביפן

עשיית צרכים ביפן היא חוויה בפני עצמה, וברוב המקומות, כולל בתי מלון ושירותים ציבוריים, נעשה שימוש במושבים חכמים בהם מוטמעת טכנולוגיית Washlet.

המושבים החכמים רכים, מחוממים ומפנקים, ויש בהם מערכת לשטיפה וניקוי האזורים האינטימיים של המשתמש. לצד המושב, לעיתים צמוד למושב, ולעיתים תלוי על הקיר, יש לוח פיקוד עם מספר כפתורים, שהשימוש בהם דורש ידע אקדמי. הנה הסבר על כמה כפתורים חשובים, שיסייע ללמוד להשתמש במערכת:

שליטה בטמפרטורת המושב מחומם – תענוג אמיתי בחורף היפני.
הפעלת והפסקת זרם מים לשטיפת פי הטבעת. ברוב המושבים אפשר לשלוט על כיוון זרם המים, עוצמתו, פיזור המים והטמפרטורה שלהם.
הפעלה והפסקת זרם מים לשטיפה נשית. ברוב המושבים אפשר לשלוט על כיוון זרם המים, עוצמתו, פיזור המים והטמפרטורה שלהם.
השמעת רעש של זרימת מים או מוזיקה, המיועד להסוות רעשי נפיחות.
ייבוש באוויר חם – לאחר השטיפה מגיע שלב הייבוש.
הורדת המים ושטיפת האסלה. בחלק גדול מהמושבים, כאשר מתרוממים המים יורדים לבד והאסלה נשטפת.

בהרבה מושבים יש פתיחה וסגירה אוטומטית. כלומר, מכסה האסלה מתרומם כאשר מתקרבים, בדומה לקידה יפנית מנומסת.

שירותים ציבוריים ביפן

השירותים הציבוריים ביפן הם מופת של ניקיון. אם במקומות אחרים בעולם אנחנו מנסים להימנע משימוש בשירותים ציבוריים, יפן הם לעיתים קרובות אטרקציה בפני עצמה. ברוב השירותים הציבוריים יש מושבים חכמים, והשימוש בהם הוא בחינם.

היכן מוצאים שירותים ציבוריים?

תחנות רכבת – תמיד יהיו שם שירותים, והם לרוב נקיים להפליא.
בחנויות נוחות כמו 7 Eleven, Lawson, FamilyMart, כמעט תמיד יש שירותים לשימוש הלקוחות. נהוג לבקש רשות או לקנות משהו קטן, אבל זה לא חובה.
במרכזי הקניות יש את השירותים הכי מפוארים, לעיתים עם אזורי התרעננות, שכוללים מראות איפור ותאורה מושלמת.

פרויקט השירותים השקופים – The Tokyo Toilet

אחד הדברים המרתקים שהתפתח בשנים האחרונות בטוקיו, הוא פרויקט השירותים השקופים בשכונת שיבויה, שבו 16 אדריכלים בעלי שם עולמי עיצבו 17 תאי שירותים ציבוריים עם קירות שקופים.

בלב פארקים כמו Yoyogi Fukamachi, יש תאי שירותים עם קירות זכוכית צבעונית שקופה לחלוטין. כאשר נכנסים לתא ונועלים את הדלת, הזכוכית הופכת לאטומה בזכות טכנולוגיה מיוחדת. המטרה היא לאפשר למבקרים לראות שהמקום נקי ובטוח לפני שנכנסים לתא.

יש גם תאי שירותים המכונים Hi Toilet. שירותים אלו מופעלים בפקודות קוליות בלבד. אפשר לבקש מהם לפתוח את הדלת, להוריד את המים או להשמיע מוזיקה מבלי לגעת בכלום.

טיפים ונימוסים בעת שימוש בשירותים ביפן

נעלי בית לשירותים – אם מתארחים בבית יפני או במסעדה מסורתית, בכניסה לשירותים יש נעלי בית מיוחדות. חשוב מאוד לא לשכוח להחליף חזרה לנעליים הרגילות, כאשר יוצאים מהשירותים. זו אחת הטעויות הכי מביכות של תיירים.
נייר טואלט – ברוב תאי השירותים נייר הטואלט זמין ובחינם, והוא נשטף באסלה, בניגוד לכמה מדינות אחרות, בהן המשתמש מתבקש להשליך את הנייר לסל האשפה.
שלטי ההכוונה הם לפעמים ביפנית. יותר פשוט לחפש ציורים של זרמי המים.

תחבורה ביפן

מערכת התחבורה הציבורית ביפן נחשבת בצדק לטובה, המדויקת והיעילה ביותר בעולם. היא מורכבת מרשת עצומה של רכבות מהירות, רכבות תחתיות בערים הגדולות, מערך אוטובוסים ומערכות מתקדמות לתזמון וסנכרון עד לרמת השנייה.

עבור תיירים, הדרך הטובה ביותר להתנייד ביפן היא באמצעות מערכת התחבורה הציבורית. אין שום צורך לשכור רכב ביפן, אלא אם כן אתם מתכננים טיול עומק באזורים כפריים מבודדים במיוחד, כמו באי הוקאידו או באוקינאווה.

נהיגה עצמית ביפן

רוב המבקרים ביפן בוחרים להשתמש בתחבורה הציבורית, אך מי שבוחר לנהוג בעצמו מגלה שהנהיגה ביפן היא חוויה מרתקת, בעיקר הודות לתרבות הנהיגה האדיבה של היפנים. הנהגים היפנים סבלניים מאוד, ואדיבים, והם מאפשרים להשתלב בתנועה.

למרות שיפן מעולם לא הייתה תחת שילטון או השפעה בריטיים, ביפן נוהגים בצד שמאל של הכביש. לכן, ההגה ברכב נמצא בצד ימין, ונהג שמגיע ממדינה שבה נוהגים מצד שמאל, חייב להיות ערני מאוד.

תיירים מישראל חייבים להגיע אל עם רישיון נהיגה בינלאומי שהופק בישראל, על-ידי אחת החברות המפיקות בארץ רישיונות בינלאומיים כמו ממס”י. בלי רישיון בינלאומי אי אפשר לקבל את הרכב השכור.

החוק ביפן מתיר נהיגה רק בתנאי שאין בכלל אלכוהול בדם. המשמעות היא שאסור לשתות, אפילו לגימה אחת של בירה, לפני נהיגה. יתרה מכך, הנוסעים ברכב שבו הנהג שתה לפני הנסיעה, עלולים להיענש ולהיקנס על כך שהם לא מנעו ממנו לנהוג.

גם השימוש בטלפון הסלולרי בעת נהיגה אסור לחלוטין. אסור לגעת בטלפון הנייד בזמן נהיגה, גם כאשר הרכב עצר ברמזור אדום. הפרת החוק הזה גוררת קנסות כבדים מאוד.

מערכת הכבישים ביפן מתוחזקת ברמה גבוהה מאוד, עם שילוט ברור ביפנית ובאנגלית, כולל מספרי הכבישים. רבים מהכבישים בנויים על כלונסאות, בכדי לשמר קרקע לעיבוד חקלאי. חלק מהכבישים המהירים, שעוברים בעיר הבירה טוקיו, בנויים על קומות, וזאת בכדי להתמודד עם הצפיפות ויוקר הקרקע. כל מערכות הכבישים והגשרים נבנו בטכנולוגיות שסופגות זעזועים ומאפשרות למערכת הכבישים להתמודד עם רעידות האדמה.

הכבישים המהירים – Expressways מסומנים באות E על רקע ירוק. אלו כבישים רחבים, מהירים ומצוינים שחוצים את המדינה. מהירות הנסיעה המותרת בהם נעה בדרך כלל בין 80 ל-100 קמ”ש, ובקטעים מסוימים הועלתה המהירות ל-120 קמ”ש.

כבישים עירוניים מסומנים על רקע כחול, והמהירות בהם נמוכה מאוד. בתוך הערים המהירות המותרת היא 30-40 קמ”ש, ובכבישים בינעירוניים שאינם כבישים מהירים המהירות המותרת היא 50-60 קמ”ש. יש לקחת בחשבון שהנהיגה בכבישים אלו עלולה להיות איטית מאוד בגלל ריבוי רמזורים.

האוטוסטרדות ביפן מציעות תחנות ריענון המסומנות ב-PA – Parking Area או ב-SA – Service Area, והן כוללות מתחמי אוכל ענקיים עם מטבח מקומי איכותי, חנויות נוחות, שירותים נקיים מאוד, ולעיתים מקומות מנוחה ובתי מרחץ.

כמעט כל הכבישים המהירים ביפן הם כבישי אגרה, והם יקרים מאוד. כך לדוגמה, אגרת נסיעה מטוקיו לקיוטו ברכב, עלולה לעלות יותר מ-10,000 יֵן.

תשלום האגרה בכבישי האגרה נעשה באמצעות מערכת אלקטרונית שנקראת ETC – Electronic Toll Collection. בעת שכירת רכב חובה לבקש מחברת ההשכרה כרטיס ETC, שאותו מכניסים לתוך מכשיר ייעודי שנמצא בתא הכפפות במכונית. בעת נהיגה בכביש אגרה, כאשר מתקרבים למחסום האגרה, בוחרים בנתיב עם שלטים סגולים והכיתוב ETC. מתקרבים אל המחסום במהירות איטית, המחסום האלקטרוני מזהה את הכרטיס, ואז הוא נפתח אוטומטית ומשמיע צפצוף. בסוף תקופת ההשכרה, בעת החזרת הרכב, חברת ההשכרה תקרא את נתוני הכרטיס ותחייב את השוכר במרוכז על כל הנסיעות בכבישי האגרה.

חלק מחברות ההשכרה מציעות לתיירים כרטיסי אגרה אזוריים קבועים, כמו Hokkaido Express Pass או Central Nippon Expressway Pass. משלמים סכום קבוע מראש ומקבלים נסיעה חופשית בכבישי האגרה של אותו אזור. זו עסקה מאוד משתלמת למי שמתכנן נסיעות ארוכות באותו אזור.

המשטרה היפנית, המכונה Kōban נחשבת לידידותית ומכבדת, אך היא מקפידה מאוד על החוק. בפינות רחוב רבות בערים ביפן, ליד תחנות רכבת ובצמתים מרכזיים יש מבנים קטנים של תחנות משטרה שכונתיות. השוטרים נמצאים שם בעיקר כדי לסייע לאזרחים ולתיירים.

בכבישים המהירים יש אכיפה מוגברת של הגבלת המהירות. לאורך הכבישים יש מצלמות מהירות קבועות, שמבזיקות באור אדום כשאתם הן מצלמות עבריינים. בנוסף פועלות ניידות סמויות רבות, שמפעילות את האורות המהבהבים שלהן בעת זיהוי עבירה.

מה עושים אם נתפסים על עבירת תנועה? הנה כמה כללי יסוד שעשויים לסייע לקבל אזהרה ולא קנס:

נהגו בכבוד, בשקט באדיבות ובנימוס
הציגו דרכון, רישיון נהיגה בינלאומי, ורישיון נהיגה ישראלי
לרוב, השוטרים אינם דוברים אנגלית רהוטה, והם ישתמשו באפליקציות תרגום כדי להסביר לכם מה הבעיה.
אל תתווכחו, אל תנסו לתחמן, אל תשקרו ואל תתחכמו.
היפנים מעריכים מאוד הודעה בטעות, הבעת חרטה ובקשת סליחה.

ביפן אסור בהחלט לחנות בשולי הדרך או בצדי הרחוב, אלא אם יש סימון מפורש המתיר חנייה. הכלל ביפן הוא שתמיד חונים בחניונים מסודרים, שיש בשפע. החניונים הנפוצים ביותר בערים הם חניוני Coin Parking. אלו הם חניונים קטנים ואוטומטיים שבהם מחנים את הרכב בעמדה פנויה. מספר דקות לאחר שמחנים את הרכב, עולה מחסום מתכת קטן מתחת לרכב שנועל אותו. כאשר רוצים לצאת ולשחרר את הרכב, ניגשים למכונה, מקישים את מספר עמדת החניה שבה הוחנה הרכב, משלמים במזומן או באשראי, והמחסום יורד. לאחר ירידת המחסום יש 5 דקות לצאת מהחניה, לפני שהוא יעלה שוב.

תחבורה ציבורית ביפן

להלן סקירת עיקר סוגי שירותי התחבורה הציבורית ביפן:

רכבות הקליע – השִינְקָנְסֶן

שירות הרכבות המהירות, שכיום מגיעות למהירות של 320 קמ”ש, ובעתיד יגיעו למעל 600 קמ”ש, מחבר בין האיים והערים המרכזיות ביפן. השירות מופעל על-ידי חברת הרכבות הלאומית JR – Japan Railways. חווית הנסיעה מאוד נוחה. המושבים מרווחים מאוד, יש שקעי חשמל, שירות WiFi בחינם, והקרונות נקיים מאוד ושקטים.

אפשר לרכוש כרטיס למושב שמור, או למושב לא שמור, שהוא זול יותר, אך מחייב למצוא מקום פנוי בקרונות הייעודיים לכך. ישנם קרונות מחלקה ראשונה המכונים Green Car.

שלא כמו ברכבות עירוניות, שבהן אסור לאכול או לשתות, בשינקנסן מותר לאכול. בתחנות הרכבת הגדולות יש חנויות ענק המוכרות אָקִיבֶּן, שהן קופסאות בנטו מעוצבות, עם מגוון מאכלים טעימים, המותאמות לאכילה במהלך הנסיעה.

תחבורה עירונית – רכבות מקומיות ורכבות תחתיות – Subway

בערים הגדולות התחבורה מבוססת על שילוב של רכבות ,תחתיות ורכבות עיליות. עבור התיירים האתגר הגדול בערים הגדולות הוא ריבוי החברות המפעילות את שירותי הרכבות. כך לדוגמא, בטוקיו, קווי הרכבות מופעלים בידי שלוש חברות – JR, Tokyo Metro, וחברת Toei. מדובר בחברות שונות, ולעיתים מעבר בין קו לקו דורש יציאה וכניסה מחדש דרך השערים. עוד על התחבורה הציבורית בטוקיו בפרק נפרד.

בכדי להתמודד עם האתגר מומלץ להשתמש בכרטיסי IC Cards פיזיים או דיגיטליים בטלפון, שמתאימים לכל החברות. בנוסף כדאי להשתמש באפליקציית הניווט של Google Map, ולשים לב לפרטים הקטנים כמו מספר הרציף, מספר הרכבת ושמות היציאות מהתחנות.

ברכבות המקומיות, באותם קווים, יש שלוש רמות מהירות, ולכן כדאי לשים לב לשילוט על הרכבות ולהוראות אפליקציית הניווט:

- Local- Kakueki-Teisha– רכבת שעוצרת בכל תחנה והיא האיטית ביותר.
- Rapid – Kaisoku / Kyūkō– רכבת שמדלגת על תחנות קטנות, ומגיעה מהר יותר ליעדים מרכזיים.
- Limited Express – Tokkyū- הרכבת המהירה ביותר, שלעיתים הכרטיס בה יקר יותר.

אוטובוסים

בערים שבהן רשת הרכבות המקומית פחות מפותחת ובאזורים הכפריים לאוטובוסים תפקיד מרכזי. ביפן נכנסים לאוטובוס מהדלת האחורית, ויוצאים מהדלת הקדמית, שליד הנהג. בכניסה מהדלת האחורית לוקחים פתק נייר קטן עם מספר, המציין את התחנה שבה עולים לאוטובוס, או מעבירים את כרטיס ה-IC. ביציאה מהאוטובוס, מביטים על המסך שמעל הנהג, שהוא מציג כמה עלתה הנסיעה, בהתאם למספר שעל הפתק. משלמים במזומן לתוך מכונה שליד הנהג, או מעבירים שוב את כרטיס ה-IC. המכונה יודעת לתת עודף.

הנחות לתיירים ברכבות בינעירוניות של JR

חברת הרכבות של יפן, JR, מציעה לתיירים כרטיס שנקרא JR Pass שאמור להקנות הנחות. אולם, בעקבות עליות מחירים משמעותיות הכרטיס הכלל-ארצי אינו משתלם לרוב המטיילים, אלא אם כן נוסעים מרחקים עצומים בטווח זמן קצר מאוד.

לכן ההמלצה לתיירים שרוצים להשתמש בשירותי הרכבות של יפן היא כדלקמן:

למעבר בין ערים גדולות מומלץ לרכוש כרטיסים ייעודיים לשינקנסן דרך האתר הרשמי או באפליקציות ייעודיות.
אם נמצאים באזור מסוים ורוצים לנוע בו, אפשר לרכוש ב-JR של אותו אזור כרטיסים מוזלים, המאפשרים נסיעות ללא הגבלה באזור המסוים.

היפנים מתייחסים לקרונות הרכבת כאל מרחב ציבורי מקודש, ולכן חייבים להקפיד על כללי הנימוס הבאים:

שמירה על שקט מוחלט – לא מדברים בטלפון הנייד ברכבות מקומיות או בסאבווי, מעבירים את הטלפון למצב שקט, ואם מדברים עם שותפיכם לנסיעה, עושים זאת בלחישה.
ברכבות עירוניות ובסאבווי לא אוכלים ולא שותים.
על הרצפה ברציפים בתחנות יש סימונים המראים היכן דלתות הרכבת ייפתחו. היפנים עומדים וממתינים בתור ישר ומסודר להגעת הרכבת. כאשר מגיעה רכבת קודם כל נותנים לכולם לרדת, ורק אז עולים.
אם הרכבת עמוסה, נהוג להוריד את תרמיל הגב, להחזיק אותו מלפנים או להניח אותו על מדף החפצים שמעל המושבים, כדי לא להפריע לאנשים ליד.

תחבורה ציבורית בטוקיו

מערכת התחבורה הציבורית בטוקיו היא הטובה והמסובכת בעולם. בטוקיו יש שלוש מערכות תחבורה ציבורית עיקריות שפועלות במקביל:

JR East – רכבות קווים עיליים. הקו המפורסם ביותר הוא Yamanote Line, שהוא קו מעגלי ירוק, שעובר בכל התחנות המרכזיות – Shinjuku, Shibuya, Tokyo Station, Ueno, והוא הכי נוח להתמצאות.
Tokyo Metro & Toei – רכבת תחתית. רשת ענפה של קווים תת-קרקעיים שמגיעה לכל פינה בעיר.
רכבות פרטיות – קווים שמחברים את טוקיו לפרברים ולערים סמוכות. פחות רלוונטי עבורנו.

כרטיסי נסיעה

האופציה הדיגיטלית רק ל- iPhone. מוסיפים כרטיס Suica ישירות ל-Apple Wallet. טוענים אותו עם כרטיס האשראי (Mastercard ו-Amex עובדים הכי טוב), ואז מעבירים את הטלפון מעל שער הכניסה לרכבת.
האופציה הפיזית כרטיסי Welcome Suica – הכרטיס האדום – שמיועד לתיירים, תקף ל-28 יום ולא דורש פיקדון, אבל אי אפשר לקבל עליו החזר על יתרה שלא נוצלה. את היתרה מנצלים בחנויות נוחות או בדיוטי פרי לפני הטיסה.

את הכרטיס הפיזי אפשר לרכוש במכונות אדומות בשדה התעופה, בכניסה לתחנת הרכבת, או בתחנות רכבת בעיר. הכרטיס נטען במכונות אך ורק עם כסף מזומן. מומלץ לטעון 3,000 ין בעת הרכישה.

כרטיס Suica עובד בכל חברות התחבורה הציבורית, וגם בחנויות נוחות וחנויות אחרות.

את הכרטיס מעבירים בכניסה וביציאה. ביפן, המחיר אינו אחיד. המערכת צריכה לדעת בדיוק איפה כל נוסע נכנס ואיפה הוא יצא כדי לחשב את עלות הנסיעה.

איך יודעים כמה כסף נשאר בכרטיס הפיזי?

בשער היציאה.
בכל פעם שעוברים בשער (בכניסה וביציאה), יש צג דיגיטלי קטן על המחסום עצמו.
כשמצמידים את הכרטיס, הצג יראה לכם שני מספרים: הסכום שירד על הנסיעה הנוכחית, והיתרה שנותרה בכרטיס (Balance).
זה קורה בשבריר שנייה, אז כדאי להעיף מבט מהיר למטה כשעוברים.
במכונות הכרטיסים בתחנה. בכל תחנה יש עשרות מכונות (Ticket Machines). מכניסים את הכרטיס לחריץ המיועד במכונות עם סמל של Suica/Pasmo. על המסך תופיע מיד היתרה. אפשר גם ללחוץ על כפתור שנקרא “Print History” ולקבל קבלה קטנה מודפסת עם פירוט הנסיעות האחרונות והיתרה שנותרה.

מה קורה אם הכסף נגמר בדיוק כשרוצים לצאת?

אל דאגה, זה קורה לכולם. ליד כל קבוצת שערים יש מכונה שנקראת Fare Adjustment.

אם השער אינו נפתח כי נגמר הכסף, ניגשים למכונה הזו, מכניסים את הכרטיס, משלמים את ההפרש, או מטעינים עוד כסף, והמכונה מחזירה את הכרטיס ליציאה.

כללי התנהגות בתחבורה הציבורית ביפן

שמירה על שקט. לא מדברים בטלפון ברכבת. גם שיחות בין אנשים נעשות בלחש.
עומדים בתור מסודר על הסימונים שעל הרצפה לפני שהרכבת מגיעה. נותנים לאנשים לרדת לפני שעולים.
אם הרכבת עמוסה, מורידים את התיק מהגב ומחזיקים אותו ביד או מלפנים כדי לא להיתקע באנשים.
על מדרגות נעות בטוקיו עומדים בצד שמאל, ומאפשרים לממהרים לעבור מימין.

המלצות לתיירים

הימנעו משעות העומס בין 8:00 ל-9:30 בבוקר. בשעות אלו הרכבות צפופות מאוד. אם אתה לא חייב, אל תהיה שם.
Google Maps הוא הכלי הכי חשוב להתמצאות בתחבורה הציבורית בטוקיו. הוא אומר בדיוק באיזו רציף (Platform) לעמוד, לאיזו יציאה (Exit) ללכת, ואפילו באיזה קרון הכי כדאי לעלות כדי להיות קרוב למדרגות הנעות ביעד.
בתחנות ענק כמו Shinjuku, צריך לחפש את מספר היציאה שגוגל נותן (למשל A5 או West Exit), ולא את שם הרחוב.

שימוש במוניות בטוקיו

מוניות בטוקיו הן חוויה של יוקרה, ניקיון וסדר מופתי, אבל הן גם יקרות משמעותית מהרכבת. כשיש מזוודות כבדות, כשיורד גשם חזק, או כאשר הרגלים כבר מסרבות ללכת – מונית היא פתרון נהדר.

כלל הברזל: הדלת נפתחת מעצמה

במוניות ביפן הדלת האחורית השמאלית נפתחת ונסגרת אוטומטית על ידי הנהג.

אין לנסות לפתוח את דלת המונית לבד. זה עלול להרוס את המנגנון וזה נחשב לא מנומס.

עומדים במרחק בטוח, ממתינים שהדלת תיפתח, נכנסים, ואז הנהג סוגר את הדלת.

איך עוצרים מונית?

בפינה התחתונה של השמשה הקדמית של המונית יש מנורה.

אור אדום מסמן פנוי. (זה הפוך מההיגיון המערבי).
אור ירוק או כחול מסמן תפוס.

ברחוב מרימים יד למונית פנויה, בדיוק כמו בכל מקום אחר בעולם

בתחנות רכבת תמיד יהיה תור מסודר למוניות. אין לנסות לעצור מונית ברחוב מחוץ לתחנה אם יש תור מסודר, זה נחשב לעקיפת התור ולחוסר נימוס.

התקשורת עם הנהג

רוב נהגי המוניות בטוקיו הם מבוגרים ומנומסים להפליא, אך רובם אינם מדברים אנגלית.

כדאי להכין כתובת ביפנית, או להראות לנהג את הכתובת ב-Google Maps, שם יש כפתור קטן של רמקול שיכול להקריא את הכתובת ביפנית.

תשלום וטיפים

ביפן אין טיפים. לעולם אין להשאיר טיפ לנהג. זה עלול להביך אותו, או שהוא ירוץ כדי להחזיר לכם את העודף שנשכח.

כמעט כל המוניות בטוקיו מקבלות כרטיסי אשראי, Apple Pay, וגם כרטיס Suica. תמיד טוב שיש קצת מזומן ליתר ביטחון, במיוחד במוניות ישנות יותר.

מחירי נסיעה במונית

מחיר התחלתי בטוקיו הוא סביב 410 – 500 ין, לק”מ הראשון. אחרי זה המחיר עולה בכל כמה מאות מטרים.

בין השעות 22:00 ל-05:00 בבוקר, יש תוספת לילה של כ-20% למחיר הנסיעה.

אפליקציות מומלצות להזמנת מונית

במקום לעמוד ברחוב, אפשר להשתמש באחת משתי אפליקציות להזמין מונית למקום שבו נמצאים.

GO (Taxi Go) – האפליקציה הכי פופולרית ביפן. היא נוחה מאוד, תומכת באנגלית ומאפשרת להזין יעד מראש כדי למנוע טעויות בתקשורת.

Uber – אין זה אובר כמו בארה”ב עם נהגים פרטיים, אלא הזמנת מונית או רכב יוקרה שחור דרך הפלטפורמה. זה לרוב יקר יותר מהמוניות הרגילות.

מהמלון אל שדה התעופה כדאי להזמין מונית בעזרת פקיד הקבלה במלון.

שירות העברת מזוודות

יפן מציעה לנוסעים בתחבורה הציבורית שירות למשלוח מזוודות גדולות ישירות ממלון אחד למלון אחר, או לשדה התעופה. השירות הזה מאפשר לעבור בנוחות מיעד אל יעד באמצעות התחבורה הציבורית, והוא פותר לחלוטין את הסיוט של היסחבות עם מזוודות גדולות בתחנות סאבווי צפופות או חיפוש מקום עבורן בשינקנסן.

השירות מכונה ביפנית טאקוחאיבין – Takuhaibin, או בשם המותג הנפוץ ביותר שלו טאקיובין – Ta-Q-Bin, המוכר עם לוגו החתול השחור של חברת יאמאטו. השירות הזה בטוח ואמין, ומזוודות אינן הולכות לאיבוד.

איך השירות עובד בפועל?

פונים אל דלפק הקבלה במלון, מומלץ בבוקר ביום לפני המעבר.
אומרים לפקיד הקבלה Luggage forwarding service.
פקיד הקבלה ימסור למילוי טופס משלוח המכונה Waybill.
ממלאים את הטופס בדייקנות בשפה האנגלית.
חשוב להקפיד על הפרטים הבאים:
- כתובת המלון הבא, כולל שם המלון המלא ביפנית או באנגלית.
- מספר הטלפון של המלון הבא. חיוני עבור חברת השילוח.
- שם השולח בדיוק כפי שהוא מופיע בהזמנת המלון הבא, כדי שבמלון ידעו לשייך את המזוודה לאורח.
- תאריך הגעה אל המלון הבא.
שקילת ומדידת המזוודות, היות ומחיר המשלוח נקבע לפי השילוב של גודל המזוודה ומשקלה.
לאחר קביעת המחיר משלמים במזומן או באשראי, ומקבלים עותק של שטר העברה עם מספר מעקב – Tracking number, שעליו חשוב לשמור היטב.
נפרדים מהמזוודות, נוסעים ליד החדש ללא מטען כבד ומציק.

זמן העברת המזוודות תלוי במרחק בין המוצא והיעד. בתוך אותה עיר, בין מלונות או משדה התעופה אל המלון, לעיתים קרובות המסירה מתבצעת באותו היום.

בין ערים קרובות או מרכזיות, אם מוסרים את המזוודה מוקדם בבוקר, היא תגיע למחרת. המשמעות היא שכדאי לארוז בתיק הגב בגדים להחלפה וכלי רחצה ללילה אחד. לאזורים מרוחקים כמו הוקאידו בצפון או אוקינאווה בדרום, זמן המשלוח עלול לקחת יומיים או שלושה, ולכן כדאי לקחת תיק יד עם ציוד בהתאם.

השירות נחשב לזול ומשתלם מאוד. מחיר משלוח מזוודה סטנדרטית במשקל עד 30 ק”ג בין ערים מרכזיות, נע בדרך כלל בין 2,000 ל-3,000 יֵן. המחיר נמוך משמעותית מעלות של נסיעה במונית, והרבה יותר זול מתוספות מחיר על חריגות משקל ברכבות. בשינקנסן, לדוגמה, יש כללים נוקשים ומגבלות מקום למזוודות גדולות, ונדרשת הזמנת מושב מיוחד מראש.

רשת החשמל ביפן

ביפן משתמשים בשקעים בעלי שני פינים שטוחים ומקבילים – Type A. אלו הם אותם שקעים שנמצאים בשימוש בארה”ב ובקנדה. עבור מכשירים מישראל צריך מתאם שמעביר תקע הישראלי – Type C/H לשקע האמריקאי/יפני.

בניגוד לארה”ב, ביפן אפשר למצוא שקעים עם חריצים רק לשני פינים ללא חריץ לפין שלישי להארקה – Type B. לכן, מומלץ להצטייד במתאם של שני פינים בלבד, כדי שלא תיתקע עם תקע שלא נכנס לשקע.

בישראל המתח הוא 230V, ואילו ביפן המתח הוא נמוך מאוד – 100V. רוב המכשירים המודרניים, מטעני טלפון, מחשבים ניידים, מצלמות, הם Multi-Voltage ואמורים להתאים לטווח מתחים 100V-240V. כדאי לבדוק מה רשום על המכשירים או המטענים.

מומלץ מאוד לקחת מפצל היות ובבתי מלון יפניים, במיוחד בקטנים, יש בדרך כלל רק שקע אחד פנוי.