הכרות עם איראן
שיעור 1 – האיראנים והפרסים
שיעור קולי – יעלה לאתר בקרוב
שיעור בווידאו – יעלה לאתר בקרוב
בימים אלו, שבהם מתנהלת מלחמה עזה בין ארה”ב וישראל ובין איראן, יש המתייחסים לעם האיראני כאל ישות פרסית אחידה.
האם כך הדבר?
מסתבר שלא. איראן היא פסיפס אנושי מרתק ומורכב. מדובר במדינה המורכבת ממספר קבוצות אתנית. זו מדינה רב-לשונית ורב-תרבותית, שבה הפרסים הם אמנם הקבוצה הגדולה ביותר, אך הם מהווים רק פחות מ-50% מהאוכלוסייה.
אז אלו עמים עוד מרכיבים את אוכלוסיית איראן?
ובכן, בנוסף לפרסים יש באיראן את האזרים, הכורדים, הלורים, האחואזים (ערבים), המאזנדראנים, הבלוצ’ים, הגילאקים, הטורקמנים, הקשקאים, והטאלשים. סה”כ 11 עמים שונים, וגם קצת נוצרים, יהודים, ובהאיים.
בהמשך אספר לך קצת על כל אחד מהעמים הללו.
עד לשנת 1935 נקראה בכל העולם מדינתו של העם הפרסי פָּרַס, כנראה בהשפעת התנ”ך.
לעומת זאת הפרסים קראו לארצם איראן, שמשמעותה בפרסית “ארץ הארים”, או “ארץ האצילים”.
ב-25 בדצמבר 1934, המלך הפרסי באותה התקופה, רזא שאה פהלווי, פנה לקהילה הבינלאומית וביקש לקרוא לארצו בשמה המקורי – איראן.
הפרסים אומרים שנֶר, שמציג עצמו בתור שֶמֶש, כבה ראשון.
העם הפרסי הוא אחד העמים העתיקים והמשפיעים ביותר בהיסטוריה האנושית, עם מורשת תרבותית ומדינית המשתרעת על פני אלפי שנים. כפי שסיפרתי לך, הפרסים הם העם הגדול ביותר באוכלוסיית איראן. חלקם באוכלוסייה הוא כ-48.2%, והם מתרכזים בעיקר במרכז המדינה ובערים הגדולות כמו טהראן, איספהאן, ושיראז.
הפרסים הם הקבוצה השלטת מבחינה פוליטית ותרבותית באיראן, ושפתם, השפה הפרסית, היא השפה הרשמית. התרבות הפרסית המפוארת, על שיריה, האדריכלות שלה וההיסטוריה האימפריאלית, מהווה את עמוד השדרה של הזהות הלאומית האיראנית.
במגילת אסתר אותה קראנו לפני שבוע, מוזכר חֵיל פָּרַס וּמָדַי. השבטים הפרסים והמדיים התיישבו באזור הרמה האיראנית בתקופת האלף השני לפנה”ס. בתחילה שלטו המדיים על הפרסים, אך תחת הנהגתו של כורש הגדול הם התאחדו, והפכו לכוח עולמי. זה אותו כורש שהתיר ליהודים לחזור לארץ ישראל לאחר גלות בבל ולבנות את בית המקדש השני.
בשנת 331 לפנה”ס נכבשה והובסה האימפריה הפרסית על-ידי אלכסנדר מוקדון שליט יוון, והתרבות הפרסית מיזגה לתוכה חלקים מתרבות יוון.
לאחר שקיעת האימפריה היוונית חזרו הפרסים לגדולתם והוקמה האימפריה הסאסאנית, שבה דת הזורואסטריות הייתה דת המדינה. על הדת הזו אספר בהזדמנות אחרת. הייתה זו תקופה של פריחה באדריכלות, פילוסופיה ואמנות.
בשנת 637 לספירה נכבשה פרס בידי הערבים המוסלמים. בניגוד לעמים אחרים שנכבשו, הפרסים אימצו את האסלאם, אך שמרו על שפתם ותרבותם, ואף השפיעו עמוקות על התרבות המוסלמית בעיקר בתחומי המדע, השירה והממשל.
בתחילה הפרסים היו סונים, אבל בשנת 1502 נוסדה בפרס השושלת הספווית, שאימצה את האסלאם השיעי, והפכה אותו לדת המדינה. על ההבדלים בין האסלאם השיעי והאסלאם הסוני דיברנו בעבר ואני אחזור אל הנושא בהמשך.
השושלת האחרונה, השושלת הפהלווית, החלה בשנת 1925 בהנהגת רזא שאה פהלווי, אשר שינתה בשנת 1935 את שמה הרשמי של פרס לאיראן.
בשנת 1979 התחוללה המהפכה האסלאמית, שהפכה את המדינה ממונרכיה לרפובליקה אסלאמית תחת שלטון אנשי דת. על המהפכה הזו ארחיב בהמשך.
שיעור 2 – המיעוט האזרי
שיעור קולי – יעלה לאתר בקרוב
שיעור בווידאו – יעלה לאתר בקרוב
האָזֵרִים הם הקבוצה האתנית הגדולה ביותר אחרי הפרסים באיראן, וחלקם באוכלוסייה כ-17%. האזרים מרוכזים בעיקר בצפון-מערב איראן, במחוזות אזרבייג’ן המזרחית והמערבית.
האזרים הם עם טורקי ושפתם, האזרית, קרובה מאוד לטורקית. בניגוד לרוב העמים הטורקיים, שהם מוסלמים סונים, האזרים הם מוסלמים שיעים.
העם האזרי מחולק לשתי קבוצות עיקריות החיות בשתי מדינות שונות:
אזרבייג’ן שהיא מדינת הלאום הריבונית של העם האזרי, ובה חיים כ-10 מיליון אזרחים שרובם אזרים.
איראן שבה חיים יותר אזרים מאשר באזרבייג’ן עצמה.
בעוד שאזרבייג’ן היא מדינה חילונית וליברלית, שבה יש הפרדה מוחלטת בין דת למדינה, איראן היא מדינת הלכה מוסלמית.
בגלל היותם מוסלמים שיעים, האזרים משולבים היטב בכלכלה ובפוליטיקה האיראנית. המנהיג העליון שחוסל בידי ישראל, עלי חמינאי, היה ממוצא אזרי.
התרבות האזרית עשירה מאוד, בעיקר בתחום המוסיקה, הספרות ואמנות אריגת השטיחים.
בין העם האזרי החי באזרבייג’ן ובין היהודים קשר חם ומיוחד. באזרבייג’ן חיה קהילה עתיקה של יהודי ההרים, וממשלת אזרבייג’ן ידועה בסובלנות דתית גבוהה.
כיום, יש ברית אסטרטגית וידידות עמוקה בין מדינת ישראל לאזרבייג’ן. ישראל מסייעת לאזרבייג’ן בתחומי טכנולוגיה, חקלאות, ונשק, ואזרבייג’ן מספקת לישראל נפט ומסייעת במאבק מול איראן.
שיעור 3 – המיעוט האחואזי
שיעור קולי
שיעור בווידאו – יעלה לאתר בקרוב
היום אני רוצה לספר לך על המיעוט האָחְוָאזִי שחי בדרום מערב איראן במחוז ח’וזיסטאן על גבול עירק ולחופי המפרץ הפרסי.
האחואזים הם ערבים, להבדיל מרוב האיראנים שהם פרסים. הם מדברים ערבית בעגה שדומה לניב העיראקי.
רובם המכריע הם מוסלמים שיעים, בדומה לרוב האוכלוסייה הפרסית באיראן, אך קיימים ביניהם גם מיעוט של סונים וקבוצה קטנה של מָנְדָעִים. על ההבדלים בים המוסלמים הסונים והשיעים ומי הם המנדעים אספר בהזדמנות אחרת.
האחואזים מכנים את האזור שבו הם גרים אל-אהואז – Al-Ahwaz.
עד לשנת 1925 האזור נהנה מאוטונומיה רחבה תחת השייח’ ח’זעל אל-כעבי, ואחרי מלחמת העולם הראשונה הייתה אמורה לקום באזור מדינה עצמאית בשם ערביסטאן.
בשנת 1925 המלך הפרסי, השאה רזא ח’אן, כבש את האזור וסיפח אותו לאיראן, ומאז האחואזים נמצאים תחת שלטון פרסי.
האחואזים מהווים פחות מ-3% מאזרחי איראן והם מאוד מקופחים.
במחוז ח’וזיסטאן נמצאים כ-80% מעתודות הנפט של איראן ורוב מאגרי הגז שלה.
אבל, למרות העושר המופק מאדמת המחוז, התושבים האחואזים סובלים מעוני, משיעורי אבטלה גבוהים, מחסור במי שתייה נקיים, וזיהום אוויר נורא שגורם למחלות רבות.
לאורך השנים הממשלה האיראנית הטתה נהרות הזורמים באזור לכיוון מרכז איראן, מה שהוביל למחסור במי שתייה, פגיעה בחקלאות המסורתית וסופות חול קשות.
השלטון המרכזי באיראן גם מפלה ומקפח את האחואזים מבחינה תרבותית.
קיימות הגבלות על לימוד השפה הערבית בבתי הספר ועל השימוש בשמות ערביים מסוימים.
כופים על האהואזים את התרבות הפרסית ואת השפה הפרסית.
בגלל העוני והקיפוח פרצו באזור לאורך השנים מחאות רבות.
הממשל האיראני נקט ביד קשה מול המחאות, ביצע מעצרים רבים והוציא להורג פעילים פוליטיים.
בין האחואזים קיימות מספר תנועות התנגדות, השואפות לאוטונומיה או לעצמאות מלאה, כמו התנועה למאבק ערבי לשחרור אהואז – ASMLA.
התנועות הללו זוכות לתמיכת ערב הסעודית ומדינות המפרץ הערביות, ולכן האהואזים נתפסים על ידי השלטון המרכזי כגיס חמישי.
שיעור 4 – המיעוט הבלוצ’י
שיעור קולי
שיעור בווידאו
בשיחות האחרונות דיברנו על המבנה החברתי באיראן. למדנו שאיראן מורכבת ממספר עמים, כאשר הפרסים מהווים 48% מכלל אזרחי איראן. הכרנו גם את העם האזרי, שחלקו חי בצפון איראן, וחלקו האחר במדינת אזרבייג’ן שגובלת באיראן בצפון.
בשיחה האחרונה דיברנו על האחואזים, שהם מיעוט ערבי שחי בדרום מערב איראן, וסובל מעוני ודיכוי. היום נדבר על הבלוצ’ים, שהם מיעוט קטן באוכלוסיית איראן ומהווים כ-2.3% מהאוכלוסיה.
העם הבלוצ’י מפוזר בין שלוש מדינות: איראן, פקיסטן, ששם חיים רוב הבלוצ’ים ואפגניסטן. באיראן הבלוצ’ים מרוכזים במחוזות סיסתאן ובלוצ’יסתאן, בפינה הדרום-מזרחית של איראן, על הגבול עם פקיסטן ואפגניסטן.
הבלוצ’ים מדברים בשפה הבלוצ’ית, שהיא דומה יותר לשפה הכורדית או לפרסית עתיקה, מאשר לפרסית מודרנית.
בניגוד לרוב המכריע של האוכלוסייה באיראן שהיא מוסלמית שיעית, הבלוצ’ים הם מוסלמים סונים, מהאסכולה החנפית.
ההבדל הדתי הזה מהווה גורם מרכזי במתח בין הבלוצ’ים לבין המשטר המוסלמי שיעי בטהראן.
האזורים שבהם חיים הבלוצ’ים נחשבים לאזורים העניים והנכשלים ביותר באיראן. למרות הפוטנציאל הכלכלי, הממשל האיראני אינו משקיע בתשתיות, בחינוך, בבריאות ובפיתוח כלכלי באזורים הללו, ולכן יש שם מחסור במים נקיים, בחשמל ובמקומות עבודה. שיעורי תמותת התינוקות והאנאלפביתיות בקרב הבלוצ’ים הם מהגבוהים באיראן.
המצב הכלכלי הקשה, האפליה והקיפוח, וחוסר הייצוג של הבלוצ’ים בממשל המרכזי, הובילו לעימותים קשים בין ארגוני מורדים בלוצ’ים לבין משמרות המהפכה. כך לדוגמא, בשנת 2022 במהלך מחאות שפרצו בעיר זאהדאן, שהיא בירת המחוז, כוחות הביטחון פתחו באש חיה לעבר מתפללים שיצאו ממסגד, והרגו עשרות רבות מבין המתפללים.
אם כך, הבלוצ’ים הם עם נוסף באוכלוסייה האיראנית שמתנגד למשטר, וממתין בקוצר רוח להחלפתו.
האם הם יצטרפו למלחמה ויסייעו לארה”ב ולישראל בהפלת המשטר?
ימים יגידו.